בין 2012 ל-2018 הייתה תקופת פריחה לתת הז'אנר שאותו ניתן לכנות "דיסטופיה לטף". סרטים שבהם בני נוער מובילים מערכה כנגד מבנה חברתי/טכנולוגי דכאני. רובם היו עיבודים לסדרות ספרי YA (מבוגרים צעירים) שעובדו בשאיפה לבסס סדרת סרטים מקבילה. הפופולאריות של הז'אנר התקיימה בצומת מעניינת הכוללת, בין השאר, ניכור בין דורי, תוכניות ריאליטי, הדים לשינויים טכנולוגים ברשתות החברתיות, ותגובה להתרחשויות חברתיות ופוליטיות (למשל, בחירתו לנשיאות של טראמפ ב-2016).
"משחקי הרעב: בלדה לנחשים וציפורי שיר" - טריילר
בחלק מהמקרים הניסיון לפתח סדרה כשל, והעיבוד הסתכם בסרט בודד, אך סרטי "הרץ במבוך" וסדרת "מפוצלים" הצליחו להגיע ל-3 סרטים. שיאו הבלתי מעורער של הז'אנר היה בארבעת הסרטים בסדרת "משחקי הרעב", המבוססת על שלושת הספרים שכתבה סוזן קולינס.
אם להזכיר למי שהספיק לשכוח, סדרת סרטי משחקי הרעב מתרחשת בעתיד שבו דיקטטורת פאנם מחליפה את מה שפעם הייתה ארה"ב. המדינה מחולקת ל-12 מחוזות מורעבים הנשלטים על ידי "הקפיטול" - עיר הבירה המשגשגת. כל שנה נבחרים שני נציגים צעירים מכל אחד מהמחוזות, כדי שיתמודדו בקרב עד השורד האחרון כנגד הנבחרים ממחוזות אחרים. הקרב מתקיים כתחרות "ריאליטי" ספקטקולרית, שהיא בה בעת גם בידור רצחני, וגם אמצעי תעמולה המדגים את עוצמת הקפיטול. הגיבורה של סדרת הסרטים הייתה קטניס אוורדין ממחוז 12 (אותה גילמה ג'ניפר לורנס), שבגמר ארבעת הסרטים מצליחה, יחד עם חבריה, להכריע את שלטונו של הנשיא האכזר קוריולאנוס סנואו (דונלד סאת'רלנד).
סרטי "משחקי הרעב" הגיעה לסופה לא רק בגלל סיום סדרת הספרים, אלא גם בגלל התחושה שהקהל מגיע לנקודת המיצוי. עלות ההפקה הוכפלה מ-78 מיליון ל"משחקי הרעב" (2012) עד 160 מיליון לחלק הרביעי בסדרה "עורבני חקיין - פרק הסיום" (2015). ההכנסות הכלל עולמיות של הסרט האחרון היו הנמוכות ביותר (653 מיליון דולר), אך חמור מכך – הייתה ירידה ניכרת בהכנסות הסדרה בארה"ב ביחס לשאר העולם. לכאורה היה נכון לסיים בכך את הסדרה, אבל בהוליווד גם סדרות שהחלו לקרטע לא מחוסלות. מבחינת האולפנים יותר הגיוני לחכות כמה שנים ולנסות ולהפיח מחדש רוח חיים בסדרה שפעם הצליחה, מאשר להמר על קניין רוחני חדש.
איך לחזור לעולם של הספרים, לאחר שהדיקטטורה של הקפיטול כבר מוגרה? התשובה המצערת ניתנת ב-"משחקי הרעב: בלדה לנחשים וציפורי שיר" (The Hunger Games: The Ballad of Songbirds & Snakes). הסרט הוא עיבוד לספר הרביעי אותו פרסמה סוזן קולינס ב-2020, והעלילה מתרחשת 64 שנים לפני מה שכבר ראינו. הדמות הניצבת במרכז היא של קוריולאנוס סנואו הצעיר (טום בליית') שמצטרף בכך לסרטים ולסדרות הפריקוול שמתווים את מסלול ההיווצרות של המפלצת. טיפול שלו כבר זכו דמויות כמו דארת' ויידר, קרואלה דה וויל, חניבעל לקטר, נורמן בייטס, Leatherface, מליפיסנט והג'וקר.
