כשעמרי מזרחי הגיע לאודישן הפרונטלי לריאליטי הנעורים "הבנים והבנות" (שמשודר בערוץ הילדים ב-BIGI) אצל המלהקת אמירה בוזגלו, היא הבינה שהוא שייך לקבוצת הליהוקים החביבים עליה. "לא העזתי לשאול אותם על הנטייה המינית שלו", היא משחזרת, "אבל כשעמרי נכנס לחדר, ילד בן 13, והוא נכנס עם קוקו ותיק קלאץ' של מותג וואטבר כלשהו ואומר שמאוד חשוב לו להוביל דעת קהל ואופנה, או כשלדניס (פוליאנסקי, מתמודד העונה השלישית. ס"ש) מאוד חשוב לעשות ריקודים סלוניים עם הבנים - את מבינה שזה משהו אחר. כשאני מלהקת את 'הבנים והבנות', ובעצם כל תוכנית אחרת, אני חושבת איך אני נלחמת בהבניות התרבותיות שעולות לי בראש. וזה נכון פי כמה כשמדובר בליהוק לתוכנית עם בני נוער, כי זה הגיל הכי חשוב שבו מתעצבת התודעה". מזרחי, שהשתתף בעונה השלישית של התוכנית - והראשונה שלוהקה על ידי בוזגלו - הפך אחריה לכוכב נוער ולאייקון ביוטי. האינדיקציה האולטימטיבית היא כמובן מספר העוקבים באינסטגרם (מעל 90 אלף), אבל מזרחי גם מגיח לא מעט לאתרי נוער ולמדורי הרכילות.
בעונה החמישית של התוכנית, ששודרה ב-2017, זכו הצופים להכיר מקרוב את רומי אברג'יל, הטרנסג'נדרית הצעירה ביותר בארץ, ופאטמה דינה, המוסלמית הראשונה שהשתתפה בריאליטי לבני נוער. בעונה השישית זו היתה נועה סלימהוגיץ', שחקנית כדורגל מקצועית. בשביעית כיכב יוחנן טווינה, שהגיע כגיי מוצהר ובמהלך העונה עשה את הבלתי יאומן וביקש לערוק לנבחרת הבנות. בעונה השמינית שמשודרת בימים אלה התמודד יהונתן קדוש, גם הוא גיי מוצהר עם חיבה לאביזרים, איפור ונעלי עקב. "הבנים והבנות" ידועה בעיקר כמקפצה מוכחת לכוכבי אינסטגרם אל עולם הבידור או העסקים - היא הוציאה תחת עונותיה את קים אור אזולאי, אנה זק, גל גברעם, אלין כהן, רומי אברג'יל ואחרים (בהם גם זוכת מדליית הארד הטרייה, אבישג סמברג). אבל יחסית לסדרה עם שם מעט ארכאי, הליהוק שלה מוכיח את עצמו לא פעם גם כפורץ דרך מבחינת תפיסות חברתיות, בעיקר כאלה שנוגעות במגדר ובזהות, בטח יחסית לסדרה שהחלה את דרכה כסדרת ילדים וכיום מקוטלגת ככזאת שפונה לבני נוער.
התוכנית, שהגלגול הקודם שלה החל כ"מסע קיץ" בהנחיית עודד פז, הפכה לאחר שתי עונות לריאליטי שבו נבחרת בנים ובנות בגילאי 10 מתחרות זו בזו במשימות סטייל "קח סיכון", ומתנסות בעיקר בקבוצתיות במישור החברתי. בכל פרק אחד המתמודדים בקבוצה המפסידה "שוחה הביתה", ובסופו של דבר מוכרזים חברי או חברות הנבחרת המנצחת כ"שליטי (או שליטות) הקיץ". בעונות האחרונות, שבהן טווח הגילאים של המתמודדים הצפין אל עבר גילאי 15-16, הנבחרת המנצחת היא יחידה מובחרת מעורבת של בנים ובנות. "אנחנו קודם כל תוכנית בידור", מסבירה ענת סנה בוקר, עורכת תוכן ראשית בערוץ הילדים, את השינוי באמצעות המנטרה שעוד תחזור גם בהמשך. "ומעבר לרצון שלנו להכניס ערך מוסף לתוכנית אנחנו משתדלים להתרענן ולחדש".
