כבר מהדקות הראשונות של פרק פתיחת העונה השנייה של "הלוטוס הלבן" אנחנו יודעים שיותר מאדם אחד עומד לשלם בחייו על החופשה הסיציליאנית הזאת. התיאוריות ברשת כבר בפוסט-מורטם אבל אנחנו עוד לא שם. לפני שהפרק השביעי והאחרון ישודר (הערב, א', מעבר לים ומחר בישראל) עדיין יש זמן להעדפות האישיות של כל אחד מאיתנו לגבי זהות האנשים שימצאו את עצמם צפים בים בסוף העונה הזאת - ולא בקטע טוב. נכון, מייק ווייט כבר הצהיר בעבר שזהות הנרצחים היא השאלה הכי פחות חשובה בסיפור, ומדובר בפיצ'ר שהוא הוסיף לסדרה כדי להכניס קצת מתח וגם כסוג של פארודיה על סדרות מהסוג הזה. וגם קרוב לוודאי שהאנשים שימותו יהיו זניחים, אבל זה לא צריך להפריע לנו לקבוע את מי היינו רוצים להציל.
יש מקום להדגיש שמכיוון ש"הלוטוס הלבן" היא סדרה על לבנים פריבילגים, שאף אחד מהם הוא לא בדיוק איניגו מונטויה, הדירוג יראה יותר כמו "מהרע יותר אל הרע פחות" ולא "מהרע אל הטוב". כל הדמויות בדרכן הן פגומות וחסרות מודעות, כך שזה לא עניין של טוב לב אלא של כמה עניין מספקת כל דמות והמורכבות שהיא מביאה לשולחן, עד כמה הן מוכנות להביט פנימה, עד כמה הן מוכנות להודות בטעויות, עד כמה הן כנות ועד כמה הן משתנות. ברור שלכל איפיון אישיותי של דמות יש הצדקה, אבל זה המקום שלנו לשפוט אותן ולשם כך התכנסנו. דעות, טענות, מענות וסעד על הדירוג שיבוא עוד מעט אתם יותר ממוזמנים לשטוח בתגובות. בואו נצלול לדירוג הפוך, מלמטה למעלה.
ולנטינה (סברינה אימפאצ'אטורה)
ולנטינה, המנהלת הלסבית בארון שמתעלת את כל המצוקה שלה להתעללות בעובדים שתחתיה, היא גרסה דהויה של ארמונד, המנהל של ה"ווייט לוטוס" שבהוואי. ההדחקה המינית שלה אמורה להצדיק את התנהגותה או לפחות להסביר אותה, אבל זה לא הופך את ולנטינה לדמות מעניינת יותר. היא אכזרית כלפי הכפופים אליה ולפעמים גם נבזית כלפי הלקוחות, רק מתוקף הכוח העליון שמעניקה לה ההגבהה הקטנה מאחורי דסק הקבלה בלובי. כן, הבנו שאת מאוהבת באיזבלה ושאם את לא תקבלי אותה אף אחד לא יקבל, אבל סורי, מעט מדי ומאוחר מדי מכדי להפוך אותך לדמות ששווה לעקוב אחריה (או אפילו דמות ששווה לרצוח אותה, כפי שמבהיר הפרק הראשון).
קמרון (תיאו ג'יימס)
הבעל הפוחז של דפני, שהזמין את אית'ן ואשתו לחופשת מותרות שהוא לא יכול לממן רק כדי ליצור איתו קשר עסקי, עכשיו, כשהוא בוגר אקזיט ועתיר פפלינוס. קמרון הוא סוג של שון מהעונה הקודמת (בגילומו של ג'ייק לייסי) אבל קצת פחות אנטייטלד. הוא ערמומי ומניפולטיבי, משחק יופי על רגשי הנחיתות של אית'ן, ולפעמים יוצא ממנו משהו אפל ומסוכן, אבל הבעיה היא שזה כל מה שהוא ואני לא רואה לאן זה עשוי להתקדם. נקסט.