האתגר הוא ליצור סרט מעניין למרות שכבר חזינו בעתיד. במקרה זה אנו יודעים שסנואו יתפתח למפלצת, מה תהייה צורתם העתידית של המשחקים, וכיצד הוא ושלטונו יוכרעו. לכן אנו גם יודעים שלא יקרה בסרט דבר שלא יאפשר עתיד זה, ושצפויה לנו דרך שכולה ספוגה בכישלון למנוע את העתיד האפל. במגבלות אלו צריכה להיות מופגנת חשיבה מאוד מקורית כדי להצדיק (אמנותית) את קיומו של הפריקוול, שלא לדבר על הצדקה לסדרת סרטים שלמה. זה לא המצב בסרט הנוכחי. "בלדה לנחשים וציפורי שיר" מבצע בצורה מתקבלת על הדעת גרסה מוקדמת וצנועה יותר של התחרויות, אבל לא ממש קוהרנטי מבחינה פסיכולוגית ודרמטית כאשר הוא צריך להוביל את גיבורו במסלול הידוע מראש. בנוסף, אורכו הלא מוצדק הוא לא פחות מ-156 דק'.
4 צפייה בגלריה
לא ממש קוהרנטי מבחינה פסיכולוגית ודרמטית. מתוך "משחקי הרעב: בלדה לנחשים וציפורי שיר"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
בפרולוג הקצר של הסרט אנו זוכים להיכרות עם קוריולאנוס הילד, שיחד עם דודניתו טיגריס סנואו מנסים לשרוד את מלחמת האזרחים של המחוזות כנגד הבירה. אביו, גנרל בצבא הקפיטול, מת. הסרט נע בקפיצה 13 שנים קדימה כשהקפיטול המשוקמת נראית כמו שילוב, שמבוצע באופן מרשים, בין פיונגיאנג של היום למוסקבה בשנות ה-50 (בשונה מהעיר הנוצצת יותר שהיא תהפוך להיות בעתיד). לקחי מלחמת האזרחים הובילו לדיקטטורה שבה כבר התקיימו 10 תחרויות שנתיות של "משחקי הרעב". קוריולאנוס בן ה-18 גר בבית מרופט יחד עם הסבתא שלו והאחיינית טיגריס, אבל בקרב מכריו המיוחסים באקדמיה שבה הוא עומד לסיים את לימודיו הוא מעמיד פנים שגם משפחתו עשירה. הוא נזקק למלגה היוקרתית שתאפשר לו לימודים גבוהים בדרך לחלומו להגיע לראש פירמידת השלטון בפנאם.
התלמידים המתחרים על המלגה נדרשים להיות מנטורים לאחד הצעירים שנבחרו להשתתף בתחרות. הם צריכים לסייע בהחדרת מוטיבציה, וככול שהמתחרה גם יצליח לכבוש את לב הצופים, אף לספק לו ציוד, מזון ושתייה. הדמויות הבוגרות שנמצאות ברקע של יוזמה זו הם קסקה הייבוטום (פיטר דינקלג'), דיקן האקדמיה וממציא משחקי הרעב. למרות שהוא מעיד על עצמו שהיה חבר קרוב של אביו של קוריולאנוס, נראה שהוא מאוד לא מחבב את הבן. דמות צבעונית יותר היא ד"ר וולומניה גואל (ויולה דייוויס עם רעמת שיער מחושמלת בשחור/לבן, עין אחת כחולה, ושכבת איפור בעובי אינץ') – סדיסטית מדופלמת, כיאה למי מי שיישמה בפועל את רעיון המשחקים, ומשמשת גם כאחראית על המשחק הנוכחי. הדמות האחרונה היא של לאקי פליקרמן (ג'ייסון שוורצמן), המשמש כמנחה של שידור משחקי הרעב, והוא אמור להיות הפוגה קומית בסרט הקודר.
