"מטילדה", ספרו של רואלד דאל הבריטי ("צ'ארלי והשוקולדה"), מסופרי הילדים הידועים והאהובים, פורסם ב-1988 והביא את קורותיה של ילדה מכפר קטן באנגליה עם לב רחב ודמיון נפלא שבורכה בכוח מוח גדול כל כך שהוא שיכול לשנות את העולם. מטילדה נולדה להורים שנראה שהדבר האחרון בעולם שבא להם זה להיות הורים. אבא שלה מתעקש לכנותה "בן" למרות שהיא, למורת רוחו הרבה, בת, ואין עוררין בנוגע לעדיפותה הברורה של אימה לשיעורי סלסה או לצפייה היומית באופרת הסבון הטלוויזיונית על פני חובתה לילדה. למטילדה אין הורים ראויים אבל יש לה טונות של תשוקה לספרים ולידע ודמיונה הפרוע משמש לה דרך מילוט אפקטיבית מחיים שיכולים להיות אכזרים וקשים.
5 צפייה בגלריה
בורכה בכוח מוח גדול כזה שיכול לשנות את העולם. מתוך "מטילדה - המחזמר"
(צילום: DAN SMITH/NETFLIX)
סיפורה המופלא של מטילדה זכה לאדפטציות שונות כשהידועות ביותר הן סרט הקולנוע המאוד אמריקני מ-1996, בכיכובו של דני דה ויטו, והעיבוד הפופולרי והמצליח למיוזיקל זוכה פרסי האוליבייה והטוני היוקרתיים. האחרון היווה השראה ישירה לגלגול הנוכחי של הסרט "מטילדה – המחזמר", שיעלה בנטפליקס ביום ראשון הקרוב. הסרט שיצא גם לאקרנים לפני כחודש במדינות מסוימות (דוגמת אנגליה, שם אף פתח את פסטיבל הקולנוע הבינלאומי בלונדון בתחילת אוקטובר) זכה לביקורות משתפכות וקטע ריקוד ממנו (של ילדה בעלת כובע ברט אדום) הפך ויראלי בטיקטוק, כשאלפים ברחבי העולם מפגינים כישורי ריקוד לכוריאוגרפיה הלא פשוטה מהסרט.
על המחזמר שעלה בלונדון ב-2011 אחראים הבמאי מתיו וורצ'ס ("גאווה") על פי תסריט של דניס קלי ומוזיקה של טים מינצ'ין הגאון. עם ההצלחה הגיעו התורים בקופות ומעל עשר שנים של אולמות סולד-אאוט מפוצצים בצופים מכל גיל שבאים ליהנות ממה שכונה לא אחת 'פלא בימתי'. השלישייה המנצחת, שאחראית על ביצת הזהב הזו, היא שמביאה גם את העיבוד החדש למסך. כך, גם אלה שלא חזו בפלא בלייב בלונדון או בניו יורק, יוכלו ליהנות מסיפורה של הילדה החכמה והבודדה עם כוחות סטייל אקס-מן, שנשלחת על ידי הוריה הנוראיים לבית ספר שהוא הסיוט של כל ילד, המנוהל על ידי גברת טראנצ'בול, שהיא מעין הכלאה בין מרימת משקולות, כלי נשק וכלב תקיפה.
"מטילדה - המחזמר" - טריילר
(צילום: באדיבות נטפליקס)
"היה לנו ברור כבר מהתחלה, עוד משלב החזרות למחזמר הבימתי שאנחנו נרצה לעשות עיבוד קולנועי", אומר הבמאי וורצ'ס בריאיון בלעדי שהעניקו היוצרים והקאסט ל-ynet. "אפשר להגיד שהראש שלי היה מלא בדימויים קולנועיים, אז יכולתי לדמיין גרסה קולנועית בשלב מאוד מוקדם".
"ההזדמנות האמיתית הגיעה רק אחרי שלוש שנים מעליית המחזמר, אחרי שהיה יותר מברור שמדובר בהצלחה ענקית. נאלצנו לחכות קצת, היה תהליך ארוך אבל שווה כל רגע", מוסיף קלי, התסריטאי.
מה היו הקשיים והלחצים בעיבוד מהבמה למסך?
