שני סרטיו הקודמים של הבמאי רוברט אגרס המחישו את גישתו הרצינית והמעמיקה לבניית עולמות בדיה; מחקר קפדני של המקום והזמן בו מתרחשות העלילות, שימוש בחלק ניכר ממשאבי ההפקה לשחזור קפדני, בימוי השואף לתת לעולם ולמרכיביו נוכחות העומדת בפני עצמה. הטבע, המבנים, החפצים והבגדים הם לא רק רקע אקראי לעלילה, אלא במידה רבה הזירה שבלעדיה החיכוך בין האנושי והעל-טבעי לא היה יכול להיווצר.
מלך הצפון – טריילר
"המכשפה" (2015) התרחש בניו אינגלנד במחצית הראשונה של המאה ה-17, ובו בת למשפחה שנודתה על ידי המתיישבים הפוריטאניים נחשדת כמחזיקה בכוחות אפלים. מה שמתחיל בהטלת אשמה מסתיים בסצנה מרשימה שבה היא הופכת למי שנוטלת חלק פעיל בפולחן של מכשפות.
ב"המגדלור" (2019) אגרס עיצב מותחן אימה קלאוסטרופובי, המחבר בין המיתולוגיות היווניות של פרוטאוס ופרומתיאוס, למיתולוגיות של שירה וספרות מהמאה ה-19 אודות יורדי ים (קולרידג', מלוויל ואחרים). העל-טבעי, ואולי זה רק טירוף שהולך ומשתלט על אחת הדמויות, עוצב בהקפדה וויזואלית וקולית יוצאת דופן כדי לבטא באופן לא מרומז תסכול, הדחקה ואלימות מינית. סרט מאתגר לצפייה, אך אוהביו ימתינו מעתה ואילך לכל סרט עתידי של הבמאי.
"מלך הצפון" (The Northman), סרטו השלישי של אגרס, הוא דרמת נקמה ויקינגית המתבססת באופן חופשי על סיפורו של הנסיך אמלת'. לסיפור זה יש יותר מגרסה אחת, אך הקרובה ביותר לזו המוצגת בסרט לקוחה מה"גסטה דנורום" (מעשי הדנים) טקסט מהמאה ה-13 שנכתב על ידי ההיסטוריון הדני סקסו גרמטיקוס. עלילותיו של הנסיך השואף לנקום בדודו שהרג את אביו והתחתן עם אמו, הפכו ברבות הימים למקור ההשראה העיקרי ל"המלט" של שייקספיר.
עוד ביקורות קולנוע:
בשלהי המאה התשיעית לספירה חוזר המלך הורבנדיל (אית'ן הוק) לממלכתו. את פניו מקבל בנו האוהב, הנסיך הצעיר אמלת' (אוסקר נובאק). המלך חוזר גם לזרועות המלכה גודרון (ניקול קידמן – שסצנת מפתח בהמשך תהיה לאחת המרשימות בקריירה שלה), אבל נדמה כי הוא מודע לכך שלא נותר לו עוד זמן רב לחיות. לפני שהוא יירצח על ידי אחיו פוליניר (קלאוס באנג), הורבנדיל יקח את בנו לטקס התבגרות מיסטי שאמור להכין את הבן ליום בו הוא יירש את אביו. בהנחיית ליצן החצר/השמאן היימיר (וילם דפו). בטקס, הם שואפים סם הזיה, מדמים עצמם לחיות וחווים חזיונות מיסטיים שבהם הדורות הקודמים של שושלת המלוכה מוצגים כפירות תלויים בעץ המשפחתי. במעלה העץ נמצא המקום העתידי של אמלת'. רמז ראשון לרעיון שבעולמו של הגיבור שולט הגורל ולא רצון הדמויות.
