סרט האנימציה "נימונה" (Nimona) הוא עיבוד לרומן הגרפי המלבב (שיצא ב-2015, וראה אור בעברית ב-2020 בהוצאת עוץ) של היוצר.ת אן.די. סטיבנסון, שמגדיר.ה את עצמו.ה כטרנסג'נדר א-בינארי. הוא החל כקומיקס רשת שפורסם על ידי סטיבנסון החל מ-2012, והפך לפרויקט הגמר של היוצר.ת במכון הקולג' לאמנות של מרילנד - כל זה עוד לפני שבחייו האישיים סטיבנסון החל.ה את תהליך ההתאמה המגדרית.
"נימונה" - טריילר
(צילום: באדיבות נטפליקס)
בעולם הפנטזיה של הרומן גרפי, שמשלב בין ימי ביניים-מיתיים לעולם טכנולוגי-עתידני, נימונה, ישות א-בינארית ללא שיוך מגדרי, מחזיקה ביכולת לשינוי צורה (Shapeshifting) לשלל גילים, מגדרים ואפילו בעלי חיים. נימונה הופכ.ת לשולייתו של נבל, אביר לשעבר. את הרומן הגרפי ניתן לקרוא בלי לתת את הדעת לסאבטקסט - אלגוריה להיבטים מסוימים מחוויית החיים הטרנסית, אבל בעיבוד לסרט האנימציה הסאבטקסט הופך לטקסט.
לביקורות סרטים נוספות:
הפקת העיבוד החלה באולפני האנימציה "בלו סקיי", חברת בת של אולפני פוקס, עם תאריך הפצה משוער באוקטובר 2021. כשדיסני קנתה את פוקס בתחילת 2019 היא סגרה את "בלו סקיי", והותירה את הפרויקט לא גמור. באפריל 2022 הוא נרכש על ידי אולפני אנאפורנה כהפקה עבור פלטפורמת נטפליקס, הפרויקט הושלם וזכה למלוא הרצינות מבחינת התקציב והכישרונות המעורבים.
מצד אחד, לא ניתן לזלזל בנכונות ליצור אנימציה מסחרית המיועדת לצפייה משפחתית, שמביעה את מחויבותה לערכים פרוגרסיביים מבלי להתנצל. מצד שני, לא בטוח שהפיכת העלילה של הרומן הגרפי הצנוע להפקה מושקעת מבחינה טכנית, וישירה מבחינה עלילתית, אינה מחבלת באיכויות של המקור. רמז ראשון להיקף השינוי קיים בשבעת האנשים שאחראים על הסיפור שעליו מבוסס התסריט. ברזומה שלהם נמצאים סרטים כמו "ראלף ההורס 2", "6 גיבורים", ו"קובו: אגדה של סמוראי". מדובר במקצוענים עם רקורד מוכח, ולכן גם מי שמנוסים להפליא בתבניות עלילתיות מוכרות. הרומן הגרפי, שנכתב בפרקים פחות מהודקים, היה פחות מיומן בשימוש בתבניות ממין זה. השימוש בהן בסרט מגבש את העלילה והופך אותה ליותר קולחת, אך גם ליותר צפויה.
על הבימוי חתומים ניק ברונו וטרוי קוואן, וזהו סרטם השני לאחר "מרגלים לא רגילים" (2019) הבינוני. סגנון הבימוי נושא הדים ברורים לשילוב הטכניקות של "ספיידרמן: ממד העכביש" (2018), גם אם יש פער ניכר ברמת התעוזה והביצוע. במכלול, האנימציה מפגינה רעננות וכוללת רגעים מקוריים במיוחד כמו פלאשבק שמוצג בזמן נסיעה ברכבת תחתית, ושבו הדימויים בנויים מ"פיקסלים" של אריחי המנהרה המתחלפים מבעד לחלון הרכבת.
