"על המגרש עכשיו הבחורים שלנו מיוזעים, הקהל כאן לא מאמין למראה עיניו - יוגוסלביה הגדולה צריכה להילחם מול ישראל הקטנה". גם מאזיני הרדיו מתקשים להאמין כי מי שחתום על המשפט הזה, שדר הרדיו האגדי גדעון הוד, כבר לא איתנו.
המשפט הזה נאמר במהלך שידור הניצחון הדרמטי של נבחרת ישראל בכדורסל על נבחרת יוגוסלביה (אלופת העולם דאז) בגורציה, במסגרת אליפות אירופה בכדורסל 1979, שבו סיימה ישראל שנייה לאחר שהפסידה בגמר לברית המועצות. מדובר לטעמי באחד משידורי הכדורסל הגדולים ביותר של הוד בכל הזמנים, שלצידו הפרשן רני כהנא. בסיום המשחק בכו השניים מהתרגשות בשידור. היום אנו בוכים על לכתו מאיתנו של האחד והיחיד, גדעון הוד ז"ל.
סמוך לשעה תשע במוצאי שבת הבנתי כי המונח "נפטר בטרם עת" אינו מתייחס רק לשכבת גיל מסוימת. הטלפון שקיבלתי מדיטה שבישרה לי בעצב גדול על מותו של אביה, שדר הרדיו האגדי גדעון הוד, הינו ההוכחה שגם אם עברת את גיל 90 - וגם אם המצב הבריאותי כבר לא מה שהיה - כל עוד אתה חיוני, אנרגטי ומלא הומור, מגיע לנו שתישאר עוד קצת איתנו.
גדעון ענה על שלושת הפרמטרים הללו, ובכל שיחה איתו נשמע כאילו יצא זה עתה מ"אולפן 3" של קול ישראלי המיתולוגי בקריה בתל אביב. בגיל צעיר מאוד נחשפתי לשידוריו בקול ישראל ומיד התאהבתי במודל ובסגנון הייחודי שלו. ידעתי שארצה להיות כמותו שאגדל, וככל שמכירים לעומק את פועלו מבינים באיזה אילן גבוה נתליתי.
למרות היותו אייקון רדיופוני, שמר הוד על עממיות והאיר פנים לכל מי שפנה אליו גם אם לא הכירו. לא אשכח כי בגיל 10 אזרתי אומץ והתקשרתי אליו לראשונה. מיד הוזמנתי לאולפן "שירים ושערים" תוך שאני מקבל כיסא לצידו של גדעון באולפן. הקשר שלנו נשמר עשרות שנים. הוא היה עבורי מורה דרך לרדיו ולתקשורת וליווה בעצות טובות כל דילמה או מהלך בקריירה התקשורתית שלי.
כששאלתי אותו "מי היה המורה שלך לרדיו", הוא צחק וענה בנחרצות: "הרדיו". לדבריו, ככל שתאזין לשדרים הטובים ביותר כך תפתח את סגנון השידור הטוב ביותר. כילד הוא גמע שעות רבות של האזנה ל-BBC, וזה לדבריו המודל שעיצב את שידוריו במשך 66 שנים ברדיו.
הוא הקפיד קלה כבחמורה בנושא הגיית שמות. לא פעם התקשר לשגרירות זו אחרת על מנת לבדוק שמות של שחקנים או יוצרים זרים במטרה להגות נכונה את שמם בשידור. הוא כמעט ולא החסיר שידורים מתוך כבוד למקצוע, ומעל הכול למאזינים. מעסיקיו ברדיו לא ידעו כי שידר מחו"ל משחק כדורסל עם חום גבוה, וגם לאחר שאושפז לניתוח תוספתן דחוף במהלך המשחקים האולימפיים בברצלונה בשנת 1992, הוא שידר מבית החולים לאחר שהתאושש מעט.
תרומתו האדירה של הוד לשידורי הרדיו בישראל לא תסולא בפז. נדירים שדרני הרדיו שהטביעו חותם משמעותי בתחומים רבים. השלושה שהיו מזוהים עם הוד הם ספורט, מוזיקה קלאסית ותחבורה. בכל אחד מהם הוא הפך למיתולוגי.
