כבר חמש שנים שפוסטר של אלן דלון הצעיר, האניגמטי והמרהיב ביופיו מקבל את פני הבאים והבאות למשכני. רכשתי אותו בפסטיבל קאן 2019, עת ניתן לו פרס מפעל חיים. הבוקר (א'), כשהתבשרתי על מותו בגיל 88, עמדתי כמה דקות מול הפוסטר, נזכרתי במפגש עם כוכב הקולנוע ואליל הסקס הצרפתי בקאן וניסיתי לפענח מה היה סוד קסמו ומה מסתתר מאחורי המבט שלו, המיתוס והחידה. נזכרתי גם במה שכתב המבקר המנוח אורי קליין על אותו מבט מכשף ומהפנט: "במבט של דלון יש מידה של איום, מידה של התגרות ומידה של התחמקות. דלון רצה תמיד שנתבונן בו, קרא לנו להתבונן בו, התגרה בנו להתבונן בו – ובו בזמן רצה להתחמק ממבטנו. זו לא הייתה ביישנות. זו תכונה שיוצרת כוכבים, אך רק למעטים מהם הייתה היכולת הזאת. הופעתו של דלון הייתה נרקיסיסטית במהותה, והנרקיסיזם הזה הוא שהקנה לכמה מהופעותיו החזקות ביותר את נפחן הגברי-נשי".
מותו של דלון בגיל 88 מהווה - וסליחה על השימוש בקלישאה שחוקה - סופה של תקופה. כבר לא מייצרים סטארים כמו דלון, כוכב שנוי במחלוקת שסיפק כל כך הרבה כותרות ושערוריות, ופרנס צהובונים ומדורי רכילות עד רגעיו האחרונים.
בטקס שבו דלון קיבל את הפרס בקאן ניתן היה להבין את גודל מעמדו האייקוני. הוא התקבל בכבוד השמור למלכים. העובדה שהוא הסתגר בשנותיו האחרונות ונמנע מעשיית סרטים רק העצימה את גודל האירוע. הוא היה אז בן 83, אבל יופיו עדיין ניכר. שיערו היה שופע, הכריזמה והקסם עדיין שם, למרות סימני ופגעי הגיל. הקהל נעמד על רגליו, שאג והריע, וקברניטי קאן הכריזו שהוא "ענק, אגדה חיה ואייקון גלובלי". דלון התקשה להסתיר את התרגשותו ומחה את דמעותיו כשצפה בקטעים מסרטיו המפורסמים. "אחרי שאני רואה איך נראיתי אז, אני לא יודע איך אתם יכולים להסתכל עליי עכשיו", אמר. "קשה לי גם לראות על המסך את כל השחקנים והשחקניות שכבר לא עמנו. אני אלך הביתה, לא באתי לכאן כדי לבכות".
אגדת דלון החלה בפרבר פריזאי ב-1935. הוריו התגרשו כשהוא היה בן ארבע, בהמשך נשלח לפנימייה קתולית, אבל בשל התנהגותו הסוררת הוא גורש ונאלץ לנדוד בין מסגרות חינוכיות שונות. בגיל 14 הוא נטש את ספסל הלימודים וסייע לאביו החורג באטליז המשפחתי, ובגיל 17 התגייס לצי הצרפתי ונשלח להילחם בהודו-סין (וייטנאם). במהלך שירותו הוא הרבה לעשות עבירות משמעת ונשלח לכלא, שם שהה 11 חודשים. בשנת 1956 הוא שוחרר מהצבא לאור התנהגותו הבעייתית וחזר למולדתו, והתפרנס מעבודות מזדמנות: הוא מלצר, ועבד כמזכיר ואיש מכירות. בשלהי שנות ה-50 ליווה את ידידתו השחקנית בריג'יט אובר במהלך ביקורה בפסטיבל קאן. הצעיר יפה-התואר צד את עינו של צייד כישרונות שעבד עבור המפיק ההוליוודי דייוויד או. סלזניק. הצייד המליץ לו ללמוד אנגלית ולגשת לאודישן. וכך החלה קריירה מפוארת, שבמהלכה עבד עם בכירי הבמאים: לוקינו ויסקונטי ("רוקו ואחיו", "הברדלס" שבזכותו היה מועמד ל"גלובוס הזהב"), רנה קלמנט ("לעין השמש"), מיכלאנג'לו אנטוניוני ("ליקוי חמה"), ג'וזף לוסי ("רצח טרוצקי" ו"מר קליין" – אחד הסרטים הטובים ביותר שנעשו על צרפת בתקופת הכיבוש הנאצי), ז'אן פייר מלוויל ("המעגל האדום", "הסמוראי", "לילה על העיר") וז'אן לוק גודאר ("הגל החדש").
