לג'יימי לי קרטיס, שיצאה מטקס האוסקר האחרון עם פסלון נאה על תפקידה בסרט "הכול בכל מקום בבת אחת", היה חלק לא קטן בעיצוב המראה של דמותה בסרט - מבקרת המס, דידרה בובבירדרה. קרטיס הנחילה לה את משקפי הראייה המלבניים האדומים, את חולצת החרדל עם צווארון הגולף וגם את הכרסונית המשתפלת, שרבים הניחו שהיא תותבת אבל לא, היא לגמרי של קרטיס מהבית. למעשה אחד התנאים שלה להשתתפותה בסרט זוכה האוסקר הייתה ש"לא תהיה הסתרה של שום דבר". בעמוד האינסטגרם שלה היא העלתה תמונה של דירדרה וכתבה "בעולם ישנה תעשייה שמגלגלת מיליארדי דולרים, שנועדה להסתיר דברים. אני מכניסה את הבטן שלי מגיל 11, מהרגע שהפכתי להיות מודעת לבנים, לגוף שלי ולג'ינס הסופר צמוד. אבל החל משלב מסוים החלטתי לוותר ולשחרר כל שריר שנהגתי לכווץ כדי להסתיר את המציאות. מעולם לא הרגשתי חופשיה יותר מבחינה פיזית ויצירתית".
7 צפייה בגלריה
"הרגשתי בושה כשנכנעתי לניתוחים פלסטיים כדי להישאר יפה בהוליווד". ג'יימי לי קרטיס
(צילום: Getty Images )
זאת לא הייתה הפעם הראשונה שקרטיס בת ה-64 קידמה בלהט את אג'נדת האותנטיות הפיזית ויצאה נגד הולכת השולל של דימוי גוף. לפני שני עשורים, במהלך הקריירה השנייה של השחקנית כמחברת ספרי ילדים מצליחה, היא השיקה ספר בנושא הערכה עצמית שנקרא "אני עומדת לאהוב אותי" (I’m Gonna Like Me). ובשביל להתחיל עם ההשלמה בתוכה, היא התראיינה למגזין More והצטלמה לשני סטים של צילומים. האחד שבו עברה תחת מכבש התיקונים המקובל - איפור, עיצוב שיער, ריטוש בפוטושופ, תאורה וביגוד מחמיא. זאת כמובן הייתה התמונה שפורסמה על השער. אך בעמודים הפנימיים פורסם הסט ההפוך: קרטיס בגופיית ספורט ותחתונים, ללא כל אמצעי שיפור והטעיה שנועדו ליצור מראית עין מושלמת. בתמונה קרטיס מציגה גוף רגיל בתכלית, נפלא כשלעצמו, אבל לא כזה שעונה על התפיסה ההוליוודית. בכתבה צוינו בפירוט גם הכסף, הזמן ומספר האנשים שנדרשו כדי לבצע את השינוי.
לכתבות נוספות במדור:
"כשאני מסירה את הבגדים שלי, מתגלה מציאות אחרת", היא אמרה באותו ריאיון, "אין לי ירכיים נהדרות. יש לי חזה גדול מאוד, בטן קטנה, רכה ושומנית ושומן גבי. אנשים מניחים שאני מסתובבת בשמלות קטנות עם רצועות ספגטי. זה טריקי להציג את ג'יימי של הגלאם, המושלמת, עם הגזרה הנהדרת. אני לא רוצה שהנשים התמימות בנות ה-40 בעולם, יחשבו שככה אני במציאות. זאת הונאה, ואני זו שמנציחה אותה".