מיה (ביאטריס גראנו)
אני נוטה להפריד אותה מלוצ'יה כי היא עשתה את הדרך ההפוכה ממנה. אני לא יודעת מי הבחור שרודף אחרי לוצ'יה ודורש ממנה כסף ואם מדובר בהצגה משותפת לצורך סחיטת כסף נוסף מהגברים לבית די גראסו, אבל אני מוכנה לתת ללוצ'יה קרדיט מסוים על צלם אנוש. לוצ'יה לפחות הצליחה לשמור על אנושיות מסוימת בתוך המקצוע הקשה והמקהה שלה. אני רוצה להאמין שהיא גם יודעת איפה עובר הגבול והחיבור שלה עם אלבי, שלפחות בגרעין הוא אמיתי. מיה, לעומת זאת, שמרה על עצמה מחוץ לקונדיטוריה אבל ברגע שנכנסה פנימה על מלא, ברגע שעברה את הגבול התודעתי של שימוש בגוף שלה כמטבע עובר לסוחר, היא התחילה להשתולל ולתחוב את האצבעות שלה לכל העוגות. כדי להתקדם מקצועית - רק תנו לה לשיר ולנגן בפסנתר! - היא כמעט חיסלה את ג'וזפה, הפסנתרן במלון, היא שכבה עם ולנטינה כדי שתסכים שהיא תחליף אותו, ויודעת מה מיה? את גם לא זמרת כזאת מוצלחת.
פורשיה (היילי לו ריצ'רדסון)
באמת, פורשיה? את מוציאה שם רע לכל הבני 20 ומשהו. הכול משעמם בעיניה, הכול דפוק מבחינתה. היא מחפשת הרפתקאות ומתלוננת על הכול. הבנו שלא נמשכת לאלבי אבל יש גם דרך לדחות בן אדם. לא צריך להתמזמז עם הבריטי הכי קרוב שהצלחת לשים עליו יד מול העיניים של הבחור שהרגע דחית. אז או שהכובעים המכוערים שלה מונעים מזרימת דם סדירה להגיע למוח, או - מה שיותר סביר - שהיא פשוט צעירה מדי ועוד לא התאפסה על עצמה ועל החיים, וזה התירוץ היחיד שאני מוכנה לקבל.
ג'ק (ליאו וודול)
עד לפרק השישי ג'ק היה עוד ספיח בפמליה של קוונטין, ולא היה בו שום דבר מעניין מעבר להיותו הבאד-בוי שפורשיה כל כך השתוקקה אליו. סצנת הסקס השערורייתית עם "דוד" שלו בסוף הפרק החמישי הבהירה שמשהו שם לא תקין, אבל רק אחרי הפרק הזה ג'ק קיבל נפח כלשהו והבנו שהוא פשוט לכוד. את הסימפטיה שלי הוא הרוויח אחרי שהעמיד במקום את פורשיה, ששוב קיטרה על העולם ועל כמה הוא דפוק, בעודה ישובה עם מימוזה על חוף בסיציליה לצד בחור שהיא מחבבת וכובע מכוער. לג'ק, גם הוא מהמדף הזילניאלי, אין כנראה את הפריבילגיה לקטר על החיים כי החיים שלו באמת עגומים, וכרגע הוא צריך להתמקד בהיחלצות מהמלכוד שהוא נמצא בו, יהיה אשר יהיה. נראה שהוא עושה כמיטב יכולתו ורק על זה מגיע לו מקום אחד יותר טוב מפורשיה.
אית'ן (וויל שארפ)
אוי אית'ן, מה אתה רוצה מחיינו? הבחור לא מסוגל להביע את הרגשות שלו וספק אם הוא יודע שיש לו בכלל כאלה. הוא נשוי להארפר אבל אלוהים תעזור לה, גם כשהוא אומר 'אני אוהב אותך' זה נשמע כאילו הוא מבקש ממנה להסדיר את העניין הזה בביטוח לאומי.
הכסף הגדול שהוא הרוויח לא שיפר את הביטחון העצמי שלו וכל מה שמעניין אותו הוא תסביך הנחיתות שלו מול קמרון. מלכתחילה הוא הגיע לחופשה הזאת עם מטרה - לעשות חוויה מתקנת ולנופף בכסף ובאישה, בלי להתחשב בכלל במה הארפר הייתה רוצה. הוא שיקר להארפר על הלילה שהעבירו כשדפני והארפר נסעו לטייל 'רק כי קמרון ביקש' (מי זה הקמרון הזה, פור גוד סייק? עלק-חבר שלך מפעם שהיום רק רוצה להרוויח עליך?) ואם זה לא מספיק, עמוק בפנים הוא מאמין שהיא צריכה להיות אסירת תודה על זה שהוא לא בוגד בה.
כל אלה לא עוזרים אם אית'ן הוא דמות שלא מסוגלת להחצין את מה שקורה לו בפנים. רע לטלוויזיה - רע לצופים. לא פלא שסביב לסצנות שלו מייק ווייט פיזר בנדיבות גלים גועשים של ים אפל ואת הפסל הסיציליאני של הגבר הנרצח. בקיצור, אית'ן, תתבגר. אני מבינה את השריטה של אנשים שנשארים בקולג' אבל בחייאת, יש לך כסף, תראה פסיכולוג טוב.
