כל סימני האזהרה מעידים על כך ש"מואנה 2" (Moana 2) לא יהיה מוצלח כקודמו. במקור הוא פותח כסדרת טלוויזיה לערוץ דיסני+ ולא כסרט קולנוע. סדרת טלוויזיה אמורה להכיל תשתית של דמויות וקווים עלילתיים שאמורים לפרנס לפחות עונה, והניסיון לצמצם את התכנים לסרט עשוי לא לעלות יפה. גם אם בוב אייגר, המנכ"ל החוזר של דיסני, החליט שכך ייעשה, לא פשוט לבצע שינוי כה משמעותי במהלך תהליך העבודה. מבחינה כלכלית אין ספק שזו הייתה החלטה מוצדקת: "מואנה 2" בדרך להכנסות שיותירו את הכמעט 700 מיליון של קודמו הרחק מאחור. מבחינת איכות המוצר, העניינים נראים קצת אחרת.
התסריטאי ג'ארד בוש נשאר, אך הבמאים הוחלפו. במאי "מואנה" היו רון קלמנטס וג'ון מוסקר, שבעברם ביימו את "אלדין" (1992), סרט שיש לו השפעה ניכרת על מערכת היחסים בין הגיבורה הצעירה והחצי-אל חצי-אדם מאווי. ל"מואנה 2" יש שלושה במאים: דיינה לדו-מילר (המשמשת גם כתסריטאית שותפה), ג'ייסון האנד ודייויד דרייק ג'וניור, עבור כולם זהו פיצ'ר האנימציה הראשון שאותו הם מביימים. צוות סביר לסדרת טלוויזיה, אבל הימור לא קטן כשיש קפיצה משמעותית בתקציב.
גם בצוות המוזיקלי חלו שינויים. מארק מנצ'ינה ואופטיה פואי חוזרים, אבל זוכה ה-EGOT (אמי, גראמי, אוסקר, טוני) לין-מנואל מירנדה שכתב את שירי הסרט הקודם הוחלף באביגיל בארלו ואמילי בר. אאולי'אי קרוואלהו (מואנה) ודווין ג'ונסון (מאווי), שני השחקנים שלא היו אמורים לדבב את סדרת הטלוויזיה - הוחזרו למען לסרט. בסיכומו של דבר סימני האזהרה מוכחים כמוצדקים.
"מואנה 2" הוא סרט שיוצא מגדרו בניסיון להפוך כל סצנה לתצוגה מדהימה של צבעים, אורות ותנועה, בדרך שמותירה את העלילה כלא יותר מקולב שעליו ניתן לתלות את כל זאת. ייתכן מאוד שמה שתוכנן לסדרה קוצר והושמטו רגעים רבים של אינטראקציה קצת יותר מתונה של דמויות, מסוג הדברים שעבדו יפה בסרט הקודם. נדמה כי כל מה שיש בו הם "רגעי שיא" אבל כשהכול כל כך בומבסטי דבר לא מתבלט. העלילה מתקדמת מנקודה לנקודה באופן חפוז, ולעיתים לא קוהרנטי. יש שיר או שניים מוצלחים, אבל זה לא מספיק כדי לפוגג את תחושת העייפות המשתלטת. חובבי הסרט הקודם, במיוחד אלו שצפו בו כילדים לפני 8 שנים, עשויים להמשיך ולחבב את גם הפרק השני. חשבתי שהסרט הקודם היה מוצלח למדי, אבל הפעם בעיקר ייחלתי ש"מואנה 2" יגיע לסיומו.
כזכור, מואנה היא נסיכה פולינזית שבסרט הראשון נמצאת במסע להחזרת אבן הירקן ששימשה כלב לאלת החיים טה פיטי. לשם כך היא מפרה את הציווי של אביה ראש השבט (טמוארה מוריסון) שלא לצאת למסע בים מעבר לגבולות השונית של האי שבו הם חיים. אך מואנה בוחרת להישמע לקול של הסבתא (רייצ'ל האוס) המדרבן אותה לצאת למסע שעשוי להציל את בני עמה. היא פוגשת וחוברת למאווי התחבולן ומשנה הצורה (גרסה מתונה לשד מ"אלדין") שהוא זה שגנב את אבן הלב מטה פיטי. לאחר הרפתקאות רבות, וכמה פעמים שבהן מושמעות גרסאות של שיר ההעצמה הנסיכתי Beyond (ה-Let It Go של הסרט), מואנה מתגלה במלוא עוז רוחה ויכולותיה. היא משיבה את אבן הלב לטה פיטי ובכך מאפשרת לה לחזור וללבוש צורת אישה ירוקה וענקית, שבמגע ידיה מצמיחה את הטבע. מסר אקולוגי-פמיניסטי על מצע של תרבות שבטית ונסיכה שחומת עור.
