אל תגלו לאף אחד, אבל בעוד כמה ימים יגיע לבתי הקולנוע בכל העולם סרט עתיר כוכבים של דיסני ואולפני המאה ה-20 שהושקעו בו כ-90 מיליון דולר. כך פחות או יותר נראה מסע יחסי הציבור השקט עד לא קיים של "מוות על הנילוס", שיוצא בסוף השבוע הקרוב. כל כך שקט שניתן היה לחשוב שהספינה טבעה עם כל נוסעיה עוד לפני ערב הבכורה.
טריילר - "מוות על הנילוס"
(באדיבות פורום פילם)
המשך מעלליו של הבלש הבלגי המהולל הרקול פוארו (קנת בראנה, שגם ביים) - דמות שאותה יצרה אגתה כריסטי בספריה הבלשיים והופיעה בלא פחות מ-33 ספרים ושלל סיפורים קצרים שכתבה במהלך הקריירה העשירה שלה - היה אמור לסמן עוד וי בשרשרת ההצלחות של דיסני ולהכניס לקופה שלה מאות מיליוני דולרים.
נכון לעכשיו היא תסתפק בהחזר הוצאות, אבל עם המצב כרגע לא בטוח שגם זה יקרה - והפעם אף אחד לא יאשים את מגפת הקורונה. בעוד "רצח באוריינט אקספרס" מ-2017 הכניס 352 מיליון דולר וכיסה פי כמה את התקציב בסך 55 מיליון דולר, יציאתו של סרט ההמשך, "מוות על הנילוס", נדחה כבר שש פעמים (!) לאורך שנתיים. במהלכן התוכניות של דיסני קיבלו חתיכת מקל בגלגלים (או פטיש בראש, אם תרצו) כשאחד השחקנים המרכזיים שלה, ארמי האמר, הסתבך בענק.
את הרשת הציפו הודעות שהאמר שלח לכאורה, למספר רב של אנשים מאחורי גבה של אשתו, בהן התגלה כי הפנטזיות המיניות שלו כוללות גם קניבליזם. מיד לאחר מכן החלו לצוץ נגדו גם טענות להתנהגות מתעללת וכפייתית שגרמה לנזק נפשי, רגשי ומיני, וכמה נשים האשימו אותו בתקיפה מינית, כשאחת מהן אף טענה כי אנס אותה, מה שגרם למשטרת לוס אנג'לס לפתוח בחקירה.
כיאה לעידן הרשתות החברתיות וה-MeToo, בהוליווד פעלו במהירות והתנערו מהאמר מהר יותר מאדם שמקבל שיחה מקבר רחל. סוכניו של השחקן בן ה-35 ואיש היח"צ שלו ביטלו את החוזה איתו מיידית, פרויקטים שאליהם היה אמור להצטלם - כמו הקומדיה הרומנטית עם ג'ניפר לופז Shotgun Wedding, המותחן Billion Dollar Spy והסדרה על יצירת הסנדק The Offer - סיימו את ההתקשרות עימו, ואפילו הסצנות שלו בקומדיית הכדורגל החדשה של טאיקה וואיטיטי, Next Goal Wins, צולמו מחדש כשוויל ארנט נכנס לנעליו.
חילוף יקר
במקרה של "מוות על הנילוס" כבר היה מאוחר מדי להחליף את האמר, שכן הצילומים נעשו עוד לפני מגפת הקורונה - יותר משנה לפני ההאשמות נגדו, שאותן השחקן מכחיש לחלוטין. כל העסק יכול היה להיות פשוט הרבה יותר לו הוא היה דמות משנית בעלת תפקיד זניח בעלילה, אך למרבה הצער, האמר מגלם את סיימון דויל, בעלה הטרי של לינט רידג'וויי-דויל (גל גדות) ודמות מרכזית בסרט שמופיעה בחלק ניכר ממנו.
תיאורטית, ניתן היה לצלם מחדש את הסצנות עם שחקן מחליף והאולפן אף שקל זאת בהתחלה. זהו מהלך שנעשה בהוליווד בשנים האחרונות לא פעם, ורידלי סקוט, ממפיקי הסרט, מכיר אותו מצוין. ב-2017 הוא ביים את הסרט "כל הכסף שבעולם", אך לאחר סיום הצילומים כוכבו, קווין ספייסי, הואשם בהתעללות, והסצנות בכיכובו כמיליארדר ג'יי פול גטי צולמו מחדש עם כריסטופר פלאמר המנוח, שבסופו של דבר גם הרוויח מועמדות לאוסקר על התפקיד.
באלטרנטיבה הזו היו שתי בעיות, שנעוצות בעובדה שהאמר זוכה ללא מעט זמן מסך. הראשונה נוגעת לכך שצילומי השלמה בסדר גודל שכזה היו גורמות להגדלת התקציב בכמה מיליונים טובים - לפי ההערכות מספר שנע בין 20-15 מיליון דולר. השנייה קשורה לקאסט העמוס בשחקנים עובדים, וקשה עד בלתי אפשרי לסנכרן צילומי השלמה עם כל הצוות, שעוסק במקביל בפרויקטים נוספים. בשלב מסוים אף עלתה מחשבה להחליף את פניו של האמר באמצעות טכנולוגיה דיגיטלית, אך גם היא נפלה בגלל נפח התפקיד שלו.
מקרי העבר, דוגמת ספייסי, מלמדים אותנו שתמיד יש פתרונות - גם אחרי שהצילומים מסתיימים. באדי אבסן, שגילם את איש הפח ב"קוסם מארץ עוץ" (1939), הוחלף בשחקן ג'ק היילי בעקבות בעיה רפואית שנגרמה לו בשל אבקת האלומיניום שאיתה השתמשו בתהליך האיפור. פרוקסימו, דמותו של אוליבר ריד ב"גלדיאטור", הוכנסה באופן דיגיטלי בצילומי ההשלמה שנעשו לאחר מותו של השחקן.
