מאז "קופה ראשית", נועה קולר משתדלת לא להיכנס לסופר. "אני לא אחראית בבית על הקניות, אבל פעם בכמה זמן, כשאני כן נכנסת, זו תמיד חוויה מאוד מוזרה. יום לפני יום העצמאות נכנסתי עם חברה לויקטורי. אנשים לא הבינו מה הם רואים. קלטתי שזה מבלבל אותם. משהו במבט נתקע. 'רגע, זו הבחורה מהטלוויזיה שעובדת בסופר, ונמצאת עכשיו בסופר שלנו'. אז אני לא נכנסת לסופר. גם כי אני לא אוהבת וגם כדי לא לבלבל את האנשים".
עוד כתבות למנויים:
מה יש לא לאהוב בסופר?
"בתור ילדה מאוד אהבתי את זה. בתור אדם בוגר פחות. אני כן אוהבת להיות בין המון אוכל. אבל מאז שנכנסו לחוויה הזאת כל שיקולי הבריא לא בריא, כדאי לא כדאי, זה כבר פחות כיף. בסוף הרי אני רק רוצה ללכת למדפים של הפחמימות הריקות ולהוריד. אז אני נמנעת".
קרן מור: "חוויית הקנייה שלי לא השתנתה. אני עדיין פריקית של רשימות. פעם זה היה הבילוי שלי עם הילדים. להיכנס לסופר אחרי הגן והלימודים. במקום מגלשות ונדנדות. לא כל יום, אבל כן דרך טובה לגוון. הפסיכולוג אמר לי פעם, 'תתייחסי לזה כאל חוויה משותפת'. היה לנו טקס נחמד. היינו נכנסים, כל אחד היה בוחר לו משהו טעים, וממשיכים".
יניב סוויסה: "הייתי עם דניאל סטיופין (מגלם את אנטולי ב'קופה ראשית') בסופר ביד אליהו. פתאום אנשים נעצרו מולנו. לא הסתכנרן להם מה אנחנו בדיוק עושים שם. לקח להם רגע עד שנפל להם האסימון וזה היה נורא מצחיק".
אמיר שורוש: "לפני שבועיים נסעתי עם הקורקינט לרואה החשבון שלי. פתאום הייתה אזעקה (בזמן מגן וחץ ‑ א"ס). נכנסתי להסתתר מתחת לבניין. נכסנו אחריי שתי גברות. לקח להן שנייה ואז הן קלטו אותי ומתחילות לצעוק, 'ראמזי! לא נכון! אני יכולה לחבק אותך?' השנייה מצטרפת, עושים תמונה, הכול באמצע אזעקה, טילים מתפוצצים. הן הרגיעו אותי, אני הרגעתי אותן. זה היה אירוע מצחיק".
דב נבון: "אני הולך לשוק בנמל בשישי כבר שנים. אני אחד כזה שטועם. מתווכח. אבל מאז 'קופה ראשית', הם בטוחים שאני טיטינסקי".
הנה תור בסופר שכולם שמחים להצטופף בו. אחרי שלוש עונות מצליחות, בעיצומה של הרביעית המשודרת בימי רביעי ב-21:15 בכאן, כבר אפשר להכריז על שפע יששכר כרמי לוי של הטלוויזיה הישראלית: עממית, אהובה, המקום שבו כולם נפגשים כדי להרגיש בעניינים - ולזהות את עצמנו. "קופה ראשית", של היוצרים יניב זוהר ונדב פרישמן, עלתה לפני כחמש שנים ונמצאת כרגע בשיא. יש כמעט קונצנזוס לגביה, ילדים מצטטים ממנה בדיחות, יש לה מיליוני צפיות ביוטיוב, מקום של כבוד בנטפליקס וביום העצמאות האחרון היא עשתה את הלא־ייאמן ועברה בכמות הצופים את "ארץ נהדרת". וזה עוד לפני שהזכרנו את המועמדות לאמי ב-2019 ופרס האקדמיה ב-2021. אף אחד מהשחקנים שלה לא העריך שזה מה שיקרה. לרובם מדובר בפרויקט משנה קריירה. אמיר שורוש הפך בזכות ראמזי לאחד הקומיקאים המבטיחים בישראל, וקיבל כרטיס כניסה לנבחרת של "ארץ נהדרת". אחרי אינספור תפקידים קטנים, יניב סוויסה ודניאל סטיופין מתחילים להתרגל לזה שכל יציאה לרחוב היא מסע בין סלפיז. יעקב בודו (צ'יבוטרו) כבר 70 שנה משחק, אבל בפעם הראשונה בקריירה שלו ילדים מחכים לו מחוץ לבית. קרן מור, דב נבון ונועה קולר לא היו בדיוק אנונימיים לפני, אבל גם הם מבינים שקרה להם נס.