"יש המון דברים שצצים כשעושים עיבוד כזה", עונה וורצ'ס, "אבל אחד הדברים המרכזיים הוא שחייבת להיות הבנה מאוד ברורה של מה עובד על הבמה ולמה. העיבוד הבימתי הוא התיאטרון הכי טוב שיכול להיות. הוא מאוד חווייתי לקהל, הוא מרגיש נגיש וקרוב וצבעוני וחי אז כמובן שאי אפשר לעשות שום דבר כזה על המסך, אז חייבים להבין מה המסך עושה מאוד טוב, לעומת הבמה. הבמה בהרגשה הייתה מאוד צבעונית ומאוירת, כמו סרט מצויר, כך שאין לה תחושה באמת של עולם אמיתי. לכן, היינו צריכים להמציא גרסה למסך שתרגיש יותר כמו קסם ריאליסטי. וגם להקפיד כל הזמן להיות עם רגל אחת על הקרקע. לדוגמה, כשאנשים מתחילים לשיר צריך שזה יראה וירגיש מטורף ולא קשור, צריך שתהיה לוגיקה מאחורי הדברים. אז זה היה המהלך הכי גדול לעבור מסרט מצויר לקסם ריאליסטי".
"סרט שאתה מעוניין ללכת לראות בעצמך ולא רק בגלל שאתה רוצה לקחת את הילד"
זו הפעם הראשונה שמטילדה, שנולדה ממוחו הקודח של סופר בריטי (דאל), מגיעה למסך עם קאסט שכולו בריטי, כאשר את מטילדה עצמה מגלמת אלישיה וויר האירית בת ה-13 שנבחרה מבין מאות מועמדות. כשרואים אותה בהופעה כובשת וחזקה על המסך, מבינים מיד מדוע. את הוריה מגלמים סטיבן גרהאם הנהדר ("סנאץ'", "כנופיות ניו יורק", "נקודת רתיחה"), שהצטלם לאחרונה לצד שירה האס ל"גופות" - סדרת מתח חדשה של נטפליקס, ואנדראה רייסבורו ("בירדמן", "סטלין מת!"). את התפקיד של מיס האני, המורה שתומכת במטילדה, מגלמת לשאנה לינץ ("קפטן מארוול", "לא זמן למות" מסדרת ג'יימס בונד) ואילו את מיס טרנצ'בול האימתנית מגלמת לא אחרת מאמה תומפסון, כפי שמעולם לא ראיתם אותה.
5 צפייה בגלריה
"עוד משלב החזרות למחזמר ידענו שאנחנו נרצה לעשות עיבוד קולנועי". טים מינצ'ין, דניס קלי ומתיו וורצ'ס
(צילום: areth Cattermole/Getty Images)
"אני חושב שאם אתה לוקח את הספר שהוא בריטי במקור ומשווה אותה לסרט שדני דה-ויטו וחבורתו עשו בשנות ה-90, הם לא ממש קרובים אחד לשני", אומר וורצ'ס. "הסרט של דה-ויטו די רחוק מחומר המקור. הם יצרו סרט מאוד מהנה, אבל הסרט שלנו קרוב הרבה יותר לסיפור המקורי וכמובן שלמיוזיקל הבימתי, ששלושתנו עבדנו עליו במשך כל כך הרבה שנים. היה לנו כיף לדעת שאנחנו מביאים לצופי הקולנוע משהו אחר, אדפטציה קולנועית שהם טרם ראו של הסיפור הזה. זה לא בא להחליף את הסרט של דה-ויטו אלא בא לשבת לידו על אותו המדף. הדמויות שלנו מאוד שונות. לא רק שהן בריטיות, הן גם שרות ורוקדות והדרך שרבות מהן רואות את הסיפור היא שונה. דניס הכניס נופח נוסף עם סיפור רקע של קרקס, אז יש הרבה דברים שונים, אבל בבסיס הסיפור בכל האדפטציות נמצאת דמות של ילדה מדהימה עם המון אומץ והמון לב. כך שאם אהבת את מטילדה, אין סיבה שלא תאהב את הסיפור המרגש של האנדרדוג שלה בכל גרסה שקיימת".
