בוקר טוב, דותראקים מנומשים שכמוכם. אחרי עוד מערכה מבולבלת נפרדנו אמש (ד') ממי שהפך - כמו בכל ריאליטי שהוא מגיע אליו - להפתעת העונה, כי הנמכת ציפיות היא הדרך הטובה ביותר להפוך את המסע שלך למסע מרשים ואותך לאנדרדוג. גדי היה שחקן מפתיע, כלומר כשהמשחק הצליח להעיר אותו מהשלאף שטונדה הנצחי שאליו הוא אוהב לשקוע - החל מהיציאה האמיצה שלו מול ג'קי עוד כשליה טיפסה על עץ כדי לקטוף את פרי הברזנט, דרך הפריחה שלו בליבולן אחרי ערבוב השבטים ועד הניסיונות החוזרים ונשנים שלו, שדוכאו לא פעם דווקא על ידי אלה (או ההפקה?), להוריד שחקנים משמעותיים כמו ג'קי ודודו.
מתוך "הישרדות VIP"
(באדיבות רשת)
לא פחות חשוב, גדי גם היה שורד שכיף לצפות בו. נכון שהוא קצת נרדם בשמירה אחרי האיחוד ולא השאיר את שטראוס קרוב, אבל להבדיל נניח מדנדן, אדם חביב לכל הדעות שעדיין מתעצבן בכל פעם שאנשים ב"הישרדות" הולכים הצידה לדבר במקום לפלט ברבוניות, כשגדי גילה את חדוות המשחק הוא עף עליה והשקיע את כל האינטלקט העולץ שלו ברקימת מהלכים, בלי לקרוס אל תחושות אשם מעיקות. זה היה תענוג לצפות בו משחק וגם כשהוא יצא, הוא יצא בסטייל.
מה שעצוב בהדחה של גדי זה העובדה שהוא הודח על חודו של קול, שחיכה לו בכד אחרי שהפריש את עצמו ממשימת החסינות האישית, וגם הפעם המהלכים שקדמו להדחה היו שיכורים וחסרי כיוון. בתוך עמי אני יושבת, וכמו כל צופה אני מנסה להבין את ההיגיון מאחורי ההחלטות האסטרטגיות של השורדים, אבל הפעם באמת אין לי מושג מה קורה. לפעמים נדמה לי שהתאווה הבלתי נשלטת של ההפקה להניח את כל הקלפים על השולחן ולא לאפשר, ירחם השם, מהלכים מאחורי הקלעים, מייצרת את האפקט ההפוך ובמקום לחשוף את המהלכים היא רק משבשת אותם.
אחרי שסילקת את הבלתי אפשרי, מה שנשאר, בלתי סביר ככל שיהיה, חייב להיות האמת, אמר פעם שרלוק הולמס. ולאחר שסילקתי את האפשרות שהשורדים עברו ניטרול מאסיבי של ההגיון שלהם לפני שעלו על הטיסה לפיליפינים, אין לי אלא להניח שכוחות מאגיים עלומים ועוצמתיים, כאלה שאודליה מפעילה מרחוק באמצעות פסוקי תהילים, פועלים מתחת לפני השטח. אין לי דרך אחרת להסביר איך משפט אחד של ג'קי, שכבר שיטתה בזוהר שטראוס כל כך הרבה פעמים שאני במקומו לא הייתי מאמינה לה גם אם היא הייתה נשבעת לי שהקולקציה של מעיין אדם עשויה מנייס גאי וספינג', משפט אחד מופלץ מהתחת שלה שולח אותו ללא דיחוי לפעמון.
אני לא יודעת למה יהונתן עוזב ברית שנמצאת ביתרון מספרי, בהנחה לא מופרכת שליה איתם, ורץ לחזר על פתחו של דודו כדי שיקח אותו בחזרה, עולה על המסלול המהיר על שם זוהר שטראוס לשגיאות במשחק, ואז, באמצע מועצת שבט, מזגזג חזרה לברית אבודה שכל מה שיש לה להבטיח לו זה שהוא יהיה הבא בתור ללכת הביתה. למה ליה צריכה להגיע למצב שהיא חוברת לג'קי כי אף אחד אחר לא מסכים לספר לה מה, לכל הרוחות, קורה בשבט, כי אף אחד לא רוצה להשתמש בקול שלה. הזגזוגים התכופים לאחר האיחוד הם לא דבר רע. בארצות הברית נהוג לשנות מערכי כוחות כמעט בכל מועצת שבט בהתאם לאינטרסים נקודתיים, אבל שם אפשר להבין את הלוגיקה שמאחורי המהלך. פה מדובר בפיינטבול שיצא מכלל שליטה עם שחקנים נואשים שיורים לכל הכיוונים, ובואו - מישהו יצטרך לנקות אחר כך את כל הטינופת הזאת.
המצב הזה מתאפשר גם הודות לשחקני צללים כמו שירה ואודליה, שכרגע משמשות לא יותר מקורות תומכות בברית ג'קי ודודו. עזים תמיד יהיו במשחק אבל שירה ואודליה הן דוגמה לליהוק מבאס כי הן תופסות מקום של שחקנים אמיתיים שהיו עשויים להפוך את העונה למשהו קצת יותר מעניין ומורכב מהמשחק האהוב, אם כי הצפוי, "כולם מתרפסים בפני ג'קי". שבויות בכוחה של משמעת סיעתית הדוקה, אודליה ושירה הן כרגע קולות שאיש אפילו לא מנסה להסיט אותן לברית חליפית כי לך תשכנע אמבה לפתח עמוד שדרה. וככה הגוש החוסם של דודו וג'קי יושב לנו בגרון, לא משנה כמה נשתעל, והשם עדי - ניסיתי. בפרק הבא: אודליה קוראת לליה ואז קוראת תהילים, ובווילה המושבעים בונים איש שלג. תהיו חזקים.
