ב-22 בינואר 1973 נערך קרב האגרוף בין ג'ורג' פורמן לג'ו פרייזר אשר נחשב לנקודת ציון בתולדות ענף הספורט. לא רק בגלל הנוקאאוט הטכני שהעניק לפורמן הצעיר את תואר האליפות הראשון שלו כמקצוען, שהיה גם ההפסד הראשון בקריירה של פרייזר. גם לא רק בגלל שמפגש הפסגה נערך לראשונה בקינגסטון, בירת ג'מייקה. מפגש האיתנים המדובר היה הראשון אי-פעם ששודר ברשת HBO האמריקנית - המיזם השאפתני שהושק כחודשיים בלבד לפני כן. הקרב אומנם זכור בתודעת הקולקטיבית של האוהדים בזכות הקריאה Down goes Frazier! Down goes Frazier! מפי הווארד קוזל ששידר את הקרב עבור רשת ABC הציבורית, אולם ככל שמדובר בדברי ימי הטלוויזיה האמריקנית בכללותה, מדובר באירוע מחולל בקורותיה של HBO שהייתה חברת הכבלים הראשונה בארצות הברית.
"ג'ייק פול נגד מייק טייסון" - טריילר
(באדיבות נטפליקס)
מאז אותם ימים בתוליים של HBO, חברת הכבלים הפכה למעצמה תוכן עם הברקות טלוויזיוניות כמו "אוז", "מתחת לאדמה", "סקס והעיר הגדולה" ו"הסופרנוס", והתפשטה בהצלחה גם לטריטוריות הסטרימינג עם סדרות כמו "ווסטוורלד", "בלש אמיתי", "שומרים", "יורשים"' "הלוטוס הלבן" וכמובן "משחקי הכס". כל כך הרבה תסריטאים ובמאים מוכשרים, וכוכבים נוצצים היו שותפים לשגשוג של החברה בתחום ההפקה וההפצה וגם כגוף שידור עם נוכחות בולטת בבתי אב ברחבי ארצות הברית ובכל העולם. ולמרות זאת, לא מופרך להניח שלולא אותו קרב אגרוף מהזירה בג'מייקה, ואלו הרבים שהגיעו אחריו לאורך השנים במסגרת רצועת HBO World Championship Boxing, תשומת הלב של הקהל שלה זוכה הרשת היום בגלל התוכן העלילתי והתיעודי שהיא מוציאה, והנכונות לשלם עליו, הייתה נראית שונה לחלוטין. לא מן הנמנע שכלל לא הייתה קיימת.
בסוף השבוע האחרון, שודר בנטפליקס הקרב המדובר בין היוטיובר והמתאגרף החובב ג'ייק פול לאלוף בדימוס מייק טייסון. האירוע הטלוויזיוני הזה מתגמד ביחס למפגשים הבלתי-נשכחים ששודרו לאורך השנים ב-HBO בהשתתפות פורמן ופרייזר, מוחמד עלי, שוגר ריי לאונרד, מרווין האגלר, אוסקר דה לה הויה, מייקל ספינקס, איבנדר הוליפילד ומתאגרפים אגדיים אחרים, בהם טייסון עצמו, שהתבוסה המפתיעה שלו מול באסטר דגלאס בטוקיו שודרה ברשת בפברואר 1990. יש בין האוהדים מי שמאוכזבים מהשיט-שואו שלקח את אור הזרקורים מהלוחמים המובילים בענף. לג'ייק פול יש אולי חלומות גדולים בזירה אבל אלו מתממשים ברובם ברשת האינטרנט, בעוד שטייסון בן ה-58 נמצא הרבה אחרי השיא שלו, לפחות כספורטאי. בגילו המתקדם, עם הקעקוע על פניו, יש לו עדיין נוכחות תקשורתית כבדרן. כמי שהתגייס לא מזמן באופן פומבי למען הקמפיין של דונלד טראמפ הוא הראה שהוא חי ובועט כליצן, לא כל כך כמתאגרף.