כמורה לחינוך גופני וכשחקן טניס, הספורט זרם בעורקיו. זמן קצר לאחר קבלתו לרדיו כקריין באמצע שנות ה-50 של המאה הקודמת, הוא השתלב בשידורי הספורט. ברדיו של אותם הימים היקף הסיקור של אירועי הספורט היה מצומצם ביותר. הרדיו שידר בעיקר את משחקי הנבחרת הלאומית של ישראל בכדורגל ובכדורסל לצד עדכונים קצרים במהדורות החדשות. מנהל מחלקת הספורט דאז, שגם נחשב לשדר אייקוני, נחמיה בן אברהם ז"ל, גילה את הפוטנציאל הרדיופוני הטמון בהוד הצעיר ושילב אותו במגוון תפקידים במחלקת הספורט.
לאחר שהשתלב במחלקה, היא החלה לקבל תנופה אדירה הודות לאנרגיות הבלתי-נדלות של הוד. נזכיר כאן את התוכנית "ממגרש הספורט" שהחלה בפברואר 1958 ושודרה במוצ"ש ברציפות עד אמצע שנות ה-90. הוד הגיש אותה במשך שנים רבות והיא נחשבה לתוכנית ספורט איכותית שנחשבה לחדשנית ביותר בתקופתה כיוון שלראשונה, היא הקדימה את העיתונים בדגש על “חדשות הספורט”, בסיקור נרחב של הליגות בכדורגל לצד סיכום אירועי השבת בספורט. בהמשך הגיש הוד את "מצעד הספורט" בימי ראשון ואת "תחזית הספורט" בימי חמישי. הוא זכה באותם הימים להיות חבר בפרלמנט של גדולי עיתונאי הספורט שהתכנסו מידי שבוע בקפה "הרלי", ובהם נחמיה בן אברהם, יואל כץ, עמי פזטל ונתן דונביץ המנוחים. הפרלמנט דן בסוגיות הבוערות של עולם הספורט והמשתתפים יצאו ממנו עם מטען איכותי שתרם רבות לעבודתם העיתונאית.
נקודת ציון משמעותית בקריירה הרדיופונית של הוד נרשמה בשנת 1970 עת החלו שידורן של התוכניות "שירים ושערים" ו"היום בספורט". הרעיון ל"שירים ושערים" הובא לרדיו בידי הוד כמה שנים קודם לכן לאחר שביקר באיטליה, ובמהלך תדלוק בתחנת דלק נחשף לשידור המשלב פריצות ישירות ממשחקי הליגה האיטלקית בכדורגל. כשחזר לארץ לקח לו שנים לא מעטות לשכנע את מנהליו כי גם בישראל נחוצה תכנית שכזו. חשוב להבין כי ברדיו של אותם הימים לא היה נהוג לשדר בשידור חי בשבת (גם "יומן השבוע" הוקלט יום קודם), ולכן הקונספט שהביא הוד נראה כלא-מציאותי.
הוד לא ויתר ונלחם כפי שרק הוא יודע - ולבסוף עלתה התוכנית ששמה ניתן לה על ידי משה חובב ז"ל, מי שהיה מנהל קול ישראל באותם הימים. התוכנית שודרה בתחילתה מהאולפן בירושלים שם ישבו מנשה רז ועודד גילור - העורך המוזיקלי הראשון של התוכנית - ובאולפן בתל אביב התחלפו בהגשה עמי פזטל וגדעון הוד. בתחילה לא נשמעו קולות הכתבים מהמגרשים. בכל עת שנמסר להפקת התוכנית עדכון על הבקעת שער, מערכת ירושלים העבירה את השידור לאולפן בתל אביב וממנו נמסר הדיווח על המתרחש במגרש בקולו של המנחה. בהמשך, כידוע, החלו שידורים חיים מהמגרשים והתוכנית הפכה לספינת הדגל של שידורי קול ישראל עם רייטינג הנוגע בשמיים. התוכנית אף זכתה למערכון של "הגשש החיוור" שבו נכללו כל המשפטים המיתולוגיים שלה, ובהם: "תרשו לי להודות לטכנאים", "בואו נציץ בטבלה", וכמובן "אליך חנוך" - כשהכוונה לעו"ד חנוך קינן שהשתתף כשדר בתוכנית לצד משפטנים רבים שהכדורגל זרם בדמם.
