בקיץ 2016 התכנסו כמה מבכירי לוקאספילם כדי לצפות בגרסה הסופית של הסרט "רוג אחת", שביים עבורם הבמאי הבריטי המבטיח גארת' אדוארדס, כחלק מהמערך החדש של תכני "מלחמת הכוכבים". עם סיום ההקרנה הייתה בקרב הנוכחים תמימות דעים על כך שהתוצאה בלתי נסבלת והוצאתה לאוויר העולם במצבה הנוכחי אינה סבירה. "טטואין, יש לנו בעיה", הודתה נשיאת החברה קתלין קנדי. במאמץ להציל את ההפקה שעלתה יותר מ-200 מיליון דולר היא יצאה בקריאת S.O.S נואשת בחיפוש אחר קולנוען שייקח על עצמו את משימת שיקומו של הסרט. צו 8 הוגש לפתחו של טוני גילרוי ואיתו במעטפה גם צ'ק שמן של כמה מיליוני דולרים. "הם היו עמוק בבוץ, הם היו בצרות נוראיות וכל מה שיכולתי לעשות זה לשפר את מצבם", סיפר בדיעבד. כדי לעשות זאת, הוא ביצע כמה שכתובי תסריט ויצא לצילומי השלמה נוספים. תוך חודשים ספורים הגרסה המשופצת הושלמה, קיבלה את אישור ההנהלה ויצאה לאקרנים. עם הכנסות של יותר ממיליארד דולר היא גם החזירה את ההשקעה. ולא פחות חשוב, עבור רוב המבקרים ומעריצי "מלחמת הכוכבים" - כולל המחמירים שבהם - "רוג אחת" נחשב לאחד מטובי הסרטים בפרנצ'ייז. בהתחשב בכך, אין פלא שגילרוי הוזמן כדי ליצור את הסדרה "אנדור", הפעם כקברניט וכתסריטאי ראשי.
"אנדור" - טריילר
(קרדיט: דיסני+)
"אנדור" היא סדרת פריקוול שמתרחשת שנים ספורות לפני שהיא מתמזגת עם עלילת "רוג אחת" (אשר בעצמה התמזגה עם סצנת הפתיחה הבלתי נשכחת של "מלחמת הכוכבים: תקווה חדשה"). הסרט נוצר מלכתחילה כספין-אוף של הסאגה המקורית המוקדשת לשושלת סקייווקר, ועלילתו עסקה בדמויות נטולות כוח אך טעונות תשוקה מהפכנית שהניעה אותם בסופו של דבר להקריב את חייהם עבור המטרה הגדולה: המרד באימפריה האפלה. הגיבורים היו אזרחים פשוטים שנרתמו למאמץ הכולל כמעט בעל כורחם, אך תרמו תרומה משמעותית להצלחתו. הם נוצרו מאפס, כך שאפילו מבחינת המעריצים האדוקים והדקדקנים ביותר של "מלחמת הכוכבים", הם היו אנונימיים לחלוטין. בניגוד לטקסי העברת המקל - או סייף האור במקרה דנן - הנהוגים בפרנצ'ייזים הוליוודיים ארוכי טווח, ב"רוג אחת" לא היו אזכורים או רמיזות נוסטלגיות לדמויות מהטרילוגיה המקורית, למעט הבלחות קצרות של דארת' ויידר, ווילהוף טרקין בגילומו של פיטר קושינג והנסיכה ליה בגילומה של קרי פישר (שניהם בשחזור דיגיטלי מרשים מחומרי המקור מ-1977). "אנדור" ממשיכה את הקו הזה, במנותק מאילן היוחסין של משפחת סקייווקר, ובלי לצטט עצמה לדעת. במקום לקרוץ, גילרוי מעדיף לשמור על עיני הצופים פקוחות.
