אולי הסדרה האחרונה שזקוקה למצעד סלבריטאים וקומיקאים בתפקידי אורח, במטרה להפוך אותה למושכת יותר בעיני הצופים, היא "רק רוצחים בבניין" (הולו, אצלנו בדיסני פלוס). סטיב מרטין וג'ון הופמן הצליחו ליצור סדרה כמעט מושלמת – מצחיקה מאוד, מלופפת סביב תעלומת "הו דאן איט" חכמה ומותחת אבל כזו שלא מוותרת גם על הסאטירה והדרמה האישית של כל אחת מהדמויות המובילות שלה – צ'ארלס, אוליבר ומייבל. "רק רוצחים בבניין" מוצלחת כל כך שאפילו כשהיא אינה בשיאה – אהם אהם, העונה השלישית – והיא מתפתה לזנוח את הציר שהופך אותה לכל כך טובה, היא עדיין מהנה מאוד לצפייה באופן שלא מאפשר לצופה לוותר עליה.
"רק רוצחים בבניין", עונה 4 – טריילר
(קרדיט: hulu)
בתוך השפע הבלתי נסבל כמעט של תוכן טלוויזיוני שקורץ, מושך בדש מעילנו ובאופן כללי יוצא מגדרו כדי שנדגום אותו - מדובר בהישג מרשים. יצירה כזאת לא זקוקה לניים דרופינג כדי לשכנע את הצופים להתייצב בזמן לעונה הרביעית, אבל אתם יודעים איך זה. כשסדרה ממריאה, הסלבז עומדים בתור כדי לכרטס - גם אם זה אומר שהם יטוסו במחלקת תיירים. כולם רוצים לטעום משקית הבוטנים המצופים שלה ולהשתמש בשירותים הפצפונים שלה. אוקיי, הבנתם את הרפרנס.
בקיצור, קצרה היריעה מלציין את כל השחקנים מליגה א' שמגיעים אל "רק רוצחים בבניין" בעונה הרביעית שלה, אבל בכל זאת נזכיר כמה – מלבד מריל סטריפ ופול ראד (שחוזר גם בעונה הזאת למרות שהדמות שגילם נרצחה בעונה הקודמת), תוכלו למצוא לפחות בשבעת הפרקים מתוך העשרה שנשלחו לביקורת, גם את מולי שאנון ("סטארדי נייט לייב"), יוג'ין לוי, אווה לונגוריה ("עקרות בית נואשות"), זאק גאליפנאקיס, ריצרד קיינד, קומייל ננג'יאני ("עמק הסיליקון") ועוד כמה אנשים טובים שיהפכו את העונה הזאת לפאן במקסימום. לא מזיק כמובן שהכוכבים שלה, סטיב מרטין, סלינה גומז ומרטין שורט, חוזרים לעשות את מה שהם עושים הכי טוב – לפתור תעלומות רצח שמתרחשות בארקוניה, בניין הדירות הניו יורקי בו הם מתגוררים.
אין ספק, מזלם הממוזל של שלוש הדמויות מבטיח להם אספקה שוטפת של גופות שכולן מוצאות את מותן בגבולות הבניין. בסוף העונה הקודמת זאת הייתה סאז (ג'יין לינץ' המצויינת), הכפילה של צ'ארלס מימיו ב"בראזוס" ומי שהפכה לחברה הטובה שלו, למרות המגבלות שלו ככל שזה נוגע ליחסי אנוש וחברות. היא נרצחת כשהיא נכנסת לדירה שלו כדי לאתר בקבוק יין לחגיגות הסיום של התעלומה הקודמת, מה שמעלה את החשד שלמעשה הרוצח דווקא התכוון להוריד את צ'ארלס עצמו. ככה או ככה שלושתם נרתמים למשימה הקדושה – לפענח את הרצח ועל הדרך להרים עוד עונה של פודקאסט הפשע האמיתי שלהם, או אולי להיפך, תלוי את מי שואלים.
העונה הרביעית מקפידה בניגוד לקודמת לשמור את שלושת היהלומים שלה יחד, כצוות. זה לא אומר שהחיים האישיים שלהם לא מגיעים לאירוע ומעניקים לעונה הזאת עוד עומק מעורר מחשבה. אוליבר ממשיך במערכת היחסים שלו עם לורטה (סטריפ), אלא שהפעם הם מנהלים יחסים מרחוק כשהחשיפה שקיבלה העניקה לה את הקריירה שהיא ייחלה לה כל השנים האלה, והטיסה אותה להוליווד. צ'ארלס אכול רגשי אשם על סאז ששילמה בחייה בגללו, ויש לו לא מעט הרהורי חרטה על האופן בו התנהג אליה. מייבל חסרת הבית שוב במבוי סתום שבו היא מחפשת את עצמה – אין דירה, אין עבודה, אין חיים, אין עתיד (באחד הפרקים היא תוהה מה היא, ואוליבר מציע שהיא "משפיענית פשע").
3 צפייה בגלריה
התסריט משחיז שיניים ככל שזה מגיע לצביעות ולחנפנות ההוליוודית. מתוך "רק רוצחים בבניין"
(צילום: באדיבות דיסני+)
שלושתם מקבלים הצעה שאי אפשר לסרב לה ואין גם ממש סיבה – מפיקה הוליוודית (שאנון) מזמנת אותם להוליווד כדי לקנות את הסכמתם להפקת סרט בהשראת הפודקאסט שלהם. אלא שהדמויות שלהם מציגות אותם באופן מגחיך ועולב. הופמן ומרטין מנצלים את ההזדמנות כדי לעקוץ את הוליווד מכל הכיוונים, ולרוב זה עובד מצויין. זה מתחיל עם הגרסאות הסאטיריות לחשודים המוכרים של הציר ההוליוודי – התסריטאי חסר הביטחון, צמד הבמאיות (תאומות זהות שמכנות את עצמן "האחים", קריצה לאחיות וצ'אוסקי?) ושיטות העבודה של השחקנים בניסיון לרדת לעומקן של הדמויות שהם מגלמים. זה ממשיך לאינספור רפרורים, עקיצות והומור פנימי ועצמי על התעשייה (אוליבר מתלונן על כך שאיבד אישה לטובת "ג'ון האם פאנטס סיטיואיישן"). התסריט משחיז שיניים ככל שזה מגיע לצביעות ולחנפנות ההוליוודית, אבל שומר על אמפתיה עדינה כלפי הדמויות הראשיות שלו.
"רק רוצחים בבניין" לא זקוקה לדחיפות נוספות. הנוסחה שלה עובדת, היא נעה ללא מאמץ ונדמה שהעונה הרביעית שלה היא זו שבו היא חוגגת את התבססותה כקומדיה אהובה ויציבה. עכשיו נשאר לה רק לנוח על הזרם ולהמשיך לעשות את מה שהיא טובה בו כל כך. אם אנשים בארקוניה ימשיכו לקפח את חייהם בקצב הזה (והפעם אנחנו מתוודעים גם לתושבי החלק המערבי של הבניין, מה שמספק גופות פוטנציאליות נוספות) אפשר להגיד שהם – ואנחנו – מסודרים.
