דמיינו לעצמכם את פו הדב כרוצח סדרתי, את במבי כמפלצת אכזרית, ואת ארץ לעולם לא כגיהינום עלי אדמות. עכשיו תפסיקו לדמיין. כל אלה ועוד עומדים לפקוד את מסכי הקולנוע בעתיד הקרוב, ביקום מסויט ומשועשע מעצמו שברא במאי בריטי צעיר, ריס פרייק-ווטרפילד. מה שהתחיל בתור בדיחה שאמורה הייתה להבליח בבתי הקולנוע בארצות הברית למשך יום אחד, 15 בפברואר 2023, הפך לתופעת רשת ויראלית שמפילה בזו אחר זו טריטוריות קולנועיות ברחבי העולם.
"פו הדב: דם ודבש" - טריילר
זה התחיל בחודש מאי האחרון עם ידיעות שחרכו את הרשת בדבר סרט אימה שבמרכזו פו וחזרזיר היוצאים למסע קטלני. בספטמבר כבר הופץ הקדימון, ובו מגיעים כריסטופר רובין וארוסתו לבקר את חברי הילדות שלו ביער 100 האקרים – פו, חזרזיר, איה ושות'. אלא שהיער נראה מאיים וכלל לא אותו מחוז כיסופים קסום כפי שתואר בספריו של א"א מילן. למרבה החרדה מתברר שפו וחזרזיר, שננטשו על-ידי כריסטופר רובין שהלך ללמוד בקולג', הפכו ליצורים צמאי דם ונקמה. ברעבונם הם חיסלו את איה וזללו אותו, ועתה הם אורבים ביער למבקרים מזדמנים, ורוצחים אותם בדרכים שלא היו מביישות את מלכי סרטי הסלאשר, ג'ייסון וורהיס ומייקל מאיירס.
לראיונות נוספים במדור:
הסרט, "פו הדב: דם ודבש" (Winnie the Pooh: Blood and Honey), שיעלה בסוף השבוע על האקרנים בישראל, נדמה כמו נקמה מתוקה וילדותית בדוב המתוק והנאיבי עליו גדלנו. מין בדיחה שיצאה מדעתה. איך להפוך את סרטי דיסני לסיוטי דיסני. זה התחיל כאשר פרייק-ווטרפילד גילה שהזכויות על סיפורי פו הדב הפכו לנחלת הכלל (public domain), 95 שנה לאחר שהספר ראה אור לראשונה ב-1926. הוא אומנם לא יכול היה להשתמש בדימויים שעיצבו סרטי דיסני (אלה מוגנים בזכויות יוצרים), וזו אולי הסיבה שפו וחזרזיר לא נראים כמו היצורים הפרוותיים החמודים שאנו זוכרים, אלא יותר כמו נהגי משאית עם מסכות דוב וחזיר שנראה כאילו נרכשו בחנות "ענק התחפושות" באזור תעשייה כלשהו – אבל אין בכך כדי להפריע את חגיגת הקטל.
"לא מדובר רק בסרטי דיסני", אומר פרייק-ווטרפילד בשיחת זום עם ynet. "אלא בכל מה שנהפך לנחלת הכלל. יש לנו המון רעיונות נוספים. שירי ילדים בחרוזים, למשל. כל מה שאנחנו זוכרים מילדותנו. אנחנו רוצים להחזיר אותם לסיפורי האימה שהם היו במקור".
הרעיון, הוא מספר, התקבל בהתלהבות, וככל שהרשתות החברתיות המשיכו לדוש בסרט, יוצריו קיבלו עוד כסף כדי לשפר אותו. אבל כפי שמוסיף המפיק סקוט ג'פרי שמצטרף לשיחתנו: "ישנם שם בחוץ הרבה מעריצי פו, והתגובות שלהם קשות. אבל זה הפו שאנחנו רצינו ליצור". פרייק-ווטרפילד מציין אגב כך שחשבון האינסטגרם שלו מוצף בהודעות נאצה. "50 אחוז מהאנשים אוהבים את זה, ו-50 אחוז מהאנשים חושבים שאני השטן. קיבלנו עצומות שמבקשות לעצור בעדנו, איומים, מישהו אפילו הודיע שיקרא למשטרה. אבל אני לא לוקח את זה קשה. בעיניי זה מצחיק".
מה שאִפשר את יצירת הסרט היה תקציבו הנמוך מאוד (שמועות מדברות על כ-30 אלף דולר ועל עשרה ימי צילום, לפני השלמות ושיפורים). "התקציב שלנו היה נמוך משמעותית מזה של סרטי אולפנים כמו 'מייגן'. אני לא יכול לציין כמה עלה הסרט, אבל זה היה פחות מ-Terrifier 2 (שתקציבו עמד על 250 אלף דולר, ש"ד). תכננו להפיץ את הסרט בארה"ב למשך יום אחד בלבד, ב-15 בפברואר, כיוון שמדובר בסרט אימה עצמאי עם קונספט שונה, אבל אז הגיעו נתוני הקופה ממקסיקו, שם הסרט הכניס כבר כמיליון דולר, וההפצה של הסרט התרחבה בארה"ב מיום אחד לתשעה, ומדי חודש ההפצה של הסרט מתרחבת לטריטוריות חדשות. זה מה שמאפשר לנו ליצור סרט המשך".
