לצלם סרט במציאות העכשווית בישראל זה לא עניין פשוט, כשכל יום צילום עלול להתבטל בשל המצב הביטחוני. בהפקת "בחורים טובים 2" החליטו לקחת את הסיכון, אבל אז הם נאלצו להתמודד עם אתגר נוסף: במהלך החזרות ימים בודדים לפני תחילת הצילומים, עמית רהב, אחד מהשחקנים המרכזיים, פונה לבית החולים. "היה איזה פעלול שהייתי צריך לעשות", נזכר רהב בריאיון ל-ynet, "ופשוט פרקתי את הכתף. במהלך כל הצילומים הייתי עם כתף פרוקה ובין הטייקים שמתי את הסד".
רהב הצליח להתגבר על המכשול וחזר לדמותו של מוטי, בחור ישיבה חרדי אשכנזי, שמתחתן עם חרדית מזרחית (ליאנה עיון). בסרט הראשון, "בחורים טובים", הוא הצליח לקבל את הסכמת המשפחות לשידוך הלא צפוי. הפעם הוא יגלה בעצמו מה הם הקשיים העומדים בפניהם.
סרט המשך בישראל הוא לא דבר מובן מאליו, בטח בזמן תקופה כל כך מאתגרת שכוללת קורונה, מהפכה משפטית ומלחמה. "אני מבסוט על הסרט הזה", מצהיר רהב. "הבמאי ארז תדמור, ביחד עם המפיק יקי רייסנר, יצרו נוסחה מנצחת שגרמה לסרט הראשון להגיע ללבבות של אנשים. עד היום אני מקבל תגובות על 'בחורים טובים'. עכשיו הם אפילו שדרגו את ההמשך".
רהב מבחינתו רוצה שהסרט יעניק לצופיו לרגע של שפיות ובריחה מהמציאות הקשה. "רצינו לאחד לבבות ולעשות טוב לאנשים. לצלם סרט בזמן המלחמה מרגיש חשוב יותר. לכולנו, לקאסט וליוצרים, הייתה אחריות לעשות סרט שייתן מנוחה לאנשים דווקא בתקופה הזאת. אני באמת מאמין שהמטרה של הסרט היא להעניק תרפיה ואפשרות לצאת מהכאב. להפסיק לדאוג לכמה רגעים".
לצד הסיפור של מוטי, מביא סרט ההמשך סיפורי אהבה ושידוכים נוספים במגזר החרדי, בעזרת קאסט רענן ומשובח הכולל את הזוג הנשוי מאור שוויצר וניב סולטן, עומר נודלמן, עירית קפלן, גיא לואל ועוד.
"מצד אחד זה כיף להגיע לקאסט אדיר שאני כבר מכיר וגאה להיות חלק ממנו", אומר רהב, "ומצד שני, אתה מגיע עם יותר לחץ ורוצה שהסרט יהיה יותר טוב מהקודם וחושש לאכזב. לשמחתי אני חושב שהסרט החדש הוא שדרוג לראשון".
יהיה סרט שלישי?
"אני רוצה מאוד לקוות. אני רוצה לתת לאנשים נחת וסיבה לצחוק".
תל אביב-לוס אנג'לס
רהב אומנם רק בן 29, אבל נמצא באור הזרקורים כבר לא מעט שנים. את הקריירה שלו החל לפני כעשור בסדרות ילדים ונוער, בהן "משפחה שולטת", "סוסי פרא", "טרנינג" ו"פלאשבק" - שבה גילם לראשונה בסדרת נוער ישראלית נער שיוצא מהארון, תפקיד שהתגאה בו במיוחד בשל נטייתו המינית.
את קפיצת המדרגה בקריירה שלו עשה ב"המורדת", סדרה על העולם החרדי ששודרה בנטפליקס בתקופת הקורונה וזכתה להצלחה רבה ברחבי העולם. לתפקיד הזה אגב, רהב סירב מכיוון שלא האמין שזה יכול לקרות. "לא העזתי לחלום על זה. לא חשבתי שזה משהו אפשרי ושזה משהו שאני יכול לבקש. לא הרגשתי שאני אפוי מספיק ונורא דחיתי את זה ונבהלתי מזה".
