כשאילי עלמני הייתה בשנה האחרונה בלימודיה בבית צבי, היה נראה שדברים התחילו להסתדר בשבילה. אבל אז קרה לה מה שקרה לרבים אחרים - פרצה מגפת הקורונה. היא גרה אצל ההורים, דפקה על דלתות סוכנויות ללא הצלחה, ולבסוף פנתה להקלטת קאברים לשירים ברשתות החברתיות - שאולי לא הפכו אותה לכוכבת רשת, אבל בכל זאת הגיעו לאנשים הנכונים. "עבדתי אז בשירות לקוחות של וולט, ופתאום קיבלתי טלפון: 'היי, שלום. מדברת מור מהמחלקה האמנותית בהבימה', והיא סיפרה לי שהיא ומשה קפטן, המנהל האמנותי של התיאטרון, ראו סרטונים שלי ורוצים לזמן אותי לאודישנים למקהלה ב'מאמא מיה!'. אני לא אשכח את זה בחיים. היא אמרה, 'נשמח שתבואי לעשות סווינג', ועניתי בהתרגשות, 'איזה כיף! אבל מה זה סווינג?'".
"ואז שוב היה סגר", היא נזכרת, "כבר התחלתי ללמוד את החומרים וקיבלתי טלפון שעוצרים את ההפקה. מן הסתם זאת הודעה שיכולה לאכזב כל שחקן - במיוחד בהתחלה ובטח בהפקה כזאת. את לא יודעת מה יהיה ואת חוזרת לאותה נקודה. אבל ממש כמה שבועות אחרי זה קיבלתי שוב טלפון ממור שהם מחפשים מחליפה לרוני דלומי ב'בוסתן ספרדי'".
ההצעה הזאת הייתה עבורה על גבול האבסורדית. לפני רגע הייתה אמורה לעשות צעד ראשון בתפקיד יחסית קטן ופתאום מוצע לה אודישן לתפקיד ראשי בהפקת דגל של התיאטרון הלאומי. "לא חשבתי שאקבל את זה. ניסיתי לחשוב כמו התיאטרון - חשבתי שאולי הם יעדיפו לקחת מישהי מוכרת לתפקיד כזה, מישהי שאולי כבר הוכיחה את עצמה בדבר או שניים. היו אחריי באודישן גם שחקניות מאוד מוכרות, ושחקניות של התיאטרון. זה הפתיע אותי מאוד. אבל הגעתי לאודישן ואמרתי שאין לי מה להפסיד, שאני נכנסת לעשות את ההכי טוב שלי. קיבלתי את התפקיד ופתאום אני בחדר חזרות עם צדי צרפתי לבד".
כשאנשים קונים כרטיס ל"בוסתן ספרדי", הם רואים את רוני דלומי על הפוסטר. ולמרות שדאבל קאסט זה רעיון מאוד מקובל בתיאטרון - יש בך פחד שיתאכזבו כשתעלי על הבמה?
"אני לא בפחד כי אני מאמינה שאני פה בסופו של דבר כדי להעביר סיפור ולשרת אותו. אבל זה קורה, למשל לא מזמן מישהו תפס אותי ואמר לי: 'חשוב לי להגיד לך שקניתי כרטיסים בשביל לראות את רוני דלומי וכשראיתי שעלית לבמה, זה ביאס אותי בדקה הראשונה ואז פתחת את הפה ועלה לי חיוך'. זה עושה לי טוב בלב".
8 צפייה בגלריה
"יכול להיות שיש אנשים שמתבאסים שזו אני ולא רוני דלומי, אבל אני מזמינה את הקהל לתת הזדמנות". אילי עלמני
(צילום: אור דנון)
אבל כשהוא אומר לך את זה - זה בטח לא נעים.
"קודם כול דלומי מדהימה ואני הכי מבינה - גם אני רוצה לראות אותה. אני בעיקר שמחה שיש לי הזדמנות לדבר עם הקהל אחרי הצגה, וזה חשוב שהוא ניגש ואמר את זה. יכול להיות שיש אנשים שמתבאסים, אבל אני מזמינה את הקהל לתת הזדמנות, לא רק בהבימה. כמו שבסדרה חדשה לא תמיד מכירים את השחקן ומתאהבים בדמות".
