הניסיון ליצור קולנוע שיתווך בין העולם החרדי לחילוני אינו פשוט. אומנם ישנה תרבות מתפתחת של קולנוע חרדי, אבל תוצריה מיועדים ל"צריכה פנימית" בתוך חברה זו. בפרמטרים של הצופה החילוני, הסרטים החרדים עשויים להיתפס כלא יותר ממלודרמות שבהן דמויות שטוחות פועלות בעולם נטול אמינות (ההפרדה המגדרית שמתקיימת בהם בוודאי לא מועילה). חוסר הרצון לאתגר את המוסכמות של החברה החרדית דן סרטים אלו לשטחיות.
בחורים טובים
שונים מכך הם סרטים שנעשים על ידי יוצרים הפועלים על קו התפר בין העולמות. עוסקים בחרדים, אבל מציגים את אורח החיים שלהם ואת אמונותיהם לקהל חילוני. כאן כבר אין מגבלות מגדריות בעיצוב העולם הבדיוני (רוב השחקנים חילוניים), ויש אלמנטים של ביקורת על החברה החרדית, גם אם ברובה היא מאופקת או מיוחסת לכשלים של חוזרים בתשובה (כפי שנעשה לאחרונה ב"עקרה"). "בחורים טובים", סרטו החדש של ארז תדמור, הוא קומדיה המזכירה את סרטי הבורקס של שנות ה-70. היא עוסקת בפרוצדורות השידוך בחברה החרדית, נושא שכבר טופל בשני סרטיה של רמה בורשטיין, "למלא את החלל" (2012) ו"לשבור את הקיר" (2016). בורשטיין הציבה במרכז העלילה דמות נשית, והשתמשה בצורך ובתקווה לשידוך כאמצעי לעיסוק בשאלות של אמונה. "בחורים טובים" עוסק בשידוכים, אך הנושא המרכזי שהוא מעלה - ואיתו הוא לא באמת מצליח להתמודד - הוא הגזענות בחברה החרדית.
מוטי ברנשטיין (עמית רהב) הוא תלמיד ישיבה ליטאי מבני ברק. נאה מראה, עילוי בתורה ומי שראוי שה"באשערט" (המיועדת) שלו תהיה הטובה שבבנות. נאה, טהורה, ממשפחה מיוחסת ועשירה (כדי שיוכל להקדיש חייו ללימודים, כמובן), ובאופן מובן מאליו גם "לא מזרחית". נראה כי לשדכנית התוססת מלכי (עירית קפלן) לא צפויה עבודה קשה.
בתחילת הסרט ניתנת לצופים החילוניים הצצה לתהליכי השידוך בחברה החרדית. המפגשים מסביב לשולחנות של מה שנראה כמסעדה במלון, בתוך חלל שבו יושבים עוד אברכים עם בנות זוגם, ומה שנדרש מבחינת דרכי ההתנהלות לקראת, במהלך ולאחר הפגישה. כל זאת בתקווה שיהיה בסיס מספק לפגישה שנייה ואז אולי ל"וורט" המיוחל – אותו מפגש בין המשפחות שבו יסוכמו תנאי השידוך.
הוריו של מוטי (גיא לואל ונטע שפיגלמן) משתוקקים לשידוך איכותי שיגיע במהרה, אך מוטי מתמהמה. לאחר כמה מועמדות שאותן דחה, מגיע השידוך המושלם – נעמי פרידלנדר (מרני שמרוט) בת למשפחה אמריקאית עשירה (מוטיב "החלום האמריקאי" הקיים בסרטי בורקס כמו "צ'ארלי וחצי", מבצע הופעת אורח). הבעיה היחידה היא שיום קודם הייתה למוטי התגלות רומנטית באוטובוס.