מאז התפקיד ב"המורדת", שזיכה אותו בפרס Independent Spirit בהוליווד, רהב נפתח לשוק הבינלאומי ולוהק גם למיני סדרה "היינו בני המזל" ברשת הולו - הפקה אמריקנית שעוסקת בתקופת השואה, שבה משתתפים גם ג'ואי קינג ("דוכן הנשיקות"), ליאור אשכנזי והדס ירון. התפקיד הזה פתח לו מגוון אפשרויות שלטובתן רהב ארז מזוודה וטס ללוס-אנג'לס.
השיחה עם רהב מתקיימת כשהוא עדיין שם, הרבה מעבר למה שתכנן. "לא ידעתי שאשאר כאן כל כך הרבה. באתי עם מזודה אחת. ביחד עם הצוות שלי הבנו שנפתחות עכשיו הזדמנויות ששווה לבדוק אותן, ואני מג'נגל בין שתי המדינות".
מה זה אומר?
"אני כרגע פה, אבל עדיין נבחן לדברים בארץ. כל הזמן מחפש את הדבר הנכון הבא בישראל. אני פה פיזית, אבל רוחנית אני בארץ יותר".
שבעה חודשים זה די הרבה זמן. אתה מרגיש שאתה מנצל טוב את השהות שלך שם?
"כן בטח, יש לי פה המון דברים שמתחילים להירקם. זה סוג של תשתית לבדיקה להמשך - הייתה קורונה, שביתת שחקנים ועכשיו מלחמה, וכל הזמן הזה עבדתי. עכשיו אני מנסה להמשיך את האנרגיה. יש לי מסר להעביר שאני רוצה להמשיך אותו בעולם".
והוא?
"אנחנו בתקופה מאוד מאתגרת וקשה בארץ וכשאני פה אני מרגיש הרבה יותר ישראלי, אני מרגיש שאני מספר סיפור של המורכבות הישראלית שלא רואים. בסוף אנחנו חווים דברים שאנשים בחו"ל לא חוו ולא מתקרבים לחוות, וזה מוסיף המון בתור בן-אדם ובתור שחקן. אני מרגיש שאני מביא את החוויה הזאת איתי למשחק".
רהב, ששהה בארץ בחודשי המלחמה הראשונה, מספר כיצד זכה להתעניינות מחבריו בעולם ודאגה רבה, שלא תמיד תאמה את מה שהתרחש בישראל. אבל עכשיו, כשהוא שם ומשפחתו כאן, הוא פתאום מבין איך מרחוק הכול נראה מדאיג יותר.
"אני יודע שאנשים עדיין הולכים לים, ואני יודע שעדיין יוצאים בערב לשתות בירה. אני חלק מההוויה הישראלית ויודע שזה עובד ככה - אבל כשאתה רחוק, הפרספקטיבה משתנה. אתה שומע שיש אזעקות ומיד נלחץ ובודק שכולם בסדר ומסמס למשפחה ולחברים. זה קטע, כי כשהייתי בארץ והחברים בחו"ל דאגו לי, לא ראיתי את זה ככה".
נשמע שהיה לך קשה לעזוב בזמן המלחמה.
"מאוד! זה מאוד קשה להיות רחוק. אני הייתי בצופים כל חיי, הייתי בצבא, אמא שלי עלתה מלונדון בגיל 18, ישראל זאת המדינה שלי. אני אוהב את הישראליות. אני מחובר לישראל בנימים שלי", הוא אומר ומבקש להדגיש. "אני לא מרגיש שעזבתי או עשיתי החלטה רשמית".
אז מה?
"אמרתי למשפחה ולחברים שלי שאני נוסע, אבל לא יודע לכמה זמן. זה יכול להיות חודש-חודשיים או שישה חודשים".
איך אתה מתמודד עם המרחק?
"אני מתעדכן כל הזמן בחדשות. כשאצלי עשר בבוקר אצלכם אלה שעות של שידורי חדשות, אז אני שותה קפה עם העדכונים ואני באמת כל הזמן מחובר".
