"זאת עבודה", אמרה אילנית לוי ל-PPlus באירוע ההשקה של הדוקו-ריאליטי המשפחתי החדש, "משפחת שדה", וזאת אולי ההתייחסות המפוכחת ביותר שנתקלתי בה עד כה לתכניות מסוג זה. משפחת שדה הגרעינית מונה את אילנית לוי-שדה, אלירז שדה, שני הילדים המשותפים של לוי ואיל גולן, ליאם ואלין ובעתיד הלא רחוק גם המצטרפת החדשה למשפחה - אריאה. הם הסכימו להכניס את המצלמות לביתם, למכוניתם ולמקום עבודתם כי כמו כולנו - גם הם צריכים להתפרנס, וגם כי ממילא משפצים אצלם והכל בלגן אז יאללה, שיהיה.
אם לשפוט על פי שני הפרקים הראשונים, שעלו אתמול (חמישי) ב-HOT, משפחת שדה לא מעניינת במיוחד לפי המונחים דרמטיים טלוויזיוניים שהורגלנו לקבל בז'אנר. לא תמצאו שם ריבים אקסטרווגנטים או תככים פוטוגניים, גם לא מפגנים ראוותניים של כסף גדול. אבל בהחלט תוכלו לקבל מיד יחסית ראשונה את הדרמות הטבעיות של החיים כמו ליווי ההיריון עם אריאה, הבת של השניים שנולדה רק לפני כמה חודשים, ההתחזקות של אלירז או הנטייה שלו לחרפן את אילנית כשהיא נוהגת ברכב עם שלל הערות וטיפים שאיש לא ביקש.
עוד במדור טלוויזיה
"משפחת שדה" עוקבת בשקדנות אחרי נוסחת הדוקו-ריאליטי השגורה, כלומר, אירועים מבויימים שהעורכים דוחקים במצולמים שלהם לקחת בהם חלק, ואלה כמו תמיד, נמנים עם הרגעים הפחות טובים של הסדרה. הבת אלין עולה לשיר עם אבא שלה בהופעה בהיכל התרבות כדי להצדיק הצצה על גולן; הבן ליאם עושה קעקוע. הגדיל לעשות הפרק השני, שחלק הארי שלו הוקדש לביקור במשרדים המרגשים של רכבת ישראל. במהלך הביקור הוענקו לאילנית מסמכים ישנים שנוגעים להעסקתו של אביה שנפטר כשהייתה בת 23.
המסמכים, כך ודאי ניחשתם, נמצאו לפתע בארכיונים של רכבת ישראל והם אפשרו לאילנית להעלות זכרונות מילדותה ולהצטער מול המצלמה על שאבא שלה לא זכה לבלות עם נכדיו, חומר גלם קלאסי לסדרות מהמדף הזה. מנגד צצים פה ושם רגעים אותנטים יותר, כמו הבכי של אלין כשהיא מודה שהיתה רוצה שאבא שלה יהיה שם יותר בשבילה, או הרגע בו היא ואחיה מגחכים על כמות האחים לבית גולן שהולכת ומתרבה, תוהים כמה ארוך יהיה התור לירושה ומה יישאר ממנה.
אז אם "משפחת שדה" לא מספקת את הזוהר או אפילו אסקפיזם ראוי לשמו, למה שהם יעניינו מישהו? אולי כי סיפור הרקע שלהם מעניין. אלירז שדה הוא סינדרלה של "האח הגדול", אילנית לוי הייתה מלכת יופי והיום היא דוגמנית, אבל היא גם הגרושה הראשונה לשמה של איל גולן. הילדים המשותפים שלהם מספקים תשובה מציצנית ראשונה לשאלה איך המשפחה המורחבת שלהם מתנהלת, בין היתר בצל הפרשיות שגולן מעורב בהן ושלא מדוברות באופן ישיר, לפחות לא בשני הפרקים הראשונים לסדרה. למזלם של כל המעורבים בדבר, יש משהו מעורר חיבה במערכת היחסים של אלירז ואילנית, ניכר שהם באמת אוהבים אחד זה את זה ושהחיבור שלהם, שהרים לא מעט גבות בזמנו, מעורר אמפתיה.
בניגוד לדימוי שלו, אלירז מצטייר כחרדתי וכחסר שקט, בעוד שאילנית היא הקלף האמיתי של הסדרה. היא מצחיקה, כריזמטית, עוברת כאדם אותנטי וגם יש בה את מה שמיקי בוגנים הגדיר כ"נהגת משאית" - מעין גוון אופי שמנוגד לזה שאנחנו רגילים לקבל מדוגמניות מלוטשות ומצוחקקות. אילנית ללא ספק מאירה את המסך בכל פעם שהיא מגיחה אליו והיא הנכס האמיתי של "משפחת שדה". זה אומנם לא יגרום לה להשאיר חותם בהיסטוריה של הדוקו-ריאליטי הישראלי, אבל אם המשפחות המאושרות דומות זו לזו, והאומללות - אומללות כל אחת בדרכה, אז משפחת שדה לפחות ניחנה בחן שהופך את הצפייה בסדרה שלה, באומללות ובשמחה, לחוויה יחסית נעימה.