אבל מתחת לרובד הבידורי של "הבנים והבנות", ריאליטי משימות אלמנטרי למדי, מצליח מרכיב הליהוק בתוכנית להביא - ואולי פשוט גם לשקף – את רוח התקופה, בעיקר את זאת שמאפיינת את הדור הנוכחי. "זאת הסיבה שהגעתי לתוכנית מלכתחילה", אומר יהונתן קדוש בריאיון ל-ynet, "זאת תוכנית שמהשם שלה משתמע שיש בנים ויש בנות וזה X ו-Y, ואני רציתי להביא את האמצע של זה. אני דמות שממוקמת באמצע. לחברים שלי בצפו בערוץ הילדים תמיד הייתה דמות שהם יכלו להזדהות איתה אבל לא היה 'אני בן שמתאפר'. הגעתי כדי להראות שהגבולות הרבה יותר מטושטשים ממה שנדמה, שהספקטרום רחב מאוד".
"'הבנים והבנות' פועלת בתעשייה גלובלית ותחרותית, הרף של הייצוגים והתעוזה חייב לעלות כל הזמן"
במרוצת השנים, ילדים ובני נוער הפכו מצופים תמימים ופאסיביים שיש להגן עליהם מפני תכנים בטלוויזיה למרכיב מרכזי במשפחה, ובהתאם השתנה גם השיקוף שלהם בכלי התקשורת. כיום יש יותר ויותר ילדים ובני נוער על המרקע, כמו גם תוכן המיועד לשכבות הגיל הללו - החל מדרמות שמיועדות לבני נוער ועוסקות בכאלה ועד לתוכניות ריאליטי.
"אין ספק שאנחנו רואים היום ילדים אחרים", אומרת ד"ר שלי גפן, המתמחה בתקשורת ובדור שנולד הישר למסכים. "הם יודעים מה הם רוצים, דעתניים וביקורתיים ויש להם חיי פנאי מגוונים. תוכנית כמו 'הבנים והבנות' משמרת מצד אחד סטריאוטיפים מגדריים, אבל במקביל אין ספק שקיימים בה גם שבירה או טשטוש של הגבולות, שהמטרה שלהם היא בין היתר למשוך צופים באמצעות השונה והמיוחד. הרבה יותר מעניין להראות בן שמתלבש בבגדים של בנות לעומת ילדים שנשארים בתפקיד המגדרי הנפוץ שלהם. ובאמת ברוב המקרים הייחוד הזה קשור למגדר ולמיניות, כי גיל ההתבגרות הוא הגיל שבו הנושא הזה מתעצב וזה מעניין את הצופים שלהם".
מה המשמעות של ליהוקים כאלה עבור הצופים הצעירים?
"זה נחלק לשניים. מצד אחד זה מאפשר ייצוג ולגיטימציה לילדים שלא מתנהגים בצורה המקובלת, או כמו שהנורמה קובעת בהתחשב במגדר שלהם, שזה דבר מאוד משמעותי בגיל הזה וגם מאפשר את השיח. אם יש הסתייגות היא נובעת מהידיעה שמתבגרים נמצאים בגיל מאוד קריטי, ויש מי שטוען שזה עלול לבלבל אותם, להציף אותם במידע שירחיק אותם מעצמם או לדחוף אותם להתנסויות שלא היו יוזמים באופן טבעי. האם זה מזיק לתחושת העצמיות וההערכה העצמית שלהם? קשה לי להאמין.