איך החוויה שלך להיות ישראלי בחו"ל בתקופה שלא אוהבים אותנו כל כך?
"לוס-אנג'לס זה כמו עוד ישראל. יש כאן הרבה דגלי ישראל ומקבלים המון אהבה. אתמול לדוגמה חזרתי מאירוע במונית ודיברתי עם אמא שלי בטלפון כשהיו אזעקות בארץ. ניתקתי את השיחה והנהג שואל אותי 'אתה מישראל?', אני אומר לו שכן, אבל שומע שיש לו מבטא, אז אני שואל אותו 'מאיפה אתה?', הוא אומר לי 'אני מסוריה'".
מה עובר בראש שלך באותו רגע?
"זה ישר מקפיץ, אבל אז הוא סיפר לי שהוא עבר לפה לפני שדאעש התחזקו בסוריה ושהוא נוצרי מאמין. הוא אמר לי 'בתור סורי, אני וכל המשפחה שלי מתפללים למען ישראל. אני מאמין בכם, אתם תנצחו'. היה בזה משהו מאוד מרגש. שני בני אדם שהמדינות שלהם בקונפליקט מצליחים לנהל דיאלוג. זה מאוד יפה".
היו גם מפגשים פחות מוצלחים?
"הייתה פעם אחת שהייתי באירוע ופגשתי שחקנית ששיחקה בסדרה מצליחה, וכשאמרתי לה שאני מישראל והיא הייתה צינית וגלגלה עיניים. היא גם עשתה אצבע משולשת לכיווני. נחנקתי, הסתובבתי והלכתי. אבל אני חייב להגיד שרוב האינטראקציות באמת אחרות וחיוביות".
"אני נראה כמו אביטפוס של יהודי"
מאז סדרות הנוער שבהן כיכב, חלק גדול מהתפקידים של רהב היו מהחברה החרדית, כמו "המורדת" ו"בחורים טובים". לדבריו, הליהוק שלו לתפקידים האלו מקרי בהחלט. "אין לי מושג איך זה הפך להיות ככה, אני נראה כמו אביטפוס של יהודי. יש במראה שלי משהו שהוא לא חילוני-טיפוסי ואני שמח, כי אני כל כך שונה מהאנשים שאותם אני משחק. אני מספר סיפור של אינדיבידואל בתוך העולם הזה, אבל גם מגשר".
אתה מגלם דמויות חרדיות שבתפיסת העולם הקבוצתית, בהכללה כמובן, כנראה יתקשו לקבל את עמית רהב כמו שהוא, עם הנטיות המיניות שלו.
"החרדים שאני פגשתי בחיי קיבלו אותי. בהכללה אתה צודק. אבל אני פגשתי אנשים שכן מקבלים אותי. פה בלוס-אנג'לס אני הולך כמעט כל שישי לארוחה אצל בחור חרדי מברוקלין. הוא יותר צעיר ממני ואב לשניים. הוא ואשתו יודעים מי אני ומה אני, הם חרדים ומקבלים אותי באהבה והחיבור בינינו אמיתי. הקבלה היהודית האמתית היא הקבלה של האחר".
התפקידים קרבו אותך לדת?
"אני לא יכול להגיד שהם קירבו אותי, אבל אני כן אוהב את הטקסיות שלמדתי מכל התפקידים, אז אני מרגיש חיבור יותר חזק ממה שהרגשתי בעבר. אני מאוד בר מזל על התפקידים שקיבלתי ועל כל הפרויקטים שלקחתי בהם חלק. השליחות היא לספר את הסיפור של הבן אדם, אם הוא חרדי, זה רק עוד נדבך. אני בא לספר את הסיפור שלו כאדם".
איפה תרצה להיות בריאיון הבא שלנו בעוד שלוש שנים?
"קודם כל אני ארצה שהחטופים שלנו יחזרו הביתה, כי זה מה שחשוב באמת, ואני ארצה שהמלחמה תיגמר ושאנשים יחזרו ליהנות מאמנות".