אם ארי שמאי נחשף לדברים שאמר ינון מגל אמש (ד') ב"פטריוטים", לפיהם יגאל עמיר רצח את יצחק רבין ז"ל, בין השאר "כי הייתה פה סתימת פיות למחנה שלם", הוא בטח צחק. קודם כל כי זה ארי שמאי: הוא אוהב לצחוק. אבל חוץ מזה, הוא בוודאי שאל את עצמו מתי בערוץ 14 ימהרו לגנות את הטאלנט הבכיר, המגיש של התוכנית הכי נצפית בערוץ, ואם ינקטו נגדו בצעדים. לא בעיטה לתמיד, כמו במקרה של שמאי: בכל זאת, מגל הוא דודו טופז שלהם. אבל איזו השעיונת, נזיפה, משהו.
ינון מגל מדבר על יגאל עמיר ורצח רבין בערוץ 14
(צילום מסך: ערוץ 14)
כי אחרי הכול, אם משווים בין האמירות של שמאי למגל (מותר להשוות, כן?), הרי שהראשון הוא בסך הכול סנגור עקבי של הלקוח שלו: שמאי טען שהחוק שמחזיק את עמיר בכלא לכל ימי חייו הוא פרסונלי, ואם החברה מתנגדת לחוקים פרסונליים אז גם עמיר בסופו של דבר זכאי לצאת לחופשי. שמאי לא הסביר מה הוביל את עמיר לרצוח ראש ממשלה, אלא נכנס לשדה שבין משפט לזכויות אדם. מגל, לעומת זאת, ביצע העברת אחריות חלקית על הרצח - עמיר אכן לחץ על ההדק, אבל אתם (כלומר השמאל והתקשורת) גרמתם לו לחשוב שעמדתו לא לגיטימית, אז הוא עשה מעשה לא לגיטימי. הגיוני. מזל שרבין לא נהג להתהלך בחצאית מיני, יגאל עמיר עוד היה יכול לטעון שהוא התלבש חשוף מדי.
כמו כל דמגוגיה בינונית – ומגל הוא פרפורמר מעולה אבל לא בליגת העל של הדמגוגים – גם כאן יש גרעינים של אמת שבאו לעטוף טענה נתעבת בשכבה של ויכוח היסטורי חשוב: עד כמה קולו של הימין הושמע באופן הוגן ובהיקף הראוי במסגרת הוויכוח הנוקב סביב תהליך השלום עם הפלסטינים בכלל והסכמי אוסלו בפרט. אלא שהחיבור מסוג סיבה ("כשלא נותנים לאנשים לדבר") והתוצאה ("יש אלימות") הוא לא רק הנחת ענק לעמיר (אולי בערוץ 14 זה נחשב להנחת סלב), אלא גם האשמה חמורה נגד המיינסטרים של הימין, שלאורך כל השנים הקפיד להתנער מעמיר מבלי לנסות לתרץ ולהסביר אותו, וכל שכן לא לנרמל את החיבור בין ביקורת חריפה לאלימות.
ואז בא מגל, שכבר חודשים מרחף על ענן של זחיחות כי הרייטינג סבבה וחלק מהקהל באולפן ימחא כפיים גם אם יגידו שאהוד ברק רצח את רוז פיזם, ובעצם אומר שאין להתפלא שסתימת פיות מובילה לאלימות. ומכיוון שמגל נקט בלשון כללית ולא פרטנית, אין אלא להסיק שכוונתו היא שמקרים נוספים של סתימת פיות כלפי הימין יובילו למקרים נוספים של אלימות מצד ימין, כלומר שזאת חלק מאיזו נורמה. ימנים רבים, שחוו זעזוע עמוק בעקבות רצח רבין וראו איך הפטריוטיות הגאה שלהם נרמסת בגלל אקט של חלאה, יכולים להודות למגל: גם הוא רואה בהם אקדח טעון.
מצד שני, משמח לשמוע כיצד מישהו כמו מגל מביט לתוך נפשו של רוצח ומוצא שם מצוקה דמוקרטית בריאה. במילים אחרות: אם ינון מגל מאמין שיגאל עמיר רצח את רבין גם בגלל ש"אי אפשר היה להשמיע את הקול של הימין", חכו שהוא ישמע מה מוכנים לעשות פלסטינים כי אי אפשר להשמיע את הקול של מיליוני אנשים שחיים תחת כיבוש.