העלילה עצמה הורחבה באופן משמעותי - בעיקר ליצירתן של כמה סצנות אקשן מהירות, וזאת בשונה מהטון המאופק של המקור. נוספו גם סיפורי רקע לשתי הדמויות הראשיות, בדרך שתקל על הבנת המוטיבציות הפסיכולוגיות שלהן. ברומן הגרפי נימונה קוטל.ת לא מעט דמויות, ואילו בסרט האלימות הפכה לדינמית יותר ונטולת הרג. החיבור בין העבר לעתיד שנכח במקור מתפקד בסרט כבסיס לבדיחות חזותיות, שיהפכו את השילוב הזה לנגיש יותר. הניואנסים הבוגרים והמאופקים יותר של עיצוב ותוכן ברומן הגרפי הפכו לנגישים יותר לקהל צעיר. בתוך כל אלו, כאמור, גם המסר הפך לנגיש יותר.
דמות האביר, שנקראה במקור באליסטר לב-אפל, הפכה לבאליסטר רוח-עז (בדיבוב ריז אחמד). בגרסת המקור הוא החל כנבל, וכאן סיפור הרקע שלו מוצג בתחילת הסרט ושולל את היכולת לראותו ככזה. הוא גדל במשפחה ממעמד נמוך, ובכל זאת הצטרף באופן תקדימי לאקדמיה שבה מחונכים הדורות הבאים של אבירים, כולם בנים של מעמד האצולה. בלימודיו הוא מצא את אהבת חייו, אביר מתלמד נוסף בשם אמברוזיוס זהוב-פנים (יוג'ין לי יאנג) נצר למשפחה המכובדת ביותר בממלכה. בערב הגמר של לימודיו, בעוד המלכה מניחה את החרב לכתפו, בוקעת קרן אור קטלנית מניצב החרב וקוטלת את המלכה. אמברוזיוס קוטע את היד שמחזיקה את החרב, ובאליסטר הפצוע ושבור הלב הופך לפושע נרדף על לא עוול בכפו.
למקום בו מתחבא באליסטר מגיעה הישות הצעירה (כאן בגרסה קצת יותר בוגרת מברומן הגרפי) שקוראת לעצמה נימונה (קלואי גרייס מורץ). האופי הקדחתני של הדמות מועצם, וכך גם ההיכרות המהירה של הצופים עם כוחותיה. לא כתהליך גילוי הדרגתי, אלא כגיבור.ת-על. לכן גם הצורך שלה בבאליסטר, כשהיא ללא ספק מסוגלת להשיג את כל מטרותיה בכוחות עצמה, הופך לפחות ברור מכפי שהיה במקור.
בגלל האופי המוחצן וההיפראקטיבי של נימונה, והיכולות הקסומות של הדמות שמוצגות כמעט ללא מגבלה, היא קצת מזכירה את הג'יני מ"אלאדין". בהמשך תהיה מורגשת ההשפעה של סרטי אנימציה נוספים, כולל השימוש בהקצנה פיזית המבטאת מצב רגשי, מהסוג שראינו בשלל סרטים - מ"אקירה" (קצוהירו אוטומו, 1988) ועד "אדומה אש" של פיקסאר. כל אלו מחליפים, לטוב ולרע, את הטון הספציפי של המקור.
4 צפייה בגלריה
היא ללא ספק מסוגלת להשיג את כל מטרותיה בכוחות עצמה. מתוך "נימונה"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
סיפור הרקע של נימונה, כפי שהוא מוצג בשליש האחרון של הסרט, הוא ניסיון במסגרת "העלילה הכתובה היטב", לסגור את המעגלים שהותוו בפתיחה. הוא בנוי כדי להבהיר את הנושאים של הקושי המצוי בהיתפסות כאחר על ידי בעלי הזהות היציבה. גם השאלות שבאליסטר שואל אותו.ה בנוגע לשינויי הצורה ("האם זה כואב?") משמשות כדי לחדד את תחושתה של נימונה של פלישה לעולם הפרטי, גם אם הדבר נעשה מתוך כוונה טובה.
"נימונה" שונה באופן ניכר מהמקור. כצופה בוגר הייתי מעדיף שהוא יהיה יותר נאמן לו. מצד שני, השינויים שנעשו הופכים אותו לנגיש יותר לקהל יעד צעיר, שבהחלט עשוי ליהנות ולצאת נשכר ממה שהסרט מציע לצופיו.