מור: "אף אחד לא חשב שזה מה שיקרה. כשקראנו את זה אמרנו, לא אכפת לנו בכלל אם ישדרו את זה. זה כתוב לטעמנו, הדמויות היו עגולות ומדויקות, קרקע רחבה לשחות בה, להשתולל וליצור. כשאתה קורא טקסט טוב - אתה רוצה לשחק אותו".
נבון: "אני זוכר שחזרתי עם קרן מיום צילום. קרן אמרה לי במונית, 'אני כל כך אוהבת את זה, אבל זה לא ישודר בשום מקום'".
קטע מתוך "קופה ראשית" עונה 4
(באדיבות כאן)
יש את הרגע הזה שמבינים, "הנה, זה קורה שוב"?
מור: "אני זוכרת שהייתי צעירה והתארחתי פעם ראשונה ב'זהו זה!'. מאה אחוז רייטינג. רק ערוץ 1. יש רגע שאת מזהה את השינוי. ביום השידור, שהיה שידור חי, נסעתי לחו"ל ופתאום הרגשתי שכולם מסתכלים עליי. ככה הרגשתי גם ב'חמישיה'. אלה היו ימי השיא הראשונים של ערוץ 2. כולם ראו אותנו. אני זוכרת את המבט הזה של אנשים מזהים אותי ברחוב. רואה עיניים אחרות. שינוי במבט. ב'קופה ראשית' זה אחרת, אבל יש בזה משהו דומה. הייתי שופטת בפסטיבל הקולנוע בירושלים לפני שנתיים. כשהלכתי לאכול ארוחת בוקר במלון, זה היה קיץ, ניגשו אליי לשולחן המון ילדים. ישבתי עם שלומי אלקבץ, והוא אמר לי, 'נולד לך עוד דור'. פתאום הבנתי שזה באמת ככה. יש את אלה שראו את 'החמישיה', ויש את הילדים שלהם, שרואים אותי עכשיו ב'קופה ראשית'. זה דבר שאני מברכת עליו ולא מובן מאליו בכלל".
סוויסה: "חלום של כל שחקן להיכנס למשהו גדול כזה. אלה דברים שבאים פעם בכמה שנים טובות. זו זכות מאוד גדולה. גם לא ידענו שזה יהפוך למה שזה הפך".
השאלה אם בכלל אפשר לפנטז על עוד פרויקט בסדר גודל כזה אחרי הצלחה כל כך לא צפויה?
"בשביל זה יש לנו את דב'לה כדוגמה למישהו שהיה מעורב בשלושה פרויקטים שהתפוצצו: 'החמישיה הקאמרית', 'ארץ נהדרת', ועכשיו 'קופה'. אי־אפשר לדעת. רק לחכות ולקוות. אם לא יהיה לנו שוב בקריירה פרויקט כזה, אז לפחות זכינו בדבר שלא כל שחקן - אפילו בודו הגדול - מצליח לקבל. היום הוא נמצא בתוכנית שהוא לא זוכר שום דבר דומה לזה.
נבון: "כשהייתי בתוך 'החמישיה', הסתובב איזה מפיק ואמר לנו, 'זה הדבר הכי גדול שתעשו בקריירה שלכם'. היה מפחיד מאוד לחשוב שהשיא תכף מאחורינו. אבל אתה לא באמת יודע כלום. בסוף הדבר הכי חשוב הוא לבוא בטוב. בלי לדעת מה יקרה איתו".