הופעות אורח משמעותיות וקריצות נוסטלגיות אין כאן, אבל מה שכן יש זה ההקשר הפוליטי הרחב המוכר לכל מי שצפה בשתי הטרילוגיות הראשונות שנוצרו על ידי לוקאס או בפיקוחו. יותר ממאבק בין טוב לרע, שחור ללבן ואפל למואר, הגלקסיה נקרעת בין השאיפה לחופש ודמוקרטיה כביטוי המיטבי שלה - לבין היצר הפשיסטי, הפופוליסטי והיישום שלו כאימפריה דכאנית שנישאת על תמיכת אלו שנהנים מפירותיה, ומוחקת ביד קשה את כל מתנגדיה. זהו הקונטקסט שבו מתחוללת עלילת "אנדור", והיא מלווה את קסיאן אנדור - קפטן אנדור בשבילנו, חובבי "רוג אחת" - לפני שהפך להיות מרגל בשירות כוחות המורדים. כמו במקרה של לוק סקייווקר, האן סולו והמנדלוריאן דין דג'ורס, אבל גם פרסיאוס מהמיתולוגיה היוונית, פרודו באגינס מ"שר הטבעות", פרינסס דיאנה ב"וונדר-וומן" או כמעט כל דמות אחרת שפוסעת במסלול מסע הגיבור הקלאסי, כך גם קסיאן בגילומו של דייגו לונה, שחוזר לדמות המשנה מ"רוג אחת", שמקבלת פה את קדמת הבמה.
קסיאן נולד בכוכב קנארי, אומץ על ידי אישה בשם מארווה אנדור (פיונה שואו), גדל בחסותה בעיירת פועלים פשוטה וכבוגר הפך לעבריין צעצוע שמבריח סחורה גנובה. בעקבות היתקלות לא צפויה עם החוק הוא מתחיל במנוסה, וזו תביא אותו לחיק הנהגת כוחות המורדים המתגבשת שבה ישתלב כאחד מהגורמים הפעילים בה ביותר. עלילת "אנדור" תלווה את קסיאן בתהליך ההתבגרות הזה - מפרחח אנוכי שצר עולמו כעולם גנדארק, ללוחם חירות לטובת הכלל. הפרקים הראשונים מוקדשים להעמקה אל תוך הביוגרפיה של קסיאן וחקר הנסיבות האישיות שבהן הוא פועל. אבל בניגוד לרוב התכנים האחרונים שלוקאספילם סיפקו לנו לאחרונה בחסות אולפני דיסני, יש סקירה מהותית של הסביבה החברתית והפוליטית של אנדור. למי שזקוק לנקודת ציון כרונולוגית, הרי מבזק חדשות הגלקסיה: האימפריה של הקיסר פלפטין נוסדה, כל הכוכבים שהיוו בעבר חלק מהרפובליקה הדמוקרטית שועבדו מרצון או בכפייה לטובת הרודן האפל, המערך הבירוקרטי שלו והכוח הצבאי העצום שלרשותו.
כמו רוב גיבורי "מלחמת הכוכבים", גם קסיאן גדל באיזורי הספר של הגלקסיה. עולם הבית שלו אינו מדברי כמו טטואין של לוק ואנקין, או ג'אקו של ריי. יותר כמו קאשיק של צ'ובאקה, הוא נולד בשם קאסה בשבט ילידי ביער הגשם של קנארי שנמצא על סף כלייה (הפלאשבקים משם חוזרים ונשנים לאורך הסדרה) וגדל והתחנך כקסיאן אנדור במורלאנה 1 - קהילת פועלי תעשייה קשיי יום. העיירה שנראית כמו משחטת רכבים ענקית נשלטת על ידי תאגיד מסחרי המשמש כקבלן משנה של האימפריה, שהעניקה לו זיכיון בתמורה לשמירה על חוק וסדר באזור. כמו במערכות בירוקרטיות מעולמנו, גם השחיתות, הסיאוב והשאננות פושטים בקרב העובדים, הפקידים והמנהלים. כשקסיאן נקלע לתקרית ארעית אלימה, נטיית הרשויות היא להעלים עין, אך קצין אחד עקשן בשם סיריל (קייל סולר) נחוש לפענח את התיק וללכוד את האחראי בניגוד להוראות הממונים עליו. בהמשך יתערבו בעניינים גם נציגי האימפריה שמחזיקים באג'נדות פוליטיות משלהם, וראייה רחבה מעבר למקרה פשע כזה או אחר. הם פועלים כדי למגר את תנועות המרד שהולכות ומתגבשות מתחת לפני השטח, לא פעם מתחת לאפם. כך במקרה של הסנאטורית מון מותמה (ג'נבייב או'ריילי), המנהיגה הרוחנית של המורדים שפגשנו לראשונה ב"שובו של הג'דיי", או יד ימינה לות'אן רייל (סטלן סקושגורד). סוחר עתיקות ביום ומבריח נשק בלילה.
