סטפני לנד עדיין מקבלת לפעמים תזכורות פיזיות לימים ההם. הגוף שלה מתמרד בכל פעם שהמוח מחליט לשלוח במרוכז את הטראומות שרדפו אותה כשירדה על הברכיים כדי לנקות את הרצפה בבית עשיר כזה או אחר. "הגעתי לעבודה הזאת עם היסטוריה של אלימות ותקיפות מיניות", היא אומרת, "ובשבילי לרדת על הברכיים ולנקות את הרצפה כשבעל הבית מסתובב בחדר, היה טריגר אלים. יכולתי להרגיש את יחסי הכוחות ביני, שכורעת ומנקה את הלכלוך שלו, ובינו שמסתובב עם הטלפון".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
עברו מאז הרבה שנים. סטפני לנד כבר לא מנקה בתים. היא נחלצה מהעוני, כתבה רב־מכר עטור שבחים שעשו לפיו את סדרת הטלוויזיה המדוברת ''עוזרת בית'' בנטפליקס, שזכתה לביקורות משבחות ועשתה הדים ברחבי העולם, גם אצלנו בישראל. עכשיו יש לה כסף ללכת לטיפול, שם סוף־סוף מישהו מקשיב ונותן לה גיבוי ו"עוזר לי לצאת מתחושת הכישלון המוחלט שהייתה לי כל כך הרבה שנים". בקיץ שעבר היא קנתה בית בעיר קטנה במונטנה, ובפעם הראשונה בחייה יש לה מכונית חדשה. רק דבר אחד אין לה: מנקה.
"החלטתי שלעולם לא אגור בבית שיהיה גדול מדי עבורי לנקות בעצמי", אומרת לנד, "אבל גם הבית הזה זקוק לניקוי יסודי, ובכל פעם שאני חושבת להביא מישהי שתעשה את זה, אני מרגישה בחילה פיזית. אני לא יכולה".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
את שני הפרקים הראשונים של ''עוזרת בית'' (Maid), הלהיט פורם־הבטן של נטפליקס, ראתה לנד על מסך המחשב יחד עם בתה, מיה, היום בת 14. רק שנתיים עברו מאז פירסמה את הממואר שלה: Maid: Hard Work, Low Pay, and a Mother's Will to Survive, שבו סיפרה על חייה כאם חד־הורית שנמלטה ממערכת יחסים מתעללת עם תינוקת, חיה במקלט לחסרי בית וניקתה בתים. היא קיבלה מבט מקרוב גם על איך החצי השני והעשיר חי, וגם על איך אמריקה דואגת שאנשים כמוה לעולם לא יוכלו להגיע לאותו חצי שני. כחובבת כתיבה מגיל צעיר, החלה לנד להוריד לנייר את כל מה שראתה. שנים אחרי, זה הפך למאמר ויראלי וממנו לרב־מכר. הנשיא לשעבר, ברק אובמה, שהכניס את הספר לרשימת ההמלצות שלו ב־2019, כתב כי "זהו מבט ברוטלי על פערי המעמדות באמריקה".
ההצלחה תפסה את לנד לגמרי לא מוכנה. "לא חשבתי שאנשים יתייחסו בכלל לסיפור על עוני והתעללות נפשית", היא אומרת, "הנחתי שאם יקראו זה יהיה מסקרנות להציץ לחיים של עשירים, אבל אני רציתי להכניס אנשים לעולם שבו מה שאנחנו מכנים 'מערכת הרווחה', למעשה פועל נגדך".
ההצעות לקחת את הספר להוליווד זרמו, ולנד למדה מקרוב איך המכונה עובדת. שלא כמו בחיים הקודמים שלה, כאן דברים טובים קרו מהר מאוד. היא פגשה בהתחלה שורה של מפיקים ולא התלהבה, כי כולם רצו לעשות עיבוד אחד לאחד של הספר, ולנד - אולי כי היא לא סופרת מקצועית שופעת אגו, ואולי כי יש לה אינסטינקטים מצוינים - חשבה שזה רעיון רע.
"כתבתי ממואר שהיה קצת מוגבל", היא אומרת, "הוא עסק רק בניסיון הפרטי שלי. זו הייתה תקופה מאוד מבודדת בחיי, רוב הזמן לא הכרתי אף אחד ולא דיברתי עם אף אחד. לא רק שלא היו עוד דמויות מעניינות, גם לא רציתי שזה יהיה עיבוד ישיר כי זה סיפור כל כך לבן ופריבילגי. אני גדלתי במה שהיה פעם מעמד הביניים, בעוד רוב הנשים שנמצאות במצב שבו הייתי הן נשים לא לבנות ומהגרות שמראש מתחילות מאחור".