דלון הרבה לגלם דמויות קשוחות, למשל בדרמות הפשע "בורסלינו" (1970), מהלהיטים היותר גדולים שלו, שהיווה מפגש פסגה עם יריבו הגדול ז'אן-פול בלמונדו. בקריירה שלו רשום פרק הוליוודי קצר וזניח – בסיקסטיז הוא ניסה כוחו בבירת הסרטים, אבל אחרי שש שנים שבהן לא ניפץ קופות, והקהל התלונן שהוא לא מבין את האנגלית עם המבטא הכבד שלו, דלון העדיף לשוב לפריז. דלון אף חטא בבימוי, אבל אחרי ניסיונות בודדים הוא חדל. וגם בזמרה הוא התנסה. ב-1973 ביצע דואט עם הזמרת דלידה - השיר "פארולה, פארולה" שהפך למגה-להיט. מאז הוא פצח בזמר עוד מספר פעמים. ב-2019 הוא שיגר במפתיע סינגל חדש בשם Je n'aime que toi.
דלון היה אחד הסלבריטאים החלוצים שניצל את שמו כמותג, והפך אותו לתעשייה חובקת עולם. כבר לפני 40 שנה הוא כונן בשווייץ חברה הנושאת את שמו, ושיגר למדפים את הבושם שנקרא: AD (ראשי התיבות שלו כמובן). בהמשך הוא הנפיק בגדים, משקפי שמש, שעונים ואפילו שמפניה.
גם בתקופות שבהן דלון התרחק מהתקשורת ומעשייה קולנועית (ב-1996 הכריז על פרישה אבל לא מימש את איומו), המיתוס שלו לא הפסיק להדהד ולהזכיר נשכחות. תצלום שחור-לבן מתוך הסרט L'insoumis של אלן קוואליה מ-1964 פיאר את עטיפת התקליט האגדי The Queen is Dead של הסמית'ס. ב-2012 שיבצה מדונה שיר מחווה לדלון ולדמויות הגנגסטרים שגילם, במיוחד ב"הסמוראי", סרט שהיא אוהבת במיוחד: Beautiful Killer, שנכלל במהדורה מיוחדת של אלבומה MDNA. ב-2009 בחר המותג "דיור" להשתמש בצילום של דלון מ-1966 לככב במסע הפרסום של הבושם "או סובאז'". "זה היה מובן מאליו - אלן דלון הוא אגדה חיה, ו'או סובאז'' הוא בושם צרפתי קלאסי", נימקו אנשי אגף הבשמים של דיור את החלטתם. "בחרנו בתצלום מ-1966 מאחר שזו השנה שבה נוצר הבושם. התמונה הזאת לא הזדקנה כלל והיא תאפשר לנו להגיע לגברים שזוכרים את דלון מאותה תקופה, וללקוחות צעירים שיוקסמו ממראה המורד הבועט במוסכמות".