אמיר שורוש: "בעקבות ראמזי היום אני מבין כמה מגוונים התפקידים של ערבים. פעם אמרתי, 'רגע, רוצים אותי ערבי, הם רוצים רק מחבל'. ואז התבגרתי והבנתי שהמנעד כל כך גדול. הכותב כותב משהו על נקודת מפגש מצחיקה בין ערבים לאוהדי בית"ר. כשזה ראמזי זה מוביל אוטומטית לאהבה"
קולר: "קיבלתי את האודישן בפסטיבל ברלין עם 'להעיר את הדב'. זה נורא הצחיק אותי. היה לי ברור שאת הבחורה הזאת אני רוצה לשחק. נורא רציתי להתקבל, אבל לא בניתי על זה שזה יהיה כל כך משמעותי בחיים שלי. קרן ודב הבינו את זה אחרי העונה השנייה. הייתה להם פרספקטיבה על פרויקט מצוין שאתה גם נהנה לעשות וגם מצליח. הם אמרו, מה יהיה כשכבר לא תהיה 'קופה ראשית'? מין חרדה של סוף שלא הייתה קיימת אצלי. אז לא יהיה. לא לקחתי את זה ברצינות. כן תהיה עוד עונה, לא תהיה עוד עונה. היום אני מבינה את המשמעות וכמה מעט דברים כאלה קורים".
בודו: "'קופה ראשית' זה כמו רנסנס בשבילי. לא יצאתי מעולם לפנסיה, לא הפסקתי לשחק, 30 שנה אני בתיאטרון היידיש, אבל בשנים האחרונות לא עבדתי כמו בשנים הראשונות. קריירה זו נדנדה. פעם למעלה ופעם למטה. כשהגיעה 'קופה ראשית', חשבתי שזה עוד תפקיד. ביקשו שאבוא לאודישן. חשבתי שזה סטטיסט. לא עניין אותי אפילו כמה משלמים. רציתי להיות עסוק. לא הרבה שחקנים בגילי בכלל עובדים. בגיל שלי מאוד קשה לזכור טקסט. גם צעירים ממני כבר עובדים עם אוזניות. התחלתי כדמות קטנה, שולית, אבל בעונה השנייה כבר הגדילו לי את התפקיד. החזירו לי את הכבוד של תחילת הקריירה. ראו שאני לא שחקן מתחיל".
7 צפייה בגלריה
נועה קולר עם יגאל עדיקא ב''קופה ראשית''. ''היה לי ברור שאת שירה אני רוצה לשחק''
(צילום: באדיבות כאן 11)
שורוש: "ב'קופה ראשית' ראו את רובנו פעם ראשונה, גם אם שיחקנו לפני בכל מיני דברים. אנחנו לא חיים את מה שקרה עם התוכנית. אנחנו חיים עדיין את העונה הראשונה. כל השאר זה לא שלנו. זה מתקיים בחוץ. ברור שזה מעורר שאלות על ההמשך, וזה מפחיד, אבל זה גם מדהים שדבר כזה מצליח ככה. כל שחקן משאיר אחריו דמות אחת שהקהל יזכור. הקהל מזדהה עם מה שהוא בוחר. שייקה אופיר עשה המון תפקידים מדהימים. לא בכדי יש פרס על שמו. אבל התפקיד שהכי זוכרים לו הוא השוטר אזולאי".
אז אין לך בעיה אם בסוף יזכרו אותך רק כראמזי?
"זה יכול לקרות אם מעכשיו ועד סוף חיי אעשה רק את ראמזי. זו לא הסיטואציה. ראמזי הוא לא שיא ששפוי בכלל להיכנס איתו למלחמה. אתה לא קובע מה השיא שלך. זה הקהל עושה. נועה עשתה סדרה מפלצת - 'חזרות' - וזו החותמת שלה לא פחות".
"חזרות" שינתה לנועה את הקריירה, אבל במבחן התוצאה יש סיכוי גדול יותר שבסוף היא תיזכר בגלל "קופה ראשית".