4 צפייה בגלריה
קוווי עלילה שלא מפותחים מספיק. מתוך "משחקי הרעב: בלדה לנחשים וציפורי שיר"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
יש לא מעט תלמידים באקדמיה שאיתם קוריולאנוס מתחרה, אבל יש לו חבר אחד סג'אנוס פלינת' (ג'וש אנדרס ריברה) המצפוני. דמות חשובה אף יותר היא של המתחרה לוסי גריי ביירד (רייצ'ל זגלר) שקוריולאנוס אמור לשמש כמנטור שלה. הקשר הנרקם ביניהם, והניסיונות שלו לעזור לה, מתקיימים במרחב המעורפל שבו יש סיכוי לרגשות כנים משני הצדדים, ובה בעת הופעתה בתחרות עשויה להביא לו את המלגה. היא מגיעה ממחוז 2, שם היא זמרת קאנטרי עם נטייה לשירי מחאה. זגלר, ששרה מספר פעמים בסרט, מאמצת מבטא תואם לדמות. הקשר בינה לבין קוריולאנוס הוא הקו העלילתי המרכזי, אבל למרות השינויים שחלים בו בשלביו השונים של הסרט, הוא לא מפותח היטב.
קרבות משחקי הרעב המוצגים בסרט מוגבלים מבחינה טכנולוגית ומרחבית ביחס למה שמוכר מהסרטים הקודמים. העלילה מחולקת לשלושה חלקים, כשהשנים הראשונים מוקדשים לתחרות והחלק השלישי מתרחש במחוז אחר, בעקבות נסיבות עלילתיות שאותן לא אסגיר. בחלק השלישי בולט במיוחד הפער בין השאיפה לייצר את קוריולאנוס כדמות מורכבת מבחינה פסיכולוגית, הן מבחינת השאפתנות שלו והן מבחינת יחסו ללוסי גריי ביירד, והצורך להניע את הדמות למקום בו נוכל להבין את הפיכתה למנהיג הדיקטטור.
4 צפייה בגלריה
תוצאה פחות מוצלחת. מתוך "משחקי הרעב: בלדה לנחשים וציפורי שיר"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
הדמות אותה מגלמת זגלר אינה תחליף מספק לנוכחות של לורנס בסרטים הקודמים. התסריט של מייקל לסלי (סדרת "המתופפת הקטנה") ומייקל ארנט (שכבר עבד ב-2013 בסדרה ב"משחקי הרעב: התלקחות") נטול מורכבות ורבדים, גם כשלוקחים בחשבון את הניסיון לשקף מחשבות של דמויות צעירות. הבמאי הוא פרנסס לורנס שביים את פרקים 2-4 בסדרה, ולמרות שעבודתו מעולם לא הצטיינה במיוחד, הפעם התוצאה קצת פחות מוצלחת.
אינני יודע מהם תוכניותיה של קולינס להמשך הסדרה, אבל ברור שההצלחה הכלכלית של הסרט הנוכחי תוביל לפרקים נוספים במסע המלא של קוריולאנוס אל האופל. כרגע לא נראה שיש לכך הצדקה אמנותית. הסרט הופק בתקציב צנוע יחסית של 100 מיליון דולר, ולאחר שלושה שבועות הכנסותיו בארה"ב הם פחות מחצי מההכנסות הסופיות של הסרט הקודם בסדרה. לא בטוח שמבחינה כלכלית זה יצדיק סרט נוסף, וקשה להצטער על כך יותר מדי.