דלון התפרסם גם בזכות מעלליו הרומנטיים. הוא היה מאורס לשחקנית רומי שניידר, שבה התאהב בצילומי הסרט "כריסטין". במהלך הקשר, דלון בגד בה עם הזמרת-שחקנית הגרמנייה ניקו (אשר זכורה משיתוף הפעולה שלה עם הוולווט אנדרגראונד), ומהקשר עם ניקו נולד בנו הבכור. ניקו מתה ב-1988 אחרי תאונת אופניים. ב-1963 נפרד דלון שניידר ונישא לנטלי ברתלמי, דוגמנית ושחקנית. מהקשר הזה יש לו בן – השחקן אנתוני דלון (שהופיע בשנות ה-90 בסרט הישראלי "זרים בלילה"). השניים התגרשו ב-1967, ומהר מאוד דלון מצא אישה חדשה, שלשם שינוי הצליחה לשרוד 15 שנה לצדו: מיריי דארק, שאותה הכיר בצילומי "ג'ף". הם נפרדו ב-1982 וכעבור חמש שנים, דלון התאהב במהלך צילומי קליפ בדוגמנית ההולנדית רוזאלי ואן ברמן, ובהמשך נולדו לשניים בן ובת. ב-2002 גם הקשר הזה הסתיים. ולמרות כל הנשים שהיו בחייו, דלון היה בשנותיו האחרונות איש בודד שחי עם כלבו האהוב. "כלבים זה השיגעון שלי, זה האושר הגדול. הכלבים האהובים עלי ביותר הם כלבי רועה בלגי ממאלין", הוא סיפר פעם. "כל הכלבים שלי באו משם".
אחד הסקנדלים הגדולים שבהם היה מעורב התחולל ב-1968, עת התגלתה גופתו של סטפן מרקוביץ', שומר-ראשו לשעבר של דלון, במזבלה בכפר קטן סמוך לפריז. מכאן צצה שערורייה גדולה, שבה היו מעורבים סמים-כסף-שחיתות בצמרת הפוליטיקה הצרפתית וארגוני הביון של המדינה. בעקבות הפרשה שמו של הסטאר הפופולרי נקשר עם המאפיה הקורסיקאית - גם בגלל מכתב שהותיר מרקוביץ' לאחיו: "אם ירצחו אותי, זה מאה אחוז אשמתו של אלן דלון והסנדק שלו, הגנגסטר מקורסיקה פרנסואה מרקאנטוני". דלון נחקר אבל לא הוגש נגדו כתב אישום, אך במסגרת הפרשה, הופצו בפריז תמונות של אורגיות שבין המשתתפים בהן היו דלון ושומר ראשו, לצד אישים בכירים בממשל הצרפתי. היו שטענו כי אפשר לזהות בהן גם את קלוד פומפידו, רעייתו של ראש הממשלה היוצא והמועמד לנשיאות. בסופו של דבר, נתפסו הרוצחים של מרקוביץ' והטיעונים בדבר הנוכחות של רעיית פומפידו באורגיות הוכחשה. הפרשה אפופת-השמועות לא הזיקה ולא חיבלה בקריירה של דלון. היא רק העצימה אותה.
8 צפייה בגלריה
דלון עוזב את תחנת המשטרה בפריז אחרי עימות עם אחיו של שומר ראשו מרקוביץ', 1969
(צילום: AP)
אגב, בעקבות "פרשת מרקוביץ'" נפוצו שמועות שדלון חובב גם גברים. כשדלון נשאל בעבר האם הוא הומו, הוא השיב: "ואם יש לי או היה לי טעם הומוסקסואלי, מה רע בכך? האם אני אשם במשהו בגלל זה? אם הייתי אוהב גברים הייתי שוכב איתם. השחקן הצרפתי הגדול מישל סימון אמר פעם: 'אם אתה אוהב את העיזה שלך, תעשה איתה אהבה'. כל מה שמשנה, זה אהבה". ובמהלך ביקורו ב-2017 בפסטיבל הקולנוע של טרנסילבניה הכריז דלון: "אני עדיין לא הומו". וכאן נציין ההתבטאויות בעייתיות ומקוממות שלו לגבי אימוץ ילדים על ידי הומואים או לסביות. בראיון טלוויזיוני שנערך איתו ב-2015, אמר דלון: "אני לא נגד נישואים חד-מיניים, זה לא אכפת לי ולא מפריע לי. אבל אני נגד אימוץ ילדים על ידי זוגות חד-מיניים".