"אפרופו אנדרדוג", מתערב מינצ'ין, "אני מוצא את הדמות של מטילדה כדמות מלאת השראה בגלל שהיא כה אמיצה. אחד הדברים שהיו עבורי הכי מדהימים בלעבוד על ההפקה הבימתית של זה ואז להביא את הסיפור לקולנוע, הוא שכל יום אני נמצא בנוכחות של גבורה כזו ממקור כל כך לא צפוי. מבחינתי זה דבר מעורר השראה. המשמעות של השם של מטילדה הוא 'גדולה בקרב', ואני חושב שזה רעיון חשוב".
היה לכם חשוב לשמור על הרוח של רואלד דאל, כולל האכזריות שהוא מביא בסיפור?
"לחלוטין", עונה קלי ללא היסוס. "זו הסיבה שלדעתנו ילדים חוזרים שוב ושוב אליו. הרבה פעמים אנחנו מנסים להגן על הילדים שלנו בכך שאנחנו לא מספרים להם את כל האמת על העולם, מסתירים שהעולם יכול להיות קשה ורע, ודאל לא עושה את זה. כמו במטילדה, בסוף הסיפור היא לא באמת פותרת את הבעיות עם ההורים שלה, הם עדיין הורים קשים ומגעילים והם עדיין שלה, אני חושב שזו הסיבה שילדים מגיבים לסיפור כי הוא לא משקר או מייפה. דאל יכול להיות קשה וקשוח וגם מפחיד, אבל הוא לא משקר וזה דבר שמאוד חשוב".
"רואלד דאל זוכר מה זה אומר להיות ילד", מוסיף וורצ'ס. "הוא מכניס את הזיכרון הזה לסיפורים שלו וזו גם הסיבה שהם עובדים על הורים וילדים כאחד".
אמה תומפסון מספרת שהיא קפצה על ההזדמנות להיכנס לנעליה הכבדות והמפחידות מאוד של מיס טרנצ'בול גם אם זה הגיע עם מחיר של שלוש שעות יומיות במחלקת האיפור והשיער על מנת להגיע למראה הנדרש. תומפסון, שז'אנר סרטי המשפחה לא זר לה ("הארי פוטר", "היפה והחיה", "נני מק'פי"), מתרעמת על התווית שהודבקה לז'אנר. "אני שונאת את הדרך שבה במאה ה-20 ובמאה ה-21 הפרדנו את הדורות, זה אידיוטי ולא בריא", היא אומרת ולא חוסכת. "ברגע שאומרים לי סרטי משפחה, אני פשוט חושבת שהם צריכים להיות סרטים נפלאים. אני לא חושבת עליהם כעל סרטי ילדים אלא כעל סרטים שאנשים יכולים ללכת לראות וליהנות מהם ביחד ולכן, לדעתי, הם יותר חיוניים מכל דבר אחר".
"לפעמים אני אלך לראות מה שאנשים מכנים 'סרט משפחתי' והוא יהיה משעמם ממש כי הוא לא נעשה למען האנשים", היא ממשיכה. "הוא יהיה מתנשא ובלי עומק והכל בשם תעשיית הכסף והבידור. כדי שסרט משפחתי יהיה נהדר ובאמת יעבוד, כמו מטילדה, צריך שיהיה בו גם עומק וגם מן המציאות, שהוא יהיה סרט שאתה מעוניין ללכת לראות בעצמך ולא רק בגלל שאתה רוצה לקחת את הילד וזו תמיד הייתה המטרה שלי בסרטים חוצי דורות. ולפעמים, יכול להיות שאתה לא ממש משפחה קונבנציונלית בהגדרה, כמו שאנחנו רואים במטילדה, ולכן אני כל כך גאה בסרט כי אני חושבת שהוא דוגמה מעולה לאיך עושים בידור טוב שמתאים לכל גיל וגם לכל סוג של משפחה".
את סבורה שהקהל צמא יותר לבידור בגלל מה שקורה בעולם? המלחמה, המצב הכלכלי?
"אין ספק שהעולם נמצא בתקופה קשה ולכן ואני חושבת שמטילדה הוא הסרט המושלם עבורנו לזמן הזה. הוא סרט מהנה אבל הוא גם לא נמנע מהאפלה והאווירה הקודרת. הוא לא מחפש לברוח מהאפלה האנושית ומצד שני הוא גם מבליט את היופי שבאומץ ובאמונה בצדק חברתי, שאלה הדברים שמטילדה מסמלת ושהם כל כך חשובים. היא ילדה שמחפשת צדק ולכן היא מודל אייקוני נהדר. בימים הללו אנחנו רואים כל כך הרבה אנשים בכירים בפוליטיקה, שבעצם לא עומדים עבור צדק, הגינות או שוויון או כל אחד מהדברים האלה, יש חשיבות לדמות כזו על המסך".
