"עניין של מזל" (Coup de Chance), הפיצ'ר ה-50 בקריירה של וודי אלן, הוא הסרט הראשון שלו שכולו מתבסס על שימוש בדמויות ובשפה שאינה אנגלית. שינוי לא טריוויאלי ליוצר בן ה-87 שמאחוריו 47 שנות בימוי. היכולת של אלן לשמור על קצב עבודה נמרץ בגילו המתקדם יוצאת דופן, אך המכה שספגה תדמיתו הציבורית בשש השנים האחרונות שיבשה את קצב העבודה של סרט בשנה, שעליו הוא שמר במשך 40 שנה.
עניין של מזל - טריילר
(צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג)
בשלהי 2017 החלה תנועת MeToo לתפוס תאוצה, במידה רבה בזכות תחקיריו זוכי הפוליצר של רונן פארו, בנו של אלן. מכך קצרה הדרך להצפה מחודשת של ההאשמות של דילן פארו, בתו המאומצת של אלן, על שתקף אותה מינית כשהייתה בת 7. גם אם היו רבים בתעשיית הקולנוע האמריקאי שפקפקו בהאשמות אלו, רובם המוחלט לא העז אז והיום להתייצב להגנתו. ימיו של אלן כבמאי של שחקנים אמריקאים, ומי שסרטיו מופקים מצולמים בארה"ב, החלו להיקצב במהירות.
לביקורות סרטים נוספות:
מאז התערערות תדמיתו הציבורית אלן ביים רק שני סרטים - "יום גשום בניו יורק" (2019) ו"הפסטיבל של ריפקין" (2021) – ושניהם לא הוקרנו בארה"ב. מהקהל האמריקאי נחסכו שתי עבודות זניחות באיכותן, שמוטב היה אם כלל לא היו נעשות. בהתאם לכך הציפיות מ"עניין של מזל" היו מאוד נמוכות, אך הן התגלו כפסימיות יתר על המידה.
"עניין של מזל" הוא הטוב שבסרטיו של אלן מאז "יסמין הכחולה" (2013), אבל זה עדיין לא אומר שהוא יותר מבינוני, או שהוא נטול ליקויים תסריטאיים משמעותיים. הסרט מצדיק עניין של חובבי הבמאי גם בגלל היותו נוגע בתמות שבהן הוא עסק ב"פשעים ועבירות קלות" ו"נקודת מפגש". בשניהם מתרחש רצח, ואלן מציע רפלקסיה על המעשה בהקשר של מזל ומקריות, והמלכודת בעלת האופי האקזיסטנציאליסטי שבה נתונה דמות הרואה עצמה כאנוסה ליזום או לבצע את הרצח.
ב"פשעים ועבירות קלות" היה זה רופא עיניים שמזמין את הרצח של פילגשו, לאחר שזו מאיימת לחשוף את יחסיהם ולמוטט את עולמו. ב"נקודת מפגש" צעיר אנגלי שאפתן שהצליח להתחתן לתוך משפחה עשירה, רוצח את הפילגש האמריקאית שלו, לאחר שזו עשויה להחזיר אותו לנקודת המוצא המעמדית שלו. בשני הסרטים אלן דוחה את הסוף התקין מבחינה מוסרית, לטובת הרהור על מה שאיפשר לגיבור המפוקפק לחמוק ממנו. ב"עניין של מזל" יש דמיון למתכונת זו, אך גם כמה חריגות ממנה. לא ניתן לדון בכל אלו בפרוטרוט, בלי לחשוף פרטים מהותיים ותפניות עלילתיות – ולכן אמנע מכך.
בסצנה הפותחת את הסרט יש מפגש אקראי ברחוב פריזאי (מגדל אייפל נמצא ברקע, שלא נתבלבל) שיכולה להיות התחלה של קומדיה רומנטית. אלן, שלא מעט מסרטיו הידועים כוללים אלמנטים של קומדיה רומנטית, משתמש בהם כאן באופן מתעתע. זהו מסגור עלילתי של תחילת הסרט, אך הסרט הולך ומתרחק ממנו עם התקדמות העלילה.
בצד אחד של המפגש נמצאת פאני (לו דה לאז'), עובדת בניהול בבית מכירות פומבי יוקרתי. היא התחתנה עם אמן בוהמיין, אבל הקשר התפרק. כעת היא נשואה בשנית לז'אן (מלוויל פופו) איש עסקים מצליח שעוסק, באופן מעורפל למדי, בעשיית כסף לאנשים עשירים. מאחורי הבעל משתרך שובל עיקש של שמועות מאיימות אודות הדרך שבה ביצר וביסס את מעמדו הכלכלי.
