"אם היה בית משפט לפשעי תרבות ואמנות, יוצרי 'צל של אמת' היו צריכים לעמוד בו למשפט על הדברים שהם עשו". את המשפט הזה אומר הבמאי עידו הר בריאיון שליווה את עלייתו של סרט הדוקו "צל כבד" לפני כשנתיים בכאן. הסרט היה התשובה הראשונה לפרק בסדרה "צל של אמת" שהפנה אצבע מאשימה כלפי אולה קרבצ'נקו והציג אותה כרוצחת של תאיר ראדה ז"ל, על סמך עדותו של בן זוגה לשעבר, אדיר חבני. בעקבות שידור הפרק הפכה קרבצ'נקו למטרה נייחת של המערכת המשפטית, התקשורת וסתם אזרחים שאין להם מושג מי היא אבל חשבו שכן רק כי צפו בסדרה בטלוויזיה.
אלא שלמציאות יש דרכים משלה להפוך את הגלגל. הסרט "צל כבד" החל במסע לניקוי שמה של קרבצ'נקו, הוציא אותה מכלוב ראשי התיבות - א"ק - והפך אותה לאישה עם שם, פנים ונפש. בקרוב יסתופפו יוצרי "צל של אמת", יחד עם עו"ד ירום הלוי, עורך דינו של רומן זדורוב שהכריז מעל כל במה שהוא "מבטיח שאולה היא הרוצחת", ועם חבני שהפיץ את התיאוריה, מול תביעת הדיבה שהגישה נגדם קרבצ'נקו, בצד השני של מערכת המשפט.
תיקה של קרבצ'נקו נסגר מחוסר אשמה, אולם בשנה שעברה שמה שב לכותרות בעקבות בדיקת מעבדה שנערכה לבקשת ההגנה במשפט זדורוב - ובה נחשף כי דגימת השיער שנמצאה על גופתה של ראדה תואמת ל-DNA המיטוכונדריאלי של חבני, שטען כי בת זוגו לשעבר רצחה את ראדה בעודה לובשת את בגדיו. עם זאת, במקרים מסוג זה, לעיתים ההתאמה היא של אחת ל-17 אלף איש. לדברי השופטים, ברגע שמדובר בהתאמה לאלפים - הממצא אינו משמעותי מבחינה משפטית.
"אורות וצללים" - טריילר
(קרדיט: באדיבות כאן)
עוד לפני שהדיון הראשון בתביעת הדיבה יצא לדרך, יפורסם בחמישי הקרוב (30 במרץ) פסק דינו של זדורוב מהמשפט החוזר שנערך לו, ובמקביל ישודר בכאן 11 "אורות וצללים" - סרט דוקו המתעד את הנעשה מאחורי הקלעים בעדותה של קרבצ'נקו. במשך ארבעה ימים היא שימשה כעדה במשפט הזה, בעיקר על פי דרישתו של עו"ד הלוי, וסביר להניח שחלק מפסק הדין יוקדש גם לעדות שלה.
"אני יודעת שהם יהפכו כל אבן כדי להתגונן", אומרת קרבצ'נקו בריאיון ל-ynet בנוגע לנתבעים בתיק שלה, "אני יודעת שהכנסתי אותם עכשיו לפינה, והם יעשו הכול כדי לתקוף חזרה. אז אני במתח. עכשיו הם במצב הרבה יותר רגיש כי אני בעמדת התובעת, ואני מאוד שמחה לצאת סוף סוף ממגננה להתקפה. אני שמחה שיצאתי ממקום של להיות קורבן כל הזמן, שאני לא אוהבת, למקום של אישה עם עמוד שדרה".
מה עוד יכול ירום הלוי להגיד שהוא לא אמר במשפט החוזר?