7 צפייה בגלריה
"ההחלמה שלי מהתמכרות לסמים היא ההישג הגדול ביותר בחיי". ג'יימי לי קרטיס
(צילום: Getty Images )
קרטיס הייתה הנציגה המושלמת למהלך הזה, שדי הקדים את זמנו, מאחר ובסרטים שהשתתפה בהם, בעיקר הקומדיות כמו "שקרים אמיתיים", שבה גילמה את אשתו האפורה של סוכן ביון אמריקני, והסרט "מושלם", שבו שיחקה מדריכת כושר אירובי שמנהלת רומן עם ג'ון טרבולטה - כמו גם בסרטים המפורסמים האחרים שלה, "דג ושמו וונדה" ו"שישי הפוך" - היא הציגה גזרה מושלמת שהפכה לאחד מסימני ההיכר המזוהים איתה. ארבע שנים לאחר הצילומים ל-More קרטיס התראיינה שוב למגזין ודיברה על השפעות הכתבה הראשונה. "זאת הייתה דרך לתקן, לומר 'אני מצטערת שגרמתי לך להרגיש פחות, כי אני בדיוק כמוך'. זאת הייתה המטרה שלי. ידעתי שברמה מסוימת נשים שנאבקו בזה יעריכו את זה, אבל לא צפיתי לשנייה את התגובה הרחבה יותר וגם לא את התגובה המתמשכת לכתבה. כנראה שזאת תהיה התרומה הגדולה ביותר שאולי אתרום אי פעם כאשת ציבור".
מלכת סרטי האימה שביקשה להמציא את עצמה מחדש
כמי שנולדה למשפחת מלוכה הוליוודית, קרטיס הכירה את תעשיית הבידור מקרוב. היא נולדה בלוס אנג'לס, בת שנייה לפאוור-קאפל דאז טוני קרטיס ("ספרטקוס", "חמים וטעים") וג'נט לי, שתיזכר בעיקר כשחקנית שנרצחה באמבטיה של אלפרד היצ'קוק ב"פסיכו". הנישואים החזיקו מעמד עד שקרטיס הייתה בת ארבע, ואז הסתיימו בגירושים, קונספט שמצא חן בעיני שני הוריה של קרטיס, שהרבו להינשא ולהתגרש בהמשך הדרך. קרטיס למדה בפנימייה יוקרתית בקונטיקט ושקלה ללמוד עבודה סוציאלית, אבל בתום סמסטר אחד באוניברסיטה קליפורנית היא נכנעה לגנים. היא החלה להגיע לאודישנים וקיבלה כמה תפקידי אורחת בסדרות "קולומבו", "ספינת האהבה" ו"המלאכיות של צ'ארלי".
את התפקיד המשמעותי הראשון שלה קיבלה ב-1978, זה שפתח לקרטיס בת ה-19 את צ'אקרת סרטי האימה והפך אותה לשחקנית מוכרת. "ליל המסכות" (Halloween), שבו גילמה את לורי סטרוד, בייביסיטר שנאבקת בפסיכופט הרצחני, מייקל מאיירס. הסרט נחל הצלחה קופתית מפתיעה כסרט עצמאי כשהרוויח קרוב ל-100 מיליון דולר עם השקעה של 300 אלף בלבד. ההצלחה הסלילה את קרטיס לעוד כמה סרטי אימה שהעניקו לה את התואר "מלכת הצעקות" אבל גם עוררו אצלה את הרצון לגוון קצת את קריירת המשחק שלה.
7 צפייה בגלריה
"סרטי אימה העניקו לי חיים, ויש לי כבוד עצום אליהם, אבל כצופה אני ממש לא אוהבת אותם". מתוך "ליל המסכות" של ג'ון קרפנטר
לדבריה, קרטיס מעולם לא התכוונה להפוך לפרזנטורית של סרטי אימה. היא לא אוהבת לצפות בסרטים אלימים ולא אוהבת לפחד. אלא מעדיפה "דברים נחמדים, ריחניים ושקטים", להגדרתה. למרות כל הדעות הנחרצות, היא מנסה לעולם לא להתווכח. "לי ובעלי היו כנראה שניים או שלושה ריבים ב-38 שנים", היא חושפת בריאיון ל"ניו יורק טיימס".
