בוקר טוב, האשטגיות פריפריאליות שכמוכם. אמש (שבת) נפרדנו מליה, תושבת הכניסה השנייה לבית האח וכנראה האדם היחיד בתולדות הפורמט שיוצא מהבית פחות מפורסם משהיה כשנכנס. ליה, כפי הנראה, לקתה בתסמונת "שיתוק נווה אילן" הידועה, זו שמייצרת אצל חלק מהאנשים תגובה הפוכה לקיצוניות הרגשית, שמאפיינת את רוב הדיירים בין קירות בית האח. כל תהליכי התגובה שלה קפאו והיא הלכה והצטמצמה לכדי נקודה אלמונית, עד שהנוכחות שלה הסתכמה בנאנו-פריימים ברמת הבולבולים של "מועדון קרב". היא לא עצבנה אף אחד, לא רבה עם נפש חיה, לא יצרה אינטראקציה רומנטית ולמעשה אין לנו שום הוכחה לקיומה. היי שלום ליה, אולי נדבר שוב כשתפשירי.
האח הגדול, 20.08
(צילום מסך רשת)
לעומת זאת דיירים שכבר מזמן היו צריכים לצאת מהתוכנית ולשוחח עם איש מקצוע עדיין שוהים בין כותלי הבית. הניתוק מהעולם שבחוץ מכניס את הדיירים לטרלול ואחד הדברים שמטרידים אותם מאוד הוא איך הם נתפסים בעיניי הצופים בבית. אחרי כל כך הרבה זמן ללא פידבק כל אדם נורמלי מאבד את היכולת להעריך את הדימוי שלו בעיניי הסביבה. ועד שמישהו מבחוץ כבר מצליח להעביר איזשהו מסר פנימה, במכתב אישי או בצעקות מהגבעה, חבל שהם משתמשים בשפה מרומזת וחידתית כל כך. למה לכל הרוחות הם מתכוונים? או במילים אחרות, איזה חלק במשפט "שחררי את שחף" לא הבנת, שרין?! שחררי את שחף ושחררי אותנו, אני כבר שבועיים יושבת על הספה והבטן שלי מתכווצת בכל פעם שאת מתקרבת לשחף עם אחת משיחות הטירוף שלך, וכבר אין לי לאן לכווץ יותר, רחמנות.
צפייה מהצד בתאונת הדרכים בסלואו מושן ששמה שרין ושחף היא חוויה מתסכלת מאוד. מצד אחד בחורה שכל מה שמחזיק אותה בבית זה קיבעון על בחור שהיא לא מצליחה להרפות ממנו, ומצד שני בחור שכלתן כמו שחף שלא מסוגל לחתוך גם אם זה יציל את חייו. שחף כבר מזמן לא רואה את שרין באור מציאותי. בעיניו היא עדיין "החברה הכי טובה שלו בבית", בעוד שהיא כבר מזמן הפליגה אל אי השפיות. הוא עדיין מאמין שאם הוא יסביר את עצמו וישתמש במילים הנכונות שרין תתעשת ואולי תתפוס מרחק מיוזמתה.
2 צפייה בגלריה
חצ'קון שעד שהוא לא יתפוצץ, הוא יכאיב מאוד לכל הנוגעים בדבר. שחף ושרין ב"האח הגדול"
(צילום מסך, רשת)
שחף, בעוונותיו, גם מאוד מאוד רוצה לצאת בסדר, כלומר לא מסוגל לסבול את המחשבה שהוא יהיה אשם בהתרחקות. גם היחסים המתהדקים עם טליה יושבים לו על המצפון ובקיצור, הוא עדיין משקיע בתחזוק האשליה שהיחסים בינו לבין שרין אינם עוינים. אז הוא כותב לה שיר ומפגין סבלנות על-אנושית כאילו אם רק נתאמץ עוד טיפה נוכל לחיות פה ביחד, שני עמים, בבית אחד. אבל מתחת לפני השטח מדובר בחצ'קון שעד שהוא לא יתפוצץ, הוא יכאיב מאוד לכל הנוגעים בדבר.
בנוסף, ההדחה של ליה תיזכר לנצח (טוב, על מי אני עובדת, תיזכר לחמש דקות) כהדחה שלא הוציאה את נתנאל מהבית. מלחמת הקבינט בפרלמנט שנפתחה רשמית אחרי שמשה, איש החינוך, ריכז את הפלוגה לשיחת מוטיבציה והביא להעמדה להדחה של דינה, מחריפה עם הזמן. אלא שמשה לא יודע עם מי הוא מתעסק. נתנאל, להלן דיאן בבן, הפנה את האש כלפיו ברגע שהוא ניהל דיאלוג עם בר. משה נאלץ לחזור אליו ולבקש מחילה, להשתרע על הגב ולחשוף את הבטן, כמו בעל חיים שמפגין כניעות, ולקבל על עצמו את ההוראה שלא לשבת באותו הפריים עם מישהו מהמחנה השני.
מאוד מוזר בעיני שמשה, בחור שכל הווייתו אומרת ניסיון לעשות את הדבר הנכון כדי להתחבב על הסביבה, רצע את עצמו אל נתנאל עם כניסתו לבית. נתנאל, שממשיך לכתוב לדיאן שירי אהבה מול המצלמות, בזמן שהיא מתראיינת בחוץ ועושה לעצמה עוד יותר נזק, אם זה בכלל אפשרי. חבוב, זה כמו לצפות בצ'אושסקו כותב שיר אהבה לצ'אושסקה. לאף אחד אין אמפתיה לדבר הזה. עצוב לי בלב שלא יצאת מהבית ואספת את דיאן לבירה, אפילו יותר משחבל לי שכל מה שנשאר מאופק זה מרמור מעגלי על זה שטליה מדברת עליו. איך, למען האלה הטובה, הגענו למצב שבו הזוג היחיד בבית הוא טליה ושחף, יחסים שהם פלירטוט אינסופי שלעולם לא יגיעו לכדי מימוש אמיתי, כמו פריטים שמזמינים מעלי אקספרס ומאבדים בהם עניין ברגע שהם מגיעים.
בפרקים הבאים: הדיירים בעונת התקציב הכי גרועה אבר יתחרטו על כך שרכשו כנאפה ב-500 שקל, והמשפחות מגיעות לנקות את בית האח כי באמת, הזוהמה הגיעה עד כאן. עוד חודש הגמר, תהיו חזקים.