קולר: "אני מבינה את זה לחלוטין. לא יודעת מה עוד יהיה לי אחרי, אבל נכון לעכשיו אני שירה שטיינבוך יותר מהכול. אני אוהבת את זה, אני מחבקת את זה. אני מקבלת את זה. ברור שביני לביני היו הרבה מחשבות על זה, אבל אין כבר מאבק סביב השאלה הזו. קלטתי שזה מה שקורה ופשוט חיבקתי את זה. להיות משמעותית כשירה שטיינבוך יש לזה ערך מאוד גדול עבורי".
סוויסה: "בארץ להגיע לעונה שנייה זה נחשב וואו. אני מכיר הרבה שחקנים ששיחקו בסדרות, אבל אף פעם לא הייתה להם יותר מעונה אחת. אנחנו פה בעונה הרביעית. הסדרה הכי חזקה בארץ. עבור רובנו זה בום גדול".
בודו: "זה לא שינה את חיי כמו שזה החזיר אותי חזרה לתקופת ה'סטאריות' שלי. אני על הבמה 70 שנה. אני בין מקימי שתי להקות צבאיות - פיקוד דרום ופיקוד צפון - אבל נהנה עכשיו יותר מבכל הקריירה שלי. יש לי חמישה נכדים. הם מתגאים בסבא שלהם. מביאים את החברים שלהם הביתה. זה מאוד מחמיא ומאוד יפה. זה מרגיש שכל מה שעשיתי לפני בקריירה לא היה לחינם. לדאבוני, התאלמנתי לפני שמונה שנים. הייתה לי אישה נהדרת. היא הייתה הבמאית שלי, התמיכה שלי, הכול בשבילי".
במובן הזה "קופה ראשית" הייתה גם דרך טובה להתמודד עם הריק.
בודו: "זה דבר נפלא. יש פתגם ביידיש: מה שאלוהים נותן, לוקחים. אני אדם פעיל כל הזמן, אבל לא יכולתי לחלום על מתנה יותר יפה מזו ש'קופה ראשית' נתנה לי".
נבון: "כולנו קיבלנו מתנה שלא כולם זוכים לה. זו פריבילגיה להיות במשהו שיכול לפתוח דלתות ולהתניע את המשך הקריירה שלך. מבחינתי, זה יותר מבום. כשאני מסתכל לשמיים ואומר, אלוהים, סיבוב שלישי? הסתדרו לי הכוכבים".
ביום העצמאות האחרון עברתם במספר הצופים את "ארץ נהדרת". ראשונים גם ברייטינג. וגם בפרקים האחרונים ששודרו אתם שוברים שיאי צפייה.
שורוש: "זה לא מובן מאליו בכלל".
קולר: "אני ישר נלחצת מהתחרות. זה מבלבל אותי. מה, הייתה תחרות? למה לא הודיעו לנו שאנחנו בתחרות. 'ארץ נהדרת' היא תוכנית מצוינת וחשובה שרצה 20 שנה. זה עוגן מדהים. 'קופה ראשית' היא תוכנית אחרת. יש מקום לכולם. אנחנו מקבלים פרגון גדול מ'ארץ נהדרת'. לא מרגישה שאנחנו בתחרות. ש'ארץ נהדרת' תרוץ עוד מאה עונות, ש'קופה ראשית' תמשיך כל עוד האנשים אוהבים לעשות אותה".
סוויסה: "היה פה עניין של ציפייה. חיכו שהעונה החדשה תעלה. אני רואה בדף של 'קופה ראשית' בפייסבוק, יש יותר ממאה אלף איש. הקהל היה צמא לעונה חדשה".
סטיופין: "'קופה' הפכה לסדרה חוצה דורות בתוך משפחה אחת. סדרה בין הבודדות שגם ילד בן ארבע, אחיו בן ה־13, ההורים שלו והסבא בן ה־80 יכולים לצפות בה. אני לא יודע מה ילד בן ארבע מבין, אבל לפעמים הילדים הם אלה שמביאים את המבוגרים לסדרה".
כולכם, ללא יוצא מן הכלל, שודרגתם.