אלבי (אדם דימרקו)
'צטערת. אני יודעת שרבים מחבבים את אלבי על שום ליבו הטוב והכבוד שהוא חש לנשים. אין לי בעיה עם בחורים טובים אבל אני לא קונה את זה כשזה מגיע עם סוג של ביטול עצמי ופסיביות, או יותר גרוע, כי הוא נמשך ל"ציפורים פצועות" רק כי הוא רוצה להיות המושיע והמציל. אבל יותר מהכול אני לא מאמינה באנשים נטולי שריטות. אם אלבי הוא אכן כזה צדיק, מבחינתי מדובר בגרסת הקיצון של קמרון, דורסנות מוחלטת מול טוב אבסולוטי. בשני המקרים יש לנו עסק עם החוליים הפריבילגים של המערב הלבן והעשיר.
לוצ'יה (סימונה טבסקו)
את הכסף לוקחים בתחילת הערב ולא בבוקר, יקירתי! ר"ע מיה.
ברט (אף. מוריי אברהם)
נכון, הסב לבית די גראסי הוא אדם בלתי נסבל ומעיק, בעיקר אם את אישה. אפילו כשהבין שאין לו למי לחזור הביתה בעקבות הביקור הכושל בעיירת השורשים שלהם - גם הרגע הנוגע ללב הזה היה כולו מבט אגוצנטרי ורחמים עצמיים, בלי טיפת חשבון נפש. המקום היחיד שבו אני מחבבת את ברט הם הרגעים שבהם הוא סונט בדומיניק ומעמיד אותו במקום, או כשאין לו אלוהים או חוש פוליטיקלי קורקט והוא מספר לפורשיה את סיפורי האונס של המיתולוגיה. אז כן, הוא דמות לא רעה בעיניי, ובכל זאת אקבל בהבנה כל ארטישוק שייזרק עליו.
קוונטין (טום הולנדר)
אנחנו לא באמת יודעים עליו הרבה, רק שהוא מאוד חכם ושהוא גם לא באמת מוקיר את טניה אלא לועג לה, ושהוא שם רק כי הוא מעוניין בכסף שלה, ומוכן להונות ולנצל אותה באופן נבזי - אולי כמו שניצל את ג'ק ומי יודע אם הוא לא הכניס אותו לבור האפל שממנו הוא חילץ אותו בהמשך. האם קוונטין פועל בשיתוף פעולה עם גרג? מי הוא הבן אדם שמאחורי התוכנית המשוקצת שלו? האם הוא פשוט גרסה קצת יותר מתוחכמת של קמרון או שיש לו הסבר יותר מוצלח? אני מודה שבמקרה של קוונטין, כיוון שמדובר בדמות קצת יותר מתוחכמת ומורכבת, אני מוכנה לתת לו ליהנות מהספק.
טניה (ג'ניפר קולידג')
'צטערת 2, טניה. העונה הזאת לא עשתה לך כל כך טוב. נכון, תמיד היית מרוכזת בעצמך, קריקטורה מוקצנת עוד יותר של שאר האמריקאים הקולוניאליסטים חסרי הרגישות. אישה שלא מסוגלת להישאר לבד רגע אחד אבל זונחת את האנשים סביבה בלי להסס כשהיא עוברת לאדם הבא. מוקסמת ומוחנפת בקלות מכל מחמאה או עיטור כבוד, עיוורת לחלוטין לאופן שבו היא פוגעת במי שמבחינתה נועד רק לשרת אותה. אבל ליד כל אלה היה איזה ניצוץ, היו רגעים שבהם הבליחה ההבנה עם כמה עצב את מתמודדת, את הבור שיש לך בפנים.
הפעם זה לא קרה ונשארנו עם אישה בכיינית, עם קצת (טוב, לא מעט) גלאם והרבה תובנות מקולקלות, שרודה בסובבים אותה ואפילו לא טרחה לספר לפורשיה מה ראתה באותו לילה. נכון, העובדה שגרג לא באמת נמשך אלייך או אוהב אותך הצליחה לחדור אפילו ללב שלך, אבל זה לא מנע ממך ליפול למלכודת שהגיעה אחריו. המזל הגדול של טניה הוא ג'ניפר קולידג', אישה גדולה מהחיים שמסוגלת להיראות זוהרת בתלבושת של פפה דה פיג. אולי בעונה הבאה?