"סרטי אימה העניקו לי חיים, ויש לי כבוד עצום אליהם", היא מודה בריאיון רדיו לכריס מוילס, "אבל כצופה אני ממש לא אוהבת אותם. אפילו סרטי אנימציה. החברים שלי תמיד יזהירו אותי, 'ג'יימי את לא יכולה לצפות בזה, זה מפחיד מדי'. בעלי ואני נשבענו בנדרי החתונה שלנו שלא נעשה מסיבות הפתעה אחד לשנייה, וגם הילדים שלי ידעו בשלב מוקדם שלא כדאי להבהיל את אמא". למרות כל אלה, יזמה קרטיס את שובה של לורי סטרוד לסרט נוסף ב-1998, במלאת 20 שנה ליציאת סרט המקור, שהצטרף לסדרה הבלתי נגמרת של סרטי "ליל המסכות". בפרודיית האימה של ראיין מרפי, "מלכות הצעקה" (Scream Queens), היא גילמה דיקנית של קולג' מקומי שנאבקת באחוות סטודנטיות אכזרית ומתנשאת.
העובדה שנולדה להורים הוליוודיים גררה לדבריה של קרטיס לא פעם השערות, שלא לומר האשמות, שהייחוס הוא זה שסלל לה את הדרך. בנאום התודה שלה בטקס פרסי ה-SAG שלה סיפרה איך כשהיתה בת 19 קיבלה את התפקיד הראשון שלה, בסרט שאבא שלה כיכב בו. NEPO BABIES, זה הכינוי שקיבלו בהוליווד אותם "ילדי נפוטיזם" שנולדו להורים מפורסמים ופשוט שייטו בקלילות במעלה הזרם במקום שבו אנשים רגילים נאבקו על כל נשימה מעל המים. "מעולם לא הבנתי, וכנראה גם לא אבין, בגלל אילו תכונות התקבלתי לעבודה באותו יום", כתבה קרטיס בפוסט שהעלתה לאינסטגרם שלה, לצד תמונה משפחתית ישנה עם הוריה ואחותה, "אבל מאז שחתמתי על חוזה השחקנית שלי עם אולפני יוניברסל ועד לשנת היצירה המרהיבה האחרונה, כ-44 שנים מאוחר יותר, לא עובר יום בחיי המקצועיים מבלי שמישהו מזכיר לי שאני בתם של כוכבי קולנוע. השיח הנוכחי על 'נפו בייביז' נועד להקטין, להכפיש ולפגוע... זה מעניין איך אנחנו מיד מניחים בנבזיות שלמישהו שקשור למישהו מפורסם אחר בתחום האמנות, לא יהיה שום כישרון משלו".
"אני יודעת שיש כל כך הרבה אנשים בתעשייה הזאת שלא זוכים לעבוד כשחקנים ומסתכלים על טקסים כמו אלה ותוהים 'האם זה אי פעם יהיה אפשרי עבורי?', ואני יודעת שהם מסתכלים עלי וחושבים 'נפו בייבי, בגלל זה היא שם', ואני לגמרי מבינה את זה. אבל האמת היא שאני בת 64 וזה פשוט מדהים!", חתמה קרטיס בדמעות.
על פי דיווחים בחודש האחרון, בדיסני כבר מתקדמים עם גרסת ההמשך ל"שישי הפוך", עם קרטיס ולוהן באותם תפקידים – אמא ובת. "שישי הפוך" מבוסס על רומן באותו שם של מרי רודג'רס משנת 1972, וכבר עובד למסך פעמיים לפני הסרט מ-2003 - ב-1976 בכיכובם של ברברה האריס וג'ודי פוסטר, וב-1995 עם שלי לונג וגבי הופמן. אבל גרסת לוהן-קרטיס השיגה את ההצלחה הגדולה ביותר, כשגרפה למעלה מ-160 מיליון דולר בקופות.
"כשהסתובבתי בעולם עם 'האלווין' אנשים רצו לדעת אם עומד להיות עוד 'שישי הפוך"", אמרה קרטיס בראיון משותף לה וללוהן בניו יורק טיימס, לרגל ציון 20 שנה לצאת הסרט. "זה ממש הזיז אצלי משהו. כשחזרתי, התקשרתי לחברים שלי בדיסני ואמרתי, 'זה מרגיש כאילו צריך לעשות סרט'".
