"אין יום שעובר שבו איני חושב על 'הקוסם מארץ עוץ'". ההצהרה האניגמטית והמפתיעה הזו הגיעה מפיו של לא אחר מאשר דייויד לינץ' במהלך מפגש שנערך בפסטיבל ניו-יורק בעקבות הקרנת סרטו "מלהולנד דרייב" (2001). סרטו התיעודי המבריק של אלכסנדר פיליפ "לינץ'/עוץ", שציין לפני מספר שבועות את הבכורה העולמית שלו בפסטיבל טרייבקה, ויוקרן בפסטיבל הקולנוע ירושלים, מנסה לפענח את המשפט המסתורי הזה. לכאורה, מה לסרט הפנטזיה לכל המשפחה מ-1939 בכיכובה של ג'ודי גרלנד ולעולמו המסויט והאפל של אחד מגדולי הבמאים הסוריאליסטיים של הקולנוע האמריקאי המודרני? סרטו של פיליפ ממחיש את הקשר בין השניים באופן מעורר השתאות. כן, ב"קטיפה כחולה" (1986) ישנה דמות מרכזית בשם דורותי ויש לה נעליים אדומות; ו"לב פראי" (1990) נראה אכן כמו "עוץ" על סמי הזיה. אבל הסרט התיעודי יורד לרזולוציות תיאורטיות, נרטיביות ואסתטיות שחושפות דימויים וסצנות מסרטיו של לינץ' בהקשר חדש ומפתיע. וכן, בסופו אנחנו בהחלט יכולים להיות משוכנעים שאין יום שעובר שבו לינץ' אינו חושב על "הקוסם מארץ עוץ".
פגשנו את אלכסנדר פיליפ בפסטיבל הסרטים בקרלובי וארי, ובתחילת השיחה עימו ניסינו להבין אם עתה, אחרי שיצר את הסרט, הוא יכול להסביר מה הפך את "הקוסם מארץ עוץ" לאחד הסרטים המכוננים בתולדות הקולנוע האמריקאי. "אני חושב שבמובן מסוים הרעיון הזה של לחצות את הקשת, לעזוב את הבית, למצוא את עצמך, ואז לחזור לקהילה שממנה יצאת כמעין גיבור – במובן מסוים מסע כזה מגלם בתוכו את מהות החלום האמריקאי", הוא עונה. "הקונספט הזה של החלוץ שיוצא למסע, מנצח את שלל המכשולים הנקרים בדרכו וחוזר הביתה זוכה להמון אהדה באמריקה. אם יש משהו שמאחד בין אמריקאים היום – בתקופה שהמכנה המשותף שלנו הצטמצם – זה ללא ספק 'הקוסם מארץ עוץ' ו'אלו חיים נפלאים' (1946) של פרנק קפרה. לדעתי יש בין שני הסיפורים גם המון דמיון ברמת הנרטיב".
לראיונות נוספים:
אנחנו מזכירים לו משהו שאמר פעם ג'ואל כהן, ש"כל הסרטים הם ניסיון ליצור מחדש את 'הקוסם מארץ עוץ'". הוא אולי לא התכוון לכך במלוא הרצינות, ואולי אמר את הדברים בהגזמה, אבל פיליפ מספק התייחסות מפתיעה. "יש איזה מחקר שעשו באיטליה – אני לא זוכר את הפרטים – אבל מה שהם עשו היה לקחת עשרות סרטים ולנסות למצוא דפוסים בסיפור ובדימויים כדי להבין מה היו היצירות הקולנועיות שהשפיעו עלינו, ומה חזר שוב ושוב בסיפור הקולנועי מתחילת הדרך. האלגוריתם הצביע על 'הקוסם מארץ עוץ' כסרט הכי משפיע בתולדות הקולנוע, עוד לפני 'מלחמת הכוכבים' או '2001 אודיסאה בחלל' שהושפעו גם הם ממנו. אין ספק שיש משהו באמירה הזו (של ג'ואל כהן), וש'הקוסם מארץ עוץ' הוא אחד הסרטים הכי חשובים שנעשו אי פעם".
"לינץ'/עוץ" – טריילר
הצופים ב"לינץ'/עוץ" יופתעו לגלות ש"הקוסם מארץ עוץ" לא נחל הצלחה עם צאתו לאקרנים ב-1939.