"מישהי ברחוב ביקשה להצטלם איתי והייתי בשוק"
עלמני בת ה-29 גדלה באלפי מנשה, כשהיא הבכורה מבין שלוש אחיות. כיום היא מתגוררת בתל אביב, רווקה, אבל צוחקת שאולי יום אחד תלך ל"חתונה ממבט ראשון" ("מי לא אוהב 'חתונמי'?"). מאז ימי הקורונה היא כבר שחקנית עסוקה, כשברזומה שלה הפקות כמו "רנט" במרכז ענב, "הלהקה" בתיאטרון הארצי ו"חלומות של אחרים" בתיאטרון השעה, לפי שיריו של עידן רייכל. אבל היא בעיקר עומדת לחתום שנתיים אינטנסיביות בהבימה, שם היא מסומנת כהבטחה גדולה - עם תפקידי מפתח ב"בוסתן ספרדי", "סימני דרך", "עוד חוזר הניגון" ו"השנה היפה בחיי".
בקרב חובבי התיאטרון, הליהוק הקבוע שלה לדאבל קאסט עם דלומי כבר הפך לבדיחה. לכן הם שמחו במיוחד לשמוע שב"לילות ברודוויי", שעולה היום (א') בתיאטרון, לכל אחת מהן יש תפקיד משלה. השתיים ישחקו בהפקה לצד כוכבים כמו מוקי, שפיטה וענבל ביבי, כשמדובר למעשה במסע מוזיקלי בעקבות מחזות הזמר הגדולים. העלילה מתרחשת במהלך מלחמת העולם השנייה, כשילד יהודי מהגר לניו-יורק במסע מהשטייטל לברודוויי הזוהרת. ההפקה כוללת ביצועים לנאמברים הכי גדולים של מחזות הזמר, כמו "שיקגו", "קברט" ו"פורגי ובס" - משלושתם עלמני תבצע שירים על הבמה.
8 צפייה בגלריה
"אנשים צריכים משהו שיעשה להם כיף וטוב על הלב". אילי עלמני עם לי בירן, מתוך "השנה היפה בחיי"
(צילום: אילן בשור)
בימים אלו היא בכלל הייתה אמורה להיות בחזרות ל"שיער", אבל ההפקה נדחתה כשאולם רובינא נכנס לשיפוצים - מה שעשוי להימשך כמה חודשים והוביל להחלטה להעלות את המחזה בבימוי עידו רוזנברג בקיץ הבא באולם המשופץ, כחלק מההשקה. החדשות הטובות - גם אם מאתגרות למדי - היו ש"לילות ברודוויי" יעלה לאחר חזרות של חודש וחצי בלבד. "זה כיף ומרענן. גם עם כל מה שקורה במדינה אני מרגישה שלפעמים אנשים צריכים משהו שיעשה להם כיף וטוב על הלב".
למרות שהיא עדיין לא הפכה לפנים שמזוהות בכל בית, מי שפקד את הבימה לאחרונה בוודאי התקשה לפספס אותה. היא מעידה שאפילו "ברדיוס של הבימה", כבר הספיקו לעצור אותה עם כמה בקשות לסלפי. "לא מזמן מישהי צעקה לי: 'אילי, אילי', והסתובבתי וחיפשתי חברה. ואז רצה אליי צעירה בת 15 ששאלה, 'אפשר להצטלם איתך?' והייתי ממש בשוק, אני בדיוק יצאתי להצגה והייתי המומה שהיא קראה לי".
היית רוצה שיזהו אותך ברחוב יותר?
"אני לא מחפשת שיעצרו אותי ברחוב, אבל אני כן מחפשת הכרה בסיסית ביכולות שלי במקצוע. אני רוצה שזה יביא איתו את התפקידים הבאים ואת החלומות והשאיפות. אני רוצה להיפתח לעוד דברים. השנה התחלתי לדבב וזה עולם מדהים. דיבבתי דמות ב'בת הים הקטנה' ועשיתי גם אודישן לבת הים עצמה. הייתי ילדה שרואה ושרה 'בת הים', ומעולם לא חשבתי שאני אגיע לאודישן לדבב אותה. רק עצם האודישן היה מרגש, וקיבלתי 'לא', שזה בסדר גמור וזה חלק מהמקצוע".
