כבר כמעט תשעים שנה שמארוול ודי.סי. קומיקס מתחרות ביניהן בשדה התרבותי של גיבורי העל. מחוברות הקומיקס שהוצעו לקוראים מאז שנות ה-30 ועד היום, דרך סדרות האנימציה הטלוויזיוניות שנועדו לבדר בעיקר את הילדים, ועד למרחבים הבדיוניים של המסך הענק ואשר שולטים בטבלת שוברי הקופות במילניום הנוכחי. בשלב הראשון של מירוץ הטריאתלון הזה, הנבחרת של די.סי. קומיקס, שנוסדה ב-1934 עם האבות המייסדים סופרמן ובאטמן הובילו על היריבים שזינקו לעולם חמש שנים לאחר מכן. אולם מאז השתנו יחסי הכוחות באופן מהותי כשמארוול, שנרכשו על ידי אולפני דיסני, צוברים תאוצה ומנפקים להיט אחר להיט בבתי הקולנוע ומותירים מאחור את המתחרים, שאומצו על ידי וורנר ברוס, כשהם מתאמצים, משקיעים ומועדים שוב ושוב. עכשיו הגיעה המערכה הבאה - בסטרימינג. מארוול שוב הגיבו בהקדם ונטמעו היטב בדיסני פלוס. התשובה של די.סי. מגיעה באיחור לא אופנתי עם הסדרה "פיסמייקר".
"פיסמייקר" - טריילר
אחרי ההשקות המוצלחות באופן יחסי של הסדרות "וונדה-ויז'ן", "הפלקון וחייל החורף", "לוקי" ו"הוקאיי" שמתחו את היקום הקולנועי של מארוול לתוך דיסני פלוס, המתחרים הביטו, ראו, בחנו וכרגיל ניסו לחקות את ההצלחה עם גרסה משלהם שהופקה כדי להשתלב בשירות הסטרימינג HBO מקס, שחולק עם די.סי. את אותה מטרייה תאגידית. כמו במקרה של הסדרות של מארוול, שהעניקו במה נרחבת ועמוקה יותר לפליטי "הנוקמים" על המסך הקטן, כך גם במקרה של "פיסמייקר". הגיבור המכונה פיסמייקר הוא ספק גיבור על, ספק נבל, איתו עשינו היכרות ראשונה על הנייר בחוברת קומיקס ב-1966. מאז התקרבו יחסינו באופן משמעותי בסרט השני בפרנצ'ייז "יחידת המתאבדים" מ-2021, ועתה אנחנו מוזמנים להעמיק את הקשר דרך הסדרה שהוקדשה לו וששלושת פרקיה הראשונים עלו במהלך סוף השבוע.
מי שמוביל את ההסתערות הנוכחית של די.סי. קומיקס על זירת הסטרימינג הוא הבמאי והתסריטאי ג'יימס גאן, שערק בעל כורחו מהמחנה של מארוול, לאחר שהתבטאויות שנויות במחלוקת שלו מן העבר צצו בהזמנת פעיל הימין האינטרנטי מייק צ'רנוביץ', שאימץ תמרון של תרבות הביטול כדי לחשוף את הקולנוען ולדרוש את ביזויו הפומבי. זה עבד, ובמארוול נאלצו להתנער מאחד הכישרונות הגדולים שלהם. גאן, שהפיח חיים קולנועיים ב"שומרי הגלקסיה" עם שני שוברי קופות מצליחים, מצא עצמו מחוץ למשפחת דיסני. בוורנר ברוס זיהו את ההזדמנות והסתערו עליה. הם הזמינו את גאן לביים את הסרט "יחידת המתאבדים", וכהמשך שלו לפתח את הסדרה בדמותו של פיסמייקר. לרוע המזל, מה שאמור היה להיות להיט גיבורי על מסחרר כשל בקופות למרות שבחי המבקרים. במקרה של "פיסמייקר" אין כרטיסים לספור, אבל גם לא יותר מדי מחמאות.