קולר: "דווקא אצל הילדים שלי מעמדי שונמך. בסתר ליבם אני מאמינה שהם אוהבים את התוכנית וגאים בי, אבל בגדול אין להם סבלנות לזה. אני עושה סרטוני מזל טוב באמצע ארוחת ערב. לא משתגעים על זה שילדים מדברים איתי באמצע הרחוב. הם יודעים שכשאנחנו הולכים לקניון, כנראה אצטרך לעצור להצטלם. אי-אפשר ללכת איתי למקומות עמוסים. הילד שלי מת ללכת איתי לטרמפולינות. אבל אני לא יכולה. זה אוי ואבוי".
יש היררכיה על הסט? נגיד, הבנים מתייחסים לדב יותר בכבוד בגלל הוותק?
שורוש: "אם כבר, דב'לה הוא הילד של הקאסט".
סוויסה: "בעונה הראשונה, דניאל מאוד התרגש מהסצנה שהוא הולך לצלם עם דב'לה. ביום הראשון של שורוש, דב'לה היה בטוח שהוא ניצב".
שורוש: "הוא חשב שנפלתי מהירח. הוא בא אליי ושאל, 'למה אתה מדבר ככה? מי אתה?' זה החמיא לי שהוא לא מבין את הקיום שלי".
נבון: "בקריאה הראשונה צחקתי נורא. אבל לא הבנתי אם הביאו שחקנים או אנשים אמיתיים שאספו אותם מהסופר".
הדמויות שלהם קיבלו כבר מזמן חיים משל עצמן. חלקם הצליחו להשתחרר באמצעותן מתסביכים ישנים. קרן מור מספרת שכוכבה, הקופאית משולחת הרסן, עזרה לה לבטא את עצמה טוב יותר. "בכוכבה אני יכולה להגיד המון דברים שאני לא מרגישה נוח לומר בחיים שלי. היא נותנת לי מיקרופון. היא מגפון. זה נורא נעים, היכולת הזאת להגיד כל מה שעובר בראש שלי בלי מסננת ובלי לפחד. ואני כל כך פחדנית וכל כך מסננת. היא אומרת בקול רם את מה שאני אומרת לעצמי באמבטיה. מה שיפה בסט של 'קופה ראשית' זה שהחברים שלי מאפשרים לי להמשיך ככה, לדבר את כוכבה, גם כשהמצלמות כבר כבות. לנועה ולי יש הרבה שיחות, מחוץ לצילומים, בתור הדמויות שלנו. אנחנו חושבות עכשיו על העונה הבאה. אילתרנו בדמויות, בלי בכלל להגיד 'בואי נעשה אותן'. פשוט היינו שם. מצד אחד, במציאות שלי אני יותר שירה. מצד שני, בכל אחד יש כוכבה, והתמזל מזלי לגלם אותה. אני מעריצה את כוכבה. אני מרגישה שיש לה את החיים שלה. זו מתנה".
נועה קולר: "שפע יששכר הוא איך שאני גדלתי בפתח-תקווה. זו הייתה הילדות שלי. מעורבב. כולם, פחות או יותר, באותו מצב סוציו-אקונומי, לא היו באמת עשירים ועניים, עם מיליון סוגים של פרצופים. היו דתיים וחילונים. פרחות וערסים. כל סטריאוטיפ שאתה רוצה היה לו ביטוי"
יותר טוב מטיפול.
"זה נותן קול. לא שאני לא בטיפול, אבל יש משהו בכוכבה שבאמת מאפשר שחרור. בתיאטרון לוקח זמן להגיע למקומות האלה, ואז יש המון פחד שלא אצליח. שלא אמצא את הקול. אבל עם כוכבה הייתה הידלקות מיידית. היכולת שלה להגיע מאפס למאה. אלה יכולות שאין לי".
קולר: "יש משהו בה שנותן חופש ומקום להיות פדיחה. דרור להתנהגויות המביכות שאני לא מרשה לעצמי באמת בחיים. ככל שאני מביכה יותר את הפרטנרים שלי בסדרה, אני מרגישה יותר טוב. לרקוד ולגרום לשחקנים שאיתי להסתכל עליי מוזר ונורא לסבול. זה מחייב אותי למצוא את המביכה שבתוכי. איך אני רוקדת או שרה מביך. לפעמים אני בכלל לא מתכוונת שזה יהיה כל כך מגעיל, אבל דרכה זה יוצא נורא מצחיק".
