בקיץ 1935, על רקע קריסת מטבע הפרנק הצרפתי, הכריז ראש הממשלה פייר לאבאל על מצב חירום לאומי ותבע לעצמו סמכויות מיוחדות לטיפול במשבר הכלכלי. כ-500 צווים ממשלתיים יצאו לפועל ללא אישור חברי הפרלמנט, למרות התנגדות חריפה מצד האופוזיציה - ובראשה לאון בלום, הסוציאליסט שקבע שהתקנות החדשות נגועות בפשיזם ונועדו לטענתו לחזק את מעמדו של איש הימין. כמו בפרלמנט, כך גם בציבור הרחב. הניסיון לפרוץ את שיטת האיזונים והבלמים נענה בתגובות זועמות של האזרחים ותרמה למהפך אדיר בבחירות יוני 1936, שהוליכו את החזית העממית ואת מנהיגה בלום לשלטון. מיד עם כניסתו לתפקיד, ראש הממשלה החדש ביטל את הצווים של קודמו, אולם שנה אחת בלבד לתוך כהונתו הוא מצא עצמו מתמודד עם משבר דומה על רקע היחלשות הפרנק. הפתרון: הכרזה על מצב חירום לאומי. כמה אירוני שהמנהיג שיצא נגד התמרון של יריבו הפוליטי לאבאל, תבע לעצמו את אותן סמכויות בלתי מוגבלות.
live
"יום אפס" – טריילר
(באדיבות נטפליקס)
ככה זה עם פוליטיקאים, מימין או משמאל, ולא רק בצרפת. הם חומדים את ההזדמנויות להעצים את השפעתם באופן לא מבוקר מתוקף סמכויות לשעת חירום. "משילות" קוראים לזה בישראל. תאוות הכוח של מנהיגים היא עניין אנושי וטבעי והפרדת הרשויות נועדה כדי לרסנה כחלק מהמערכת הדמוקרטית. אבל שעת חירום היא שעת הכושר שלהם להעמיק את אחיזתם בשלטון - וכשאין בנמצא משבר, לפעמים צריך להמציא אותו. כך קרה למשל במקרה של אדולף היטלר, כשבפברואר 1933 הוא עשה צעד ראשון לייסודו של הרייך השלישי ורדף מתנגדים פוליטיים על רקע הצתת הרייכסטאג, שעל פי החשד נעשתה ביוזמתו. כך גם במקרה של ולדימיר פוטין, שעלה לגדולה על רקע המלחמה בצ'צ'ניה ופיגועי התופת בערי רוסיה שחלקם בוצעו על ידי אנשיו. כל אלה הם חלק מהמציאות שלנו בעבר ובהווה, והסדרה החדשה "יום אפס" של נטפליקס מגוללת תרחיש דומה שעלול לצוץ בעתיד בארצות הברית במקרה של שעת חירום, והפוליטיקה סביבו.
עלילת "יום אפס" נפתח באירוע המחולל שמוציא אותה לדרך: מתקפת סייבר כוללת ששיתקה את ארצות הברית כולה במשך דקה אחת. דקה אחת בודדת שעלתה בחייהם של אמריקנים רבים, והפכה לאיום אדיר ובלתי ניתן להכחשה על חייהם של המונים בעתיד. המתקפה המסתורית מטלטלת את האומה כולה, וגם את מנהיגיה בצבא ובסוכנויות המודיעין, בקונגרס וגם בבית הלבן. מערכת הביטחון על אגפיה המתקדמים לא הצליחה למנוע את הפיגוע רב ההיקף הזה, אפילו לא להתריע ממנו. ממש כמו במקרה של צה"ל, שב"כ ויחידת 8200 ערב 7 באוקטובר. וכמו אותו יום נורא ואלו שהגיעו אחריו בישראל, גם בארצות הברית המדומיינת של הסדרה, הציבור לוקה בהלם ונתקף בחרדה. וכך גם ההנהגה חסרת האונים, שלא מצליחה להתחקות אחר האשמים. זהו משבר אדיר בעל השלכות מהותיות על המדינה, ואיתו מגיעות גם תופעות הלווי: תיאוריות קונספירציה שמופצות לכל עבר, ותככים ומזימות פוליטיות מאחורי הקלעים.
מתקפת הסייבר היא האירוע המחולל של "יום אפס", אבל היא לא הלב של הסדרה שמתרכזת בגלי ההדף שלה בחברה האמריקנית, ברשויות השלטון, במערכות הביטחון, ערוצי התקשורת וגם הרשתות החברתיות. בתוך הכאוס, ומתוך ניסיון נואש להחזיר את אמון הציבור במנהיגיו, הנשיאה אוולין מיטשל (אנג'לה באסט) מזמנת את קודמה בתפקיד ג'ורג' מאלן (רוברט דה-נירו) לעמוד בראש ועדת חקירה מיוחדת בעלת סמכויות חריגות שלא עומדות בקנה אחד עם החוק האמריקני וערכי החוקה שאותו הוא מייצג. זה צו השעה. אין בריה. הנשיא בדימוס הוא דמות נערצת בציבור ולכן נתפס כאדם הנכון לתפקיד, שבניגוד לפוליטיקאי נכלוליים כמו ראש בית הנבחרים החלקלק (מתיו מודין), לא ינצל את כוחו לרעה. אבל מאלן, גבר מזדקן שיצא לגמלאות ומבלה בנעימים באחוזה מבודדת בחברת אשתו השופטת (ג'ואן אלן), אינו שש לחזור לחיים הציבוריים ולנאמניו שליוו אותו אז, כמו מנהלת לשכתו (קוני בריטון) ועוזרו האישי (ג'סי פלמונס).