מיהו אותו פיסמייקר שהוחלט להקדיש לו סדרה שלמה? שאלה טובה. בניגוד לוונדה ו-ויז'ן, לוקי והוקאיי, הדמות שלו אינו מוכרת בפומבי וגם אין מאחוריו מורשת קולנועית ענפה כמו גיבורי העל של מארוול. מה שכן יש ברשותו זה את החוצפה התמימה, התשוקה חדורת האידיאולוגיה, חדוות האלימות, ובעיקר השרירים המנופחים של ג'ון סינה, שלוהק לגלם אותו אותו ב"יחידת המתאבדים" והתקבל באהבה על ידי המעריצים והמעריצות. בתוך ההקשר של יחידת המתאבדים, שחבריה שוחררו מהכלא כדי להיאבק בכוכב ים מפלצתי, הוא התגלה כבוגד מטעם הממשלה בתוך אחוות הנבלים המזויפת. הוא הורג את הגיבור הנערץ ריק פלאג, ואז נורה בחזהו. לכאורה למוות. בתחילת הפרק הראשון של הסדרה אנחנו מגלים שהוא שרד את פציעתו והושמש מחדש כאזרח חופשי או שמה עבריין נמלט, אך מוצא עצמו שוב מגויס בכפייה לסוכנות הלחימה הסודית שמנהלת אמנדה וולר (ויולה דייויס) עבור ההנהגה הפוליטית.
פיסמייקר, או בשמו המקורי כריס סמית, מתגלה באופן לא מפתיע בכלל כגבר לבן עצבני ומאוד מפוקפק. אביו המרוחק והקשוח אגי (רוברט פטריק) חזק פחות, אבל מתגלה כלבן, עצבני ומפוקפק אף יותר. האיש המזדקן והמתאכזר בהשראתו גדל פיסמייקר, הוא שמרן לאומני וגזען, ודי ברור למי הוא הצביע בבחירות. סביר להניח שהוא גם היה ב-6 בינואר במהלך ההסתערות על גבעת הקפיטול, ויתכן שבנו היה מצטרף אליו לולא היה שוהה בכלא על אינספור מעשי הרצח שביצע - בשם הצדק והחופש. המטרה נובעת מתחושת השליחות, האמצעים זה בשביל הכיף. בשבילו, וגם בשבילנו. זו הסיבה שאנחנו סולחים לפיסמייקר שהוא ילד מגודל, מאוד מגודל, שגדל בצריף בעיירה שכוחת אל בחסותו של האב הנבזי. למרות כל חטאיו, ולמרות שגם הוא לוקה לעתים בגזענות ומיזוגניה, הלב יוצא אליו. אפשר להזדהות איתו, או לפחות ליהנות מהתנהגותו האינפנטילית.
מי שפחות נהנים מהתנהגותו של פיסמייקר, הם חברי הצוות החדש במיזם הסודי של וולר, ובראשם נמצא מתנקש מסתורי בשם מורן (צ'אקודי איווג'י). גאון המחשבים החנון ג'ון איקונומוס (סטיב אייג'י) והסוכנת הלוחמנית אמיליה הרקורט (ג'ניפר הולנד, אשתו של גאן) גם הם מתפקדים למשימה, ואליהם מצורפת ליאוטה אדבאיו (דניאל ברוקס) - אישה אפריקנית-אמריקנית בשרנית ולסבית, שלמרות שאין לה כישורים מיוחדים, היא צפויה להיות הבן אדם הקרוב אליו ביותר. מי שהיה רוצה להיות כזה הוא אדריאן צ'ייס (פרדי סטרומה), מעריץ גדול של פיסמייקר, שכגיבור על בעיני עצמו הוא מכונה ויג'ילנטה. ביחד ולחוד חברי הצוות אמורים לאתר ולחסל איום חדש על האנושות, ברנשים משודרגים פיזית המכונים פרפרים. פיסמייקר הרשלן נתקל במקרה במאדאם באטרפליי שכזו, איתה הוא שוכב (בסצנת סקס גרפית יחסית), לפני שהיא מנסה לחסל אותו.
המשימה של פיסמייקר וחבריו ללכידת הפרפרים עומדת במרכז העלילה הראשית של הסדרה ובה ישתלבו המרדף של זרועות החוק בעקבותיהם, התככים והמזימות של הממסד כפי שהכרנו בסרטי "יחידת המתאבדים", היחסים האישיים בין חברי הצוות ואלו המשפחתיים הבעייתיים בין הגיבור ואביו. הקוקטייל הזה היה אמור להיות נפיץ כמו בקבוק מולטוב ומשכר כמו אולד פשן, אבל התוצאה הסופית ממש מאכזבת. וכמעט ולא נעים להגיד אבל האשמה היא בג'יימס גאן עצמו.
