אם ציפיתם למיחזור לוהט של "מר וגברת סמית'", הסרט משנת 2005, שהפך את בראד פיט ואנג'לינה ג'ולי לזוג במציאות והפך את ג'ניפר אניסטון לנטושה הנצחית, אז מתנו את הציפיות שלכם. או אולי תגביהו אותן, תלוי את מי שואלים. נדמה שהדמיון היחיד בין "מר וגברת סמית'", הסדרה החדשה של דונלד גלובר ("אטלנטה", "קומיוניטי") ופרנצ'סקה סלואן לסרט ההוא הוא העובדה שאת העלילה שלו מניעים גבר ואישה, לא משנה מאיזו עדה, שמתמקצעים באקשן לסוגיו ומנסים לנהל סוג של מערכת יחסים רומנטית בצל המקצוע שלהם. בסרט המקורי הם זוג נשוי-פרוד, שמגלים להפתעתם שכל אחד מהם עוסק בריגול בחשאי. ב"מר וגברת סמית'", שעלתה באמזון אתמול (שישי), אלה שני זרים שמצוותים מלכתחילה לשורת משימות חשאיות, מוסווים כזוג נשוי ומפתחים מערכת יחסים רומנטית אמיתית.
"מר וגברת סמית" – טריילר
(באדיבות אמזון פריים)
לימים הזוגיות הפוטוגנית ומרובת הצאצאים המאומצים של פיט וג'ולי לא עלתה יפה, כפי שאנחנו יודעים. אם מאחורי הקלעים של הסדרה הייתה זוגיות שלא צלחה, היא הבליחה ממש בתחילת מערכת היחסים – "מר וגברת סמית'" נוצרה במקור על ידי מפגש מאורות של שני טיטאנים: גלובר, שהגיע עם המוניטין של "אטלנטה" והילה של יוצר מקורי וכריזמטי, ופיבי וולר-ברידג', היוצרת של "פליבג" ו"להרוג את איב", שגם הייתה אמורה לגלם את התפקיד הנשי הראשי. אלא שסיעור המוחות הזה לא עלה יפה ו-וולר-ברידג' פרשה מהפרויקט שישה חודשים לאחר שהחל, במה שממחיש את הרעיון המרכזי של הסדרה: גם כשמדובר באנשים מצוינים, מערכת יחסים היא עניין מאתגר ולא תמיד זה מצליח. גלובר המשיך לפתח את הסדרה עם סלואן (שהפיקה גם את "אטלנטה"), ופליבג הוחלפה במאיה ארסקין (PEN15).
יש משהו מקסים ולא מתאמץ ביכולת של "מר וגברת סמית'" לאמץ אל ליבה עלילת אקשן, שמחזיקה את שמונת הפרקים של הסדרה, ובין מה שמתברר כציר המרכזי של הסדרה, מערכת היחסים שלהם. כל אחד מהם מביא לזוגיות המדומה הזאת תכונות בעייתיות והרבה חשדנות. ככל שהעונה מתקדמת, ולפעמים בעזרתם של עזרים חיצוניים, הם עוברים דרך המהמורות הרגילות של כל זוג – אמון, משיכה, בגידה באמון, פתיחות, פשרה על צרכים שונים, הרבה דיבורים על הקשיים שמעמידה "העבודה", וגם נוגעת פה ושם בנושאים החביבים על גלובר - הוא, מן הסתם, אדם שחור באמריקה ואשתו היא ממוצא יפני. על הדרך הם מתבקשים לעמוד במשימות - בכל פרק נשלחת אליהם משימה אחרת מהמעסיק המסתורי שלהם, שהם מכנים HiHi - אבל מסתבר שגם ל-HiHi יש משימה עלומה משלו, שלא מפוענחת לחלוטין גם כשמסתיים הפרק האחרון. כך הם נעים בין הוריקנים של אקדחים ומשתיקי קול לטיפול זוגי, ולשאלה עד כמה ראוי שגבר ינהל מערכת יחסים קרובה כל כך עם אמא שלו, מבלי שזה ירגיש צורם או מאולץ.
ההישג העיקרי הוא כפי הנראה של גלובר, שהצליח להשאיר את הדיאלוגים שלו ושל ארסקין ברמה הקז'ואלית, האותנטית והשנונה של שני זרים שלומדים להכיר אחד את השנייה, ולהשאיר אותם אמינים גם בנסיבות המוזרות ביותר (אפילו בשיחה על פלוצים נשיים). ואם בהתחלה אי אפשר שלא לנסות לדמיין את וולר-ברידג' בתפקיד מיסיז סמית' ולתהות איך היה נראה החיבור ביניהם, הכימיה של ארסקין וגלובר והסקס אפיל של שניהם ביחד ולחוד ללא ספק עוזרים לכל הסצנות הזוגיות להתחמק ממלכודות שסצנות ז'אנר מסוגן נופלות אליהן בקלות. הרגעים שבהם הדמויות שלהם מצליחות להיפתח אחת אל השנייה מרגשות באמת, ואתה, כצופה, מושקע ברצון שהם יסיימו את הסיפור הזה יחד, לא משנה מה יקרה בדרך.
לא ש"מר וגברת סמית'" זקוקה לזה, מבחינתי היא הייתה יכולה להסתפק בגלובר מחייך מדי פעם או, לחילופין, עושה פרצוף נוגה, אבל פה ושם מגיחות הופעות אורח מהנות כמו זו של מיקלה קול ("להרוס אותך"), ג'ון טורטורו, שרה פולסון ופול דאנו ("באטמן"). העונה לא מסתיימת בסגירה הרמטית, לפחות לא מבחינה עלילתית (לעומת קלוז'ר די מבטיח מבחינה רגשית), ומן הסתם משאירה פתח לעונה הבאה, שגלובר, במסגרת חוזה הענק שלו עם אמזון, מן הסתם ישקול ליצור. אנחנו הרווחנו בינג' מהנה לסופ"ש חורפי.
