מעניין כמה מהצופים שכבר פקדו את הסרט החדש מבית מארוול, "תור: אהבה ורעם", שמו לב לשם שבצבץ ברול הקרדיטים הראשיים של הסרט - אלו שכוללים את הבמאי, השחקנים, המפיקים, העורכים ושאר העוסקים הבכירים במלאכה: אחת נמי מלומד, שחתומה על "אהבה ורעם" כמלחינה-שותפה לצד מייקל ג'יאקינו, מהחשובים והבולטים שבמלחינים העובדים כיום בהוליווד ("עולם היורה", "הקול בראש", "ספיידרמן: אין דרך הביתה", "קוקו", "למעלה" שזיכה אותו בפרס האוסקר, ועוד ועוד). מעניין כמה מאותם צופים חדי-אבחנה הלכו עם האינטואיציה שלהם וגיגלו את שמה של מלומד, רק כדי לגלות שמדובר בצעירה ישראלית, בת 33 בלבד, שנולדה וגדלה ברמת גן – ובשמונה השנים האחרונות, מאז שעברה לארצות הברית, הצליחה לא רק להלחין את דרכה לבלוקבסטר הוליוודי עצום-מידות, אלא גם לשבור תקרת זכוכית משמעותית בדרך לשם. ולא סתם, אלא באחד מהזיכיונות האגדיים ביותר שיש.
באופן טבעי, שיחת הזום עם מלומד, שנמצאת בלוס אנג'לס, שבה היא גרה בשנים האחרונות, מתחילה עם "תור: אהבה ורעם" - שכבר גרף למעלה מחצי מיליארד דולר בחודש שחלף מאז עלייתו לאקרנים. אלא שהדרך של מלומד לפרויקט האימתני הזה לא הייתה צפויה במיוחד. היא, מבחינתה, הייתה בטוחה ששכרו אותה למשהו צנוע בהרבה מנפח העבודה שציפה לה.
"היה לי הכבוד לעבוד על כמה פרויקטים יחד עם מייקל ג'יאקינו, שגדלתי על המוזיקה שלו", היא מספרת, "עשינו סרט ביחד, וזה הוביל לעוד מיליון דברים, ודי פתח לי את הקריירה למקומות שלא חשבתי שתגיע אליהם. מה שקרה זה שהיה למפיקים איזה עניין עם לוח הזמנים, ופתאום אני מקבלת ממייקל הודעה: 'את רוצה לעבוד על כמה קטעים עבור 'תור'?'. ואני כזה: 'אה, ברור!'. ופתאום אני מוצאת את עצמי עובדת על הסרט המאסיבי והמטורף הזה".
אין מאסיבי מזה.
"וזה נכון גם ברמה המוזיקלית, כי אנחנו מדברים פה על תזמורת של 90 נגנים, 36 זמרים וזמרות במקהלה, ועוד תופים, ובס וגיטרות...מה שאתה רוצה, זה הכי גדול שיש. מפה לשם, התחלתי ממש לעבוד על הסרט, וכתבתי המון וזה גדל עד לרמה שזה הפך לסוג של שיתוף פעולה. הכול קרה נורא מהר – בין שבעה לשמונה שבועות של עבודה; לכתוב, לישון, לקום, לכתוב, לאכול, לכתוב".
"תור: אהבה ורעם" - טריילר
מעשית איך התבצע שיתוף הפעולה הזה בינך ובין ג'יאקינו?
"בשלב הראשון, לפני שהייתי מעורבת, מייקל הקליט באולפני אבי רוד את החלקים הראשיים של הפסקול, בערך 40 דקות מוזיקה. ואז, הם פשוט שינו את הסרט לגמרי - כולל צילומים מחדש. הסרט היה שונה לחלוטין, כך שהרבה מהמוזיקה שנכתבה בכלל לא התאימה. חלק מהדברים שמייקל כתב בכלל עברו לסצנות אחרות. במקביל, מייקל גם התחיל לביים סרט אחר – הפרויקט הראשון שלו כבמאי (מדובר בספיישל טלוויזיוני של מארוול, שבינתיים טרם זכה לשם – י.ב). זה החלום הגדול שלו, זה מה שהוא למד, ההלחנה הגיעה אחר כך. אז הוא הגשים את החלום שלו, וכתוצאה מזה אני הגשמתי את החלום הגדול שלי, כי מייקל היה באטלנטה בצילומים לסרט שלו, ולא היה יכול לעבוד על 'תור'. כשאני נכנסתי לפרויקט כבר היו החומרים שלו שהוקלטו, והיה לי זמן קצר ללמוד את הבחירות המוזיקליות שהוא עשה ולהשלים את העבודה. זה תהליך שעשינו יחד הרבה פעמים – אנחנו מתקשרים מרחוק, אני שולחת לו דברים, הוא עונה לי. לפעמים יש תיקונים ושינויים לעשות, ולפעמים זה פשוט נשלח למפיקים ולבמאי, טאיקה וואיטיטי".