היוצר המוכשר, האמיץ והחצוף הזה עשה פלאים עם "שומרי הגלקסיה" שהביאו ליקום של מארוול ממזריות צינית שנונה ומשעשעת. את האלמנטים הללו הוא הגביר למקסימום האפשרי בגבולות ב"יחידת המתאבדים", שאולי לא היה פורץ דרך בגסותו הפרועה כמו "דדפול" מ-2016, אבל לקח את הוולגריות והגרוטסקיות עד לקצה ה-R rated (עוד סיבה כנראה מדוע הסרט נכשל, בגלל מגבלות הגילאים). הגישה הרעננה שלו תחזיר אותו למארוול עם הסרט השלישי בסדרת "שומרי הגלקסיה", וגם הניעה את המתחרים מדי.סי. להפקיד בידיו את סדרת גיבורי העל הראשונה שהפיקו. אבל בכל הנוגע ליצירה טלוויזיונית, הוא לוקה בחוסר ניסיון, וזה ניכר מאוד. כתסריטאי, מה שהצליח לדחוס בשעתיים וחצי על המסך הגדול, נמרח ונמרח מפרק לפרק על המסך הקטן. עם תקציבים נמוכים יותר, וקטעי אקשן צנועים יותר בהתאם, קצב ההתקדמות איטי מדי וכך גם הגילוי של המסתורין שכמעט ונעדר לחלוטין מהסיפור.
הפיצוי שגאן מציע לנו הוא הרגעים הוולגריים הרבים שיש בסדרה - מניבולי הפה, לסצנות הסקס הגרפיות, ועד לחשיפה הרחבה מקרוב מאוד של שריריו העצומים של ג'ון סינה, שהתחיל את הקריירה הבידורית שלו כמתאבק WWE משגשג, ועתה מתיימר להיות קומיקאי. ולא בהצלחה רבה מדי. הוא פשוט לא שחקן טוב, והכריזמה שלו היא בעיקר פיזית (וגם היא קצת מאולצת כשהדמויות הנשיות עוגבות עליו כחתיך היסטרי, והוא לא ממש). למזלו יש לצדו את הדמות של איגלי, חיית הבית האהובה שלו. מדובר בעיט האמריקני (Bald Eagle), אחד מהסמלים הלאומיים של ארצות הברית. בלי לומר דבר, אלא רק לצווח, איגלי הוא גם כנראה הסמל של הסדרה. הרגעים בהם הוא מגיח על המסך נוסקים לשיאים של ביזאר ופליאה.
לצד הרגעים הגסים, גאן מנסה להתחכם באופן סאטירי בביקורת הדי ברורה שלו על טראמפ ואוהדיו, וגם באופן פארודי כשהוא מחקה את קפטן אמריקה מהמחנה של מארוול. בעיני עצמו פיסמייקר הוא פטריוט מוצהר, הלוחם עבור הצדק והחופש האמריקנים - כפי שמעידים הדגלים הרבים הפזורים בבית ילדותו. הוא עוצב בהתאם למידותיו של קפטן אמריקה. אבל בעוד שבהופעתם הגופנית והסגנונית, השניים ממש מזכירים אחד את השני, מבחינה אידיאולוגית הם מנוגדים לחלוטין. קאפ הוא מופת של מצפון שנאמן לערכי החירות האמריקנים יותר מאשר לממסד שאמון על הבטחתם. ואילו פיסמייקר הוא חייל בשירות אידיאולוגיה מזויפת, לה הוא מתמסר באופן מוחלט, בלי להטיל ספק. אם יש דבר יותר משרירי התלת-ראשי של פיסמייקר ומאיבר מינו על פי עדותו, זהו האגו העצום שלו שמקדם את אנוכיותו וטיפשותו. זאת בניגוד לאישיותו של קפטן אמריקה, סמל האלטרואיזם שמוותר על האגו לטובת הכלל.
ההשוואה הבלתי נמנעת בין שתי הדמויות הייתה יכולה להיות מקור נהדר לתובנות על ציניות וטובת הכלל, אגואיזם ותועלתנות, אבל נראה שדווקא גאן בעל הרגישות החברתית והביקורת הפוליטית מתקשה לנסח אותה. מה שמתקבל בסוף זה חיקוי, פשוט חיקוי. עם הומור מתחת לחגורה אבל בלי שנינות מחוכמת או מורכבות. זה עובר בקולנוע של הפיצוצים והחלליות, לא בטלוויזיה של מערכות היחסים האנושיות. בסרטיו גאן שילב דמויות של חיות דיגיטליות שכלתניות כמו רוקט ראקון ב"שומרי הגלקסיה", וויזל והחולדות של ראטקצ'ר ב"יחידת המתאבדים". אין להתפלא על כך שהרגעים המכוננים ב"פיסמייקר" הם אלו בהם מופיע איגלי העיט. ככה זה. כשהדמויות האנושיות פלסטיות ושטוחות, ציפור פלסטית היא הדמות הטבעית ורבת המעוף מכולם.