"זה כן בעיניי יכול להיות טריגר למשהו שקיים לצאת החוצה, אבל אני לא חושבת שילד סטרייט יסתכל בתוכנית ויגיד 'אני רוצה להיות הומו או טרנס כי הוא מיוחד ובולט'. מה שכן, הייצוג צריך להיות מאוזן ונאמן למציאות. יש המון מחירים שמשלמים הילדים המיוחדים האלה בביקורת שהם סופגים, בשיפוטיות ברשתות החברתיות. לפעמים אנחנו מקבלים תמונה שהיא רק חיובית והילדים לא חשופים למחיר אלא רואים רק את התהילה והסלבריטאיות והפרסום. מצד שני זה עשוי לאפשר לילד האבוד, שלא יודע לתת שם למה שעובר עליו, לקבל דמות שהוא יכול להזדהות איתה ולנסות להבין את עצמו".
כמו מערכת החינוך, שנדמה שנשארה מאחור בשעה שדורות X, Y ו-Z חולפים על פניה בסערה, נדמה שגם הטלוויזיה למתבגרים מתקשה להדביק את הקצב. טייפקאסטים שהתרגלנו לצרוך בתוכניות ריאליטי למבוגרים עדיין נחשבים לנועזים כשמדובר בתוכן טלוויזיוני המיועד לגילאי העשרה. "אנחנו צריכים לזכור שתוכנית כזאת לא נמצאת בוואקום והילדים והנוער חשופים היום הודות לאינטרנט להמון תוכן ומידע בכל תחום, כולל שאלות של מגדר ומיניות", מוסיפה ד"ר סיגל ברק-ברנדס, מהחוג לתקשורת והתוכנית למחקר תרבות הילד והנוער באוניברסיטת תל אביב. "בהקשר של ילדים ומדיה יש שתי תפיסות מנוגדות. האחת שמרנית ומאוד מגוננת, שצריך לשמור על הטאבויים התרבותיים. השנייה מבקשת לקלוע לרצון של הילדים ולעסוק במה שמעניין אותם, בעיקר בערוצים מסחריים, והתוכנית הזאת מציגה תפיסה ליברלית, שלפיה ילדים חיים בעולם פתוח ורוצים לדעת דברים שקשורים למגדר, ושצריך לספק להם את המידע הזה ולהציג אותו בצורה אחראית וממותנת ומפוקחת, גישה שאני מאוד מעריכה".
ואכן, ייצוגי מגדר ומיניות נועזים יותר תופסים תאוצה בעולם התוכן הטלוויזיוני לגיל הצעיר. בובספוג יצא מהארון כחבר בקהילת הלהטב"ק ביוני 2020, אחרי שנים של שמועות והשערות. שנה קודם לכן היה זה מר עכבר מ"ארתור", שנישא לבן זוגו. ב-2018 בערוץ דיסני, בסדרה "אנדי" (Andi Mack), יצאה דמות בשם סיירוס גודמן מהארון. השחקן שמגלם את הדמות, ג'ושוע ראש, יצא מהארון בעצמו כביסקסואל שנה מאוחר יותר. במאי בשנה שעברה הופץ בדיסני סרט קצר שהפיקה חברת פיקסאר, OUT, שהדמות הראשית שלו היא הומוסקסואל ושבמרכזו סיפור יציאה מהארון, לראשונה בתולדות החברה. בארץ אפשר למצוא בסדרות כמו "ילדי בית העץ" ו"שקשוקה" ילדים שמגיעים ממשפחות להט"ביות, ובסדרה "שכונה" את דמותה של ילדה בשם דורי שיצאה מהארון. "'הבנים והבנות' פועלת בתעשייה שהיא גלובלית, הילדים נחשפים להמון תכנים בערוצים אחרים", מוסיפה ד"ר ברנדס, "והיא לא יכולה לא לקחת חלק כי היא תישאר לא רלוונטית. בעקבות התחרות במדיה, הרף של הייצוגים והתעוזה חייב לעלות כל הזמן".