הייתה גם עבודה ישירות מול וואיטיטי?
"לא נפגשנו אחד על אחד, אבל הוא שלח הערות דרך המפיקים. זו הייתה כמות גדולה מאוד של עבודה, שצריכה להיעשות בזמן קצר".
אני מניח שעבודה על פרויקט גדול כל כך מגיעה עם כמות הגונה של לחץ.
"כן, יש לחץ, בגלל זה אני שמחה שלא ידעתי על זה מראש כי אז הייתי נלחצת ומתבחבשת בתוך עצמי הרבה יותר. אבל מייקל לא היה לוקח אותי לזה אם הוא לא היה יודע שאני מסוגלת לזה. כשמאמינים בך, זה גורם לך להאמין בעצמך ולהתאמץ כדי לעמוד בציפיות. וידעתי שאני יכולה לעשות את זה. יש לי כבר הרבה ניסיון עם תזמורות גדולות, ושיתוף הפעולה ביני לבין מייקל כל כך טוב שאנחנו די חושבים אותו הדבר, וזה מאוד עזר".
נכנסת לפרויקט הזה כדי לסייע, ופתאום מצאת את עצמך בקרדיטים, חתומה לצד המלחין על הפסקול כולו. היה איזה רגע שמייקל אמר לך "נמי, את הולכת להופיע לצדי בקרדיטים"?
"זה היה ממש ממש בסוף. ידעתי שהביאו אותי כדי לעשות משהו שבשפה המקצועית נקרא Additional Music, וגם כשהוא פנה אלי, היה מדובר רק בכמה קטעים. אבל אני חושבת שגם הוא בעצמו לא ידע עד כמה גדולים השינויים שנעשו בסרט, ורק אחר כך, מול כמות העבודה והשינויים שעשיתי, זה גדל להיות משמעותי מספיק כדי לקבל קרדיט לצדו. אבל זה היה משהו שלא ציפיתי לו בכלל".
הלכת לפרמיירה?
"לא, הייתי בהופעה של אנני דיפרנקו" (זמרת פולק אמריקנית מוערכת – י.ב).
בחרת ללכת להופעה של אנני דיפרנקו במקום הפרמיירה של הסרט של מארוול שהלחנת?!
"אני מצטערת", היא צוחקת. "אבל כן, אנני לא הופיעה חמש שנים פה באל.איי ונורא חיכיתי לזה. וחוץ מזה זה אירוע ענק, יש שם איזה אלף איש, אז זה לא שאתה תבלוט או משהו. והם גם ביקשו ממי שיגיע לעשות בדיקת PCR, וגם ראיתי את הסרט מיליון פעם, והיו לי הקלטות יומיים אחר כך... בקיצור, זה פשוט היה יותר מדי, ומאוד רציתי לראות את אנני דיפרנקו! בסוף זה היה ערב ממש טוב".
מערכת היחסים עם מארוול – זה משהו שהולך להימשך גם בעתיד?
"אני חושבת שכן. זה כבר עמד על הפרק לפני כמה שנים, בנוגע לסדרה של מארוול שאני לא יכולה לדבר עליה, כי אחת מהחברות שלי כותבת לה עכשיו. בסוף הם הלכו בכיוון אחר, אבל אני חושבת שזה יקרה שוב, נראה. אני ממש אשמח לעשות עוד משהו איתם. אני מאוד גיקית, אני מאוד אוהבת את הסרטים של מארוול, למרות שחלק מהסדרות עדיין לא ראיתי – את 'וונדה-ויז'ן' ו'לוקי' למשל".