"אני לא יודעת. הוא מלא בכל מיני הצהרות. אמת או לא אמת, זה לא משנה. הוא ימשיך לנסות כי זה המוניטין שלו והכסף שלו והכבוד שלו, ועוד מול אחת מצ'וקמקת כמוני, שיצאה מבתי חולים, כולה משוגעת, כותבת שירים הזויים, מציירת, ילדה שאמורה לשבת בשקט בלי כסף ובלי גב, פשוט לשתוק. ופתאום אני קמה כמו גולם שקם על יוצרו ומתחילה לרדוף אחריו. בבקשה למשפט חוזר הוא ניסה להוכיח שאני לא שפויה דרך הציורים שלי! ברור שהוא יילחם בכל הכוח שלו. אני מאוד ריאלית לגבי זה".
לכתבות נוספות במדור:
אמרת ב"אורות וצללים" שהיו לו פנטזיות שתגיעי לעדות ותתחרפני ושבכך הוא יוכיח את הנקודה שלו.
"כן, יש לו רעיונות מוזרים לגביי. הוא חושב שהוא מכיר אותי כי הוא קרא חומרים חסויים עליי ודיבר עם אדיר ואנשים אחרים. הוא לגמרי יצא מהקווים הנורמליים לעולמות מדומיינים. אישית אני חושבת שהוא הוא מנסה להילחם דרכי בשדים הפנימיים שלו. זה מרגיש שיש לו משהו לא פתור עם עצמו ואני סוג של צינור שאפשר לנקז אליו את כל השדים האלה, שהוא אפילו מפחד להודות שהם קיימים. אולי זאת פרשנות מופרכת אבל ככה זה מרגיש".
"כמו האוקראינים מוכי העוני והקונפליקטים - גם אני לא מוותרת"
היא מתראיינת מדירת החדר שלה בחיפה. אל הבית השני שלה, שממוקם באוקראינה, היא מתכננת לטוס בעוד חודשיים. "אני מתגעגעת למשפחה, באוקראינה, לאדמה ולשקט של הכפר".
אוקראינה ושקט זה צימוד נדיר בימינו.
"אני גרה שם בכפר כל כך קטן וזניח שאפילו לא נופלים שם טילים. זה עף מעלינו וממשיך למקומות יותר מגניבים כמו קייב".
פוטין אפילו לא טורח.
"לא. ראיתי ביום הראשון פצצה עולה מאיזה כפר עשרה קילומטר מאיתנו, אבל אלינו לא הגיע כלום. ואני איכרה באופי שלי, אשת אדמה. אני מטפלת בגן ומנקה את הבית ואני אוהבת את זה. אבל כן, אני אישה אוקראינית, וכמו האוקראינים מוכי העוני והקונפליקטים, גם אני לא מוותרת. המלחמה באוקראינה התחילה בסמוך להגשת תביעת הדיבה וזה מאוד עודד אותי לראות את העם האוקראיני נלחם בשיניים נגד התוקף. זה נתן לי המון כוח ואמונה בעצמי. הזכיר לי ממה אני עשויה".
6 צפייה בגלריה
"דרכי הוא מנסה להילחם בשדים הפנימיים שלו". עו"ד ירום הלוי לצד רומן זדורוב
(צילום: אפי שריר)
לצד כל ההתפתחויות של הפרשה, לקרבצ'נקו יש גם סיבות טובות לעלות לכותרות בימים אלה. בחמישי הקרוב יעלה כאמור סרט ההמשך של "צל כבד" - "אורות וצללים", שממשיך ללוות אותה מרגע ההכרזה על המשפט החוזר. לצד כל אלה יצא לאור ספר הילדים שהיא כתבה ואיירה, "אגדות מארץ עוד יותר רחוקה", ובתוכו איורים יפהפיים שמלווים שלושה סיפורי אגדה מקוריים, עמוקים ומכמירי לב. הציורים (מהספר וגם אלה שלא) מוצעים למכירה, ובקרוב היא מתכננת גיוס המונים שיאפשר לה לעמוד בתשלום אגרת תביעת הדיבה.
זה לא ספר ילדים סטנדרטי, יש בו נגיעה במקומות אפלים, אפשר לומר.