"בשיעור על מין ומיניות אני מדברת על רומי אברג'יל", מספרת ד"ר ברנדס, "אני מראה כמה הטלוויזיה שלנו מלאה בתוכן שמתייחס למין - הרבה פעמים דווקא באופן מילולי ולא חזותי - וכמה מעט ממנו מכיל התייחסות בריאה למין. יש הרבה מסרים מעוותים שנוער נחשף אליהם, גם בלב הפריים-טיים. בהקשר הזה אני מנסה להסביר כמה חשוב לאפשר לנוער להתמודד עם שאלות של זהות מינית מגוונת, ופה אני מגיעה לאברג'יל. הטלוויזיה והאינטרנט הם סוכני חברות שלילדים ולנוער הרבה יותר נוח ונעים להיחשף אליהם מאשר לפנות להורים או אפילו לחברים".
"כל הזמן שואלים אותי, 'איך ילדים יקבלו את זה?'", מספרת אמירה בוזגלו, "ומסתבר שילדים הרבה יותר פתוחים בראש מאיתנו. אנחנו אלה שמקובעים. השאלה שצריכה להישאל היא מה יגידו ההורים והרשות השנייה. כשהבאתי את רומי אברג'יל היו כאלה שישבו בחדר ותהו איך זה יתקבל, ומנהלת ערוץ הילדים אמרה לי 'לכי על זה בכל הכוח'. ואני הערצתי אותה על זה, כי יש תחרות קשה בחוץ ויש מי שיחרים אותם על זה, והם רוצים צופים, זאת המטרה".
יש טייפקאסטים ספציפיים שאת מחפשת?
"כן, בכל עונה. לא תמיד אני מצליחה לעמוד בזה. אין שנה למשל שאני לא מבקשת מגזרים, זה תמיד חסר. ביקשתי מהסקאוטרים למצוא ילד או ילדה מעוטף עזה, ונבחר משם ילד בן 17. גם מהמגזר הערבי הצלחנו להגיע לבן נוער מדהים בן 17, בדואי, רועה צאן, וברגע האחרון המשפחה שלו שמה וטו, אחרי שהוא עבר את כל האודישנים. להבדיל, גם את יוני בנט (בנו של ראש הממשלה, נפתלי בנט. ס"ש) ליהקתי והוא הסכים, ואז אמא שלו הורידה אותו מזה. היינו יכולים לקבל קאסט עם הילד של ראש הממשלה.
"עוד דבר שחשוב לי אישית ולא פשוט למצוא, אין לי מושג למה, זה פלאס סייז - גם בבנים וגם בבנות. מאוד קשה. חיפשתי מישהי כמו נטע ברזילי במתבגרת, שזה המוטו שלה - שאומרת 'אני פלאס סייז ואני אוהבת את איך שאני נראית'. זאת משאלת הלב שלי. בשתי עונות הבאתי פיינליסטיות מעולות כאלה שלא נבחרו כי בסופו של דבר אי אפשר להכניס בכוח טייפקאסט אם הליהוק לא מספיק טוב מבחינה אישיותית, זה יעשה שירות יותר גרוע מאשר טוב. את רואה מישהי שבאודישן הראשון אומרת 'אני שלמה עם המשקל שלי' ובאודישן השני פתאום אומרת כמה היא רוצה לרזות וכמה רע לה, ואני לא רוצה לעשות שירות הפוך לילדות. אבל גם זה יגיע".