"זה כמו שסיימת בית ספר לקולנוע, וסטיבן ספילברג מתקשר אליך כדי לעבוד יחד"
נעמה (נמי) מלומד נולדה וגדלה ברמת גן. אחרי לימודי מוזיקה בתיכון בליך שירתה בצבא כמראיינת פסיכוטכנית, ועם השחרור התקבלה ללימודי השנה השנייה בקומפוזיציה רב-תחומית באקדמיה למוזיקה בירושלים. במהלך הלימודים החלה מלומד - שמנגנת פסנתר, חליל צד וגיטרה - להלחין סרטי סטודנטים, סרטים קצרים ופרויקטים דוקומנטריים. הרבה מהם. בין לבין, הלחינה גם הצגות תיאטרון, הופעות מחול ועיבודים לתזמורות שונות.
ב-2014 התקבלה מלומד לתוכנית לימודים יוקרתית באוניברסיטת דרום קליפורניה – והמעבר לארצות הברית התגלה כגיים צ'יינג'ר אמיתי. העבודה על סרטים עצמאים, קצרים ודוקומנטריים המשיכה במלוא הקיטור – אבל השם שמלומד עשתה לעצמה החל לפתוח דלתות גם בתעשייה המיינסטרימית.
ההזדמנות הגדולה הראשונה הגיעה בדמות העונה השנייה והשלישית של "אבסנטיה" – דרמת המתח הבינלאומית של אמזון פריים, בהובלת צוות ישראלי שכלל את הבמאי עודד רסקין והשחקן אנחל בונני. לדבריה של מלומד, העבודה על "אבסנטיה" היא שסללה את הדרך למה שיגיע בהמשך. "לפני זה, עבדתי על מלא סרטים עצמאיים. מלא מלא. במיוחד בארצות הברית, אבל גם בישראל. ופתאום קיבלתי את 'אבסנטיה', סדרה של אמזון. זה היה משהו יחסית גדול, ומשם דברים החלו להיפתח לי. זה גם השלב שחתמתי בסוכנות שאני איתה היום. בערך באותו שלב הציעו לי להגיש פיץ' ל'חמוץ אמריקאי'".
"חמוץ אמריקאי", בו כיכב סת' רוגן, היה הסרט הראשון שיצא בשירות הסטרימינג HBO מקס, לאחר שמשבר הקורונה העולמי מנע את הפצתו המתוכננת בבתי הקולנוע. זה גם היה הפיצ'ר האמריקני הגדול הראשון שהלחינה מלומד, אחרי עבודה על מספר סרטים עצמאיים. "נפגשתי איתם, הם אהבו אותי, אבל מייקל ג'יאקינו אמור היה להלחין את הסרט", היא נזכרת. "ואז למישהו שם היה רעיון שאולי נלחין את זה ביחד. מה שבסוף קרה זה שמייקל הלחין את הנעימה הראשית, ואני הפכתי את זה ל-70 דקות של מוזיקה.
"זו הייתה חוויה מהממת, כי גדלתי על המוזיקה שלו. זה כמו שסיימת בית ספר לקולנוע, וסטיבן ספילברג מתקשר אליך כדי לעבוד יחד. אחרי שעבדנו יחד, פתאום מייקל ראה למה אני מסוגלת, והוא התחיל להציע לי לעבוד על דברים נוספים. הוא הפך לסוכן שלי (צוחקת), והוא זה שהתקשר לאלכס קורצמן, שהוא מפיק-העל של זיכיון 'מסע בין כוכבים', וזרק את השם שלי. והם פשוט קראו לי, מהיום למחר. ופתאום אני שם, זה היה חלום".
מלומד התחילה בהלחנת פרק של סדרת האנתולוגיה "מסע בין כוכבים: מסעות קצרים", ואז עשתה היסטוריה כשנבחרה להלחין צמד סדרות שלמות בזיכיון "מסע בין כוכבים": סדרת הלייב-אקשן "מסע בין כוכבים: עולמות חדשים ומשונים", וסדרת האנימציה "מסע בין כוכבים: פרודיג'י". ולמה היסטוריה? ובכן, מסתבר שזיכיון "מסע בין כוכבים" מעולם לא נהנה מכישוריה של מלחינה – לא ברמת הפרק, ובטח שלא ברמת הפסקול המרכזי של שתיים מבין מבחר הסדרות עתירות-התקציב שמנפק הזיכיון מדי כמה שנים. מדובר בהישג משמעותי, נקודת ציון חשובה – ולא רק ברזומה העשיר של מלומד.