"נכון, אבל גם ילדים נפגשים בעצב, ובגעגוע ובשיברון הלב ממש כמונו, והאגדות נועדו כדי להעביר את החוכמה האנושית הזאת, איך להתמודד עם אתגרים רגשיים. אגדות וסיפורים כאלה היו לפני אלפי שנים ודיברו על דברים מפחידים או קשים שהאדם עובר. וזה נותן כלים, כמו חיסון כזה. את מקבלת זריקה מוחלשת ויש לך קצת כאב, אבל אחר כך את יותר חזקה ויכולה להתמודד עם הדבר האמיתי.
"אבל את יודעת, לא חשבתי על זה כשכתבתי את הספר", היא אומרת אחרי רגע מהורהר. "פשוט ישבתי וכתבתי את מה שיש לי בלב. לא חשבתי על הקהל או למי זה יתאים. בניתי עלילה ואהבתי את מה שכתבתי. אני לא חושבת שהייתי יכולה לכתוב משהו אחר, שמח או יותר פוליטיקלי קורקט ורך שמותאם לתקופה. כי את יודעת מה, החיים שלי לא היו רכים. הייתי פעם ילדה תמימה וקטנה ואז החיים העבירו אותי את כל מסכת הייסורים שאנה עברה (הדמות בסיפור הראשון, שנלקחת מעולמה התמים כדי להבריא את המלכה. ס"ש), האור שנלקח ממנה זה השם שלי, והאמנות שלי שהפכה להיות משהו אפל בעיני אנשים. אני רואה תגובות שעלו לביקורת על הספר, שאומרות 'אני בחיים לא אתן לילד שלי את הספר הזה, היא מפחידה, פסיכית', וזה ממש כמו 'צל של אמת'. לקחו את הסיפור ואת החיים שלי והתהדרו בזה לעבר תהילה, ואני נשארת עלובה ואפורה. ועברתי את כל זה, ולא יכולתי לכתוב משהו אחר".
את כתיבת הספר היא החלה כשגרה בקריית שמונה והסתגרה בביתה, בעקבות שידור הפרק של "צל של אמת", כשהמשטרה שמרה עליה ולא אפשרה לה לצאת. הסיפורים היו בסגנון אחר - כתיבה דמוית מיתולוגיה למבוגרים. "בהתחלה לא כיוונתי לגיל מסוים", היא מסבירה, "רציתי לכתוב סיפור טרגי על מישהי שנחטפת מארצה. בסיפור המקורי שיערה נלקח ממנה, השמלה שלה, קולה, שזה מאוד התחבר לתחושה שהמיניות שלי נלקחה. המגננות שלי פוררו, קולי נעלם. ואז בשביל לכתוב טוב יותר קראתי מאמרים על השפה העברית, נחשפתי ליותר ויותר סיפורים, חזרתי לאגדות שקראתי בילדותי והתחלתי לשכתב ולשכתב, עד שהסיפור של אנה התחיל לקבל צורה של סיפור ילדים".
למה זה קרה?
"זה מאוד מהנה לכתוב לילדים, כי את קצת מתחילה לחשוב כמו ילד. זה גם קשה יותר, כי צריך לתמצת ולנפות את התפל, ולא להתעכב על תיאורים ארוכים".
איך את מתעלת את הפחדים לאמנות?
"מעשה הציור עצמו הוא חצי חלום, אין לי תכנון מדויק לגבי מה שאני רוצה להגיד. ככה גם כתבתי את הסיפור של אנה, רק בסוף קראתי את זה והבנתי שזאת מפה של מה זה אומר לסבול מטראומה מאוד קשה. למשל המלך, אנה והמלכה הם אותו אדם. אנה היא המקום התמים, לפני הטראומה. המלך הוא הפצע. כשאני כועסת - המחשבות האלימות שעולות בי הן בדיוק המלך הזה, שהוא כל כך פגוע ומפחד עד שהוא נהיה אטום. והמלכה היא הדמות הבוגרת שרואה את הילדה ומחזירה את תשומת הלב למקום הטהור הזה, וזה עוזר למלך לפקוח עיניים. ויש שם סוג של התבגרות, של לקיחת אחריות על עצמך ובחירה לנסות להחלים למרות הכול.