"הם דור מתורגל שנולד לריאליטי והוא כבר מדקלם אותו. מגיעים לאודישן וכבר נותנים לך את התעודת זהות"
אין ספק שהרשתות החברתיות, והאינטרנט בכלל כמקור מידע, העביר את חייהם של ילדים ובני נוער למצב פאסט-פורוורד, ואת יכולת הקבלה שלהם לרחבה וגמישה יותר. "זה דור מדהים", מחמיאה שרית מאירי, מבעלות סוכנות ניהול שחקנים וטאלנטים, שרית & לורנס, שנהגה לייצג רבים מיוצאי התוכנית. "מה שפעם היה מתחיל בגיל 25, ואחר כך בגיל 20, ירד בהתמדה עד לגיל 14 והיום אני רואה בני 12-13 שאפשר לדעת אם הם יהיו הדבר הבא. אני יושבת מול בן 14 ואני מרגישה כאילו אני יושבת עם בן אדם בן 30. הוא יודע מה הוא רוצה, הוא עושה תחקירים באינטרנט ושואל שאלות ומקבל תשובות של אדם מבוגר וזה בסדר. בני 16 כבר מתנהגים כמו בני 25 - איפור, בגדי ים. אני לא מצדיקה כלום, יש להם אבא ואמא, אבל ברגע שערוץ הילדים הצליח למצב תוכנית ככזאת שפונה למתבגרים שבגדול צורכים את התוכן שלהם רק באינטרנט ובנטפליקס - הם עשו עבודה יפה".
"פעם בגיל 15-17 היית בגיל ההתבגרות", מוסיף עודד פז, מנחה ותיק בערוץ הילדים שמנחה גם את "הבנים והבנות" מעונתה הראשונה, "אבל הדור הזה מקדים אותנו בכמה שלבים. יש להם את האינטרנט וכשהם נמשכים למשהו הם נכנסים וקוראים עליו ולומדים אותו. הם לא צריכים לחכות כדי ללמוד את זה באוניברסיטה, הם מתמקצעים ומתפתחים הרבה יותר מהר, וזה יוצר יותר עניין כשלמתמודדים יש מה להגיד והתחרות לא מתבססת רק על המשימות".
אבל האם בני הנוער של היום אכן מגיעים עם ביטחון עצמי גבוה יותר או שמדובר בתגובה לעולם הרשתות החברתיות ולקיומה הטבעי של המצלמה? "בסוף, בשיחה אחד על אחד, יש כאלה עם ביטחון ויש כאלה בלי. זה אותו הדבר כמו אצל אנשים מבוגרים", מבהירה בוזגלו, "מה שכן השתנה זה הנראות שלהם - הרבה יותר מוחצנות, יותר ביגוד פרובוקטיבי, יותר איפור. הם כל היום מול המצלמות והם עובדים בזה. וזאת גם אכזבה. אנחנו מלהקים הרבה מהטיקטוק כבר שנתיים והפער הוא עצום, בין כוכבי רשת שהם מהממים ואז את שמה אותם באודישן וזה כמו בלון שיוצא לו האוויר. קודם כל הם לא נראים אותו הדבר, אלא פשוט יודעים ויודעות להצטלם, עם האיפור והפילטרים וזוויות הצילום - וזה לא ייאמן, זה לא אותו בן אדם.
"הם דור מתורגל שנולד לריאליטי והוא כבר מדקלם אותו. אני מלמדת את המלהקים איך לא לתת לזה לחדור אותם. כי הם מגיעים לאודישן וכבר נותנים לך את התעודת זהות: עשו עליי חרם בגיל כזה, המוטו שלי הוא כזה וכזה, קצת פמיניזם, מגיעים עם דף מסרים. באודישנים המצולמים שהם שולחים אני קולטת לא פעם שהם מקריאים לי נאום שהם כתבו. הם מגיעים מעובדים מאוד. בטיקטוק ובאינסטגרם אנחנו רואים המון שמחה וביטחון עצמי, ואז כשהם יושבים מולך הם כבויים. ואת עדינה כי הם ילדים, אבל את רואה את הפערים בין השואו לאמת, ורואים את זה באופן גורף באודישן. הקושי הוא לקלף את השואו. אז יש אובדן אותנטיות ויש את אלה שאת מתאהבת בהם רק כי הם אמיתיים. פתאום מגיע מישהו שנוגע בשיער שלו בתחילת האודישן ואומר 'איזה מכוער אני היום', ורק על זה הוא עובר אודישן".