כמה את שירה בחיים האמיתיים?
"ברור שאני גם שטיינבוך. כל העניין הצופיפניקי, פעילויות משותפות, זה ממש אני. נכון, זה מגיע בחוסר מודעות, אבל זה הרצון הנורא טבעי שכולם יאהבו אותי בכל מחיר. ההדחקה של שטיינבוך היא בלתי נמנעת. אם היא תבין כמה היא לא פופולרית, היא לא תעמוד בזה. יש איזה רגע בסדרה שהיא אומרת, 'אביחי הוא חבר'. בוא, הוא לא חבר שלה. הוא לא היה חבר שלה אף פעם. היא חוטפת וקמה. וזו יכולת מדהימה. היא כל כך חזקה".
את מזדהה?
"אני כל הזמן מפחדת שאם אני אחטוף, אני לא אקום, אבל אני כן קמה. זו השטיינבוך שבי. הקהל אומר, למה היא צריכה להפסיד כל הזמן. בפרק היומולדת בעונה השלישית, שממש נכנסו בה, היא קיבלה מתנות מגעילות ואנשים לקחו את זה קשה. פעם ראשונה שהיו תגובות קיצוניות. די, היא חייבת לנצח פעם אחת. לדעתי, אסור לה לנצח, אבל גם אני בפרק הזה הרגשתי שהלכו צעד אחד רחוק מדי. הרגשתי שהיא גמורה. לי היה איזה צער כלפיה. אבל אני נורא נהנית מזה. כי הקהל מתמלא חמלה כלפיה, אבל נקודת האור היא שהיא באמת תמיד תתאושש. אי-אפשר לגמור אותה באמת".
נבון: "אותי טיטינסקי שיחרר, כי אני אדם ביישן בכל מה שקשור לבקשת הנחות. בזכותו, אין לי בעיה לבקש היום הנחות".
שורוש: "אני באמת מרגיש שלראמזי יש חיים משל עצמו, במנותק ממני. נורא קל להיכנס לדמות שלו. ברגע שאנשים קולטים אותי, הם רואים את ראמזי בתוך התחפשות של אמיר. הם מחפשים את התנועות, את המבטא, הכול".
היא אולי הסדרה הכי ישראלית כרגע על המסך. השתקפות אבסורדית, אבל מדויקת, לחיים ולגיבורים האמיתיים בישראל: האנשים הרגילים, אתה ואני, מהסופר. "אני מרגישה ש'קופה ראשית' זה ניצחון של כל האנשים שבשוליים", אומרת קולר. "זה קרקס של הלא-מקובלים. אני אוהבת שצוחקים על כולם. שכולם עלובים. זה מנחם אותי באופן אישי. אני שמחה שאנשי השוליים הפכו לגיבורי תרבות בפריים־טיים".
זו לא סאטירה פוליטית-חברתית, אבל היא כן תמונה מייצגת של החיים כאן.
שורוש: "הסאטירה היא מעצם העובדה שהכול מתרחש בסופר. זה מאפשר לך מיד לדבר על אתיופים, ערבים, רוסים. אני קורא טקסטים פוליטיים על הפרק 'ג'ל אלקטרז', שלא קשורים בכלל למה שהתסריטאים התכוונו במקור. קח דוגמה מטומטמת. באחד הפרקים ראמזי קיבל מכות וירד לו דם מהאף. ראמזי מסורק כמו שהוא מסורק מהאודישן. אחד הצופים צילם פריים של זה, שאני נראה בו כמו היטלר, וכתב: 'קונספירציה! הם משדרים לנו מסרים נגד השואה. מכחישי שואה'".
תרצה או לא תרצה, מעצם זה שראמזי הוא ערבי, הוא דמות פוליטית.