גם בישראל דלון היה אליל נערץ. ב-1971 הוא הגיע אלינו לביקור פרטי כדי לבדוק את תנאי ההסרטה בארץ לצילום סרט בינלאומי בהפקתו. "עשרות נערות הסתערו על אלן דלון בבואו ללוד", זעקו עמודי החדשות של "ידיעות אחרונות", "אפילו חיילות חובה ודיילות נמצאו בקהל מבקשות האוטוגרפים". הכתבת תלמה יגול ידעה לספר שהחיילות והדיילות, "דחפו אותו בפראות. 'הוא יפה יותר בחיים פי אלף מאשר בסרטים', נאנחה אחת הנערות".
כן, אפילו בישראל דלון היה שם נרדף ליופי - והסוגייה הזאת התקמבקה וצצה במפתיע בערב חורפי אחד ב-2013, כשבאחד המערכונים של "ארץ נהדרת" הקומיקאי ירון ברלד גילם איש מבוגר, משופם, ממושקף וכרסתן בגופייה לבנה השרוע על כורסא הטלוויזיה מול המרקע, רוטן תוך תנועת יד עצבנית: "מי הוא? מי הוא? מה הוא, אלן דלון?". ברלד ביסס את הדמות, שהיוותה סוג של תשובה ישראלית לארצ'י בנקר, על אביו יעקב (למרות שאחרי שידור המערכון אנשים אחדים טענו שברלד גנב מהם את ההברקה הזאת).
התקשורת מיהרה להיזכר ולעסוק במיתוס של כוכב המין של שנות ה-60 וה-70 והדור שלא ידע את דלון ותהה למי התוכנית הסאטירית מתכוונת, החל לחקות את הדמות הזאת. המשפט "מי הוא? מה הוא, אלן דלון?" נכנס ללקסיקון הישראלי. "צריך להבין שכשירון מחקה אותי אומר את השם 'אלן דלון', הוא לא מתכוון לעכשיו או לתקופה האחרונה", הסביר יעקב ברלד בראיון ל"ערב טוב עם גיא פינס". "זה שם שהייתי נוהג לומר פעם, כשאלן דלון עוד היה כוכב ונחשב לסמל היופי של התקופה. אני מדבר על שנות ה-60 כשכולנו היינו צעירים ויפים. לפני 50 שנה כולנו דיברנו ככה, אם היית רוצה להגיד על מישהו שחושב שהוא יפה, היית משתמש בשם 'אלן דלון'. זה כמו להגיד למישהו שחושב שהוא עשיר: 'מה, הוא רוטשילד?'. החוכמה של ירון הייתה לקחת ביטוי ישן שלי ולהשריש אותו במערכון".
בניגוד לכוכבים גברים רבים, דלון מעולם לא הסתיר את יופיו. להיפך. "הוא הפגין אותו והשתמש בו כמסכה, שמבעדה נגלו לעתים המלנכוליה שעטפה את נשמתו והקשיחות שעיצבה את הפרסונה הציבורית שלו", פסק אורי קליין.
גם בשנותיו האחרונות, דלון ייצר סקנדלים. ההחלטה של קאן להעניק את פרס מפעל החיים לדלון ב-2019 הצליחה לעורר זעם רב בקרב ארגונים שונים, לאור התבטאויות סקסיסטיות והומופוביות שנויות במחלוקת שלו בעבר. המתקוממים הזועמים לא הבינו איך זה שפסטיבל המנסה לקדם העצמה ויצירה נשית, ודוגל באפליה מתקנת, עושה כזה דבר - ודרשו ממארגני הפסטיבל לבטל את ההחלטה. ארגון פמיניסטי צרפתי הכריז בין היתר: "קאן שולחת איתות שלילי לנשים וקורבנות אלימות בכך שהפסטיבל עושה מחווה לדלון, למרות שהוא הודה בריאיון שנערך איתו שהוא סטר בעברו לנשים". המזדעקים ארגנו עצומה שעליה חתמו עשרות אלפים גברים ונשים. תיירי פרמו, המנהל האמנותי של הפסטיבל, גונן על החלטתו: "אנחנו לא נותנים פרס נובל לשלום לאלן דלון. זכותו להשמיע את דעותיו. כיום, קשה מאוד להעניק, להוקיר ולעשות כבוד למישהו, בגלל שמיד משטרת התקינות הפוליטית תתקוף אותך". ואילו דלון ניסה למזער נזקים והכריז: "הצופות אהבו אותי וגרמו לי לעשות את העבודה שלי. בלעדיהן לא הייתי כאן היום. בלעדיהן הייתי מת".