בצד השני של המפגש נמצא אלן (נילס שניידר), סופר שזכה להצלחה בספרו הראשון, אך מדשדש בניסיון לכתוב את ספרו השני. הוא היה נשוי וכעת גרוש, והוא עבר לפריז לכמה חודשים כדי לכתוב. הוא מזהה את פאני מהתקופה שבה שניהם למדו באותו תיכון, ומהר מאוד הוא גם מתוודה בפניה על הרגשות העזים שחש אז כלפיה. לאחר הפגישה המקרית ברחוב, הם קובעים להיפגש באחת מהפסקות הצהריים של פאני, והפגישה מובילה לעוד אחת, והקשר המתהדק הופך לרומן.
על פני השטח חיי הנישואים של פאני וז'אן תקינים. אבל היא לא יכולה שלא להרגיש כאישה המוצגת לראווה על ידי הבעל המבוגר והעשיר. יחסו הרכושני של ז'אן כלפיה יוצר אצלה מידה של ריחוק, וזו תלך ותעמיק ככול שהרומן שלה עם אלן יתפתח. היא ואלן חולקים את אותו גיל, ונוכחותו מעירה בה משיכה מחודשת לאורח החיים שהותירה מאחור. הרומן בין פאני ואלן לא יזכה לעומק שוודי אלן בשיאו ידע להעניק לדמויותיו. הוא מתקיים בתסריט כסדרה של מהלכי התפתחות שמניעים את העלילה.
הדמות הרביעית בסרט, וזו שמתקיימת בזיקה קרובה יותר לעולמם של הצופים, היא של אלין (ואלרי למרסייה), אימה של פאני. אלין מאוד מחבבת את בעלה השני של הבת, ולכן גם אינה מתלהבת מהרומן מחוץ לנישואים שבו היא החלה. עם התפתחות העלילה, אלין תתנער באחת ותגלה עירנות חשדנית למעשיו של ז'אן. באופן דומה גם פאני תחזיק בעמדות מסוימות, שתשתנינה באופן מהיר, ולא לגמרי מנומק מבחינה תסריטאית.
מלבד ההצבה הלא מספיק משכנעת של התפתחות היחסים בין הדמויות, ישנה גם הבעיה המוכרת מסרטיו של אלן שלא אחת נוטים להציב את הדמויות בתוך בועות התנהגות, תרבות ואפיון גזעי המרוחקים מהעולם האמיתי. בגרסה של אלן לעולמם של בני המעמד הגבוה בצרפת של ההווה, בילוי הפנאי הפופולרי ביותר הוא ציד (כאילו אנחנו בעולמם של האדונים ומשרתים ב"חוקי המשחק" של ז'אן רנואר). ישנה נטיית יתר לעצב את "הצרפתיות" על בסיס קלישאות של צופה חיצוני בתרבות זו. אומנם זה לא נעשה כאן בגסות קריקטורית (כמו שזו שהייתה, למשל, ב"חצות בפריז"), אבל גם באופן מעודן יותר, זה עדיין מעושה.
הרומן המתפתח מתחת לאפו של הבעל הרכושני לא יוותר נסתר מעיניו. בשונה מ"פשעים ועברות קלות" ו"נקודת פריצה", הדמות היוזמת את המעשה הפלילי אינה הגיבור המובהק של הסרט. יש לכך משמעות מבחינת האופן שבו הקהל יגיב לטוויסטים העלילתיים שאותם לא ניתן לציין. מה שכן ניתן לומר שהוא שבתום הצפייה בסרט נדמה כי אלן משתמש ברעיון של מזל ומקרה, מושגים שעולים בהתייחסויות הדמויות לחייהן, כאליבי נוח לכמה מהמהלכים העלילתיים המכריעים. בחירה זו עשויה לבדר, אבל כשחושבים עליה היא גם חושפת חולשה מהותית בביסוס העלילה.
"עניין של מזל" אינו נטול פגמים, ולא משתווה למיטב עבודותיו של אלן. ובכל זאת, לחובביו של הבמאי, בוודאי לאלו שהמשיכו לשמור אמונים גם לסרטיו מהעשור האחרון, הוא יהיה בידור קולנועי מספק.