"גם הציור הוא כזה, אני מציירת מתשוקה, מתוך דחף. אני לא אוהבת לסנן אבל אני גם לא אוהבת לצייר דברים מגעילים. יש נישה כזאת באמנות, זה כמו מה ש'צל של אמת' עשו. הדברים הכי זולים שמושכים קהל זה גועל, פחד וסקס, זה מה שהיה שם. ההפקה יפה והרעיון עצמו זה הדבר הכי פשוט. אבל אפשר להעביר את המקומות האחרים של הנפש גם בלי כל הגועל, הסקס והפחד. גם כשאני מציירת את עצמי בפורטרט עירום, הוא לא עירום של סקס אלא של גוף. עם השומנים, עם הציצים הנופלים שלי. מה לעשות, זה קורה. אין שם ניסיון לייפות שום דבר אלא להראות גוף אמיתי של אישה בגיל 40".
מי זה אורי, שמופיע בהקדשה?
"זה הבן של עידו", היא מחייכת, "הוא הילד הראשון שקרא את הסיפורים ונתן לי ביקורת בונה. הוא קרא לפני העריכה, ואמר שההתחלה ארוכה מדי והוא צדק. הבטחתי לו שהוא יופיע בספר והוא באמת מופיע באחד האיורים, בנשף השדים. זה היה חלק מהעסקה".
"כשהודיעו שיהיה משפט חוזר והולכים לאמלל אותי עוד הרבה שנים, התחלתי לבכות"
אחרי הנפילה של "צל של אמת", הרדיפה והקריסה הנפשית שחוותה קרבצ'נקו - תקופה שהיא מתארת כ"הידרדרות הגלגל שלי לתחתית ההר" - הגיע הסרט "צל כבד", בלם את הנפילה והחל את המומנטום להתגלגלות לצד השני. עד היום ניגשים אליה אנשים ברחוב, מספרים שצפו בסרט ומחזקים אותה. תעודת כבוד לחברה שמסוגלת להכות על חטא ולתקן עוולות. לא מזמן גילתה קרבצ'נקו את תיקיית המסנג'ר החבויה שבה מתקבלות הודעות מאנשים שאינם חברים שלה בפייסבוק. "מאות הודעות שאת חלקן לא קראתי עד היום", היא מתארת, "מאנשים שאני לא מכירה. הרבה הצטערו שהיו בקבוצות של ההזויים. בן אדם יושב, רואה סדרה, מפחידים אותו עד מוות מאיזו מפלצת שמסתובבת, שיצאה מאשפוז, בלי פנים, והם נכנסים לקבוצות ומתחילים את כל ההיסחפות שקרתה שם.
"אני מאשימה את היוצרים, אגב. לא את הצופים. גם אני לפעמים לא מעמיקה בחדשות שאני קוראת. נותנים לי משהו ואני סומכת עליהם שזה אמיתי, שנעשה תחקיר. הרי הם לא ישקרו. גם אני נסחפת רגשית אחרי משהו שנורא מרגיז אותי ואני לא יודעת את כל הסיפור, ואני יכולה גם להגיב ברשת. ומה שהם פרסמו נתן לאנשים מכה במקום הכי רך - הפחד על החיים שלהם ושל הילדים שלהם. אבל אנשים אחרי 'צל כבד' כתבו לי שהם לא מאמינים שככה סחפו אותם, שהם מצטערים על מה שהם חשבו עליי. שהם מקווים שיהיה לי טוב ואני אחזיר מלחמה. הכי מפעים אותי שאחרי שנתיים עדיין ניגשים וזוכרים אותי ושמים לי יד על הכתף. אני חושבת שזה מעורר באנשים תקווה, היכולת הזאת לקום ולדעת שזה לא נגמר שם.