בשנת 1970 החלה גם שידורה של התוכנית היומית "היום בספורט" שהוד היה הרוח החיה בייסודה. מדובר ביומן ספורט יומי של 10 דקות ששודר במשך שנים רבות ב-18:45, והביא למאזינים את הסיפורים הכי חמים של עולם הספורט. במערכות העיתונים לא פספסו את האזנה לתוכנית ושאבו ממנה מידע רב לעיתון של יום המחרת. אך מעל הכול ייזכר גדעון הוד בזכות שידורי הכדורסל האדירים שלו. כפי שנחמיה בן אברהם נחשב לגדול שדרי הכדורגל של ישראל, הוד נחשב לגדול שדרי הכדורסל, שלדעתי טרם קם לו מחליף.
לא פלא שרבים העדיפו במהלך שנות ה70 וה-80 לוותר בזמן הצפייה בטלוויזיה על קולו של שדר הטלוויזיה במשחקי מכבי תל אביב בגביע אירופה או במשחקי הנבחרת הלאומית בכדורסל, ולבחור במקומו את שידורו הרדיופוני של הוד. מדובר בשידור עשיר שהעשיר את כל מי שהאזין לו. הקצב, ההומור, הצבע והידע האינסופי שהוד הביא בכל שידור הפכו את שידורי הכדורסל שלו לנדירים וייחודיים. תמיד הרגשת שהחבר הכי טוב שלך נמצא בעמדת השידור, ושהוא תמיד יגיד את המשפט הנכון בזמן הנכון ו"בגובה האוזניים". לא זכור לי שדר שהתכונן באופן כל כך יסודי כמו הוד לכל שידור. הוא תמיד חקר ולמד את הקבוצה היריבה עד הקצה ודאג לסיפורים מרתקים על כל שחקן, וכל זאת נעשה לצד חומר רקע על העיר שבה התקיים המשחק. גם תיאור המשחק נחשב לאמנות אצלו וטרם קם שדר שישתווה ליכולות הנדירות הללו.
הניצחון הדרמטי על צסק"א ב-1977, שלימים עלה על תקליט, מצמרר בכל פעם מחדש כמו תיאור הניצחון של הוד על יוגוסלביה. ההתלהבות וההתרגשות של הוד, שיצאה מכל הלב כשלצידו בעמדת הפרשן מייק קרנון ז"ל, הובילה לדמעות של השניים בסיום השידור, עם משפט של הוד שלא יישכח לעולם: "עכשיו שמפניה נשפכת. לא ראיתי שמחה כזו של ספורטאים בימיי חיי ועוד אחרי משחק כדורסל".
לאחר פטירתו של נחמיה בן אברהם ביולי 1979, קיבל הוד את ניהול מחלקת הספורט ברדיו. מדובר בשנה של תפנית דרמטית בשידורי הספורט של קול ישראל. בזכותו של הוד נוספו פינות ספורט ליומני החדשות בבוקר ובצהריים, כמו גם פינה מסכמת בסיום "יומן חצות". בנוסף שודרו גם הפינות "מוצאי ספורט" - זווית נוספת למשחקי השבת, וכן פינת סקירת מדורי הספורט של העיתונים. מדי יום ראשון שודר מגזין ספורט שבועי בסיום יומן הערב, ובתקופה שבה ליגת הכדורגל הייתה בפגרה שודרה מדי שבת בארבע אחה"צ תכנית ספורט לסיקור ענפי הספורט הפועלים בקיץ. במשך 11 שנים ברציפות הוד הגיש באחת וחצי, במשך שישה ימים בשבוע, את "ספורט בחצי היום" - פינת הספורט של יומן הצהריים שהוגשה מכל מקום-בארץ ובעולם.
הוד לא פעם הגדיר את עצמו כ"סוס עבודה" ואף נכנס לספר השיאים כשהגיש את כל פינות הספורט באותו היום, מהבוקר ועד חצות הליל, כולל שידור כדורסל ישיר. הוא התעקש כי פינות הספורט תשודרנה בכל יום מבלי יוצא מן הכלל, וידע להתאים אותן בהתאם. כך לדוגמה שודרה פינה בערב יום הכיפורים שעסקה בהתנהגות מכבדת במגרשי הספורט. ביום השואה וביום הזיכרון לחללי צה"ל מצא הוד נושאים ספורטיביים הקשורים בימים הללו, וגם בזמן אירועי חדשות גדולים לא ויתר הוד והגיש בפחות מחצי דקה את האינפורמציה החשובה לחובבי הספורט. מודה ומתוודה כי אני לא מכיר דבר כזה כיום.