במקביל לגיל ההתבגרות שהולך ונעשה צעיר יותר, "הבנים והבנות" דווקא לקחה את הכיוון ההפוך, וממוצע הגילאים של המתמודדים שלה כאמור הלך ועלה - מילדים וילדות בני 10-12 בעונות הראשונות ועד נערים ונערות בני 15-17 בעונות האחרונות. "הבאנו הרבה ילדים מאוד צעירים והיה יחסית יותר מורכב איתם", חושף עודד פז, "יש משימות קשות והרגשנו שצריך עליית מדרגה כלשהי. אני שמח, כי המתמודדים היום באים הרבה יותר בוגרים ומשם באים המון ערכים. מהעונה האחרונה יצאו סוף סוף הדברים שציפיתי שיצאו ממנה כל הזמן - חברות, שמירה אחד על השני, הכבוד, דברים שבעונות הקודמות עם ילדים קטנים ולא מגובשים או מעובדים מספיק, זה עוד לא היה שם. אז נכון, הם מבינים שהם באים לעשות טלוויזיה אבל כל אחד בא עם האג'נדה שלו, וחלקם מרגישים בנוח לחשוף את הסיפורים שלהם ואפשר ללמוד ולהתחזק מהם".
"רציתי להיות זה שכשהילד צופה בי בטלוויזיה הוא אומר להורים שלו, 'תראו אותו' - והם צופים בזה ביחד"
אחרי שלוש שנים של עבודה צמודה עם ערוץ הילדים, וקליטה כמעט אוטומטית של הטאלנטים שיצאו מהתוכנית, בסוכנות של שרית ולורנס העדיפו להיפרד כידידים. "עבודה והתמודדות עם בני נוער והורים היא מאוד אינטנסיבית", מסבירה מאירי. "הקפדנו על מפגשים משותפים איתם ועם ההורים, אבל אולי רק לשניים מתוכם יש באמת את האקס פקטור, ומבחינה עסקית - צריכת הזמן של הניהול הזה הייתה מוגזמת. גם מבחינה רגשית ופסיכולוגית, אני במשך השנה צריכה להשקיע וללטף המון כי יש הרבה קנאה, הרבה רצונות וחוסר הבנה של התחום. היו דברים מזעזעים, כמו אמהות לילדות בנות 14 שחושבות שהילדה שלהן צריכה להיות על השער של 'בלייזר' וזה נראה לה לגיטימי. ואני מוצאת את עצמי הופכת לבאפר שאומרת 'לא בבית ספרי'".
איך נראה מהצד תהליך כזה של עבודה עם ילדים או בני נוער?
"אני יכולה לנסות לקדם אותם לסדרות או לסרטי קולנוע, אז אודישן זאת רק ההתחלה - בוא, תקרא את הטקסט, תלמד אותו, אולי תיקח שיעור משחק או שניים, אולי קורס, ואז אולי תתקבל. יש כאלה שיותר בעניין של כתיבה או הגשה. אבל קורה שאני שולחת שלושה חבר'ה צעירים למאחורי הקלעים של משהו, אז ההיא לא התעוררה, זאת לא הגיעה והאחרת הייתה אבל לא הבינה במה מדובר. בסיכומו של דבר יש בודדים שבאמת צולחים את השלב הזה ומתפתחים. מי שיש לו את זה - גם ברמת הפרסונה וגם ברמת הכישרון, החריצות והדרייב - התוכנית היא קרש המקפצה שלהם ואנחנו הטרנזיט שלהם מתוכנית ריאליטי לעולם הבידור. שם רק מתחילה העבודה".
