זה היה מחזה שרוב האוסטרלים לא ראו מעולם עד השבוע. בתוכניתה היומית "שרי", המשודרת כל ערב בשעות הפריים-טיים בערוץ סקיי ניוז אוסטרליה, המגישה שרי מרקסון שידרה ריאיון שקיימה כמה שעות קודם לכן עם עמרי שיפרוני, שאיבד חלק מבני משפחתו וחבריו מקיבוץ בארי. מרקסון הייתה יכולה לערוך את הריאיון, שהוקלט מראש בגלל הפרשי הזמנים בין ישראל לאוסטרליה, אך בחרה לשדר אותו כפי שצולם - מסיבה מאוד ספציפית. באמצע הריאיון, כשהשניים עומדים על המדשאות של פארק הירקון סמוך לבמת טקס הזיכרון הלאומי, החלה להישמע לפתע אזעקה ומרקסון, כמו כולם, נשכבה על הדשא. למרות שלא הייתה בשידור חי, היא המשיכה לשדר את שמתרחש מסביבה.
שרי מרקסון בזמן האזעקה בפארק הירקון
(באדיבות סקיי ניוז אוסטרליה)
"ברור שזה היה מפחיד. זו הייתה האזעקה הראשונה שלי וזה לא דבר אופייני שקורה באוסטרליה, עבורנו זה מאוד זר", היא משתפת בריאיון ל-ynet. "באותו יום גם ככה הכול היה לחוץ, עם הפחד מפיגועים. חשבתי שזה יכול לקרות, הרי מהרגע שנחתתי פה אני מחוברת לאפליקציה של פיקוד העורף, אבל כשזה קורה לך בפעם הראשונה זה שוק ענק, זה הכי רחוק מאוסטרליה הבטוחה שאני מכירה".
מרקסון (40, נשואה עם שני ילדים), אשר נולדה בסידני למשפחה יהודית ומעולם לא הסתירה את שורשיה. היא עיתונאית מוכרת במדינתה כבר למעלה משני עשורים, עם לא מעט פרסי עיתונות בארון. את הקריירה העיתונאית שלה היא החלה בגיל 16 בלבד בעיתון "הטלגרף" המקומי, ומאז כתבה מאמרים ב"ניו יורק פוסט" ובעיתונים אנגליים, ואף עבדה בערוץ 7 הפופולרי במדינה וערכה את עיתון The Australian. ב-2018, מרקסון נחתה על כיסא המגישה הראשית של תוכנית התחקירים והאקטואליה (שאף נקראת על שמה) ברשת סקיי, ומשדרת בכל ערב לכחצי מיליון צופים בממוצע.
בשנה האחרונה היא מסקרת מרחוק, אך באופן אינטנסיבי ושוטף, את המלחמה בישראל. אלא שבניגוד לערוצים אחרים מעבר לים, היא ורוב חבריה לתחנה נוקטים בקו מנחה מאוד ברור ופרו-ישראלי. כמעט בכל יום בתוכניתה היא מנתחת את שמתרחש בארץ, אך השבוע האחרון שמסתיים היום (ה') עם טיסתה חזרה לאוסטרליה, היה ביקורה הראשון בארץ מאז פרצה המלחמה. לצד המשדרים האינסופיים ששידרה מכאן בשעות הפוכות, היא גם הצליחה אולי להבין עוד משהו על הישראלים.
"הפער הכי גדול הוא לראות שבזמן שבעולם ובאוסטרליה צועקים חזק ממש למען הפסקת אש, פה לא פגשתי מישהו שלא תומך במלחמה ללא קשר לעמדתו הפוליטית. זה היה מפתיע, אבל אני מבינה אתכם, אתם לא רוצים לחיות בפחד מחמאס וחיזבאללה".
לוח הזמנים שלה בארץ עמוס לעייפה. בשהותה פה היא גמעה מרחקים בין ירושלים, שם ראיינה את ראשי הממשלה לשעבר אהוד אולמרט ונפתלי בנט (הבוקר היא אף קיימה שיחה של 45 דקות עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, אך לא ריאיון), צפון הארץ ודרומה מהן היא שידרה, וקיימה ראיונות מטלטלים, כשישבה פעם אחר פעם עם משפחות של קורבנות 7 באוקטובר ומשפחות חטופות וחטופים.
"החוויה הזו הייתה מאוד מרגשת עבורי. אין רגע אחד שאזכור יותר מכל מהשהות כאן, אלא כמה רגעים. כל ריאיון עם בן משפחה של נרצח או חטוף היה קשה עבורי, העמידה הפיזית פנים מול פנים עם הזוועות שהיו כאן לא הייתה קלה. אבל זו שליחות. יש ארגונים ותחנות אחרות שלא מספרות את הצד הישראלי וכאחת שעומדת לצד ישראל, שרוצה להסביר לעולם את הסיפור שלכם - חובתי לספר אותו".
"כיהודייה הרגשתי את הזוועה שאתם עוברים פה באופן אישי"
יהיו מי שימהרו לקשור בין אהדתה של מרקסון לישראל בדיווחיה לשורשיה, אך היא נמצאת בחזית של תחנת שידור שבמלחמה האחרונה מרבית מגישיה ופרשניה תומכים בצורה כמעט מוחלטת בישראל. אם תרצו אי-פעם למצוא נווה מדבר בין כל הדיווחים על ישראל, די בחיפוש מהיר ביוטיוב של סקיי ניוז אוסטרליה כדי למצוא טקסטים שכאילו יוצאים מפי מגיש חדשות ישראלי.