למחרת מתבצע רצח האב וחטיפת האם על ידי פוליניר. אמלת' מצליח להציל את עצמו ופוליניר, שמקבל מידע לא מדויק מאחד מאנשיו, מאמין שהוא טבע. בקפיצה שנים קדימה נפגוש את אמלת' הבוגר אותו מגלם אלכסנדר סקארסגארד (שלא רק משחק בתפקיד הראשי, אלא משמש גם כאחד ממפיקיו של הסרט). השנים שינו לא רק את מראהו, אלא הפכו אותו מילד תמים לחלק מקבוצת ברסרקרים - לוחמים ויקינגים שהיו ידועים כפראיים במיוחד, בעודם פושטים על כפר ויושביו חסרי הישע. אמלת' יתחזה לאחד העבדים שנלכדו בפשיטה, בכדי שיוכל להגיע לאי האיסלנדי שאליו הם אמורים להישלח. אי זה הוא מקום גלותו של פוליניר, שם הוא חי יחד עם אמו של אמלת' ושני בניו – המבוגר מנישואיו הקודמים, והצעיר - אחיו למחצה של אמלת'.
בעודו מתחזה לעבד (מהלך עלילתי החורג באופן ניכר מהטקסט המקורי) אמלת' יתכונן לרגע בו הוא יוכל להגשים את ייעודו. הוא נעזר במכשפה סלאבית בשם אולגה (אניה טיילור-ג'וי). שתתפקד כ"אופליה" שלו. כמה מהאירועים בדרך לנקמה מקצרים ומהדקים את המקור הספרותי, וחלקם חורגים מהמקור וזאת בכדי להעלות את הדגשים המעניינים את אגרס.
אלמנטים רבים במיתולוגיה הנורדית ובתרבות הוויקינגית מוזכרים ומוצגים ללא הסברים מאולצים מבחינה תסריטאית. אגרס לא חושב שיש להסביר לקהל כל דבר אלא לתת לו לחוש את העולם בשלמותו, גם אם (ואולי בעיקר אם) לא כל דבר מובן בו. ניכר שזו הפקה שנעזרה במומחים לתרבות הוויקינגית - מה שמוצג אינו נאמן רק ל"גסטה דנורום", אלא גם לידע האקדמי שנצבר בעשורים האחרונים על אודותיה.
האלימות ב"מלך הצפון" אינה נופלת משיאי "משחקי הכס" (יש לפחות חמישה מעמדים המשתווים לפצפוץ הראש של אוברין מארטל על ידי דמותו של "ההר"). בשליש הראשון של הסרט יש פשיטה ויקינגית על כפר שמזכירה את סצנת החיסול של הכפר האוקראיני ב"צא וראה" (1985) של אלם קלימוב. אלו אינם הוויקינגיים הממוסחרים של הוליווד ("הוויקינגיים" של ריצארד פליישר מ-1958, "הלוחם ה-13" של ג'ון מקטירנן מ-1999), וגם בהשוואה לוויקינגיים נוסח הקולנוע האיטלקי (Knives of the Avenger של מריו באווה מ-1966), ואפילו לאלו של הקולנוע הדני ("תקומת ולהאלה" של ניקולס וינדינג רפן מ-2009) - יש כאן עליית מדרגה.
המסע להשגת הנקמה מוצג תוך ויתור על דיכוטומיות פשוטות של אמלת'-טוב / פוליניר-רע. במקום חתירה לסיפוק קתרטי שיגיע עם ביצוע הנקמה, הצופים חווים את מלכודת הגורל בה כרוכים הנוקם והאדם שעליו הוא רוצה להשית נקמתו. כמו מיטב סרטי הנקמה, הדרך הארוכה למימושה מעלה שאלות על מחירה ומשמעותה. יחד עם זאת "מלך הצפון" לא ממוקד בטרנספורמציה הפסיכולוגית של הדמות, דבר שהיה מעצב אותה באופן אנכרוניסטי כדמות מודרנית. אמלת' לא מסוגל להשתנות, או לפחות לא להשתנות בדרך שמסיטה אותו מגורלו הבלתי נמנע. ההרהור שאותו מציע הסרט אודות אקט הנקמה, עולה מכך שגיבור נותר מוכפף לגורל המיועד לו, זה המוטמע בחוקיו של העולם הקדום המוצג.
גישה זו להצגת הגיבור הנתון בעולם זוכה להשלמה סגנונית. אגרס מרבה להשתמש בשוטים ארוכים המציבים את הצופים בחישה רציפה של חלל/זמן. כמו הגיבור אנו "נמצאים" כך יותר בעולם בו הפיזיות המוחשית של העולם מעצימה את היותו משיק באופן מתמשך לעל-טבעי. אנו חולקים את תנועתו של הגיבור בדרך שבה, ירצה או לא, הוא אנוס ללכת עד אחריתה.