"פנו אליי גם משפחות של מתמודדי נפש, ומתמודדי נפש בעצמם. בעולם של מתמודדי הנפש לרוב אין אלימות. אבל לפעמים... כשאני הגעתי למצב של ההתקף שהיה לי לפני האשפוז, כשתקפתי את שמעון (שוקרון, שלפני כעשור היה בעבר בקשר רומנטי עם קרבצ'נקו וטען שתקפה אותו עם שבר בקבוק בעיצומו של התקף סכיזופרני - ס"ש) - ואגב, זה לא היה כמו שהוא סיפר", היא מגיבה לטענותיו, "לא הצמדתי לו שום דבר לגרון. לא היה דבר כזה, לא נגעתי בו, הוא שיקר שם וזה ממש מבאס - אבל בהתקף, כששלפתי בקבוק, כבר זרקו אותי מהקצה. הייתי במצב של 'זהו, אני לא רוצה לחיות. אין טעם לחיים, אני לא רוצה להיות בן אדם, אני לא רוצה כלום מזה, די'. זה היה סוג של ניסיון התאבדות כבר. דחפו אותי מקצה הצוק.
"אלה מצבים מאוד קיצוניים ונדירים בעולם בריאות הנפש ולהרבה אנשים שסובלים מזה יש התמודדויות ופנטזיות ומחשבות, לא כולם פרפרים וחרדות. כתבו לי אנשים מתוך בריאות הנפש, ומשפחות שמכירות את זה ויודעות שמדובר באנשים עדיני נפש שהפוסט-טראומה שלהם פוגמת ביכולת שלהם לחשוב בצורה בהירה. היו משפחות שאמרו לי שהילד שלהם או האח שלהם סובלים ועוברים דברים דומים, ואם מישהו היה עושה להם דבר כזה, הם היו מתחרפנים. ואלה כנראה ההודעות שהכי נגעו לי בלב. אלה אנשים שמכירים את זה באמת".
יש קטע ב"אורות וצללים" שמשולבת בו פרשנות לפיה הסיבה שהזמינו אותך למשפט החוזר היא כי המשפט מתנהל בתקשורת ובדעת הציבור, ולולא "צל של אמת" לא היית מוזמנת לשם.
"כן, הכול התחיל משם. כמו שירום אמר, 'נפלתי לידיו כפרי בשל'. זה תיק מאוד מתוקשר ותכלס השופטים לא חשבו שאני צריכה להיות שם, במשפט הזה. וכן, אפשר להגיד שבגללם החיים שלי הפכו אומללים וקשים. אני חזקה, אבל בכל פעם שאני יוצאת החוצה - יש בי עוד עין שמתבוננת על הסביבה. אני לא מסוגלת להיות רגועה בחוץ. אני תמיד אזכור את האנשים שזזו הצידה, את אלה שגוננו על הילדים שלהם, את אלה שירקו לכיווני, את אלה שסיננו מאחוריי שאני רוצחת. זה נשאר בי כמו קעקוע, זה משהו שאי אפשר למחוק כל כך בקלות".
מתוך "צל כבד"
(באדיבות כאן)
את תוהה לפעמים מי כן רצח את תאיר?
"שואלים אותי את זה לא מעט ומנסים לכוון את התשובה לאדיר, אבל אני לא נכנסת לזה ולא מעורה בתיק. מן הסתם אני לא יכולה להתעלם לגמרי ולהניח את זה בצד, זה בלתי אפשרי מבחינה אנושית, אבל יש אנשים חכמים ממני שמבינים בזה ואני בוטחת באינטליגנציה שלהם. העיסוקים שלי אחרים, יש לי מלחמות משלי, אז אני מניחה שהתשובה היא לא, זה לא מעסיק אותי".