"זה מטורף. זו לגמרי תקרת זכוכית", היא מספרת, "וזה מפתיע כי בשנות ה-60, כש'מסע בין כוכבים' המקורית יצאה, היא הייתה סדרה מאוד פרוגרסיבית. בצוות האנטרפרייז היו אישה שחורה, וגבר אסייתי, ודמות של רוסי - בשיא המלחמה הקרה. אבל מאחורי הקלעים, הם לא עשו את זה כל כך, ממש עד לאחרונה כשהם התחילו לשלב במאיות, ועורכות, ומלחינה אחת (צוחקת). בוא נקווה שזה פותח את הדלת, כי זה יפה מאוד שיש להם אחת, אבל צריך עוד.
"וזה לא רק ב'מסע בין כוכבים', אלא בכל מקום. אני כן רואה שעושים יותר מאמצים בתחום הזה, אבל זה תחום מאוד גברי, הלחנה. כשלמדתי באקדמיה למוזיקה בירושלים, לא הייתה לי אפילו מורה אחת. גם באוניברסיטה פה, בדרום קליפורניה, לא הייתה לי אפילו מורה אחת. עכשיו יש להם שתי מורות. אבל סיימתי בית ספר לפני שבע שנים, אז זה שינוי שנעשה ממש לאחרונה. במשך מאות שנים, עולם ההלחנה היה ממש מועדון גברים. איך פורצים את זה? גם היום, כשאני מועמדת לקבל איזו עבודה מסוימת, זה יהיה ביני לבין מלחין שיש לו אוסקר ואיזה 20 שנות קריירה מאחוריו. הסיכוי שלי יותר נמוך בגלל זה, זה סוג של מעגל".
במקביל לעבודה על תכנים ז'אנריים גדולים כאלה, המשכת – ואת ממשיכה – לעשות שלל פרויקטים אחרים מהקולנוע העצמאי – סרטים דוקומנטריים וסרטים קצרים.
"כשאתה צובר את הניסיון הזה, זה מה שהופך אותך מוכן לפרויקטים הבאמת גדולים. כשאתה מסיים בית ספר למוזיקה, אז יש כמה דרכים להיכנס לתחום. אני ידעתי שאני רוצה להיות מלחינה לקולנוע ולטלוויזיה. דרך אחת היא ללכת ולהיות אסיסטנטית של מלחין, ולעבוד על הדברים שלהם, ולהתמקצע כך. אבל אני פשוט התחלתי לעבוד על המון סרטים עצמאיים, ולקחת כל מה שהציעו לי, בין אם משלמים 200 דולר ובין אם משלמים 4,000".
כשמלומד אומרת "המון" היא מתכוונת ל"כמות שלא תיאמן". עד כה, ב-11 שנות עבודה, פחות או יותר, הספיקה לצבור 143 קרדיטים כמלחינה בסרטים וסדרות, ועוד עשרות רבות של קרדיטים שונים במחלקות מוזיקליות אחרות, בישראל ובארצות הברית. "היה לי גם מזל. הרבה מזל", היא אומרת "באחד מהסרטים הקצרים שעבדתי עליהם, העורך עבד על 'אבסנטיה', והוא זה שקישר בינינו. כך זה התגלגל. אם לא הייתי עובדת על הסרט הקצר הזה, אולי עד היום עדיין הייתי עובדת רק על סרטים עצמאיים קצרים".
אז מדובר בשילוב של קריעת תחת ומזל.
"בדיוק. יש אנשים שעובדים 20 שנה לפני שהם מתחילים לעבוד עם האולפנים".
את עובדת על הרבה דברים במקביל. אין לך רגעים שאת מרגישה שהעומס מכריע אותך? שלקחת על עצמך יותר מדי?