התחנה כה מזוהה עם עמדות פרו-ישראליות, עד כי לפני שבועיים במשדר ששותף מאז אלפי פעמים ברשת, המגישה ארין מולן סיפרה כיצד בשל העמדות שהציגה בעד ישראל היא מקבלת איומים על חייה וחיי בתה. ריטה פאנהי, מגישה נוספת ממוצא איראני, גם הביעה לא פעם את עמדותיה לגבי הסכסוך בתוכנית סוף השבוע שלה. האחרונה החלה במסורת בתחילת המלחמה שבה היא מראה בכל שבוע סרטונים מהפגנות הסטודנטים בארצות הברית בפרט ובעולם כולו תחת הכותרת: "השמאלנים מאבדים את זה", ואחריהם היא יורדת על דעותיהם לגבי ישראל, חמאס וחיזבאללה. לפני שלושה חודשים הערוץ אף שידר תוכנית שלמה שהוקדשה לעליית האנטישמיות באוסטרליה בעקבות המלחמה.
מרקסון פועלת באופן דומה, ומנצלת את הבמה הגדולה שיש לה עם ציבור צופים אדוק שצופה בה מדי יום כדי להביע את עמדותיה הברורות. לפני עשרה חודשים, בימי העסקה הראשונה לדוגמה, כאשר מאות עיתונאים אוסטרליים חתמו על עצומה בעד הפסקת אש, היא ביקרה אותם בחריפות.
"אי-אפשר להשוות בין חפים מפשע שמוחזקים במנהרות לבין פושעים שנעצרו בגלל שעשו משהו רע", היא אמרה בשידור ויצאה נגד 250 העיתונאים האוסטרליים שחתמו על העצומה הקוראת להפסקת אש בין ישראל וחמאס ולשינוי כיוון במשדרים המקומיים כך שיהיו "פחות סימפטיים כלפי היהודים והישראלים", וקראה להם "צבועים". "התקשורת השמאלנית כל כך עסוקה בנושאים כמו גיוון, שוויון הזדמנויות וגזענות - עד שזה מגיע ליהודים", היא אמרה באופן תקיף, "אני לא יודעת איך הם יכולים להיות פחות סימפטיים. כלי התקשורת האלו כבר כל כך עוינים כלפי ישראל, הם לא מאמינים שיש לה זכות להגן על עצמה, ולא דיווחו על הנשים והנערות שנאנסו במתקפת 7 באוקטובר. ועכשיו הם מבקשים שהתקשורת תשפוט את ישראל וחמאס בצורה שווה - זה בלתי ייאמן". מילותיה האחרונות בסוגייה היו: "הדבר החיובי היחיד שיצא מהמכתב שלהם הוא שעכשיו כולם יכולים לראות את שמותיהם של העיתונאים שלמעשה בחרו צד נגד ישראל והיהודים".
לטענת המגישה, מאז פרוץ המלחמה לא הייתה ולו פעם אחת הוראה מלמעלה למגישי וכתבי הרשת להיות בעד ישראל. לדבריה, זה פשוט יצא ככה. "לכל מגיש אצלנו יש תמיד את נקודת המבט שלו ומותר לו לומר אותה. אישית כיהודייה, מהרגע הראשון, כמו כל היהודים מסביב לעולם, הרגשתי את הזוועה שאתם עוברים פה באופן אישי. אני שמחה שהתחנה שלי נותנת לי להביע את דעתי עד הסוף, לא הייתי יכולה לעבוד היום בתחנה שמחזיקה בקו שהוא נגד ישראל".
היא יודעת שסקיי ניוז אוסטרליה היא ציפור נדירה בתחום בתקופה הזו, גם היא, כמו כולנו ואף יותר, צורכת חדשות מכל העולם ומסביב לשעון. "יש הרבה ערוצים שהם לא רק אנטי-ישראלים אלא גם אנטישמיים וזה מביש. הם לעיתים משדרים אנטי-ישראליות ברורה שמסכנת אנשים, כי זה יוצר הסתה נגד ישראל ונגד היהדות".
ובל נטעה, גם במולדתה יש אנשים שמאוד נגד ישראל בעת הזו, בהם לדבריה גם ראש הממשלה הנוכחי אנתוני אלבניזי. "המלחמה הזו הפכה למאוד פוליטית גם אצלנו. אני מבקרת את ראש הממשלה על זה שהוא נגד ישראל מדי יום, והוא מנגד לא מגיע לתוכנית שלי. אבל דווקא בגלל שזה הפך לחלק משמעותי מהשיח באוסטרליה, חשוב לי להגיד את הדברים שאני אומרת".
אותה אנטי-ציונות שמרקסון מדברת עליה הופיעה אצלה גם בחיים האישיים בחודשים האחרונים. "אני מקבלת הרבה איומי רצח בגלל הדברים שאני אומרת, אבל זה לא גרם לי לשנות את השקפותיי או לא להביע אותן. האנטי-ציוניות פרצה פה באוסטרליה אין ספק, וכמובן שמיד כשקיבלתי את האיומים האלו דיווחתי למשטרה. בסופו של דבר אני אמא לשני ילדים מדהימים ואני שומרת עליהם, אבל איומים או שום דבר לא יעצרו אותי".
רגע לפני העלייה למטוס והמסע המפרך חזרה הביתה, אני שואל אותה במה תתמקד בדיווחיה על ישראל בשנה הקרובה. "לצערי יש עדיין 101 חטופים בעזה ואני אקדיש להם הרבה יותר זמן בשנה הקרובה, בתקווה שהם ישובו כולם הביתה לפני סיומה".