8 צפייה בגלריה
"אני לא מחפשת שיעצרו אותי ברחוב, אבל אני כן מחפשת הכרה בסיסית ביכולות שלי". אילי עלמני ועדי אלון מתוך "הלהקה"
(צילום: יוסי צבקר)
הריאיון הזה מתקיים בתוך התיאטרון, בעיצומה של חזרה טכנית לקראת ההצגה, ורגע לאחר שסיימה חזרות לנאמבר של "שיקגו". העולם של ראיונות עוד זר לה ועלמני מעידה על עצמה כמי שאוהבת ללכת בדרך המסורתית והקשה, מה שלא הולך היום תמיד בהלימה עם זה שלתפקידי משחק מלוהקים אנשים שמעולם לא רכשו הכשרה כשחקנים. "העולם הזה מאוד משתנה. אם פעם כל מי שיצא מלהקה צבאית הפך לכוכב בן לילה, היום זה לא קורה. יש המון אנשים מוכשרים שיוכלו להצליח בלי בית ספר למשחק".
אז למה הלכת לבית ספר למשחק?
"כי אני מאוד אוהבת ללמוד. אני חנונית בגדול. אבל אני חושבת שפה ב'לילות ברודוויי' ובכל הצגה שתראו בתיאטרון, יש אנשים סופר-מוכשרים שראויים להיות על הבמה, גם אם לא למדו בבית ספר למשחק".
לדבר על אמנים כמו מוקי או רוני דלומי זה אולי קל יותר, אבל כשטל מורד ומאיה קיי לוהקו למשל לתפקידים במחזמר "בת הים הקטנה" - זה עורר הרבה רעש.
"אלה קולות שאני שומעת, אבל אני תמיד מנסה לא לשפוט לפני שאני רואה בעצמי. ברגע שרואים את דלומה (הכינוי שלה לדלומי, א"ח) על הבמה יודעים שהיא שחקנית. יש לה רזומה מאוד גדול וניסיון ורואים את זה. עד שאתה לא רואה את האדם עובד על הבמה ומאחורי הקלעים, קשה להגיד אם הוא שחקן או לא. קל לי להגיד על אנשים שאני עובדת איתם, ויותר קשה לי להגיד על טל ומאיה שלא פגשתי. אולי יש להם את זה? אולי הם שחקנים מהבטן? אני לא יודעת. אבל כן חשוב להגיד שמשחק זה מקצוע לכל דבר".
חשבת פעם ללכת בעצמך לריאליטי?
"ניסיתי בעבר", היא אומרת אחרי פאוזה, אולי הארוכה ביותר בשיחה הזאת. "פעם אחת 'הכוכב הבא' ופעם אחת 'אקס פקטור', פשוט לא עברתי את האודישן. זה לא האינסטינקט הראשוני שלי ללכת לריאליטי, אני פשוט הבנתי שזו יכולה להיות מקפצה מאוד טובה. אולי אני לא מה שמחפשים שם. בסופו של דבר ריאליטי זה טלוויזיה, הם באים לעשות בידור ואני מבינה את זה. אולי זה כי אין לי סיפור. אבל הכול בסדר, ממשיכים ועושים דברים אחרים".
עם זאת, היא מכירה את העולם הזה מקרוב. אחד מחבריה הקרובים ביותר הוא מיכאל בן דוד, שהניצחון שלו ב"אקס פקטור" הוביל אותו לייצג את ישראל באירוויזיון 2022. "התאהבתי בישירות שלו ובזה שהוא מצד אחד לא דופק חשבון, אבל מצד שני הוא הכי דואג ושוחר שלום".
כתבות נוספות במדור במה:
למרות ההישגים הללו, אולי מה שהכי זוכרים לבן דוד שלא העפיל לגמר זה את התקרית בגרין-רום, אז התפרץ לפריים בעוד המנחים מדברים למצלמה, נופף מאחוריהם בדגל ישראל ונישק אותם. "מבחינתי זה היה מאוד מיכאל, בעולם זה התפרש כ'חוצפה הישראלית'. אבל זה לא היה ממקום כזה, כי אני יודעת מי האדם. אבל, אני מבינה שדברים יכולים להתפרש ככה. בדיוק לא מזמן הייתי בהצגה והעלינו תמונה לסטורי מחדר ההלבשה, ובאותו ערב היה פיגוע. פתאום קיבלתי הודעה באינסטגרם שמבקרת את זה שהעליתי תמונה ולא היה לי מושג שזה בכלל קרה, הייתי על הבמה. אתה מבין שיש אחריות מסוימת".