השינוי שעובר על דור הצאצאים משפיע כמובן גם על שכבת ההורים של הדור הנוכחי, ומן הסתם יש לו חלק לא קטן בשינוי כמניע ומונע מהעולם המשתנה. "היום אנחנו רואים את אובדן הילדות לא רק אצל הילדים הצופים שמנסים לגונן עליהם, אלא גם מצד הילדים שעל המרקע עצמו, שנמצאים בעולם המבוגרים", מוסיפה ד"ר גפן. "הטשטוש עם ההורים שלהם הוא מאוד מעניין. נדמה לי שכל ילדה שנייה בעונה הנוכחית של התוכנית סיפרה שאמא שלה היא חברה שלה. וזה מגיע משני הצדדים, כי גם ההורים רוצים להיות חברים של הילדים שלהם. פעם ההורה רצה להיות סמכות מאוד ברורה וידע את ההבדל בין הורה לחבר - ועם הזמן הגבולות הצטמצמו. להורה זה מחמיא כי הוא נשאר צעיר, והילדה רוצה להיות מבוגרת. אנחנו רואים את היחס שלהם למנחים, שהם בעצם המבוגרים אבל הם ממש קרובים אליהם".
"אני שמח להגיד שהתגובות שאנחנו מקבלים מהורים הן בעיקר חיוביות", מצהיר פז. "היו עונות שהתגובות היו יותר מעורבות ודווקא בשבועות האחרונים קיבלתי כמה תגובות מהורים שצופים בתוכנית עם הילדים שלהם. הרי ילד לא יבוא ויגיד לי 'וואלה תשמע ראיתי את הסצנה הזאת וזה חינך אותי'. אבל כן קיבלתי השבוע בבית קפה תגובה מאמא שצופה עם הילדים שלה ואמרה שהיא אוהבת את הערכים שאנחנו מוסיפים לתוכנית, ואני שמח כי זאת לא המהות של התוכנית אלא הנגזרת שלה, זאת תוכנית בידורית וזה שמתוכה יוצא ערך נוסף, זה בונוס".
יהונתן קדוש הודח רביעי בעונה הנוכחית, אבל זה לא מפריע לו להרגיש שהוא מילא את המטרה שלשמה הגיע. "ישבנו בארוחת שבת עם ההורים ודיברנו על התוכנית. הם מאוד תמכו בי כשהתלבטתי אם ללכת ואמרו שזה המקום בשבילי, ואמרתי להם שאני לא רק רוצה להשתתף בתוכנית - אני רוצה להיות הילד הזה שבשבת בצהריים מטגנים שניצלים והילד צופה בטלוויזיה ואז אומר להורים שלו 'תראו את הילד הזה', והם צופים בזה ביחד. וברגע שהתחלתי לקבל הודעות מאנשים שאומרים לי שנתתי ביטחון לילדים לשתף את ההורים שלהם בנטיות שלהם, זה ריגש אותי ברמה לא נורמלית. אני מקבל חמש-שש הודעות כאלה ביום מהורים ומילדים. היה הורה שכתב לי שפתחתי לו את החשיבה. שהם צפו והבינו שיש בן אדם מאחורי זה".
"האודישן של יונתן קדוש היה אחד האודישנים הכי מרגשים מבחינתי", מסכמת בוזגלו. "בגלל שזאת הייתה שנת קורונה פגשתי אותו רק בשלב הדינמיקה, השלב האחרון, ואבא שלו הגיע איתו. אם היית רואה אותו לא היית מאמינה. קודם כל כי בדרך כלל הם באים עם אמא, והוא הגיע עם אבא שהיה הכי קונטרסט שאת יכולה לדמיין - גבר, זכר אלפא, שרירי, והכי גאה בבן שלו. זה הדהים אותי לראות את זה. הבן שלו מגיע עם עגילים ועקבים ומאופר, ובואי, רוב האבות בישראל, אם הבן שלהם יהיה מאופר - גם אם הם יחבקו ויאהבו אותו, אני לא חושבת שהם ילכו עם חזה מנופח. ואת רואה כמה הוא גאה בו, ומה זה אם לא הדבר שכולנו חולמים להשיג עם ליהוקים כאלה?".