"פו הדב: דם ודבש 2"?
ג'פרי: "בהחלט. אנחנו מתכוונים ליצור יקום שלם שתהיה בו אינטראקציה בין הדמויות. כרגע אני כותב את התסריט לבמבי (Bambi: the Reckoning), ואתה בהחלט יכול לצפות לבמבי פראי ורצחני כמו טי-רקס בפארק היורה. יש לנו כוונה לשתול שם סימנים לפו, למשל יער 100 האקרים שבסביבתו תתרחש גם העלילה של במבי".
זהו סרטו הרביעי של פרייק-ווטרפילד, שסרטי האימה דלי התקציב שביים קודם לכן לא עוררו תשומת לב מיוחדת, גם אם ניכרה בהם אותה השתטות שנוכחת ב"פו" ותשוקה להפוך סיפורים לפני השינה לזוועתונים. כזה הוא "עץ ההרג" (The Killing Tree, 2022), שעלילתו מזכירה את סרטי צ'אקי רק עם עץ חג מולד שאליו נכנסת רוחו של רוצח. סרט אחר, "תקרית באזור 51" (The Area 51 Incident, 2022), נראה, לפחות על פי הקדימון, כמו הגרסה בשקל עשרים ל-Starship Troopers. את כל ארבעת סרטיו הוא יצר, במהירות ובזול, בשנתיים האחרונות. ג'פרי עצמו כבר הספיק לכתוב ולביים את "הקללה של המפטי דמפטי" (2021) ולכתוב ולהפיק את "האגדה על ג'ק וג'יל" (2021), שניהם מבוססים על שירים בחרוזים לילדים. אם לשפוט לפי מפלס הציפיות ל"פו" – נראה שסרט האימה העצמאי (ע"ע "ליל המתים החיים" ו"ליל המסכות") מתכנן את שובו בגדול.
אין זו הפעם הראשונה שבה כריסטופר רובין שב בבגרותו אל יער 100 האקרים שבו בילה בילדותו. ב"כריסטופר רובין" שביים מארק פורסטר ב-2018 מגלם יואן מקגרגור את כריסטופר המבוגר והכבוי המוצא מחדש את חדוות החיים בעקבות מפגש עם פו וחבריו. "להתראות כריסטופר רובין" של סימון קרטיס מ-2017 תיאר את מערכת יחסיו של א"א מילן הלום הקרב ממלחמת העולם הראשונה עם בנו, ששמו היה אכן כריסטופר רובין, לו הוא ממציא סיפורים המתרחשים ביער וגיבוריהם הם חיות הצעצוע שלו שהפכו למפורסמות בזכות סיפוריו של האב ואותו עצמו – לילד-סלב. סיפור המסגרת של הסרט מתאר את גיוסו של כריסטופר רובין ויציאתו לחזית מלחמת העולם השנייה.
בצד הרציני, ריס, הסרט שלכם עוסק בחוויה של התבגרות, נטישה ובגידה.
"כן, אבל לא רציתי שזה יהיה רציני מדי. נטישה היא הנושא המרכזי של הסרט. דמיינתי את פו וחזרזיר כחיות מחמד, ואלה מאוד תלויות בנו למקלט, אוכל ואהבה. מצד שני, אתה שומע סיפורים על אנשים שנוטשים את חיות המחמד שלהם ביערות. פו חש שכריסטופר הילד דאג לו, החיים שלהם היו קשורים אלה באלה, ואחר כך הוא נטש אותו כדי להמשיך בחייו. התוצאה היא שהחיה הפכה מיצור חמוד ואהוב לסוג של רוע מעוות ומפלצתי. פו נאלץ לאכול את אחד מחבריו (איה) כדי לשרוד, והוא מאשים בזה את כריסטופר. הוא זה שגרם לו לשנוא, והוא היחיד בסרט שאין לפו עניין להרוג, אלא רק לגרום לו אותו כאב שכריסטופר גרם לו. אבל לא צריך לקחת את זה ברצינות. זה קודם כל סרט על פו עם סכין שחותך אנשים".
ביקום הקולנועי של סיפורי ילדות מעוותים לא מן הנמנע שנצפה ביום מן הימים ב"במבי נגד פו". בהמשך, כאמור, צפוי גם פיטר פן לגורל דומה בסרט שייקרא "פיטר פן: הסיוט של ארץ-לעולם-לא", ובו מבטיח פרייק-ווטרפילד נמצא את הפיה טינקרבל כשהיא מסוממת ואובזית. למרבה הצער, הריאיון תם לפני שהספקתי לשאול את צמד היוצרים מה עלה בגורלם של טיגר, ינשוף ורו. בינתיים, נסתפק במרחץ הדמים והדבש שמציע פו הדב.