"חשבתי שאם אספר להורים שלי על האודישן זה עלול לגרום לי לבטל אותו"
למרות שכבר מילדות אהבה לשיר ולהופיע - היא מספרת שרק בגיל מאוחר הבינה שהיא רוצה להיות שחקנית. "הייתי תלמידה מצטיינת, חמש יחידות אנגלית, עשר יחידות מוזיקה, פסיכולוגיה, כלכלה. חשבתי בכלל ללמוד משפטים או כלכלה. כשאתה גדל בבית של מצוינות, אתה לא חושב שיש מקום לתחביב להתפתח למקצוע. בצבא התמיינתי גם למשרד ראש הממשלה וגם ללהקה צבאית, והתקשרו להגיד לי שיש לי יומיים לבחור - והאמת שכבר חשבתי שאני הולכת להגיד 'כן' למשרד. אבל ההורים שלי היו מדהימים ואמרו לי, 'יש לך עוד שנתיים ליהנות ממה שאת אוהבת. את תעבדי תחת בוס כל החיים שלך'. אני חושבת שהם אמרו את זה מהמחשבה שאחרי זה אסיים עם התחביב הנחמד שלי".
8 צפייה בגלריה
"הבנתי שאם לא אתן לעצמי את ההזדמנות - לא אוכל לחיות עם תחושת החרטה". אילי עלמני
(צילום: מאיה משל)
אחרי שירותה הצבאי בלהקה, עלמני עבדה כמה שנים כדיילת באל על, וכשכל החברות שלה רצו להספיק שופינג בטיימס סקוור או לראות אתרים - היא עמדה בתור להגרלות לכרטיסים להצגות. "שם הבנתי שאם אני לא אתן לעצמי את ההזדמנות הזאת, אני לא אוכל לחיות עם תחושת החרטה".
לכן היא החליטה להירשם לאודישן לבית ספר למשחק, אבל עדיין לא הצליחה לספר להורים שלה. "שילמתי כסף לאודישן וחשבתי שלספר להם עלול לגרום לי לבטל אותו. הם מאוד משמעותיים בחיים שלי ומאוד מעורבים במובן החיובי - אני רוצה את התערבותם. אבל פחדתי שזה יגרום לי לחשוב פעמיים".
איך הם הגיבו?
"מצד אחד, הם יגידו שהם יודעים מה גדל להם בבית, ומצד שני אני חושבת שהם רצו בשבילי עתיד בטוח. אבל אז אמא שלי אמרה, 'את הכי טובה בזה, אנחנו מאחורייך', ואבא שלי אמר שהדבר הכי יפה ומדהים שמישהו יכול לעשות זה ללכת להגשים את החלום שלו. אבל עדיין היה פחד - כל הזמן אמרתי לעצמי, 'הכול בסדר, אם אני לא אהיה טובה אני בטוחה שבבית צבי יגידו לי: 'תודה רבה, לכי ללימודי רפואה או למשהו אחר'', וזה היה נחמד אם הם היו עושים לי את הטובה הזאת, אם לא הייתי ראויה לעשות את זה".
8 צפייה בגלריה
"תמיד פחדתי להגיד שאני זמרת או שחקנית". אילי עלמני ונדיר אלדד מתוך "השנה היפה בחיי"
(צילום: רדי רובינשטיין)
חשבת שיש סיכוי שזה יקרה?
"תמיד יש סיכוי. בגלל זה גם הרגשתי שאני צריכה לעבוד נורא קשה. להוכיח למנהלים שאני לא רק זמרת, ולהוכיח להורים שלי שעשיתי את הבחירה הנכונה. כשהם היו מגיעים להצגות על בסיס קבוע וראיתי את התגובות שלהם הרגשתי שאני בכיוון הנכון".
והיום את כבר בטוחה?
"תמיד פחדתי להגיד שאני זמרת או שחקנית, ופעם כשהיו שואלים אותי הייתי אומרת - 'אני שרה' או 'אני משחקת'. יום אחד מישהו שאל אותי 'מתי את יודעת לשים את הגבול?', להגיד 'אני זמרת' ולא 'אני שרה', 'אני שחקנית' ולא 'אני משחקת', אז הבנתי שביום שזו תהיה העבודה שלי במשרה מלאה ושאני אתעסק רק בזה. אז כנראה שאני שחקנית וזמרת".