"נכון, אבל בסופו של דבר האישיות שלו היא המפתח. בעקבות ראמזי היום אני מבין כמה מגוונים התפקידים של ערבים. פעם אמרתי, 'רגע, רוצים אותי ערבי, הם רוצים רק מחבל'. ואז התבגרתי והבנתי שהמנעד כל כך גדול. לפני שקיבלתי את ראמזי, בא אליי חבר שהלך להיבחן לתפקיד הזה. הוא ביקש שאקליט לו את הטקסטים של ראמזי בטון שנראה לי נכון. עשיתי 'ערבי' כמו העובדים שאני מכיר. חשבתי שהוא לא יודע טוב עברית, עשיתי אותו כבד, לקח לי זמן לעשות איתו גלגול. אבל המנעד הוא רחב. הכותב כותב משהו על נקודת מפגש מצחיקה בין ערבים לאוהדי בית"ר. אבל המפגש האמיתי בפועל הוא בין ראמזי לאוהדי בית"ר. אם היו שמים במקום ראמזי את הערבי שהתכונתי לעשות בהתחלה, מישהו היה שובר למישהו את הראש. כשזה ראמזי זה מוביל אוטומטית לאהבה. ראמזי קודם כל שואל, 'למה הוא לא אוהב אותי? אנחנו הרי משפחה'. זה לא סיפור על ערבי שמחפש את הדרך לגרום ליהודי לאהוב אותו. זה לא קשור".
סטיופין: "בכלל, כמה אתה רואה על המסך שלנו את הגיוון הזה? את הרוסי, את הערבי, את האתיופי, דמויות מרכזיות בתוך סדרה".
לא הייתם רוצים לפעמים להגיב אקטואלית למצב? להתייחס למחאה או למבצע צבאי בעזה?
"אני נגד. אמנות בעיניי יכולה להיות מגויסת לצורך העברת מסרים פוליטיים, אבל 'קופה' היא לא פאנל פוליטי".
סוויסה: "למה לתת לאנשים לשנוא אותך? אנחנו לא במקום להביע דעה".
שורוש: "באחד מסבבי הבחירות, בגלל שזה היה קרוב לצילומים, כתבו לנו מערכון בחירות. יש את הרצון הזה. הוא קיים. אבל אסור לתת לדבר הזה להתפתח כי זה לא מה שאנחנו עושים".
סטיופין: "כשהייתה קורונה, המפיקים והכותבים לקחו החלטה לא להתעסק בזה ולא להכניס אותה לתוכנית. זו הייתה ההחלטה הכי נכונה. לא לצלם עם מסכות ולא לתת מקום לטרפת שהייתה אז".
נבון: "זה לא הטיקט של 'קופה'. הטיקט שלה הוא אנשים פוגשים אנשים במקום מסוים. אבל אני כן יכול להגיד לך שכשהתסריטיאים שלנו מרגישים שהם רוצים לספר סיפור על אחת הדמויות בתוך סיטואציה מסוימת, הם יעשו את זה בהקשר הנכון. תחשוב על טיטינסקי מנצל את האזעקה כדי לרוץ ולא לשלם".
קולר: "הסופר הוא לא לגמרי אסקפיסטי. יש רגעים שהוא נותן קריאות למציאות. מרכז הכובד הוא בדמויות. הן מאופיינות ואתה רוצה לראות מה יקרה לטיטינסקי הקמצן כשהוא יצטרך לשלם על חניה. 'קופה ראשית' היא סדרה על מקום עבודה והיררכיות. יחסים בתוך העבודה. מישהו כתב פעם שכשראמזי אומר שוב ושוב 'ברקוד פתיתים לא עובר', ההשוואה הנכונה היא לקטנוניות במקום העבודה. בסוף אלה דמויות מאוד ישראליות במציאות מאוד ישראלית".
תמיד נדמה לי שהמתח בין כוכבה לשירה מפלרטט עם המתח בין ישראל הראשונה לשנייה. התנגשות שהיא לא רק בין דמויות מצחיקות.
