השנה נוצרו שני סרטים שבהם יהודים-אמריקאים מבקרים באושוויץ. הראשון הוא הדרמה הקומית A Real Pain שאותה כתב וביים ג'סי אייזנברג ושעוסקת בשני בני דודים שמתחקים אחר הבית שבו גרה סבתם ניצולת השואה. הסרט זכה לשבחי הביקורת לאחר הקרנתו בפסטיבל סאנדנס וצפוי לעלות על המסכים בארצות הברית באוקטובר הקרוב.
"טיול שורשים" - טריילר
הסרט השני הוא "טיול שורשים" (Treasure), הפקה גרמנית-צרפתית שעוסקת במסע של אב ניצול שואה ובתו לפולין, ומבוססת על Men Too Many, ספרה של הסופרת האוסטרלית לילי ברט מ-1999. התגובה של הביקורת האמריקאית לסרט הייתה לא-אוהדת במידה מפתיעה. הבכורה שלו הייתה בפסטיבל ברלין האחרון, זירה טעונה במיוחד בעקבות המלחמה בעזה. שערוריית נאום האוסקר של ג'ונתן גלייזר, הבמאי היהודי של "אזור העניין", הבהירה שהעיסוק הקולנועי בשואה, או בהד המתמשך שלה, לא יכול שלא להיות מחובר גם להווה. בין אם בהאשמות המופנות כלפי ישראל, או על רקע התגברות התוקפנות האנטישמיות באירופה וארצות הברית. יתכן שסיטואציית ההקרנה בברלין תרמה לתגובה הביקורתית לסרט.
אינני טוען ש"טיול שורשים" נקטל מטעמים לא עניינים. יש בו לא מעט פגמים, וקשה לזהות בו איכויות שמצדיקות צפייה למי שהנושא אינו בדמו. הדינמיקה בין האב והבת, הסיטואציות המוצגות, ואולי בעיקר המהלך שאליו מגיעה העלילה במערכה השלישית, לוקחים אותנו למסע לא מספק במיוחד. הסרט מזמין קונצנזוס של צופים לא מרוצים, אבל לא בהכרח הסכמה לגבי הסיבה להתעוררות תחושה זו.
העלילה מתרחשת בשלהי 1991, שנה אחרי הבחירות הדמוקרטיות הראשונות של הרפובליקה הפולנית השלישית, כך שניתן לבקר בפולין ללא המגבלות של העידן הקומוניסטי. רות רותווקס (לינה דנהאם) נמצאת במקום לא פשוט בחייה. בגיל 36 היא עיתונאית מוזיקה שלא ביססה מעמד משמעותי בתחום. אמא שלה נפטרה לפני כשנה, ולאחרונה היא גם נפרדה מבן הזוג שלה בגלל רצונו שהם יעשו ילדים. כנראה שמכלול זה נמצא ברקע החלטתה לנסוע לפולין ולהתחקות אחר החיים שהיו לשני הוריה לפני המלחמה.
אדק רותווקס (סטיבן פריי), אביה של רות, החליט להצטרף למסע, אך גם המניע שלו לא לגמרי ברור. בהתחלה נראה שהוא מנסה להסיט את המסע מהיעדים שאותם תכננה רות. לטענתו הוא נמצא שם מתוך חשש לביטחונה, ואולי זה אכן כך – לפחות במחשבתו וחרדותיו של ניצול שואה. נדמה שיחס הדמות לעצם המסע אינו עקבי, אבל זה לא מבוסס בתסריט ובמשחק כמורכבות פסיכולוגית, אלא כעיצוב לא שלם ולא עקבי.
בתחילת הסרט רות העצבנית מחכה לאביה בנמל תעופה בפולין, לאחר שאיחר לעלות על המטוס בניו יורק. הדינמיקה בין האב והבת מזכירה קצת את זו של "טוני ארדמן" (2016) של מארן אדה (סרט שדנהאם הייתה אמורה לכתוב את התסריט לעיבוד האמריקני שלו). רות היא הצד המתון והמתוסכל, זה שקל לזהות בו את המורכבויות הנובעות מעודף-משקל ומתחושת הבדידות ההולכת וגוברת. היא אוכלת מיני זרעים וקרקרים בקופסאות שאותן הביאה מארצות הברית ונמנעת ממזון שנראה מעורר תיאבון. היא מנסה לעשות פעילות גופנית, מפגינה חוסר סובלנות ותסכול כלפיה אביה, וחשדנות (שיש היגיון בצידה) כלפי חלק מהפולנים.
