הז'אנר ששמו Body Horror פמיניסטי מקבל תוספת קיצונית ביותר עם "יופי מסוכן" (Substance), סרטה של קורלי פארז'ה שזכה בפרס התסריט בפסטיבל קאן האחרון. אם איכותו של סרט נמדדת, בין היתר, באופן שבו דימוייו ממשיכים לרדוף אותך גם אחרי הצפייה – הסרט הזה מרוויח את הציון שניתן לו ביושר. זהו דיוויד קרוננברג, האב המייסד של הז'אנר, על סטרואידים, עם נגיעות של "הניצוץ", "הכל אודות חווה", "המוות נאה לה" ואפילו "שלגיה". הכל מעורבב היטב ומוגש לאימת הצופה על מצע מעוצב למשעי, ועם הופעה ראויה לאוסקר של דמי מור. החוויה הגופנית שהיא עוברת כאן, באדיבות מחלקת האיפור (וללא כל שימוש ב-CGI), היא ללא ספק מונומנטלית.
"יופי מסוכן" – טריילר
(צילום: באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג )
זוהי סאטירה על עולם הצעירה-לנצח משולבת בהרהור לא מורכב יתר על המידה על הקשר בין גוף וזהות. האויבת הגדולה ביותר של הגיבורה כאן היא היא-עצמה בגרסתה המושכת יותר. היריבות בין השתיים שהן למעשה אותה אחת מייצרת ספקטקל גופני חולני בהחלט שעובר בהדרגה מדימוי של הגוף המושלם לחורבה, ומשם הלאה – אל עיוותו המפלצתי המוחלט. אתם ואתן מוזמנים לצפות ולצחוק, ליהנות מסיפור המוסר האכזרי שמתייחס לעצמו במידה רבה של שעשוע ובעיקר להעניק לעצמכם נקודות על זיהוי מקורות ההשפעה הסיפוריים והאסתטיים. ישנם הרבה כאלה.
נדמה שאת עלילת "יופי מסוכן" צריך לפתוח במילים: היה הייתה. הגיבורה שלו היא כוכבת עבר בשם אליזבת' ספרקל (דמי מור), שסיפור הקריירה שלה ודעיכתה מובא בסצנת הפתיחה של הסרט דרך תיאורו של כוכב התהילה שלה שנחנך על המדרכה המפורסמת בהוליווד - ובהדרגה נשחק. בהווה כוכבת העבר זוכת-האוסקר היא מנחה של תוכנית התעמלות אירובית לנשים המשודרת בשעות הבוקר. כאשר מנהל הרשת – דניס קווייד בהופעה מוחצנת ומצועצעת מגלם טורף נשים דוחה בשם הארווי – מודיע לה על סיום עבודתה מטעמי גילנות, דעתה המוסחת גורמת לה להיות מעורבת בתאונה קשה שמובילה אותה אל בית החולים.
4 צפייה בגלריה
מוזמנים לצפות, לצחוק ולהזדעזע. מתוך "יופי מסוכן"
(צילום: באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג )
שם, מבלי שהיא שמה לב לכך, אחד האחים משלשל לכיסה דיסק-און-קי שעליו כתובות המילים The Substance – ועל אף שהיא נפטרת ממנו עם שובה הביתה, משהו בכונן המסתורי מושך את תשומת לבה והיא שולפת אותו מפח האשפה. הוא כולל סרטון על חברה המספקת את "החומר", וכאשר היא מתקשרת למספר הטלפון המצוין – ההנחיות מובילות אותה למעין מחסן מפוקפק שקצת מזכיר את המחילה ההיא ב"להיות ג'ון מלקוביץ'". שם ממתינה לה ערכה ובה כל מה שנחוץ כדי לברוא את עצמה מתוך עצמה, ממש כך, בגרסה הצעירה שלה. מעין גרסת המטריקס של דוריאן גריי.
כך באה לעולם סו (מרגרט קוויילי), שהיא בעצם הפנטזיה של אליזבת' את עצמה כצעירה יותר. שתי הנשים שהן בעצם אחת חולקות כמובן אותה דירה מהחלומות, אבל קיומה של האחת תלוי בסופו של דבר בהיעלמותה, ובהמשך גם באובדנה, של האחרת. סו תופסת את מקומה של אליזבת' בהנחיית תוכנית הכושר, והפופולריות שלה הולכת וגואה. זה מעורר את קנאתה של אליזבת' בה עצמה, והפנטזיה להיות צעירה יותר שהגשימה את עצמה מתחלפת ביריבות שמזכירה את הכוכבת המזדקנת המקנאת באובססיביות במחליפה הצעירה שלה ב"הכל אודות חווה". יתר על כן, בזמן שהאחת ערה ופעילה, האחרת נמצאת במצב תרדמת, וכדי לשרוד סו צריכה לשאוב על בסיס יומי את מה שנראה כמו לשד עצמותיה של אליזבת' המנוטרלת – ממש כמו ערפדית הניזונה מעצמה. והנה הערת אזהרה: כל אחת מהשתיים שהן אחת יכולה להתקיים במשך שבוע בלבד. אחר כך הן צריכות להתחלף, וחוזר חלילה.