אם נצא מנקודת ההנחה שאין ברירה אחרת, הדבר הכי טוב שאולפן יכול לעשות במקרה כזה הוא לקבור כל זכר למעורבותו של השחקן במסע יחסי הציבור, וזה בדיוק מה שקרה. אומנם בכרזה הרשמית הוא מופיע במרכז, אך מהפוסטרים שהופצו לאחרונה, שבהם כל דמות מוצגת בנפרד (מגל גדות ועד אנט בנינג), האמר נפקד.
מסע היח"צ עצמו הוא אולי השקט ביותר שזכור לסרט עתיר כוכבים שכזה, ודאי עבור אולפן כל כך גדול כמו דיסני. תחשבו על ארמי האמר כמו תאונת דרכים שיצרה פקק ארוך, ולמה? בגלל סקרנים כמובן. בשנה האחרונה נעשה כל מאמץ אפשרי לשחרר את הפקק הזה ולומר לכל המתעניינים, "להתקדם בבקשה, אין שום דבר מעניין לראות פה. יש כאן רק איזה מותחן בלשי על ספינה ולא יותר מזה".
בשבועות האחרונים לא פורסם אפילו ריאיון אחד לקידום הסרט, אם זה יקרה - אין ספק שצוות היועצים (כמו גם עורכי הדין) של דיסני יסרסו ויגבילו את העיתונאים בנוגע לשאלות הקשורות לתפוח הרקוב שלהם. מי שכן היה מצליח לעבור את המחסום ההוא, היה ככל הנראה נתקל בקאסט שתודרך מכל הכיוונים. בצד האופטימי יחסית, הסרט זכה עד כה לביקורות חיוביות ברובן עם ציון של 70 אחוזים ב"רוטן טומייטוז" - לא שזה אומר משהו לגבי הכנסות, ועוד נגיע לזה בהמשך.
תמיד ישנה גם האופציה לגנוז את "מוות על הנילוס" או להקרין אותו רק בשירותי הסטרימינג מבלי שיגיע בכלל לקולנוע, אך הבחירה הזו הייתה פוגעת בפרנצ'ייז ובקאסט. כשהסרט "האלמנה השחורה" בכיכובה של סקרלט ג'והנסון יצא במקביל לבתי הקולנוע ולשירות הסטרימינג דיסני פלוס בשל עיכובים רבים - השחקנית טענה כי הכנסותיה נפגעו. שכן בחוזה עם מארוול היא הייתה אמורה לקבל תמלוגים בהתאם להכנסות הסרט על המסך הגדול. לא מופרך להעריך שגם חלק מהקאסט הפעם היה חתום על עסקאות דומות, מה שהביא את דיסני להמשיך "כרגיל".
ואם כל סיפור האמר לא הספיק, אז שני שחקנים נוספים, ראסל בראנד (Get Him to the Greek) ולטישה רייט ("הפנתר השחור") הוסיפו נזק תדמיתי משלהם עם התבטאויות מעוררות מחלוקת, הנוגעות למגפת הקורונה ולחיסונים - מה שהביא לא מעט ביקורת נגדם.
שדה המוקשים של דיסני
דיסני נתקלה לאחרונה בלא מעט מוקשים יח"צניים. שאלו את סטיבן ספילברג, שנאלץ להוציא את החידוש שלו ל"סיפור הפרברים" בצל האשמות של תקיפה מינית נגד הכוכב אנזל אלגורט ("בייבי דרייבר"). בדיוק כמו במקרה "מוות על הנילוס", גם המיוזיקל נדחה מספר פעמים ממועד מוקדם יותר שנקבע הרבה לפני פרסום הטענות נגד אלגורט, שמכחיש בתוקף את הדברים המיוחסים לו ותיאר את יחסיו עם המתלוננת כ"קצרים, חוקיים ובהסכמה מלאה". כשסוף סוף עלה לאקרנים, המבקרים דווקא אהבו את הסרט אך הקהל נשאר בבית, מה שגרם לכישלון מחפיר בקופות (הכנסות של 62.5 מיליון דולר על תקציב של 100 מיליון דולר). האם יש קשר בין הדברים? קשה לקבוע בוודאות, אבל סביר שלפחות חלק מהציבור הושפע מהפרשה.
חשוב לציין כי במקרה של אלגורט דיסני דווקא לא החביאה את השחקן, שהיה שותף מלא למסיבות העיתונאים ולראיונות הקבוצתיים בניסיון להסיט את מרכז תשומת הלב הרחק ממנו ואל הסרט עצמו. גם ההופעות הטלוויזיוניות שלו התקיימו בפלטפורמות קלילות, כמו אצל ג'יימס קורדן, מה שמראש מנע התעסקות בחייו האישיים.
ומה עם ארמי האמר? ובכן, אי אפשר להעמיד פנים שההאשמות נגדו לא חמורות ונראה כי אף אחד גם לא מתכוון לנסות, אך בניגוד לקווין ספייסי - האמר לא מוכר לקהל הרחב, לא היה מעולם במעמדו הרם בהוליווד וגם לא זכה בפרסים נחשבים - דבר שעשוי להקשות על אנשים לקשר בין "מוות על הנילוס" ל"שחקן ההוא שמפנטז על קניבליזם". בכל מקרה, אם הסרט אכן ייכשל בקופות והספינה תשקע לקרקעית, לא בטוח שזו תהיה אשמתו המלאה של האמר.