4 צפייה בגלריה
אירוע טלוויזיוני שמתגמד ביחס למפגשים הבלתי-נשכחים ששודרו לאורך השנים ב-HBO. פול וטייסון
(צילום: Al Bello/Getty Images for Netflix ֲ© 2024)
על אף שמדובר במופע רברבני מהסוג החביב על תרבות הטראש של ימינו, ולמרות שהקרב חסר חשיבות מבחינה ספורטיבית ואין כל תואר אליפות שעומד על הפרק, המפגש בין טייסון לפול היה להצגה הטובה בעיר וסוקר בהרחבה כאירוע תקשורתי בזמן אמת לשמחתם של ראשי נטפליקס שקיבלו את ההחלטה על הפקת המפגש. בניגוד לקרבות אגרוף רגילים שחלק משמעותי מכוח המשיכה שלהם נובע מפעילות המהמרים סביבם, עבור הנהלת חברת הסטרימינג לא היה מדובר בסיכון גדול, בעיקר הבטחה. להפיק את האירוע באיצטדיון בארלינגטון שבטקסס עלה כמה עשרות מיליוני דולר (לפי הדיווחים טייסון לבדו קיבל תגמול של כ-20 מיליון דולר), והעלויות רק האמירו לאחר שהקרב נדחה מיולי בגלל סחרחורות שחש טייסון במהלך טיסה והוגדרו כמצב רפואי. אומנם לא בטוח שנטפליקס יצליחו להחזיר את הכספים הרבים שהוקצו, אבל למען האמת מדובר בהשקעה לעתיד. עתיד שנראה די קודר בלי שידורים חיים של אירועי ספורט.
יותר מ-50 שנה אחרי אותו שידור פורץ דרך של הקרב בקינגסטון ג'מייקה, HBO, וגם נטפליקס, נמצאות במבוי סתום. וכך גם במקרה של פלטפורמות הסטרימינג השונות מדיסני+, אמזון פריים, פיקוק ופרמאונט+. אחרי שהשקיעו משאבים רבים כל כך בתוכן, וצמחו והתרחבו (אבל לא העמיקו, בדרך כלל), החברות הללו הגיעו לתקרה שלהן - בשוק האמריקני, וגם העולמי. בשלב הזה, ההתפשטות לעבר קהלי יעד חדשים נעצרה כמעט לחלוטין והמאבק הנוכחי הוא על שימור לקוחות. עברו הימים שבהם נטפליקס משקיעה מיליונים רבים בהפקת סדרות וסרטים חדשים כדי לפתות עוד צופים כדי לרכוש מנויים לצורך צמיחה בעתיד. עכשיו המאמץ המרוכז הוא לגרוף הכנסות עם מה שיש כאן ועכשיו כדי לכסות את החובות ולעבור לרווחים לשביעות רצונם של מחזיקי המניות. העלאות מחירים, שידורי פרסומות והגבלת שיתוף סיסמה הם מהלכים שגרתיים שגרמו לוול סטריט לחייך, אבל מכוונים לקהל שבוי.
4 צפייה בגלריה
האלטרנטיבה הסבירה האחרת - וככל הנראה היחידה - ליזום ולחדש בנוף הסטרימינג של היום, היא השקעה בשידורי ספורט חיים
(רויטרס)
האלטרנטיבה הסבירה האחרת - וככל הנראה היחידה - ליזום ולחדש בנוף הסטרימינג של היום, היא השקעה בשידורי ספורט חיים. קצת כמו רשתות הטלוויזיה הוותיקות ABC, NBC ו-CBS וערוצי הספורט כמו ESPN ופוקס ספורטס, ועל פי המורשת של HBO בתחילת דרכה ומודל ה-PPV שהשיקה (pay-per-view). תסריטאים, במאים ומפיקים שואפים לעשות אמנות, או מסחריות אם צריך, אולם אנשי העסקים שמנהלים את חברות הסטרימינג יודעים היטב שאלו אירועי ספורט חיים, כמו הסופרבול, שמביאים את מאות מיליוני הצופים, ובעקבותיהם מאות מיליוני הדולרים. על פי נטפליקס 60 מיליון צופים התחברו לשידור הקרב בין טייסון לפול. חלקם הגדול חש בוודאי מרומה נוכח היכולת המבישה של שני המתאגרפים, אבל את הרייטינג והכסף סופרים במדרגות ונטפליקס יכולה להיות מרוצה בסך הכול מהיוזמה וההיענות לה. זה היה מפגן כוח מרשים של ענקית הסטרימינג, גם אל מול החולשה של המשתתפים.
וזוהי רק ההתחלה. נטפליקס כבר רכשה את הזכויות לשידורים חיים של משחקים בליגת הפוטבול ה-NFL שייערכו בחג המולד - קנזס סיטי צ'יפס מול פיטסבורג סטילרס, ובולטימור רייבנס מול יוסטון טקסאנס. בניגוד לפארסת הקרב בין טייסון לפול, יש להם גם משמעות תחרותית וספורטיבית. במקרה זה, נטפליקס נמצאת באיחור ניכר ביחס לאמזון פריים שרכשה את הזכויות למשחקי יום חמישי של ה-NFL בתמורה ל-10 מיליארד דולר לשנה. ג'ף בזוס פתח את הכיס גם כדי לאפשר שידורי ה-NBA בפריים החל משנה הבאה. גם אפל TV פלוס לא נשארת בצד, ורכשה את הזכויות לשידורי משחקי יום שישי בליגת הבייסבול המקצוענית ה-MLB עד 2029 בתמורה ל-600 מיליון דולר. כמו כן, החברה השקיעה שניים וחצי מיליארד דולר בתמורה לזכויות על שידור משחקי ליגת הכדורגל האמריקנית (MLS) בעשור הקרוב.