"אכן, הוא לא הצליח במיוחד. לקח להם כעשור להתקזז על התקציב. רק ב-1949 הם החזירו את עלות הסרט ורק כש-CBS הקרינו אותו שוב ב-1956 הייתה איזו התגלות והוא הפך למסורת שנתית ולחלק מהאתוס האמריקאי. יצא שלקח 17 שנה עד שהסרט הצליח לשבות את הקהל האמריקאי בצורה משמעותית באמת. ניתן לומר בביטחון מלא שאם CBS לא היו משדרים את הסרט שוב ב-1956 כנראה לא היינו מדברים עליו ו'לינץ'/עוץ' לא היה קיים – (צוחק) וגם אנחנו לא היינו יושבים כאן עכשיו".
ה-DNA של לינץ'
"לינץ'/עוץ" מורכב משישה פרקים שכל אחד מהם מארח פרשנ/ית המציעים נקודת מבט ייחודית על החיבור הזה שבין דייויד לינץ' ועולמו הפנטסטי של פרנק ל. באום. אלה כוללים את מבקרת הקולנוע איימי ניקולסון, והבמאים ג'ון ווטרס, דייויד לאורי ("האביר הירוק"), והצמד ג'סטין בנסון ואהרון מורהד, שביימו במשותף את סרטי האימה המוערכים Spring (2014) ו-The Endless (2017). ווטרס במיוחד חושף את הקשר שלו עם לינץ' ויצירתו, ומפליג בזיכרונות אישיים משעשעים מסרטיו שלו עצמו. באופן מפתיע, ווטרס ופיליפ מתעלמים ממקומו של "הקוסם מארץ עוץ" בקרב הקהילה הגאה ותרבות הקאמפ.
"זה כבר קשור יותר ל'קוסם מארץ עוץ' ולא למערכת היחסים בין לינץ' לבין הסרט שבה התמקדתי", מבהיר פיליפ. "אם הייתי עושה סרט על 'הקוסם מארץ עוץ' כיצירה בפני עצמה זה היה סיפור אחר לגמרי. אני מסכים".
לפי מה בחרת את שש נקודות המבט ב"לינץ'/עוץ'"?
"זה מעניין, כי התהליך עבודה שלי מאוד אינטואיטיבי. כשהתחלתי לגבש את הסרט הזה וכבר הייתה לי את הכותרת בראש והנחישות לבצע, עוד לא ידעתי לגמרי איך אגש לנושא, והאמת היא שגם לא הייתי בטוח שבכלל יהיה לנו סרט בסוף. הסרט נוצר בעיצומה של מגפת הקורונה, כך שכל הראיונות יצאו מתוך תהליך די ייחודי.
"החלק הראשון בתהליך היה ריאיון טלפוני – מה שאני מכנה 'ריאיון הג'אז' – שהקלטתי באיכות ירודה בפלאפון. בשלב הזה ניסיתי להבין מה התיאוריה של המרואיין לגבי הקשר בין לינץ' לסרט. אחר כך הייתי בונה תסריט לפרק של אותו אדם בניסיון למצוא את הסיפור שהוא רוצה להעביר, וברגע שגם אני וגם המרואיין היינו מרוצים, הייתי שולח אותו לאולפן הקלטות כדי שיוכלו, בעצם, להקליט את כל הסיפור מחדש. אחד הדברים המעניינים היה שראינו התקדמות תמטית בין פרק לפרק. מישהו היה זורע נבט והאדם אחריו היה מצמיח אותו, וחוזר חלילה. בסופו של דבר כל ששת הפרקים עבדו נהדר האחד עם השני".
היו יוצרים שפנית אליהם וסירבו להשתתף בסרט?
"בהחלט. פנינו לג'ורדן פיל ('תברח'), לראפר flying lotus, לבמאי הקנדי גיא מאדין ('המוזיקה הכי עצובה בעולם'), לקלואי ז'או ('ארץ נוודים') ובראדלי קופר, שאפילו כתב תזה באוניברסיטה על 'איש הפיל'. אבל לפעמים צריך להאמין שכאשר מישהו אומר לך 'לא' יש לזה סיבה – בדיוק כמו שמישהו אומר לך 'כן'".
למה לדעתך "הקוסם מארץ עוץ" כל כך השפיע על לינץ'?
