"זה אמיתי, אי-אפשר לזייף את זה!" גונחת אמילי לחבר הבריטי שלה בפריז, אלפי, ואז אנחנו מקבלים אותם מתנשקים - או יותר נכון מנקרים זה את זה - בנשיקה שמשדרת להט מיני כמו סצנה מ"רשימת שינדלר". אבל לפחות קיבלנו את האלמנט המזוקק של סדרת הלהיט של נטפליקס, שחזרה בסוף השבוע לעונה הרביעית שלה, "אמילי בפריז": זה לא אמיתי, אפשר לזייף את זה, זה ייראה נורא ועדיין יהיה מי שיהנה לצפות בזה. והאמת, אם כבר ליהנות מבחורה שעשויה מפלסטיק עם רגשות מפלסטיק שמנהלת קריירה מפלסטיק בעיר האורות, אז העונה הרביעית היא כנראה סוג של שיפור לעומת העונות הקודמות.
"אמילי בפריז" עונה 4 – טריילר
(באדיבות נטפליקס)
בפעם האחרונה שעזבנו את אמילי (לילי קולינס) אי אז לפני שנה וחצי בערך, היא נכחה עם אלפי בחתונה של קמיל וגבריאל, כשקמיל (קמיל רזאת) נוטשת את גבריאל מתחת לכומר בטענה שהוא מאוהב באמילי, אבל בעצם עושה את זה כדי לברוח מהיחסים שלה עם גבריאל, כי היא מאוהבת באמנית יוונייה בשם סופיה. אלפי (לוסיאן לוויסקאונט) מבין שהוא בעצם יושב ביציע באיצטדיון שבו מתנהל סיפור האהבה שלו עם אמילי, ועוזב את הקבוצה.
עכשיו אמילי וגבריאל (לוקאס בראבו) סוף-סוף פנויים כדי לממש את האהבה שלהם, אבל דארן סטאר, התסריטאי של רביכת הפלסטיק שהיא "אמילי בפריז", יודע שהוא צריך למשוך את זה כמה שיותר כדי שאמילי תוכל לעשות כמה שיותר הבעות כלבלביות ולהחליף כמה שיותר מלתחות. זה עובד ותעיד מינדי (אשלי פארק), החברה הכי טובה שלה (שצריכה לממן לעצמה את ההשתתפות באירויזיון, נשמע מוכר?), שקובעת שאמילי "אף פעם לא מפסיקה, את כמו כלבת פאג קטנה ונמרצת!", ואי-אפשר שלא לתהות אם לסטאר לא נמאס קצת מהדמות הראשית והמתישה של הלהיט של עצמו. איך אמר גראוצ'ו מארקס? אני שותה כדי להפוך אנשים אחרים למעניינים. אני לא אתפלא אם סטאר סבל מהרעלת אלכוהול כשהוא סיים לעבוד על העונה הנוכחית.
כדרכה בעונות האחרונות נטפליקס מגישה את המנה הראשונה - חמשת הפרקים הראשונים של העונה הזאת - ודוחה את סיפוק החלק השני שלה, שיעלה ב-12 בספטמבר. הבשורה הסבירה היא שלפחות מבחינה עלילתית, חמשת הפרקים האלה מביאים איתם התרחשויות קצת פחות נבובות מבעונות הקודמות (הכול יחסי, כן?). נכון, אמילי היא עדיין אשפית סושיאל - הי, היא מזמינה משפיענים לאירוע השקה! - אבל לפחות מבחינת איכות הפאנצ'ים נדמה שחל שיפור מסוים, היא נסחפת בעליצות אל קווי עלילה הזויים (זה נורמלי לגמרי שהצרפתי שלך יגור עם האקסית שלו, שאיתה הוא מצפה לילד, ועם בת הזוג הנוכחית שלה, מון שרי), וכצפוי, דמויות המשנה מצילות ל"אמילי בפריז" את העכוז.
בזמן שאמילי משחקת בכן-גבריאל-לא-גבריאל ובהאם כדאי לה או לא להאריך את הפוני, וגבריאל משחק בפנטזיות על הורות משותפת עם זוג לסביות, סילבי (פיליפין לירוי-בוליו), תמיד הדבר האמיתי, ממשיכה להיות המבוגרת האחראית שמנסה לעשות את הדבר הנכון. עליה להחליט האם לחשוף מטרידן מיני, במהלך שמנוגד לאינטרס העסקי שלה ובעיקר של בעלה, לורן. גם מינדי, שוויתרה על בן הזוג הקודם שלה לטובת ניקולאי, לא מוכנה לוותר לו כשמתברר שאבא שלו הוא המטרידן. כך משלמת "אמילי בפריז" את חובה ל-MeToo ולרוח הזמן, מבלי ללכלך את אמילי בסוגיות מעולם המבוגרים, בעוד היא ממשיכה להתנהל ביקום שבו היא נועצת קמפיינים שיווקיים. פריז, כמובן, היא תמיד אותה פריז - יפהפייה וצובטת לב, באופן שגונב את ההצגה כמעט בכל סצנה. כמעט מתחשק שמישהו - לוק? ג'וליאן? - ירביצו איזה צוקהארה משולשת מעל הסיין רק כדי שנוכל לדמיין שהאולימפיאדה עדיין איתנו.
ל"אמילי בפריז" אין הפעם שום גל קורונה שישא אותה על כפיים במצעדי הצפייה, אבל היא נמשכת מכוח האינרציה. יש בה הרבה במשותף עם הרשתות החברתיות שאמילי נהגה לשרוץ בהן בעבר אבל נטשה משום מה, אולי כי היא "התבגרה". היא לא בדיוק סדרה אלא יקום קסום שבו מישהו אשכרה חי את החיים המושלמים שהוא מנסה לשווק, עם תמונות של עצמו מחייך בחופשות, מחוזר על ידי מאהבים נחשקים ומקבל קידום בעבודה. אין טעם להילחם באמילי כמו שאי-אפשר לרכוב על ענן, דון קישוט נאבק באויבים מציאותיים יותר ממנה. עדיף כבר לבזבז עליה כמה שעות (לפחות הייתה לנטפליקס היושרה להסתפק בפרקים של 30 דקות), לבלוע אותה כמו תרופה ממותקת יתר על המידה ולהתפנות בשקט להגשמת שאיפותיכם האחרות.