אף אחד מהנוגעים בדבר לא חשב על סרט המשך ל"צל כבד", אבל ביום פרסום הפסיקה של בית המשפט העליון בדבר משפט חוזר לזדורוב, התכנסו כולם בסלון וציפו להכרעה. עידו הר, כיאה לבמאי, הביא איתו גם מצלמה. "כשהודיעו שיהיה משפט חוזר הבנתי שהסיפור שלי לא נגמר ושהולכים לאמלל אותי עוד הרבה שנים, והתחלתי לבכות", משחזרת קרבצ'נקו, לדעתי הקטע שנכנס זה הבכי האסתטי יותר, הייתה שם התמוטטות רגשית מאוד גדולה". אחרי זמן מה יצאה החבורה לכיוון הבית של עידו הר, רק כדי לגלות שזה היום שבו נופלים טילים על תל אביב.
"התחלנו לחפש מקלט קרוב וזה הרגיש לי כאילו הנשמה שלי בוכה דמעות של דם ויורד גשם של טילים. הכול היה כל כך מיתי, גם בגלל הנטייה שלי לחשוב מחשבות מיתיות, וידעתי מה יהיה. ידעתי שאני אחווה עוד גלגולים ובאמת דברים המשיכו לקרות". קרבצ'נקו פעלה לפתיחה מחדש של תיק החקירה נגד חבני בחשד לאונס והתעללות - מעשים שחבני הודה בחלק מהם ויש בהם עילה להעמדתו לדין. אחר כך הגיעה תערוכת הציורים שלה והעדות במשפט החוזר שהייתה מטלטלת וקשה, כולם מופיעים ב"אורות וצללים". "בסוף זה עוד סרט על תהפוכות קשות וכואבות, אבל לכיוון הטוב. זה הסרט שבו אני מפסיקה להיות רק קורבן. אני קמה על רגליי, מנערת את הבוץ ששכבתי בו, לובשת את חלקי השריון שלי ומתחילה לצעוד בדרך השנייה של הגיהינום הזה לעבר פתח כלשהו", היא מתארת.
הסרט ישלים את המהפך שלך משעיר לעזאזל לסוג של גיבורה אפילו.
"זה לא מרגיש כמו גבורה, זה מרגיש כמו טראומה. אבל אני חושבת שהסיפור שלי נוגע להרבה רבדים בחברה, גם לגברים ונשים שנמצאים במעגל אלימות ולא שומעים אותם, גם למתמודדי הנפש, גם לאנשים שהם חסרי-כל והם קורבנות של אנשים חזקים יותר. אני לא מצליחה עדיין להבין את זה לעומק, אני עדיין במצב של הישרדות. אני עוד לא במקום שאני יכולה להניח את המגן והחרב שלי ולנוח ולחשוב על הדברים. אני עדיין נלחמת. היו רגעים כאלה, גם ללא מצלמות, שאם היה לי אקדח בבית אני חושבת שכבר הייתי מתאבדת. יש ימים קשים שאני שוכבת ורוצה למות. גם כי אני בן אדם מאוד רגיש ומחלת הנפש שלי עדיין פה וכשהייאוש והפחד עולים בי זה מאוד מפחיד ללכת למהלך כזה ומאבק כזה. גם הגעגוע למשפחה שלי שלא פה, וזה מגיע עם הטראומות והזיכרונות והאלימות וזה מציף ברמה שאי אפשר לנשום. אבל אני נופלת וקמה. רוצה למות ואז הולכת לאכול משהו קטן, איזו פחמימה מנחמת, והולכת לישון".
את רואה את הסוף של המאבק הזה?
"בדמיון כן. אני יודעת שזה קשה כי אלה לא אנשים שיגידו 'פגענו בך ואנחנו מצטערים, בואי נפצה אותך כמה שאפשר, נגיע להסכמה, אנחנו נתנצל וניקח אחריות', כמו בני אדם שפגעו במישהו. זה יהיה מאבק משפטי והם מיוצגים על ידי משרד מאוד גדול ויוקרתי. אבל גם אני, בעזרת הגיוס, יכולתי לשכור שירותים של עורך דין מאוד טוב. אז גם לי יש סיכוי".
במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו - עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו. נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים כגון ער"ן בטלפון 1201 או באתר סה"ר .