"לסרט יש מסר חשוב נוסף", היא אומרת. "אני גדלתי עם משפחה מאוד אוהבת ותומכת וזה הדבר הכי חשוב שיש לאדם. אולם, אני חושבת שכשיש לילד משפחה רעה ופוגענית והאמת היא שלא רק לילד, אלא לכל אדם, אז חשוב לעמוד על שלך, להתמרד ולבעוט ולסרב לשכב על הרצפה כדי שיחבטו בך וזה מסר שחשוב לכל אחד בכל גיל".
תומפסון משתפת שטרנצ'בול, שבכל הפעמים הקודמות גולמה על ידי שחקן גבר, הייתה הדמות הפיזית ביותר שגילמה בקריירה שלה ושעל מנת להבין את המוטיבציה שמאחורי הדמות בעלת הגרוטסקיות המוסולינית והתכונות האכזריות והפאשיסטיות, היא המציאה לה סיפור רקע. "בעיני טרנצ'בול היא מישהי שמאוד נפגמה בילדות שלה. היא לא יכולה לסבול שום פגיעות אצל ילדים כי היא הייתה פגיעה והיא נמחצה. כפי שאנחנו יודעים ההתנהגות הכי גרועה מגיעה מאנשים שנפגעו בצורה קשה כשהיו ילדים וזה לדעתי מה שקרה לה. ברגע שמבינים את זה יודעים כיצד לגשת לדמות ואז למרות שהיא נוראית, מרגישים, במיוחד לקראת הסוף, שהיא פשוט אישה שבורה".
קלי התסריטאי מגלה שהוא בעצמו כתב, עוד בימים הראשונים של העבודה על המחזמר, דראפט שבו העניק לטרנצ'בול סיפור רקע. הוא מספר שהלך על זה שהייתה לה אחות גאונה ואהובה על כולם ושטרנצ'בול הקטנה לא עמדה בציפיות. "הייתה לה אחות אקרובטית נהדרת ומחוננת שכולם מאוד אהבו והתפעלו ממנה. טרנצ'בול ניסתה לחקות את אחותה הגדולה בדרכה שלה. היא הייתה מרימה כלבים באוויר ואת כל צלחות החרסינה של אמא שלה, אבל כולם פשוט חשבו שהיא סופר מוזרה ודי נוראית. היה נחמד לתת לה סיפור רקע, אבל די מהר גיליתי שאנחנו לא באמת רוצים לדעת מה היה הרקע שלי. אנחנו רוצים שהיא פשוט תהיה מי שהיא".
"גם ההופעה של תומפסון", מוסיף על הדברים וורצ'ס הבמאי, "שהיא לכל הדעות פנומנלית, היא דו ממדית. טרנצ'בול היא נבל קלאסי וכשאנחנו לא מנסים לתת לה רקע, אנחנו נותנים לה להיות כזאת. אם אתה מנסה לתת לה איזושהי גאולה לדמות אתה דורש מהקהל לחשוב עליה במונחים של תלת ממד, כמו אדם רגיל, וזה פותח תיבת פנדורה של בעיות. אז נתנו לה להיות יותר קרובה לדמות של דארת' ויידר כפי שהייתה בסרטים הראשונים של 'מלחמת הכוכבים'".
מטילדה עולה בנטפליקס ביום חג המולד, זמן בו משפחות ברחבי העולם מתכנסות יחד ולרוב גם צופות בסרטי כריסמס אהובים כמו "שכחו אותי בבית", "מת לחיות", "אלף" אבל גם "אהבה זה כל הסיפור", שבו מככבת תומפסון.
"אני מאוד מקווה ש'מטילדה' יהפוך לאחד מהסרטים האגדיים האלה שיושבים ורואים עם המשפחה בכריסמס, כמו 'צלילי המוסיקה' או 'מרי פופינס', אני לא רואה סיבה שהוא לא יהפוך לקלאסיקה. ודי, די עם 'אהבה זה כל הסיפור'", היא אומרת. "אני לא צופה בו יותר, הוא כבר בן מיליון שנה, מספיק איתו כבר".