ו"שישי הפוך" הוא לא הסרט היחיד של קרטיס ששב אליה מהעבר: ב-2017 הציע לה הבמאי דיוויד גורדון גרין, לחזור ל"האלווין", סרט נוסף בסדרה, שבו גילמה קרטיס את לורי המבוגרת, אלכוהוליסטית כבדה, מוכת פוסט-טראומה, שבילתה עשרות שנים בהכנות לקרב חוזר עם הנבל שהטיל עליה אימה לפני זמן כה רב. קרטיס הסכימה לעלות על הסיפון. הסרט, דרמת אימה מסוג קצת שונה, שבר שיאי מכירות יחסית לז'אנר ה'סלאשר', והכניס למעלה מ-255 מיליון דולר ברחבי העולם. בערב יציאת הסרט, גרין הושיב את קרטיס ושטח בפניה את החזון שלו לגבי סרטי ההמשך שישלימו את "האלווין" לטרילוגיה - האחד יעסוק בתגובת אנשי העיירה למאיירס ובאופן שבו אלימות של ההמון עלולה לנבוע מהפחדים הקולקטיביים שלו, והשני בריפוי של לורי לפני ההתנגשות האחרונה והבלתי נמנעת שלה עם הרוצח.
אבל נחזור אחורה, לימים שבהם קרטיס ביקשה להמציא את עצמה מחדש בתפקיד אחר ממחוללת צווחות. ב-1983, חמש שנים אחרי "ליל המסכות" הראשון, קרטיס קיבלה תפקיד משנה של יצאנית טובת לב בקומדיה "משנה מקום משנה מזל", עם דן אקרויד ואדי מרפי. המשפט "כל מה שיש לי בחיים האלה זה הגוף הזה, הפנים האלו ומה שיש לי פה, למעלה", שאמרה בסרט, כשהיא מצביעה על הראש שלה, הפך לשורה הבלתי נשכחת שלה, כאשר היא אפילו עוד לא ידעה שהיא תהיה כזאת. אחר כך הגיע התפקיד הראשי ב"דג ושמו וונדה", שם קרטיס נתנה ליכולות הקומיות שלה להתפרע, סרט האקשן הקומי, "שקרים אמיתיים" ועשור לאחר מכן גם "שישי הפוך", שבו היא מגלמת את אימה של לינדזי לוהן, נערה מתבגרת, שעוגיית מזל סינית גורמת להן להתחלף בגוף שלהן למשך שבוע. כל הסרטים האלה הצליחו בקופות, ומילאו את ארון הפרסים היהודי של קרטיס במועמדויות לפרסים ובפסלונים נאים.
אבל אם קרטיס הייתה זקוקה להוכחה שהיא באמת שחקנית נהדרת, המציאות סיפקה לה את הנסיבות המתאימות, אם כי לא בהכרח האופטימליות. ממש כמו לורי סטרוד של "האלווין", שהתמודדה עם המצוקות שלה באמצעות אלכוהול, קרטיס גילתה בגיל 41 שהיא מכורה לאלכוהול ולוויקודין. זאת הייתה התפכחות לאחר עשור של התמכרות, שאותה הסתירה בכישרון גדול כל כך שאיש לא הבחין בה. אפילו לא בעלה, כריסטופר גסט, ושתי בנותיה המאומצות, רובי (שאז עוד נקראה תומס, ויצאה כטרנסג'נדרית בגיל מאוחר יותר) ואנני. כמו את הגנטיקה המוצלחת שלה, גם את ההתמכרות היא למדה מהטובים ביותר. אביה, טוני קרטיס, סיפר בביוגרפיה שלו שהוא נהג לצרוך אלכוהול וכדורים גם ליד בתו הקטנה, הרגל שהמשיך גם כשהיא התבגרה, וכלל אפילו צריכת קוקאין משותפת לשניהם. אחיה למחצה, ניקולס, מת ממנת יתר של הרואין כשהיה בן 21.
