דבר אחד אי אפשר לקחת מ-Please Don't Suck, הסינגל הבינלאומי הראשון של נועה קירל: מי שעומדים מאחוריו בהחלט יודעים איפה נמצא עולם הפופ כרגע. וליתר דיוק, מי היא אחת הנשים הכי מצליחות ומעניינות בסצנה. לא, זאת לא הזמרת הישראלית, מוכשרת ככל שתהיה, שהגיעה להישג נהדר בדמות חוזה עם תאגיד בסדר הגודל של "אטלנטיק".
גם אם הסינגל היה מיועד אך ורק לקהל הישראלי – וכל הקטע הוא שזה בדיוק ההפך – לא ברור כיצד קירל ואנשיה (לא בדיוק חלטוריסטים בלי רקע והבנה) לא היו נבוכים מהעובדה שהשיר הזה זועק "דוג'ה קאט", מכל בחינה. ספציפית, המהלך המרכזי של Please Don't Suck, שבו קירל חוזרת על הכותרת, נשמע כאילו מישהו ממש מקווה לנס שבו יוצרי הלהיט Kiss Me More (של דוג'ה קאט וגאונה אחרת, SZA), יאבדו את היכולת להבחין בדמיון בין השירים. מבלי לפלוש לתחומם של המומחים לזכויות יוצרים ולקבוע מסמרות משפטיים, כבר שמענו על מקרים הרבה פחות בולטים שהזמינו בחינה מדוקדקת – ומעבר לזה.
הבעיה של חוסר מקוריות לא הומצאה על ידי קירל. למעשה, גם Kiss Me More הוא חלק מסיפור ביזארי לא פחות: האופן שבו Let's Get Physical של אוליביה ניוטון ג'ון (!) הפך לעמוד האש שסוחב אחריו מכונות פופ משומנות, מדואה ליפה ועד דוג'ה קאט. אבל אצל שתיהן, לדוגמה, יש בשירים ערך מוסף שמחדד את הגבול בין השראה לעצלנות (במקרה הטוב). ואילו כאן, קירל מבזבזת את הכריזמה הטבעית, השירה המלוטשת (באמת מרשים לשמוע כמה ההגשה שלה רק משתפרת ומשתפשפת עם הזמן) והתקציב שהושקע בקליפ החמוד בשביל סגנון שאולי מאוד פופולרי כרגע - ודווקא בשל כך לא זקוק לחיקוי כל כך נלהב ודל.
1 צפייה בגלריה
כישרון יש, עכשיו צריך רק שירים מקוריים. נועה קירל, מתוך הקליפ ל-Please Don't Suck
(צילום מסך)
זה חבל גם בגלל שהסינגלים הכי טובים של קירל היו קשובים לטרנדים גלובליים, אבל לא נתנו להם להשתלט לגמרי על המהות. "פאוץ'", למשל, רכב על ההצלחה של הטראפ עם טוויסט מזרח תיכוני ממזרי. גם "מיליון דולר" שאב כוח מההתפוצצות של רוזליה, אבל עמד בפני עצמו. אפילו "טרילילי טרללה", הלהיט הכי חזק בישראל כרגע, הוא יצור חריג (גם בגלל שיתוף הפעולה עם אילן פלד) שקשה להתנתק ממנו.
ואילו Please Don't Suck הוא אולי ספתח מידבק, אבל הכוכבית שתלויה מעליו גדולה ממנו. ואם לשיר קוראים "בבקשה, אל תבאס", מתבקש להשיב לנועה קירל: קודם את.