"עוד לא היה לי משהו כזה, אבל יש רגעים שאני נורא עייפה, ונורא צריכה את ההפסקה. קרה לי כמה פעמים שכתבתי משהו ופתאום הבנתי שכבר כתבתי אותו למשהו אחר. זה קרה לי עם שתי הסדרות של 'מסע בין כוכבים', כשהתחלתי לכתוב נושא ופתאום הבנתי שהוא שייך לסדרה השנייה. כן יש עומס וכן יש לחץ, אבל צריך למצוא איך להתמודד עם זה, כמו בכל עבודה, ולדעת לבקש עזרה כשצריך. אבל ככל שאתה עושה יותר, אתה צובר יותר ביטחון".
אמרת קודם שידעת שאת רוצה להיות מלחינה לקולנוע ולטלוויזיה. אבל זה משהו מאוד ספציפי. תמיד ידעת?
"ידעתי בערך מגיל 15. הייתי מקשיבה המון למוזיקה בסרטים. כך הכרתי את כל סרטי 'מלחמת הכוכבים', ו'הארי פוטר' ו'שר הטבעות'. זה קרה דרך המוזיקה – הייתי מקשיבה למוזיקה ורק אז צופה בסרט, שזה מצחיק כי זו בדיוק הדרך ההפוכה לחוות את זה".
יוצרים ישראלים? תרימו טלפון. או מייל
עוד לפני שעזבה את הארץ - וגם אחרי שעברה לארצות הברית - הספיקה מלומד לעבוד גם על פרויקטים ישראלים בולטים, כמו "להיות איתה" של אסי עזר, ו"היורשת" שמתרחשת בסצנת המוזיקה הים-תיכונית ושודרה לפני כשנה בקשת. "אני שמחה לעבוד על תכנים ישראליים בכל הזדמנות שיש לי", זורחת מלומד, "אפילו פניתי ללא מעט במאים והצעתי".
אז את פתוחה להצעות מיוצרים ישראלים?
"בטח. תרימו טלפון. בעצם, תרימו מייל. אני ממש ממש אשמח לעשות עוד דברים ישראלים. למרות שכרגע אני עושה דברים נורא הוליוודיים, נורא גדולים - אני זוכרת שבאקדמיה, המורה שלי אמר לי 'המוזיקה שלך מאסיבית' - והרבה סרטים ישראלים הם דווקא יותר אינטימיים. אבל יש לי גם כאלה, ואני אוהבת להתנסות. מאוד שמחתי לעבוד על הפסקול של 'היורשת', למשל".
ועכשיו את בארה"ב. את כבר מרגישה שייכת? מרגישה שזה בית?
"לא נעים לי לומר, אבל כן. (צוחקת) יש לי פה המון חברים, וקהילה גדולה, הרבה אנשים שבאו מכל מיני מקומות בעולם כדי להגשים את החלום שלהם. זה מאוד אקלקטי ומגוון, כי כולם פה קצת זרים. ברור שאני מתגעגעת לארץ, אבל יש בי משהו קצת אמריקני כזה, שעזר לי להתרגל מהר. אפילו בתור ילדה קראתי את ספרי 'הארי פוטר' באנגלית, כי רציתי לשלוט בשפה. אז עכשיו אני פה, אלו החיים שלי כרגע. אבל אני מאד גאה בישראליות שלי, ובכל מקום שאני נכנסת - ישראל נכנסת איתי. הסיבה שאני גרה פה זה בגלל שהעבודה שלי פה, אבל אני מאד ציונית ואוהבת את הארץ. מקווה שבעתיד אוכל לבלות בה יותר זמן".
אמרת שאת מוקפת באנשים שהגיעו לארה"ב כדי להגשים את החלומות שלהם. את הגשמת את החלום שלך?
"כן, אני חושבת שכן. יש לי עוד המון חלומות – אני רוצה לעבוד על סרט שמככבת בו פרנסס מקדורמנד, ואני רוצה לעשות סרט של פיקסאר, ועוד סרט של מארוול, ומשהו של 'מלחמת הכוכבים'. זו רק ההתחלה מבחינתי".
ופרס האוסקר זה חלום?
"הלוואי. זו מחשבה, וכן, זה יקרה מתישהו (צוחקת), אבל זו לא המטרה המרכזית. את המטרה המרכזית אני מגשימה כרגע".