עשר שנים קודם לכן קרטיס התמודדה עם הדרישה ההוליוודית לנעורי נצח, ועברה כמה ניתוחים פלסטיים בניסיון להיענות לה. היא ראתה את הוריה "מושלכים" מהתעשייה והרגישה על בשרה את הארעיות של המקצוע שבחרה, במיוחד בקרב נשים. בעקבות ניתוח שגרתי היא החלה להשתמש בוויקודין, שימוש שהלך והתרחב והשתרע על פני עשר שנים. "המורפיום הופך לאמבטיה החמה שממנה אפשר לברוח מהמציאות הכואבת. הרדמתי את עצמי מהמציאות על בסיס יומי", היא כתבה בבלוג שלה ב"האפינגטון פוסט" לאחר מותו של מייקל ג'קסון. "אבל היה לי מזל. הצלחתי להבין שהכאב התחיל מזמן והרחק מכאן, כאב שהייתי צריכה להקהות". במשך עשור היא התחמקה והסתירה, ואפילו גנבה כדורים מאחותה קלי, גם היא שחקנית, שהתאוששה מעצם שבורה באותה תקופה. מאוחר יותר היא התוודתה בפני אחותה במכתב שמעולם לא שלחה, אבל שומרת כדי להזכיר לעצמה עד לאן התרחקה מהתלם.
ההתפכחות הגיעה ב-1999 וקרטיס נכנסה להליך גמילה. "ההחלמה שלי מהתמכרות לסמים היא ההישג הגדול ביותר בחיי", כתבה אז בבלוג, "גדול מבעלי, גדול משני ילדיי וגדול מכל עבודה, הצלחה וכישלון. אבל זה דורש עבודה, עבודה קשה וכואבת", והוסיפה כי היא "מצליחה יותר מאי פעם, ומרגישה חיובית מתמיד. ועדיין, יש ימים קשים. כשאמא שלי חלתה וסביבה היו בקבוקי כדורים בכל פינה, אמרתי לעצמי, 'את לא הולכת לחזור לשם'. אני שוברת את המעגל שהרס את חיי הדורות במשפחה שלי. אני יודעת שאני מכורה ושאני אלכוהוליסטית. בין הסיבות לזה, אני מונה גם את הלחץ של החיים בצילם של אימי, והגוף המפואר שהיא נודעה בו, ויותר מכך, את הבושה שהרגשתי כשנכנעתי לניתוחים פלסטיים כדי להישאר יפה בהוליווד. גם אני, שהפכתי מפורסמת בזכות הגוף שלי, השתעבדתי לניתוחים האלו ואני מתחרטת על כל אחד ואחד מהם".
אי של שפיות בשואו-ביז ההוליוודי
במאבק בין איזון השאיפות של קרטיס כשחקנית ורגשות האשם על המרחק ממשפחתה, ניצחו השניים. ההחלטה למקם את האימהות שלה בשלב הגבוה ביותר בסדר העדיפויות התקבלה אצלה בשלב מוקדם יחסית. לאחר צילומי הסרט "פלדה כחולה", שתבעו ממנה לילות ארוכים מחוץ לבית, קטריס הכריזה שהיא לוקחת הפסקה מקריירת המשחק שלה ומקדישה את זמנה לגידול ילדיה. היא ללא ספק דוגמה לשפיות מתמידה בשואו-ביז ההוליוודי, בטח יחסית להורים שלה - אימה נישאה ארבע פעמים, אביה שש ואביה החורג שלוש. קרטיס חיה בביתה בסנטה מוניקה כבר מעל שלושה עשורים ו"אני נשואה לבעלי הראשון, אתה יודע למה אני מתכוונת?", היא אומרת בראיון ל"וושינגטון פוסט".
אל בעלה היא התוודעה לראשונה כשדפדפה בגיליון של מגזין "רולינג סטון". הוא בדיוק סיים את הצילומים לסרט הפרודיה המוצלח "ספיינל טאפ". קרטיס, כמו באגדות, הראתה לחברה את התמונה במגזין, ואמרה שהיא תתחתן עם הבחור מימין. היא אפילו השאירה את מספר הטלפון שלה אצל הסוכן שלו, אבל גסט לא התקשר. כמה שבועות מאוחר יותר הם נפגשו במקרה במסעדה, והשאר היסטוריה. למרבה הנוחות גסט האנגלו-אמריקני הוא נצר למשפחה דיפלומטית מבריטניה ומתהדר בתואר ברון, מה שאומר שקרטיס היא רשמית ברונית. בעבר סיפרה שבביקורים שלה בלונדון היא מקבלת יחס טוב יותר כשהיא מזמינה מקומות במסעדה ומזדהה עם תואר האצולה שלה, מאשר תחת שמה האמיתי.