אם בסרט הראשון הקליימקס היה מפגש עם דמות אלה, הרי שבסרט השני מואנה, שהתבגרה ב-3 שנים, עומדת מול כוחות גדולים אף יותר. לאחר המסע ההרואי שביצעה היא הפכה לדמות הבולטת בשבט, גם אם לא המנהיגה בפועל. כעת המשימה המוטלת עליה, כמעין שליחות דתית בהשגחת כוחות עליונים, היא למצוא את האי הקדום והנסתר מוטופאטו. ממנו יהיה ניתן לקשור את זרמי האוקיאנוס שיחברו את השבט שלה לקבוצות נוספות של בני אדם.
לשליחות המסוכנת נדרשת סירת קמאקאו גדולה יותר מזו של הסרט הקודם, שבה יהיה הצוות שילווה את הגיבורה. מלבד היי-היי התרנגול הפוזל והמאותגר שכלית (גם בסטנדרטים תרנגולים), ופואה חזיר השעשועים של מואנה שמשום מה נגרר להרפתקה, יש גם כמה דמויות משנה אנושיות של שטיק אחד שימוחזר כל הסרט. מוני (הולאלאי צ'אנג) בחור נלהב וגדל גוף עם נטיות אמנותיות שיש לו הערצה אובססיבית למאווי, לוטו (רוז מטפאו) נערה "ממציאה מבריקה", וקלה (דייויד פיין) איכר זקן שרוטן כל הזמן ועל כל דבר.
המסע הימי יזמן מפגש מחודש עם הקאקאמורה, אותו שילוב בין פיראטים לאגוזי קוקוס שהיה בסרט הקודם. דמויות קטנות, נטולות שפה, שהם תחליף המיניונים בסרטי מואנה (בהנחה שהמיניונים היו הופכים ללוחמים שבטיים מורעלים). הפעם מעורבת בכך גם סוג של צדפה ענקית שמסכנת את הקאקאמורה, ושמואנה וצוותה יצטרכו למצוא דרך לנטרל. באופן אנכרוניסטי המושגים "גנגליון" (צביר תאי עצב) ו"נוירוטוקסין" (רעלן עצבי) נזרקים מספר פעמים לחלל האוויר. אפרופו תרבות פולינזית קדומה. אין טעם למנות את כל האלמנטים האנכרוניסטים בסרט, אבל אלו בהחלט דוגמאות בולטות במיוחד.
בהמשך המסע הם יפגשו שוב את מאווי. המפגש המחודש יוביל לשיר הפחות-מוצלח של הסרט (עקב כישורי השירה המוגבלים של ג'ונסון), אך גם לשיר המוצלח ביותר שמושר על ידי החצי-אלה מאטאנגי (אווימאי פרייזר) שכלאה את מאווי. בסוף המסע מחכה מפגש עם האל הרע שאמור להיות המחסום בפני חידוש קשרי התעבורה בין שבטי האדם של אזור אוקיאניה. כנראה שבשלב הזה כבר נגמרו הרעיונות, והוא נוכח בתצורת סערה אימתנית עם ברקים בצבע ורוד. ההמולה כל כך גדולה ומחורטטת עד שקשה להבין ולתאר מה קורה כאן מרגע לרגע, רק ברורה התממשותם של הביטים המיסטיים שהיוצרים מכניסים על אוטומט לתסריט.
"מואנה 2" הוא סרט שהצופים הצעירים לא יתקשו לצפות בו בעודם ממשיכים להתעסק בטלפון. הוא בה בעת לא קוהרטי באופן שבו הוא מתקדם מרגע לרגע, וצפוי לחלוטין מבחינת המסגרת של התפתחות העלילה שאותה ניתן לנחש - בהתאם לפונקציה של כל שיר לסמן שלב בעלילה.
לדיסני יש את מלוא הכוונות לחלוב את הקונספט של "מואנה" עד הסוף. ההצלחה הצפויה של הסרט הנוכחי תוביל לסרטי המשך באנימציית מחשב. בנוסף, בעוד כ-20 חודשים (יולי 2026) אמורה לעלות גרסת לייב אקשן ל"מואנה" מ-2016, שבה דוויין ג'ונסון בשר ודם יגלם את מאווי. לא בטוח מה זה אמור להוסיף לסרט אנימציה שהיה מוצלח למדי, אבל כולי תקווה ש"מואנה 2" לא יזכה לעיבוד לייב אקשן.