כך חברות הסטרימינג מצטרפות לרשתות הטלוויזיה הציבוריות שחילקו ביניהן עד כה את העוגה. מיליארדי דולרים מוזרמים כדי לרכוש את זכויות השידור, אבל למען האמת, אין להן ברירה. זו הדרך היחידה לפרוץ את תקרת הזכוכית שלהם בדרך לצמיחה כלכלית, או את מסך הטלוויזיה או המחשב שביניהן לבין הצופים בבית. כיום, אפילו רשתות הטלוויזיה הוותיקות משתדלות לנתב חלק משידורי הספורט לפלטפורמות הסטרימינג שהשיקו לעצמן, ולא בהכרח בהצלחה אדירה. כך ב-CBS מנסים לתגמל את מנויי פרמאונט+, ממש כפי שעושים בדיסני במקרה עם מנויי הולו ו-ESPN פלוס. ברשת NBC כמעט ונואשו מנגזרת הסטרימינג שלהם פיקוק, שלא הצליחה למשוך מנויים באמצעות התוכן שהפיקה, אך זינקה לפתע במהלך אולימפיאדת פריז. האפשרויות הבלתי-מוגבלות שאפשרה בכיסוי של המשחקים האולימפיים, הצילו את פיקוק והפכו אותה לפלטפורמת סטרימינג מצליחה במהלך הקיץ, לפחות באופן זמני.
אף אחד לא פותח את הארנק בשביל עוד עונה של "ברידג'רטון"
בבוקר שאחרי, אפשר לפרשן ולהביע אכזבה וכעס על השיעמום ובזבוז הזמן שגרמו לנו פול וטייסון, וזה תמיד סיכון כשמדובר בשידור אירועי ספורט חיים, שלפעמים אינם מספקים. אך אי-אפשר לדעת או לצפות מראש, ומכך גם נובע כוח המשיכה שלהם לקהלים רחבים, כולל אלה שנואשו כבר מהתוכן שמציעים הסטרימרים ושחוזר על עצמו. בניגוד לסרטים וסדרות, משחקי פוטבול או קרבות אגרוף הם חד-פעמיים, אין להם ערך בשידור חוזר. נטפליקס אומנם לא יכולה לצפות לחוויית צפייה בבינג', אבל באקלים שבו קיימים יותר מדי מתחרים, שמייצרים המון תוכן מקורי, אפשר לבשר על תהליך של קניבליזם שמוביל את שוק הסטרימינג לדעיכה בלתי-נמנעת. חלק מהחברות עומדות להתמזג בלית ברירה או אף להיסגר, ושידורי הספורט הם ככל הנראה האפיק היחיד שיכול להציל אותן ולמשוך עוד מנויים ולקוחות משלמים ולו לרגע. הם לא יסכימו לתת פרטי כרטיס אשראי בגלל העונה החדשה של "ברידג'רטון", אבל כן ישלמו על צפייה בעונה החדשה של ליגת הוקי קרח או בגמר המונדיאל. חייבים שידורים חיים, כדי לא למות.
על אף בשורת נטפליקס ששינתה את עולמנו בעשור וחצי האחרונים, הסבב הראשוני הגיע לקיצו ואיתו ההכרה שהפקת תוכן מקורי, דרמטי או מבדר, אמנותי או מסחרי, פשוט לא מספיקה כדי לתחזק תאגידי בידור. עכשיו כשהטכנולוגיה קיימת, פלחי השוק מוגדרים וחוויית הצפייה הביתית עוצבה מחדש, כל מה שנשאר לעשות הוא לאתר את החומרים שיענו על הציפיות של המינויים. למרות כל החידושים, הפיתוחים וההמצאות, עכשיו מבינים בנטפליקס, אמזון פריים ואפל מה שהבינו ב-HBO אי-שם בתחילת הדרך, הרבה לפני שהשתלבה בחברת וורנר-מדיה ופרחה כחברת ההפקה מאחורי "הסופרנוס" ו"משחקי הכס". ברוב רובם של המקרים, דרמה ספורטיבית בלתי-צפויה בזמן אמת קודמת לדרמה מתוסרטת מראש. HBO הם ראשי תיבות Home Box Office, מה שמשקף את השאיפה להצלחה קופתית אבל בבית. ובמקרה שלהם, ה-boxing קידם את ה-box office. כך אז ובמיוחד גם היום במאבק ההישרדות של הסטרימינג.