7 צפייה בגלריה
השאירה את מספר הטלפון שלה אצל הסוכן שלו. ג'יימי לי קרטיס ובעלה. כריסטופר גסט
(צילום: Ashley Landis/Invision/AP)
הפרישה הזמנית מתעשיית המשחק הביאה אותה לעולם הפרסום. היא השתתפה בפרסומות של חברות תקשורת, אלקטרוניקה, השכרת רכבים וכנראה המפורסמת שבהן - יוגורט פרוביוטי ש"עוזר לך לעשות קקי", כפי שהיא מכריזה בחיוך בריאיון ל"אינדי ווייר". "מכירת יוגורט שעושה לך קקי היא למעשה שירות ציבורי. זה שונה מ'אם תשתמש בקרם האנטי-אייג'ינג הזה, תיראה צעיר יותר'". אבל הזמן עבר, שתי הבנות התבגרו והתחתנו וקרטיס הביטה על בעלה ואמרה "אוקיי, עכשיו אני הולכת לעשות את העבודה שלי".
העבודה הזו כללה בינתיים הקמת חברת הפקה, Comet Pictures, ארגון צדקה, My Hand in Yours, שמוכר פריטים מעוצבים ותורם את הכנסותיו לבית החולים לילדים בלוס אנג'לס, ורשימה מלאה של פרויקטים קולנועיים שמשכו אותה הרחק מחוץ לאזור הנוחות שלה. הפרויקט המפורסם ביותר הוא כמובן "הכול בכל מקום בבת אחת", שהתפוצץ בטקס פרסי האוסקר האחרון עם 11 מועמדויות ושבע זכיות. "זה נעשה מהר, ובעבור מעט מאוד כסף", סיפרה קרטיס ל"ניו יורק טיימס" על הצילומים שארכו חמישה שבועות עם תקציב של 20 מיליון דולר. הצילומים הסתיימו בדיוק כשמגפת הקורונה התחילה לסגור את העולם. רוב הסצנות של קרטיס הסתיימו בימים הראשונים אבל היא נשארה על הסט עד הסוף. "אני שואלת הרבה שאלות", היא מסבירה ל"אינדי ווייר", "אני בוחנת איך אנשים משתמשים במצלמה, זוויות, עדשות. הרגשתי את העומק של הכול". מעבר לזה ההמתנה השתלמה - קרטיס מצאה באחת מחנויות הווינטג' באזור הצילומים שישה כיסאות פולוק אותנטיים, וקנתה כל אחד מהם ב-250 דולר במקום בכמה אלפים.
7 צפייה בגלריה
"לא הבנתי את הסרט. אבל כל כך הכרתי את הדמות, כי אני יודע כמה היא בודדה וכמה היא נשכחת". קרטיס, מתוך "הכול בכל מקום בבת אחת"
דירדרה, מבקרת מס ההכנסה שעובדת על התיק של אוולין (מישל יאו) בזמן שהיא מבינה שהיא התקווה האחרונה של יקום רב יקומי במשבר, היא דמות חסרת רחמים, אבל קרטיס מתייחסת אליה באהדה. "לא הבנתי את הסרט. אבל כל כך הכרתי אותה, כי אני יודע כמה היא בודדה וכמה היא נשכחת. הבנתי איזה גן קיים בתוכה", היא אומרת ומוסיפה שהתעקשה שלדירדרה יהיו ציפורניים יפות כי "אני באמת מאמינה שהמגע הזה עם המניקוריסטית שלה הוא המגע הפיזי היחיד עם אדם אחר שיש לה בחייה". הגישה של קרטיס הוכיחה את עצמה, האוסקר שקיבלה ונאום התודה הבלתי מתוכנן שהגיע איתו מבססים את מושבה של קרטיס בתא המכובד והמלבלב של הלן מירן ("גולדה"), ג'ניפר קולידג' ("הלוטוס הלבן"), ג'ין סמארט ("האקס") ונשים נוספות שהקריירה שלהן פורחת דווקא בגילים שנחשבים מתקדמים יחסית, והן רק הולכות ומשתבחות. אמן.