המתנגדת החריפה ביותר לקאמבק של מאלן הקשיש היא בתו חברת הקונגרס (ליזי קפלן), שמזהירה אותו מהאתגרים הקשים שעומדיו בפניו ושעלולים להחריב את מורשתו. "אתה לא מבין את הדור הזה, אתה לא מחובר למציאות", הוא גוערת בו, והיא צודקת. אביה גדל, התחנך ושגשג כמנהיג בתרבות פוליטית שונה, יש לו כבוד לערכים דמוקרטיים וממלכתיות, והוא לא נוכח בטיקטוק או בפייסבוק. ושואב מידע ממקורות מוסמכים או מעיתונאים ותיקים ולא משפיענים ומפיצי פייק ניוז כמו ברנש חלקלק תואם אלכס ג'ונס (דן סטיבנס), שחובב קונספירציות ואת ההכנסות שבצידן. ולמרות זאת, מאלן מקבל על עצמו את התפקיד לבקשתה של מיטשל, נשיאה אפריקנית-אמריקנית, שהיא התגלמות החזון של קמלה האריס בבית הלבן שלא התממש. מהזווית הזו, די ברור שמאלן הוא בן דמותו של ג'ו ביידן - הזקן, הלא תמיד חד, אבל ישר והגון, ולכן נדון לכשלון במציאות העכשווית. הקודרת.
דווקא בגלל ארכאיותה, הדמות של מאלן מוצלחת כל כך ויכולה לנתב אותנו כצופים בתוך העלילה הפתלתלה שמערבבת פוליטיקאים, אנשי עסקים וכהני היי-טק שמשלבים כוחות מאחורי הקלעים - ממש כמו במציאות שלנו הסבוכה אף יותר, כשכולנו מופצצים תדיר בפייק ניוז, דפי מסרים ותיאוריות קונספירציה. מילא זה שהחתירה לאמת הופכת להיות בלתי אפשרית, הבעיה היא ששקרים כבר בלתי ניתנים להפרכה. מנגנון ההגנה של רובנו הוא להשתבלל בתוך קונכיה ולהקיף אותנו בבועה סטרילית שאליה חודר רק מידע שמחניף לדעה המועדפת עלינו. מאלן בגילומו של דה-נירו הוא נציג של העולם הישן. הוא זקן, לא מגניב או כיפי. בומר. אבל הוא משמש עוגן יציב ומכוון מטרה לחשיפת העובדות והתסריט, שגיבש אריק ניומן (יוצר הסדרה "נרקוס") ביחד שותפיו לכתיבה העיתונאים נואה אופנהיים ומייקל שמידט, נשען על הדמות שלו ועל דה-נירו שמגלם אותה היטב.
העולם של "יום אפס" מרגיש מאוד מציאותי, משקף היטב את עולמנו שלנו ואף מגיב לו כמצופה מתסריטאים בעלי רקע עיתונאי. נקודות ההשקה הן טכניות כמו למשל שילובם של מגישי חדשות מוכרים כמו וולף בליצר מ-CNN או ניקול וואלאס מ-MSNBC ש"מסקרים" את המשבר, אבל גם אלגוריות. לא, אין בסדרה דמות שמסומנת כתואמת דונלד טראמפ, שנוא נפשו של דה-נירו, אבל בצללים אפשר לזהות אנשי ממון מושחתים ואילי טק שרוצים, ויכולים, לשנות את העולם לו רק יסירו את המגבלות החוקיות שמוטלים עליהם. אילון מאסק לוחש על אוזנו של טראמפ ומקיש על עור התוף שבתוכה, ואילו בסדרה תהליכים דומים מתרחשים באופן מתוחכם יותר, באמצעות טכנולוגיה מתקדמת שמסוגלת, אם רק צריך, לייצר איום קיומי יש מאין ולקדם מצב חירום בשירות הפוליטיקאים תאבי כוח, ומיליארדים תאבי בצע. מולם מתייצבים עובדי המדינה, אנשי מערכת הביטחון ונציגי הרשות השופטת - "הדיפ סטייט" שנחוצים כדי להגבילם.
"יום אפס" היא סדרת מתח מצוינת שמגיבה כמעט בזמן אמת, ולא בהכרח בכוונת תחילה למציאות הפוליטית הנוכחית בארצות הברית כפי שהיא מוגדרת מחדש בימים אלה תחת משטר טראמפ (ומאסק), אבל היא לא מיועדת רק לקהל אמריקני. צופים ישראלים יכולים למצוא בה עניין רב, ולא רק בגלל דמותו של סוכן המוסד נתן (מארק איווניר), ידידו הוותיק של מאלן. משברים לא חסרים בארץ, כולל כאלה שמוגדרים כאיומים קיומיים אשר מניעים את שינוי הסדר הקיים תוך התעלמות מהחוק, זכויות אדם המוגדרות בו והמערכות שנועדו לשמור עליהם. תמיד יהיה מי שיראה בשעת חירום שעת כושר, הזדמנות שיש לנצל אותה לטובתו. הסדרה מציגה הלך הרוח המקיאווליסטית הזו כפי שהיא מתחוללת בארצות הברית הדמיונית, אבל היא משקפת את מה שקרה בצרפת וגרמניה ערב מלחמת העולם השנייה, וחזר ואירע שוב ושוב אז עכשיו ובכל מקום. "יום אפס" היא אזהרה חמורה גם עבורכם, לו רק תסכימו לצאת מהקונכיה ולצפות בה.