הוד סיקר ברציפות את המשחקים האולימפיים (התעקש לא לקרוא להם אולימפיאדה ) מ-1972 במינכן, כולל את רצח ספורטאינו, ועד משחקי סידני בשנת 2000 שאותם סיקר לטלוויזיה. הידע שלו בענפי ספורט רבים, בדגש על שחיה ואתלטיקה, היו בגדר אנציקלופדיה משודרת.
הוד גם סיקר רבים ממשחקי גביע העולם בכדורגל. שיחות רבות היו לנו על שקרה ב"ספרד 82" (כששידורי המונדיאל במדריד נעשו מהמלון ולא מהאיצטדיון עצמו). הוד הרגיש כי נעשה לו עוול באותה פרשה, מכיוון שדברים דומים גם אירעו בעבר ומטרתו הייתה לחסוך כסף לרדיו. הוא קיבל אחריות מלאה והתפטר מתפקידו כמנהל מחלקת הספורט של הרדיו, אך המשיך לשדר ולהגיש את שלל תוכניות ושידורי הספורט.
במשך למעלה מ-30 שנה הגיש הוד את הפינה היומית "לנהג ולנוסע -אור ירוק", שעסקה בנושאים בטיחותיים ובמידע תחבורתי חשוב. התוכנית אירחה מומחים שהפכו למזוהים עימה ובהם ג'ו קריידן ז"ל. הצלחתה הובילה במהלך שנות ה-80 לייסודה של התוכנית "סעו לשלום", ששודרה מדי יום בשמונה בבוקר ובארבע אחר הצהריים. גם בתוכנית זו נחשב הוד כגורם משמעותי לו נזקפת הצלחתה.
על אף העובדה שלא היה מוזיקולוג נחשב הוד לאחד המומחים המובילים בישראל בעולם המוזיקה הקלאסית. הוא הגיש תוכניות שהפכו למוסד בתחומן ובהן "פנינים לשבת" ו"פנינים לחג" ששודרו שנים רבות בשעות הערב המוקדמות של לילות שבת, ובערבי החגים. התוכניות שילבו פרקי מוזיקה קלאסית קצרים וקלילים וסחפו קהל מאזינים גדול שראה בה מעין קבלת שבת מוזיקלית. התוכנית הזו שודרה גם לאחר צאתו של הוד לגמלאות ואף שודרה בתאגיד השידור.
במקביל לשידוריו ברשת ב', הגיש הוד במהלך שנות ה-80 ועד לשנת 2021 תכנית שבועית בקול המוזיקה - "שעתיים עד שתיים", שגולת הכותרת שלה הייתה "החידון המוזיקלי" שעבור הוד היה סוג של סגירת מעגל, כמי שהשתתף בצעירותו בחידון בהובלתם של יצחק שמעוני ואלון שמוקלר, וזכה שם להצלחה גדולה כפותר. לחידון בהגשתו של הוד היו מאזינים "מכורים" שלא הפסידו אף תכנית ולאחרונה התאספו בהרצליה לאירוע מרגש לרגל חגיגות ה-90 שלו.
פטירתו של הוד היא עוד פרידה כואבת מגדולי עיתונאי הספורט שכבר לא איתנו, ובהם יחיאל ארזי, ישראל פז, יואל כץ, ניסים קוויתי, עמי פזטל ואחרים. מדובר בדור של מקצוענים שלכתם מותיר חלל עמוק ועצוב. הוד, שהיה נצר אחרון של דור הנפילים, היה צלול עד יום מותו. דאגתי בכל הזדמנות שהייתה לי לשלב אותו בתוכניות שהגשתי, כפי שגם קרה בחודש יולי האחרון שבו הגיש הוד טור מרתק לקראת המשחקים האולימפיים בפריז, באותו קצב ובאותו סגנון שאפיינו אותו ב-66 השנים האחרונות.
הוד תכנן שנעסוק בהמשך גם במשחקים הפראלימפיים, אך את זה הוא כבר יעשה למעלה לצד חבריו, עיתונאי הספורט המקצוענים שעיצבו את ההוויה הספורטיבית של מדינת ישראל באופן שאין שני לו. יהי זכרו ברוך.
תומר סגיס, עורך ומגיש תכנית הנוסטלגיה והזמר העברי "הכל זהב" ברדיו תל אביב 102FM.