לאחותו הצעירה יש חברה ששמה המלא הוא נחמה "נחמי" עזיזה ביטון (ליאנה עיון). למרות שהוא אמור להכיר אותה נראה שרק כששניהם נקלעים לאותו אוטובוס, והוא מסתכל על הגב שלה בעודו יושב בחלק האחורי, הוא מתאהב עד כלות. אך מה יעשה אברך כה משובח כדי שיוכל להשתדך לזו שלבו חפץ בה, והיא, באמת לא באשמתה, עזיזה ביטון? הפתרון של מוטי לבעיה זו מוביל את מחציתו השנייה של הסרט, אך מטופל באופן מרושל למדי.
מהצד של "נחמי" גם ההורים שלה (ריימונד אמסלם ורועי אסף) מנסים לסגור שידוך. ולמרות שהיא כלילת המעלות, ההיצע לא מרשים במיוחד. הקושי של האברך המושלם להתאחד עם המזרחית שבה הוא חפץ מושווה לזה של הבחורה שצריכה לדחות שידוכים לא ראויים. אך לא מדובר כאן על משפחת מונטגיו מול קפיולט, אלא על ריבוד חברתי-עדתי שבו הוא "הנסיך" והיא מ"פשוטי העם". על כך הסרט לא נותן מספיק את דעתו.
מלבד המהלך העלילתי המרכזי, הכולל את הזוג הצעיר והוריהם, יש בסרט לא מעט דמויות משנה. בחלקו הראשון, העלילה הלא ממוקדת דומה יותר לפרק בסדרת טלוויזיה החסר את המיקוד הנדרש בסרט. חלק מהדמויות שמקבלות לא מעט זמן מסך ייזנחו ככל שיתקדם הקו העלילתי המרכזי. יש סצנות ללא הצדקה לקיומן (למשל, סצנת ההצפה בבית השדכנית), מלבד המחשבה כי הן מספקות רגע קומי נוסף ונדרש. בלא מעט סצנות "הקומיות" אינה מושגת באופן מספק באמצעות הבימוי והמשחק, אלא מוצבת כמעט כתביעה מהצופים באמצעות המסגור המוזיקלי של חיים (פרנק) אילפמן.
דמות משנה שהייתה ראויה לפיתוח נוסף היא של ברוך (מאור שוויצר), חברו של מוטי לישיבה. הוא מנסה לדרבן את הגיבור, אך נושא בעצמו חותם של כישלון במציאת שידוך. לעומת זאת ישנה גם דמותו של אחמד (הייתאם עומרי), אחראי חדר האוכל בישיבה הליטאית, שעליה מוטב היה לוותר. דמות זו אמורה לשמש כאתנחתא קומית הנובעת מהפער בין שונותו בעולם בחורי הישיבה להיותו דמות יועץ חשובה באסטרטגיות השידוך (תוך שהוא מתבל את דבריו בקצת יידיש). כל זה נעשה, כך לתחושתי, ללא שמץ אירוניה. זה מזכיר ייצוגים מיושנים ולא מכובדים של דמויות משנה אפרו-אמריקאיות שמילאו פונקציה של הפוגה קומית (כמו האטי מקדניאל ב"חלף עם הרוח").
לביקורות קולנוע נוספות:
רבים מסרטי הבורקס הסתיימו באיחוד זוגי המגשר בין אשכנזים למזרחים, ומגלם בכך שאיפה לאיחוד דומה בחברה הישראלית בכללותה. תדמור והתסריטאים השותפים חוה דיבון ("סרוגים") ויקי רייסנר (המשמש גם כמפיק הסרט), מנסים להציע בידור מנחם ברוח דומה. אך בשם הקלילות הקומית הבעיה מוצגת כמתקיימת ברמה של אינדיווידואלים שצריכים לשנות דיסקט ולא כהשלכה של חינוך רב שנים ומנגנון חברתי דורסני שאמון על אכיפתו. לכן גם הפתרון העלילתי המוצע בסרט מחויב יותר לאסקפיזם מאשר לאמינות דרמטית. סרטי הבורקס פנו לקהל הרחב, האשכנזי והמזרחי, והציעו לו אופק של פיוס. "בחורים טובים" פונה לקהל חילוני ומציע דימוי אופטימי יתר על המידה של החברה החרדית כמי שעומדת למגר את גזענותה.