4 צפייה בגלריה
נסיכה, שאבו ממך מח-עצם היום? מתוך "יופי מסוכן"
(צילום: באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג )
אם בשלב הזה של הקריאה עוד לא נחרתם בבוז – "יופי מסוכן" הוא הסרט בשבילכם. אחד הדברים שהערכתי בסרטה של פארז'ה הוא שאין רגע מופרך שהיא מדלגת עליו, אין קיצוניות שהיא פוסחת עליה, ואין דימוי נשי שהיא בוחרת להתעלם ממנו. גם העובדה שהקול המקשר בין אליזבת'-סו ובין "החומר" הוא קול גברי עלום מדגישה את היותה של הפנטזיה שבמרכז הסרט – הגוף הנשי הצעיר לנצח – תוצאה של עולם קפיטליסטי-פטריארכלי. אלא שהפעם לא מדובר בשיקוי נעורים (ע"ע "המוות נאה לה"), אלא בפנטזיה של אישה היולדת את עצמה מחדש. כאילו בא הסרט ואומר בשמה: לו רק יכולתי ללדת, במקום ילדים, את עצמי כבתי. ומערכת היחסים בין אליזבת' וסו אכן צוברת מימד של קנאה בין אם מזדקנת ובתה שתפסה את מקומה.
4 צפייה בגלריה
שוב הפטריארכליה המעצבנת הזאת. מתוך "יופי מסוכן"
(צילום: באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג )
לפני שלוש שנים קטף "טיטאן" של ז'וליה דוקורנו הצרפתייה את פרס דקל הזהב היוקרתי בפסטיבל קאן. סרטה הפרובוקטיבי של דוקורנו, שבאחד משיאיו מקיימת הגיבורה יחסי מין עם קאדילק, הגדיר את ה-Body Horror – ז'אנר של אימה גראפית קיצונית המעמיד במרכזו את הטרנספורמציה של הגוף האנושי והופכו למטאפורה של העולם הקפיטליסטי והטכנולוגיות החדשניות שהוא מאפשר – מפרספקטיבה נשית. סרטה של פארז'ה, צרפתייה אף היא (זהו סרטה השני), ממשיך באותו כיוון תוך שהוא מתענג על הגוף הגרוטסקי, הנחדר, הפעור, חוצה-הגבולות, והופך אותו להרהור סוריאליסטי על משמעות ייצוגי הגוף הנשי בעולם הזוהר. חלקו האחרון, מבלי לחשוף, הוא הדבר הכי קיצוני שנראה בקולנוע בשנים האחרונות. חצי שעה מזוויעה ומצחיקה מאוד, שהיא דרמת נקמה בעולמם של מפיקים גבריים נוסח הארווי ויינשטיין עם איתותים מובהקים לסצנת השיא של "קארי" של בריאן דה פלמה.
4 צפייה בגלריה
כמו ג'יין פונדה, רק בקטע מזוויע. מתוך "יופי מסוכן"
(צילום: באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג )
אחד ההיבטים המעניינים בסרט הוא הופעתה של דמי מור, שלהגיד עליה שהיא נועזת יהיה האנדרסטייטמנט של השנה. מור בת ה-62 מגלמת את בת דמותה – כוכבת עבר שמקבלת הזדמנות לקאמבק (גם אם לא במובן המקובל של המושג). מאז חשפה ג'ולי אנדרוז את שדיה ב"מהומה בהוליווד" המופתי של בלייק אדוארדס לא נצפתה מודעות קיצונית כל כך של שחקנית לדימוי הגוף שלה עצמה. הזיהוי שלה עם אליזבת', נכונותה להפוך את גופה למרכז המבט המעוות ששולח בו הסרט, והצגת קריסתו המוחלטת כעונש על התשוקה לקאמבק – כל אלה הופכים אותה למועמדת ראויה לזכייה באוסקר השנה. זהו תפקיד חד-פעמי.
אפשר לבקר את "יופי מסוכן" על עודפי הציטוטים (כולל סצנת המעלית מתוך "הניצוץ"), ועל ריקנותו הרגשית. אכן, קשה להזדהות עם מי מהדמויות הנשיות כאן, שלא לדבר על עיצובן הפשטני של הדמויות הגבריות – טורפים מיניים או studs מזדמנים. גם עודף הציטוטים הקולנועיים וההתייחסויות ליצירות מכוננות בז'אנר ה-Body Horror, בראשם "הזבוב" של קרוננברג, מכביד באיזשהו שלב – למה דמי מור צריכה להיראות בדיוק, אבל בדיוק, כמו הזקנה ההיא מחדר 237 בסרטו הנ"ל של קובריק? – והסרט נדמה לעיתים כמו חלומו הרטוב מדי של סינפיל נלהב. אבל אולי גם זה חלק מהקיצוניות המבריקה של הסרט. סלט קולנועי סוריאליסטי של כל סרט שעלה על דעתה של פארז'ה. זהו סרט פרוע, תוקפני, מתפרץ, שפועל מעבר לגבולות התקינות הפוליטית והטעם הטוב, ובתווך שבין אמנות וטראש. כזה שנועד בראש ובראשונה להמם את הקהל, גם אם המחיר נראה לעיתים לא לגמרי מוצדק.