אחת הבשורות פורצות הדרך שג'ורג' לוקאס הביא להוליווד, ולכל אחד מאיתנו מעריצי "מלחמת הכוכבים" בנפרד, היא הנגישות של היקום הבדיוני שלו. הבורא של הפרנצ'ייז וצוותו שמו דגש על המוחשיות של העולם הזה. עולם שבו בגדים נקרעים ומתכת מחלידה, שיש בו אלכוהול וסמים, פשיעה קטנה ורצח עם. מציאות כלכלית ופוליטית מושחתת שבה אפשרי לרכוש חללית יד חמישית גנובה מרופא או מג'אווה או לשחד פקידי ממשל. גילרוי ממשיך את המורשת הזאת כשהוא מתאר את חיי היומיום של הדמויות בסביבתן הטבעית. זה נכון לקסיאן ולחברתו ביקס (אדריה אריונה) ברחובות המטונפים של מורלנדה אחת, וזה נכון גם למשרד המצוחצח של סיריל, או אלו המטוהרים של הנבלים הגדולים של הסדרה במפקדות הממשל בבירת האימפריה כוכב הקורסנט. כולם מקבלים תשומת לב ומקום מכבד בעלילה המורכבת שמתגבשת. יש לציין שלפחות בפרקים הראשונים הדרמה מקבלת עדיפות על סצנות האקשן, אולם נראה כי מדובר בבחירה מכוונת של בישול איטי לפני הגלישה לאלימות ומלחמת הכול בכל. "אנדור" נוצרה מלכתחילה כדי למלא שתי עונות לפחות. יש עוד המון לאן להתקדם.
בוודאי שיהיו רבים שיתהו "למה הכל חייב להיות משעמם ועצוב?" שאלה שמון מותמה נשאלת על ידי בעלה ההולל שלא מודע למהלכיה החתרניים נגד השלטון. ובכן, עצוב, מדכא, מותח ומעורר מחשבה אולי. משעמם ממש לא, אלא אם כן אתם מאלה שרואים ב"מלחמת הכוכבים" בידור טהור ותו לא. כמי שלוקח את עולם התוכן הבדיוני הזה ברצינות רבה, ואף כותב דוקטורט על היבטי הפשיזם שבו, "אנדור" היא פתח לתקווה חדשה גם עבור צופים בוגרים שמחפשים נואשות אחר משיכה ועניין מעמיק ביקום הקולנועי שגדלו עליו. בניגוד למיזמים קודמים של "מלחמת הכוכבים" שנועדו לשידור בדיסני פלוס ופנו בעיקר לקהל צעיר, "אנדור" היא סדרה שמקדישה עצמה לעלילה ארוכת טווח שצוללת להיסטוריה האישית של הדמויות, אבל מישירה מבט למציאות הפוליטית סביב.
המיני-סדרות "המנדלוריאן", "אובי-וואן קנובי" ובמידה רבה גם "הספר של בובה פט" ניווטו את עצמן במסלול קופצני מפרק לפרק, מהרפתקה להרפתקה, כמעט ללא חוט נרטיבי שמקשר ביניהם. מרכז הכבידה שלהן היה סצנות אקשן סוחפות, ובעיקר נוסטלגיה. בהשראת ראשי דיסני ורוח התכנים לכל המשפחה שלהם, הסדרות אימצו תשתית עלילתית שאפשר לתארה בתמצית: גבר שבור פוגש זאטוט ומגלה טעם לחייו - ואם אפשר, גם רובוט חמוד עם תכונות אנושיות. שלא כמו ג'ון פאברו, דייב פילוני ואחרים שמצויים מאוד במורשת של ג'ורג' לוקאס והתמסרו אליה מראש, גילרוי הודה מלכתחילה שמעולם לא היה לו עניין מיוחד ב"מלחמת הכוכבים", וזוהי גישה רעננה ורבת ערך כשבראש סדר העדיפויות שלו עמד תסריט ראוי, דמויות מורכבות ועלילה מהודקת ורצינית, לפעמים מכבידה. כראוי למצב העניינים בגלקסיה, כמה שלא נייפה אותו הוא לא טוב יותר מזוועות העולם שלנו.