דומיניק (מייקל אימפריולי)
אולי אני שבויה של מייקל אימפריולי ("הסופרנוס"), כי משהו במשחק שלו גורם לדומיניק - שמתוסרט באופן די שטחי בסך הכול - להיראות לי מורכבת. זה הגיוני בסדרה כמו "הלוטוס הלבן", שבה חלק לא קטן מהעלילה מועבר באמצעים לא טקסטואליים – מבטים בין דמויות, תגובות גופניות, הבעות פנים. אנחנו לומדים לא להקשיב רק למילים אלא בעיקר למה שמסביבן. בשיחות עם אשתו נשמע שהיא סבלה איתו די והותר ולפי האופן שבו הוא מתמרן את אלבי נראה שהוא לא אדם ישר שמעוניין לתקן את עצמו כדי להפסיק לפגוע באנשים אחרים, אלא רק ליישר את ההדורים. אבל משהו במלכוד הבין-דורי שלו בין ברט, הפטריארך העגמומי על גבול הקומי ובין אלבי, שהוא יציר שנות ה-2000 ויודע בעל פה פמיניזם ו-MeToo, שהוא לא כל כך מוצא את עצמו. האם הייתי רוצה להיות בת זוג שלו? ממש לא. האם הייתי רוצה לראות אותו הלאה כדמות? נראה לי שכן. מה גם שלא סביר שהוא ימות אלא אם כן לורה דרן תצא מתוך הטלפון ותרצח אותו.
דפני (מייגן פייהי)
דפני היא אולי הדמות שזכתה לפיתוח המשמעותי ביותר במהלך העונה. היא התחילה אותה כקריקטורה על אישה שטחית וחסרת מודעות אבל ככל שהעונה התקדמה התברר שהיא קוראת נהדר את השטח ויודעת לשחק בכל הקלפים שלה. לכולם יש נקודות עיוורות - ומרגיש שדפני עושה טעות כשהיא מספרת לעצמה שלא אכפת לה שקמרון בוגד בה. אבל יש לי סימפטיה אליה כי גם היא לכודה. יש לה שני ילדים בבית (מאוד יתכן שהם בכלל לא של קמרון), והתחושה היא שדפני מפחדת לפרק את החבילה בגללם, אחרת מזמן היא הייתה מחפפת את בעלה הנכלולי. מה שבטוח, בייחוד אחרי השיחה שלה עם הארפר, זה שהיא ממש לא הבחורה שהיא משחקת את עצמה עבורו. היא פשוט הצליחה להרים הצגה יפה יותר מהארפר עבור בן הזוג שממנו היא לא מצליחה להיפרד. האם היא חיה עם זה בשלום? לא. האם היא חיה? כן (כלומר היא זאת שמוצאת את אחת הגופות, תודה לאל).
הארפר (אוברי פלאזה)
באחד מהראיונות שלה לפני עליית העונה סיפרה השחקנית אוברי פלאזה שהיה לה מאוד קשה לגלם את הארפר. פלאזה, חברה של ווייט היוצר, סיפרה שהוא ביסס כהרגלו הרבה מרכיבים של הדמות על האישיות האמיתית שלה כאדם, ושהמשחק היה סוג של מראה לא תמיד מחמיאה עבורה. אולי זה מסביר את הצימוד המצוין בין פלאזה והארפר. הארפר עצמה התחילה את העונה כדמות בלתי נסבלת, הפארטי פופרית שמתנשאת על דפני כי היא לא צופה בחדשות ולא מבינה עד כמה העולם שלנו דפוק וממררת לאית'ן את החיים. אבל לאט לאט התברר שהארפר נמצאת במערכת יחסים לא מתגמלת, בחופשה שהיא לא רצתה להיות בה, עם בחור שלא נמשך אליה. היא צדקה בכל מה שאמרה לגבי קמרון, היא סיפרה לאית'ן שהוא התפשט לידה (והוא אפילו לא תמך בה!), וכל מה שהיא רוצה זה שהם ידברו על היחסים שלהם באמת - מהלך שאית'ן לא מסוגל לו.
אני אוהבת את הדרך שלה להגיד את האמת, להתעמת, את המודעות העצמית ואת המאבק הפנימי שניכר החוצה. מבחינתי הפלרטוט שלה עם קמרון הוא צעד נואש. העובדה שאיפשהו באמצע העונה התחלתי ממש לחבב אותה רק מעידה על זה שהיא דמות נהדרת שיש לה עוד הרבה מה לתת. הלב של הרביעייה, יש שיגידו. לנו נשאר רק להחזיק אצבעות שהיא יודעת לשחות ולשלוף ציפורניים כשצריך.