בסופו של דבר מצאה לנד את האנשים שיפיקו לה את הסדרה: ג'ון וולס, שברקורד המפואר שלו נמצאות הסדרות ''אי־אר'', ''הבית הלבן'' ו''חסרי בושה'', והשחקנית הנהדרת, מרגוט רובי. השניים הציעו לקחת את הבסיס - אם חד־הורית בורחת ממערכת יחסים רעילה ומנסה לשרוד בעולם העוני של אמריקה - ולבנות עליו עולם חדש כמעט לגמרי, עם קאסט רחב ודמויות מגוונות. לנד אמרה כן מיידי.
6 צפייה בגלריה
''היא שאלה אם זה באמת היה ככה''. בתה של סטפני לנד, מיה (היום סטורי), 2010
(צילום: באדיבות סטפני לנד)
ההבדל בין הספר לסדרה מתחיל מהשורה הראשונה, שבה כותבת לנד: "הבת שלי למדה ללכת במקלט לחסרי בית". בעיבוד של נטפליקס, אלכס, אותה מגלמת באנושיות צובטת לב מרגרט קוואלי, אף פעם לא הייתה במקלט לחסרי בית. בנוסף לשינוי השם של סטפני לאלכס, האקס המתעלל של לנד - שנקרא בספר ג'יימי - הופך לשון, ובתה מיה היא מאדי. הוריה של לנד, שבקושי מופיעים בספר, הפכו להאנק ולפולה וקיבלו תפקידים מרכזיים, ומסביב נוספו עוד הרבה דמויות בדיוניות. לנד סמכה על וולס ורובי, אבל זה לא אומר שהיא לא איבדה שינה לפני שרעראתה את הפרקים הראשונים.
"צפיתי בפרקים הערוכים עם מיה, ששמה היום הוא סטורי, וזה היה לא קל", נזכרת לנד, "במיוחד הסצנות שבהן שון, הדמות שהיא כביכול הדבר ממנו ברחתי, זורק דברים וצורח על אלכס. סטורי שאלה אם זה באמת היה ככה. זו טראומה, ולראות את זה על המסך מעורר הכל, גם אם זו לא בדיוק את. אבל הייתה גם הקלה עצומה לראות כמה טוב ואותנטי זה יצא. יש כל כך הרבה דרכים שבהן אפשר לטעות בסיפור על עוני ולהנציח אפילו יותר סטיגמות, אבל היוצרים עשו עבודה פנטסטית ואני שמחה שזה משהו שאני יכולה לדבר עליו בגאווה".
מצאתם זהב עם הליהוק של קוואלי.
"היא נפלאה ממש. מה שהכי הרשים אותי זה הצורה שבה היא זזה תוך שניות מעיניים מלאות פחד לרגעים המתוקים עם הבת שלה. היא עוברת תאונת דרכים, ומיד צריכה להיות רגועה ואימהית כדי לא להפחיד את הילדה. זה מאוד הזכיר לי אותי".
באחד הפרקים של ''עוזרת בית'' מקבלות אלכס ובתה במעון לנשים מוכות מאות בובות של סוסי פוני, והחדר שלהן פתאום מרגיש כמו בית. זה מקרה שקרה באמת, אבל הוזכר רק בקצרה בספר. כשלנד ראתה את הסצנה, היא בכתה בפעם הראשונה, וכשהיא שומעת עד כמה פופולרית הסדרה בישראל, היא מבינה למה: "זה סיפור אוניברסלי", היא אומרת, "אני חושבת שיש המון נשים שעברו את סוג ההתעללות הנפשית שאני עברתי, ומצאו את עצמן בסיפור הזה".
למרות ההבדלים, ''עוזרת בית'' הטלוויזיונית מצליחה לתאר לא רק את משבר העוני בארה"ב, אלא גם את שנאתה היוקדת של אמריקה לאנשים עניים, שרובם הגדול עובדים בפרך ולמרות זאת לא יכולים לשבור את התקרה האכזרית. כל ניסיון שלהם להתרומם חוטף סטירה בירוקרטית ונפשית מהמדינה, הם מקבלים מבטי זעם בכל פעם שקונים חלב בעזרת תלושי מזון ממשלתיים, ותמיד יימצא האסהול שיגיד, "אין בעד מה, תיהני מהחלב שקניתי לך".
