כבר יותר מחמש שנים שיהונתן מרגי מופיע על המסך שלנו, במדורי הרכילות ועל שלטי החוצות – אבל אם עד אתמול כל זה היה מיועד בעיקר למי שעוד לא עבר בבקו"ם – אתם יכולים לשכוח מתדמית כוכב הנוער שדבקה בו, כמעט. אמש (ג') בבארבי בתל אביב, המעריצות עדיין היו דבוקות כמו סופר-גלו לבמה בשתי הופעות עוקבות – אחת מוקדמת בשעה שש לקהל הצעיר ואחת מאוחרת בשעה עשר לגילאי 18 פלוס. על הראשונה היה ברור שתהיה התנפלות, אבל העובדה שהכרטיסים לשתי ההופעות נמכרו במלואן, ושהקהל המבוגר מילא את המועדון בשנייה, מעידה כי מרגי לגמרי מוכן לליגה של הגדולים.
זו הפעם הראשונה שהוא פותח קופות להופעה שלו כאמן יחיד והבחירה לעשות זאת במוסד התל אביבי היא לא פחות מאמירה – נדמה שמרגי מבקש שניקח אותו ברצינות, הוא לא עוד תופעת פופ חולפת, הוא הדבר האמיתי. אתמול היה די ברור שהקהל שהגיע להופעה מוכן לקבל את מרגי כאמן ויוצר.
אחרי חימום קצר ומנומנם של הראפר שחר סאול, מרגי עלה לבמה בטרנינג, כובע ורדרד ואנרגיות בשמיים. עוד לפני שניגש למיקרופון ווליום הצרחות של הקהל הגיע לשמיים על אף שאפילו המעריצים ההדוקים ביותר לא באמת ידעו מה הם הולכים לקבל. אבל זה בכלל לא שינה, אחרי פתיחה בוערת עם הלהיט האחרון "לא להיות לבד" ו"אסור" בעיבוד רוקנ'רולי, מרגי פנה לקהל. "ערב טוב בארבי, איך אתם מרגישים היום?", שאל לקול תשואות, "היום לפני חודשיים, יצא האי.פי שלי 'לא להיות לבד'. לקח לנו יותר משנה לעבוד על זה ולעולם לא הייתי יכול לדמיין שזה יהיה כל כך רלוונטי למי שאני כבן אדם היום, אז תודה שלמרות הגשמים ולמרות הכל, הגעתם".
היה קל לשכוח שבחוץ משתוללת סופה, מרגי דאג לחמם את הקהל, לתקשר איתו ולשמור אותו משולהב לאורך כל ההופעה, הוא קיפץ, פלירטט, ריגש וחידש. אחרי הכל, הוא אולי בן 21 אבל חרך לא מעט במות גדולות לפני שהגיע לבארבי. דווקא האינטימיות במועדון הקטן הוציאה ממנו משהו אחר, נתנה לו מקום להביא את עצמו. בין שיר לשיר הוא דיבר עם הקהל בנונשלנטיות ששמורה לאלו שגדלו על הבמה. "השיר הבא זה שיר שכתבתי על מישהי שהכרתי בתיכון", סיפר לפני השיר "פלוס אחד", "ישבנו ואני זוכר שהיא סיפרה לי על ההוא שפגע בה ממש, שהיא לא יכלה לסלוח לו ואני יודע שאני הייתי צריך להיות בצד שלה כי אני איתה אבל הוא עשה טעות והיא ויתרה עליו. אבל אני עם הפלוס אחד".
עם שני אי.פיז בקנה ("מה יהיה" מ-2019 ו"לא להיות לבד" שיצא השנה) ובלי אלבום מלא, קשה למלא הופעה שלמה, אז מרגי הוסיף קאבר ממיס ללהיט הענק של השנה - Driver's License של אוליביה רודריגו והפך אותו לשלו. בהמשך, ב"דיבור נגוע" הוא יכל לשתוק והקהל היה שר בעצמו את המילים מבלי לטעות לרגע. אבל היה זה הרגע ב"מה יהיה", כשהוא התפשט מהנגנים ונשאר עם הגיטרה האקוסטית – שהיכולות הווקאליות האדירות שלו נחשפו במלואן.
רגע אחרי כן האנרגיות שוב טיפסו לשמיים כשבאמצע הפזמון של "מחילה", יסמין מועלם ההריונית ומי שכתבה ומבצעת את השיר במקור, הגיחה אל הבמה וזכתה למחיאות כפיים סוערות. גם הנוכחות של מועלם, יוצרת מוערכת בזכות עצמה ומי שמתארחת אצל הגדולים ביותר, הקנתה למרגי עוד כמה נקודות בדרך למגרש של הגדולים.
ההמשך היה קל, מ"סגול בהיר", ל"אמבולנס" בלי נועה קירל אבל עם הרבה דיסטורשן וים של גרוב ב"אנג'ל". את מנת "הזוג הזה" הקהל קיבל רק בהדרן אבל יצא עם טעם של עוד. רגע לפני שהשנה הזו נגמרת, מרגי הוכיח שהוא ממלא את המועדון התל אביבי באנרגיות שהספיקו לקיסריה. הלהקה החיה שלו החמיאה לו יותר מכל פלייבק של ריאליטי או פסטיגל והיה ברור שהוא מרגיש בנוח הרבה יותר עם הכלים החיים – זה המקום שלו ומפה הוא הוביל את הקהל לחוויה רגשית וסוחפת.
אם עד עכשיו מרגי קטף בצדק את התואר ג'סטין ביבר הישראלי, נראה שאתמול הייתה נקודת ציון חשובה בקריירה שלו והגיע הזמן לעלות רמה, הוא כבר קרוב יותר לברונו מארס או ג'סטין טימברלייק.