3 צפייה בגלריה
מי נמנע מאוכל שנראה מעורר תיאבון? במרכז: לינה דנהאם, מתוך "טיול שורשים"
(צילום: באדיבות בתי קולנוע לב)
אדק, לעומת זאת, משתדל להפגין גישה קלילה לחיים וחוסר-רצון לדשדש בשאריות העבר. הוא מתעלם מכך שבתו כבר הוציאה כסף על כרטיסים לרכבת, ומשכנע אותה לשכור מרצדס מרופטת עם נהג פולני סימפטי בשם שטפן (זביגנייב זמחובסקי). הוא מרבה להפריז בתיאור הצלחותיה של בתו, אבל באותה מידה מסוגל להציף באופן בוטה את חוסר שביעות הרצון שלו מהחיים של הבת. בשונה ממנה הוא לא שוכח את שמחת החיים, ואפילו מפלרטט עם שתי נשים פולניות שעובדות כמתורגמניות, ושבאופן לא ממש מוסבר פוגשות את האב ובתו למרות שהם נעים בין בתי מלון במספר ערים.
החיבור בין האבא והבת מבוסס על חיכוך תמידי ביניהם. מערכת יחסים בהחלט אפשרית, אבל לא בהכרח כזו שגורמת לנו לחבב את הדמויות ובוודאי שלא את הקשר ביניהן. מי שמכיר את סטיבן פריי משלל פעילויותיו הקומיות והתרבותיות, לא יכול שלא להרגיש חיבה מיידית לדמות שהוא מגלם, אבל עמדה זו לא פותרת את הבעיות של דמות שאינה כתובה היטב. לינה דנהאם כבר הוכיחה את נכונותה לגלם דמויות נשיות לא פשוטות ולא מעוררות סימפטיה (הכוונה, כמובן, להאנה גיבורת "בנות") – וזה בוודאי נכון גם לגבי הדמות של רות. דנהאם, שאינה מהססת לחשוף את גופה ולדבר על שלל בעיותיה הרפואיות, מתאימה קונספטואלית לגילום דמותה של רות, אך זו הופכת לדמות שלא פשוט לבלות במחיצתה.
במחצית הראשונה של "טיול שורשים" יש מפגש טעון עם משפחה פולנית שגרה בבית שהיה שייך להוריו של האבא. הפולנים חיים ברמת חיים שבסטנדרטים המערביים תוגדר כ"עוני", ומולם יהודים-אמריקאים שיש להם דולרים ובסיס לתביעה לרכוש שעליו השתלטו הפולנים לאחר הגירוש של היהודים למחנות. פולנים אלו מוצגים באופן לא מחמיא, אבל בדרך שאינה נדמית כמופרזת בהתחשב בחששות ובפערים שמפגש ממין זה עשוי להמחיש. ישנם גם פולנים חיוביים, כך שלא ניתן להאשים את הסרט בהטיה שלילית מופרזת.
3 צפייה בגלריה
אבא, תן לו טיפ. אבל בזלוטי, לא בדולרים. מתוך "טיול שורשים"
(צילום: באדיבות בתי קולנוע לב)
במחצית השניה ישנה ההגעה למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו (הסרט צולם בלוקיישן) שגם במהלכו מוצגים הבדלי האישיות בין האבא והבת. לקראת סופו של הסרט מתחולל שינוי ביחסיהם הקשור לשמו הלועזי של הסרט. שינוי זה נעשה באופן מאולץ מבחינה תסריטאית, ובאופן שבו הוא מבויים. הסרט מעדיף לבחור בדרך הזהירה והבטוחה. אולי מטעם זה מושמטות מהסרט השיחות של רות עם מפקד אושוויץ רודולף הס, אלמנט שבהחלט היה מהווה חריגה מהריאליזם של העולם המוצג (במגבלות התקציב הסרט מציג שיחזור תקופתי מוצלח).
"טיול שורשים" בוים בידי הבמאית הגרמניה יוליה פון היינץ, שחולקת את הקרדיט על התסריט יחד עם בן זוגה ג'ון קווסטר. בשתיים מעבודותיה הקודמות – "המסע של אנה" (2013) על מתנדבת גרמניה בישראל, ו"מחר העולם כולו" (2020) על סטודנטית למשפטים שהופכת לפעילה אנטי-פשיסטית – הייתה נגיעה בהשפעת מלחמת העולם השניה על גרמניה של ההווה. ב"טיול שורשים" פון היינץ ממשיכה לפתח את העניין שלה בהשפעת המלחמה, אך הפעם מהזווית היהודית-אמריקאית. הכוונה טובה אך הביצוע לקוי.