בסופו של דבר, הנהגת קאן לא התקפלה וכאמור העניקה לו את הפרס, והאירוע המרגש עד דמעות האפיל על הרבה בכורות נוצצות של סרטים חדשים. זאת הייתה ההופעה הפומבית הגדולה האחרונה שלו. מאז, דלון הסתגר יותר ויותר. במיוחד אחרי שלקה בשבץ כפול ב-2019, זמן קצר אחרי המחווה בקאן. ב-2022 דלון חשף שהוא חלה במחלה סופית ושהוא חפץ בהמתת חסד. "המתת חסד היא הדבר הכי הגיוני וטבעי שאפשר לעשות", אמר ל Paris Match, "החל מגיל מסוים וזמן מסוים, יש לנו את הזכות ללכת לעולמו בשלום, ללא סיוע חיצוני של בתי חולים או מכשירי החייאה".
בין שלושת ילדיו התפתח עימות בנוגע לאפוטרופסות על אביהם הקשיש. בסופו של דבר, דלון הצליח לשרוד עוד שנתיים, ואפילו בהן הוא הצליח להנפיק כותרות: בינואר 2024 הגביל בית המשפט את כשירותו המשפטית של דלון, ואסר עליו להיפטר מנכסיו. כעבור חודש, משטרת צרפת פשטה על ביתו ולכדה 72 כלי נשק ויותר מ-3,000 כדורים. ז’אן-סדריק גו, התובע המקומי, אמר כי לדלון “אין שום אישור שיאפשר לו להחזיק בנשק חם". בפרקליטות בצרפת פתחו בחקירה ראשונית בגין “אחסון לא חוקי של נשק” ו”רכישה והחזקה בלתי חוקית של כלי נשק". לאנושקה, בתו של דלון, היה מה לומר בנושא: “אני תמיד הולכת עם שומר הראש שלי לבית המשפחה, בגלל שהאחים שלי מסתובבים בבית חמושים ומאמינים שהם במערב הפרוע”.
בהמשך, האח אנתוני תקף באינסטגרם את הריאיון שהעניקה אחותו, שאיתה הוא מסוכסך: “בילית את הקיץ בירי בגלוק עם יקירך. עבור מישהי ששונאת רובים, נראית מאוד אמיצה. מבחינתי, הפסקתי לשאת אקדח מזמן”.
המוות של דלון סיפק פסק זמן והפסקת אש בקרבות הצאצאים. שלושתם אישרו את דבר מות אביהם, בהצהרה שמסרו לסוכנות הידיעות הצרפתית AFP: "הוא מת בשלווה בביתו שבדושיי, מוקף בשלושת ילדיו. אלן-פביאן, אנושקה ואנתוני, וכך גם לובו (הכלב שלו), עצובים על מותו של אביהם". אולם ההצהרה המשותפת לאו דווקא שיככה את הלהבות שככל הנראה יתחזקו שוב לאור קרבות הירושה הצפויים, שיעסיקו את האתרים והצהובונים.
גם נשיא צרפת, עמנואל מקרון, לא יכול להתעלם ממותו של מיתוס ענק וספד לו: "מר קליין או רוקו, הצ'יטה או הסמוראי - אלן דלון גילם תפקידים אגדיים וגרם לעולם לשקוע בחלומות. השאיל את פניו הבלתי נשכחות כדי להפוך את חיינו על פיהם. מלנכולי, פופולרי, מסתורי - הוא היה יותר מכוכב: הוא היה ענק צרפתי".
