אני לא מקנאה בחיים לוינסון. לא פשוט להיכנס לנעליים של מישהו אחר שהיה שם לפניך, בטח לא כשהן הנעליים הממוסמרות של הפליימייקר, שכבר חרשו מגרשי דשא באירופה ומגרשים וירטואליים באולפני קשת. מחכים לו כמה שבועות בהם הוא יאלץ בעיקר להתמודד עם השוואות להוא שהיה פה קודם, מה שאומר שהוא יצטרך לבדל את עצמו בזמן קצר יותר מתקופת החסד, שאולי הייתה מוענקת לו אם היה מסיר את הניילונים מהנישה ונכנס אליה ראשון.
מתוך "אופירה ולוינסון"
(באדיבות קשת)
אבל זמן וחסד הם מותרות בימינו. אייל ברקוביץ' עזב בסערה את הבית המשותף שלו ושל אופירה אסייג, אחרי שנים של שגשוג, וטרק את הדלת גם על קשת. שנות השידור הטלוויזיוני הרצוף שלהם, מאז עלו לראשונה ב-2017, יזכרו בעיקר הודות לספירת השערוריות שהתהוו אצלם באולפן. השילוב בין הפה הגדול של ברקוביץ' והיכולת של אסייג לארוב למרואיין ולעוט עליו בטפרים שלופים בכל פעם שהיא מריחה כותרת, יצר לתוכנית דנ"א מאוד מובחן. היא קיבלה טוויסט מעניין בתקופה בה מערכות בחירות התרחשו לעתים יותר מדי קרובות והסלימה בתקופת המחאה החברתית, כשברקו ואסייג הפכו מבית חם לפוליטיקאים מהימין למתפקדי קבוצת 'רק לא ביבי' וביקרו אותו באומץ, יש לומר. "אופירה וברקו" עדיין הייתה תוכנית ראיונות אקטואלית-פוליטית שראיינה בעיקר אנשים שלא אמרו שום דבר מעניין או יוצא דופן, אבל הביף שלה עם משפחת המלוכה היה מסקרן.
לוינסון הוא לא ברקוביץ'. הוא אמנם זועם ומדבר בחופשיות אבל הוא עיתונאי "הארץ" ופעיל טוויטר, והוא לא חבר למילייה הפוליטי של אסייג, שהעידה על עצמה בעבר שבכל מערכות הבחירות שהצביעה בהן העניקה את קולה לימין כי "ככה זה אצלנו, האנשים שנולדו בפריפריה, סובלים ומצביעים". הציפיות ממנו הן לשמור על המוניטין והרייטינג של התוכנית אבל גם להביא במקביל משהו אחר, ריאיון פוליטי יותר מחוכם שיתעלה מעל הפרובוקציות של מי שקדם לו. התוכנית הראשונה של לוינסון ואסייג, שזכתה לשם המתבקש, "אופירה לוינסון" או "אופירה ולוינסון" (מה נסגר עם ו' החיבור שם, בקשת?), הוכיחה שהכימיה בינו לבין אסייג בהחלט קיימת, אבל אין לו הרבה מה לעשות מול סגנון המרואיינים שמגיעים לתוכנית.
מה יכול לוינסון לעשות מול מרואיין כמו חבר הכנסת של הליכוד, אביחי בוארון, שמצהיר ש"הדרג המדיני הוא לא דרג מקצועי", כשהוא מנמק את דעתו לפיה הממשלה לא אחראית לאירועי 7 באוקטובר, או כשהוא מציג את העובדה שהמלחמה מתרחשת כבר חצי שנה כהישג ביחסים בינלאומיים, לעומת מלחמת יום כיפור, שנגמרה אחרי שלושה שבועות? באיזה כלים עיתונאיים הוא יכול לפצח את מירי רגב שהגיעה חמושה במסר "ועדת החקירה העתידית" ואין לה שום כוונה או יכולת לענות על שאלות קונקרטיות? למעשה הריאיון היחיד בו הוא הצליח לייצר דיון אמיתי היה כשטהוניה רובל הגיעה לאולפן והתלוננה שהיום כבר לא מספיק רק להיראות טוב כדי להיות דוגמנית. לא מספיק שהיא צריכה לשמור על משטר קלורי ולעשות כושר, עכשיו החברות מצפות ממנה גם לטפח את מספר העוקבים שלה באינסטגרם.
אסייג יותר קוטבית מלווינסון. היא מכירה את כולם אישית והיא יודעת שהשורה התחתונה בריאיון עם המועמד לפרס ישראל, איל וולדמן, שהבת שלו נרצחה בשבעה באוקטובר, עשויה להגיע מהכוונה שלו להיכנס לפוליטיקה. כנ"ל עם רונן צור, לשעבר מנהל מטה משפחות החטופים. היא מדברת מדם ליבה וליבנו כשהיא מתלוננת על אובדן טיסות לואו-קוסט והיא יודעת איפה טמון מרבץ החמאה שהוא הכותרת הבאה. היא יודעת שאם גאולה אבן-סער תטיל אחריות על נתניהו (פח שהיא סירבה ליפול בו) בזמן שבעלה, גדעון סער, מגשש את דרכו חזרה אל הליכוד, יהיה לה גליץ' פוליטי מהסרטים. לוינסון עוד לא התכייל על הסגנון והמטרות של התוכנית, אבל זה בהחלט הגיוני יחסית לתוכנית ראשונה.
"אופירה לוינסון" היא תוכנית מבוססת מנחים. שני המגישים שלה הם הקוריוז האמיתי. הסבירות שהמרואיינים שלה יעשו משהו חוץ מלומר את המובן מאליו או לחדש משהו היא נמוכה מאוד. ברקו ואסייג היו אלו שייצרו את הניצוצות, בין אם כשהראשון כינה את הליכוד "ארגון פשע" או כשהשנייה הסתכסכה עם יאיר נתניהו. מכיוון שהפורמט הזה עובד ומוכיח את יעילותו, לוינסון יהיה זה שיצטרך להתאים את עצמו לתנ"ך של "אופירה וברקו" ולא להיפך. זה לא בהכרח יהפוך את התוכנית לטובה יותר או פחות, המרואיינים עדיין לא יאמרו דבר, אבל אסייג תקבל חזרה זוגיות טלוויזיונית כלשהיא, אפילו אחת די מוצלחת, שתסייע לסטוריז שלה להמריא שוב, ויצרניות המלח יחוו פריחה מחודשת.