"מדובר בספקולציות, כמובן, אבל אפשר לטעון שלינץ' רואה חלקים מסוימים של עצמו משתקפים בדמותה של דורותי. הדרך שבה 'הקוסם מארץ עוץ' שואב מהחלום ומהסיוט האמריקאי, שני צדדים של אותו מטבע שאנחנו רואים בכלל היצירות של לינץ', כך שהסרט ודאי הותיר עליו רושם עמוק. כמו שאומר דייויד לאורי בפרק השישי, בשלב בילדות שבו אתה מגלה את המשיכה לקולנוע, ישנם כמה סרטים בודדים שישאירו עליך רושם משמעותי. במובן מסוים הסרטים הללו חוזרים שוב ושוב ביצירה שלך, בין שתרצה בכך ובין שלא, בין שאתה מודע לזה ובין שלא, בין שתשים לב ובין שלא. אבל זה לא משהו רע – אלא דווקא היבט מקסים (ביצירה הקולנועית). פליני אמר פעם שהוא עושה את אותו הסרט שוב ושוב ושוב, ולדעתי זו אמירה שחלה על כל אמן גדול – אתה עושה את אותו הסרט ובכל פעם מעמיק עוד קצת ומגלה דברים חדשים. לטעמי, זה חלק מה-DNA של כל יוצר. אני חושב שבמובן מסוים 'הקוסם מארץ עוץ' טבוע בדי-אן-איי של דייויד לינץ', ואני לא חושב שזו אמירה שהוא יסתור. גם אם הוא יכחיש את זה, אני חושב שהסרט שלי מוכיח את הטענה הזו לא רע".
אתה זוכר את הסרט הראשון של לינץ' שראית?
"ייתכן שהסרט הראשון היה 'ראש מחק' אבל הזיכרון החזק הראשון שלי מהעשייה שלו הוא מהרגע שבו צפיתי ב'כביש אבוד' בקולנוע כשרק יצא. זו הייתה ממש התגלות מבחינתי. מאותו הרגע נתפס אצלי הג'וק ולא הייתה דרך לחזור".
אנחנו מבינים שלינץ' עצמו לא רצה לראות את "לינץ'/עוץ".
"זה נכון, אבל הוא שלח לי הודעה מקסימה בנושא. הוא פשוט לא אוהב לדבר על היצירה שלו. אני לא זוכר בדיוק את המילים אבל הוא סירב בנימוס. הוא אמר לי שהוא רוצה 'לפקוח עין על הדונאט'. אמירה מאוד לינצ'ית מצידו. אני חושב שהכוונה היא שהוא רוצה להתמקד בעבודה שלו, וזה בסדר גמור. אני מכבד את הבחירה הזו".
סרטים על סרטים
אלכסנדר פיליפ נולד בלוזאן שבשווייץ להורים צרפתים, וגדל בז'נבה עד גיל 17. הוא למד כתיבה דרמטית באוניברסיטת ניו-יורק, אבל כבר כילד, הוא מספר, צפה בסרטים באופן אובססיבי ואנליטי, עוצר קלטות ומריץ אותן שוב ושוב אחורה כדי להבין איך עשו דבר כזה או אחר. הוא ביים מספר סרטים תיעודיים לא שגרתיים שניסו לפצח תופעות קולנועיות. כך, הוא יצר את "המעריצים נגד ג'ורג' לוקאס" (2010), ובו הוא ביקש להסביר את שנאתם של מעריצי סדרת "מלחמת הכוכבים" דווקא כלפי האיש-אגדה שיצר אותה. אחר-כך הוא ביים את Doc of the Dead (2014), סרט שכותרתו מתייחסת לסדרת סרטי הזומבים של ג'ורג' רומרו ונושאו, כמתבקש, הוא תולדות המתים-החיים בקולנוע. בהמשך הוא הפציע עם "78/52" מ-2017, סרט ששמו אינו בגדר חידה לחובבי קולנוע מושבעים: זהו מספר זוויות הצילום והחיתוכים שמהם מורכבת סצנת הרצח באמבטיה מתוך "פסיכו", ובו מהגגים במאים ואנשי קולנוע בניסיון לפצח את סודה של הסצנה. שני סרטיו הבאים, "הנוסע השמיני: מקורות" (2019) ו"קפיצת אמונה: וויליאם פרידקין על מגרש השדים" (2020), נברו בקרביהם של שניים מסרטי האימה המיתולוגיים של כל הזמנים. הז'אנר הזה, של סרטים דוקומנטריים על סרטים (שאינם תיעוד מאחורי הקלעים), אינו נפוץ במיוחד, ודאי שאינו מזוהה כל כך עם במאי אחד, ומתבקש על כן לתהות מה מושך אליו את פיליפ.