"אתה מזהה נכון את הרפרורים, אבל זה לא כל כך חד-משמעי. שירה בהתנגשות עם כולם. יש כל מיני סוגים של דינמיקות. יש גם את שטיינבוך ושוני (דורית לב־ארי). איזו ישראל כל אחת מהן מייצגת? לכן, אם כבר, אני חושבת שנאום השבטים של ריבלין יותר מדויק. סופר השבטים. שפע יששכר הוא איך שאני גדלתי בפתח-תקווה. זו הייתה הילדות שלי. מעורבב. כולם, פחות או יותר, באותו מצב סוציו-אקונומי, לא היו באמת עשירים ועניים, עם מיליון סוגים של פרצופים. לא היה לי בתוך הראש גבוה או נמוך, אלא שונות. היו דתיים וחילונים. פרחות וערסים. כל סטריאוטיפ שאתה רוצה היה לו ביטוי. וכשאת ילדה, עוד לא נדבק לזה טוב-רע, גבוה-נמוך. וזה שפע יששכר".
בואו נדבר על יוקר המחיה. מרגישים את זה מאוד בסופר.
סוויסה: "אנשי הארט שלנו עושים שלטים על מבצעים מופרכים. אבל הייתי לא מזמן בפריז. כולם אמרו, נורא יקר. נכנסתי לסופרים. פריז יותר זולה מישראל לפחות בחצי. אתה יוצא עם חבילה של קניות לשבוע שלם. שלוש שקיות מפוצצות. פירות, גבינות. 40 יורו. פה אתה נכנס לסופר, שתי שקיות, 250־300 שקל לפחות, ומה יש לך שם? נייר ניגוב".
מור: "המודעות ליוקר המחיה לא קרתה מהעבודה שלי בשפע יששכר. אנחנו חיים במקום שהכול מאוד יקר, ותמיד רק עולה".
מה הסיכוי שהעונה הבאה תעמוד בצל תחרות ברשת "קארפור" החדשה? נגיד, כוכבה עוברת למתחרים?
"אני פתוחה להצעות. בעונה הרביעית לא הזזתי אפילו ברקוד אחד. הקפדתי לעשות הכול חוץ מלהעביר מוצרים. לריב, להתווכח, לצעוק, לשעשע את הקצבים, הכול חוץ מלעבוד ממש".
נבון: "אני לקחתי השנה יועצת כלכלית. אחרי שנים של התנהלות לא אחראית עם כסף, כמו ילד, הפוך מהדמות שלי ב'קופה ראשית', החלטתי לקחת את עצמי בידיים".
סוויסה: "אתה משלם לה?"
נבון: "כן".
סוויסה: "אז אתה עדיין מבזבז. קח את הכסף שאתה משלם לה ותקנה בזה משהו".
נבון: "היא סידרה לי את מסגרת התקציב של הבית. בגלל שאני במקצוע שיש בו תקופות שעובדים יותר ותקופות שפחות, נכנסים לבורות. היא הסבירה לנו איך להתכלכל נכון ולהבין איפה אתה נמצא ולהתנהל בהתאם. לסדר את גבולות הגזרה".
שורוש: "בוקר טוב אודטה. אפשר לקבל עוד טיפים בענייני כלכלה?"
נבון: "עכשיו אני מעז להתמודד עם כל הדבר הזה. שנים נמנעתי. בכל פעם שנפלתי לתוך בור, התחלתי לרוץ סביב הזנב של עצמי".
הייתם עושים קניות בשפע יששכר?
קולר: "בהחלט. אגב, ילדים חושבים שיש באמת סופר כזה. הרבה שואלים אותי איפה זה. נהג מונית שאל אותי פעם, אני גר ביבנה ולא מצאתי את הסופר. צריך לפעמים להזכיר לאנשים שהסופר לא באמת קיים. הוא קיים רק בראש של התסריטאים שלנו".
והפחד שיום אחד הוא ייסגר והדבר הזה שנקרא "קופה ראשית" ייגמר?
"לא הייתי בחרדה הזאת. יש משהו בזה שאנחנו קבוצה שמקילה על חלוקת הנטל. נגיד, כל החרדות הן אצל דב. הפקדנו אותן אצלו והוא כרגע מפחד מהכול. אני באיחור עם החרדה. אני אגיע לשם. רק עכשיו, בזמן ששאלת, הבנתי שזה יכול לקרות. אז תודה על זה".
פורסם לראשונה: 07:36, 25.05.23