"הסרטים שלי עוסקים, כפי שציינתם, דווקא בצלילה אל מעמקי הקולנוע בניסיון להבין מדוע לסרטים מסוימים הייתה השפעה כבירה עלינו", הוא משיב. "כשסרטים דוגמת 'פסיכו', 'הנוסע השמיני' או 'הקוסם מארץ עוץ' משפיעים כל כך ומשתקפים בכל פן בתרבות הפופולרית זה אומר עלינו משהו – על הלב ועל הנשמה שלנו. וזה מה שאני רוצה 'לחשוף'. אני לא טוען שהסרטים שלי שם כדי לספק תשובות, אבל אני מקווה שהם כן גורמים לצופים לחשוב על המציאות בצורה קצת אחרת, להסתכל על הדברים קצת אחרת, לנסות להרכיב את הפאזל בצורה שתהיה להם הגיונית. אני לא חושב שלמי מאיתנו יש את התשובה ביד, וככל שאני חופר עמוק יותר כך הדלת נפתחת רחב יותר ואנחנו נתקלים ביותר חידות. בסופו של דבר, המפתח הוא הסקרנות. הסקרנות והאהבה לקולנוע. אני מקווה שהסרטים שלי הם גשר שיכול לחבר בין הציבור לבין לימודי הקולנוע. אני רוצה להאמין שהם נגישים, כיפיים ומושכים – חוויה של המסך הגדול. אני רוצה לחלוק את האהבה שלי לקולנוע ואת הגילויים שלי לא רק עם מי שלומד קולנוע אלא גם עם כל מי שאוהב את הקולנוע".
אתה חושב שהסינפיליה הולכת ונעלמת מהעולם?
"לא. הרי רק אתמול (הוא מתייחס להקרנת הבכורה של 'לינץ'/עוץ' בקרלובי וארי, א"ק וש"ד) היה לנו אולם מלא, וזה היה מדהים. אז לא, אני חושב שהיא רק מעמיקה. מובן שהשנתיים האחרונות היו קשות לאולמות הקולנוע, כך שאין ספק שיש לי מזל גדול שאני יכול לטייל ברחבי העולם, ולחלוק את הגיגיי עם כל כך הרבה אנשים ותרבויות שונות. מצד שני, אין ספק שאוהבי הקולנוע נמצאים בכל מקום, אחרת הייתי פושט את הרגל".
במקביל להקרנת "לינץ'/עוץ", יוצג בפסטיבל ירושלים גם סרטו "העמק" מ-2021, שמתעד את הדימוי המערבוני המוכר ביותר בקולנוע: עמק מוניומנט שעל גבול יוטה-אריזונה ששימש רקע לעשרות מערבונים, רבים מהם בבימויו של ג'ון פורד.
"מדובר בסרט שלמעשה מנסה לפרק את מיתוס המערב הפרוע", מרחיב פיליפ. "באופן יותר קונקרטי, בחנו איך השתמשו בדימוי של עמק מוניומנט בקולנוע, במדיה ובפרסומות לאורך השנים – תוך התמקדות מיוחדת בסרטים שצילם שם ג'ון פורד. מה שמעניין בסרטים של פורד שצולמו בעמק מוניומנט הוא שכולם אמורים להתרחש בלוקיישנים שונים, כך שהעמק יכול לייצג בכלל את טקסס. בד בבד, הוא גם השתמש בנרטיבים מגוונים על כל מיני שבטי אינדיאנים במקומות שונים. לכן, כשצופים בכל המערבונים שלו, עמק מוניומנט מייצג את 'המערב הפרוע' גם מבלי שהוא אזוק לאיזה נרטיב ספציפי. הדימוי הזה פגע לא מעט באינדיאנים. במקרה הספציפי (של עמק מוניומנט) מדובר כמובן בשבט הנאוואחו. הסרט אמנם חוגג את פועלו של ג'ון פורד כאמן, אבל הוא גם בוחן את המיתולוגיה של 'המערב הפרוע' לעומת המציאות של עמק מוניומנט, שהוא ללא ספק מקום שקשה לגור בו".
בימים אלה הוא עובד על פרק חדש בפילמוגרפיה המסקרנת שלו, סרט על "ורטיגו" של אלפרד היצ'קוק, שניצב מזה כעשור בצמרת רשימת הסרטים הטובים של כל הזמנים שערך המגזין "סייט אנד סאונד". "זה הסרט הראשון שאני גם כותב את התסריט וגם מקריין, כך שמדובר ביצירה אישית מאוד. הוא מתחקה אחר השורשים של אהבתי לקולנוע, ואני הולך לפתוח גם את מאגרי החומרים המשפחתיים. ספציפית, אני אתמקד בהטיית הראש של ג'ימי סטיוארט בסצנה האחרונה בסרט (רגע לפני שקים נובאק צונחת אל מותה ממרומי מגדל הפעמונים בכנסייה – א"ק וש"ד).57 הפריימים שמרכיבים את הסצנה הזו רדפו אותי מילדות, ואני חושב שזה המקור לאהבה הגדולה שלי לקולנוע והסיבה שאני יוצר בעצמי. זה תמיד היה הסרט מספר אחת בעיניי ותמיד רציתי לעשות סרט עליו. יש לי אובססיה עמוקה ל'ורטיגו'".