"אמריקה אכן שונאת עניים", אומרת לנד, "יש מיתוס אמריקאי מעוות לפיו כולם צריכים למשוך את עצמם למעלה לבד, ואם אתה לא מצליח אתה כנראה לא עובד מספיק קשה, אבל זה פשוט לא נכון. יש בערך 44 מיליון בני אדם שמתקיימים על תלושי מזון, ומרביתם הם אנשים עובדים שמרוויחים כמעט כלום. חלקם מחזיקים שתיים ושלוש עבודות רק כדי לשים אוכל על השולחן. תוכנית תלושי המזון היא משהו כמו 1.3 אחוזים מהתקציב הפדרלי. זה כל כך שולי, אבל בכל פעם ששלפתי את הכרטיס במכולת אנשים הסתכלו במבט זועם על הדברים שאני קונה. וזה בזמן שהמציאות שלי הייתה לחשב כל יום האם יש לי שני דולר לקנות חלב".
"הניירת שצריך למלא רק כדי להגיש בקשה לתלושי מזון, שזה בערך דולר לארוחה לאדם ביום. זה כל כך משפיל. הם שואלים אותך שאלות מעליבות כדי לוודא שאת לא מנסה לרמות כדי לקבל את הדולר הזה. אם את הולכת לבקש עזרה בתשלום חשבון חשמל, את צריכה להביא איתך הוכחה שאת כבר משלמת חשמל. את כל הזמן צריכה להוכיח שאת גם ענייה וגם עובדת"
גם הספר וגם הסדרה מראים איך הבירוקרטיה מכשילה את מי שמנסה להגשים את הפנטזיה שאמריקה מבטיחה: "אם תעבוד קשה ותעשה הכל נכון, תצליח לחיות חיים טובים". מה הדבר הכי מתסכל שחווית?
"הניירת שצריך למלא רק כדי להגיש בקשה לתלושי מזון, שזה בערך דולר לארוחה לאדם ביום. זה כל כך משפיל. הם שואלים אותך שאלות מעליבות כדי לוודא שאת לא מנסה לרמות כדי לקבל את הדולר הזה. שואלים אם יש לך משהו שאת יכולה למכור כדי להתקיים. אסור היה שיהיו לי אפילו 3,000 דולר בנכסים, כולל המכונית. אותו דבר לגבי מעון יום. זה מלכוד שבו את חייבת להוכיח שאת כבר עובדת כדי לקבל עזרה במימון המעון, אבל בלי העזרה הזאת את מראש לא יכולה לעבוד. זה לא נגמר שם. אם את הולכת לבקש עזרה בתשלום חשבון חשמל, את צריכה להביא איתך הוכחה שאת כבר משלמת חשמל. את כל הזמן צריכה להוכיח שאת גם ענייה וגם עובדת".
בסדרה יש גימיק אפקטיבי שמראה את כל החישובים הכלכליים שהיית צריכה לעשות, כולל לשלם בעצמך על דלק וחומרי ניקיון.
"היה שלב שבו הרווחתי 9.25 דולר לשעה, שזה בערך שישה דולר אחרי שמורידים את הדלק. את עובדת כל הזמן, עבודה פיזית קשה, בלי הטבות, בקושי אוכלת, בוודאי לא נהנית משום דבר בחיים, ועדיין אין לך כלום בארנק".
Maid מציפה גם את הטראומה הלא־מספיק מדוברת של התעללות כלכלית. המערכת כה מעוותת, שבפועל היא מעודדת קורבנות אלימוּת במשפחה להישאר במערכות יחסים רעילות, כי אחרת אין להם דרך להתפרנס או לטפל בילדים. "יש פה דבר שנקרא 'מצוק רווחה'", מספרת לנד, "זה אומר שיכול להיות מקרה שבו את מקבלת העלאה של 50 סנט בשכר וזה מספיק כדי לעבור את הגבול שהם קבעו, אז את פתאום לא ראויה למאתיים דולר בתלושי מזון. הרבה נשים פשוט נשארות במערכת יחסים אלימה כי אחרת לילדים לא יהיה מה לאכול".
6 צפייה בגלריה
''למרות שאני די ביישנית, חשוב לי לנצל את הפרסום הזה''. סטפני לנד עם בנותיה סטורי וקרולין
(צילום: באדיבות סטפני לנד)
הבריחה ממערכת יחסים כזו הופכת קשה פי כמה כשהאביוזר הוא גבר כריזמטי שכולם מחבבים. שון של אלכס הוא העתק של ג'יימי של לנד. "הוא היה מקסים, אנשים האמינו לכל מה שהוא אמר עליי", היא נזכרת, "אני האישה הרעה שלקחה לו את הילדה. למרות שהיה לא קל לראות את זה על המסך, חשבתי שטוב ששון בסדרה היה כזה. גם בחיים האמיתיים האביוזרים יודעים להיות מקסימים לפני שהם זורקים משהו על הקיר שמפספס אותך בכמה סנטימטרים. התעללות נפשית לא מקבלת את היחס המגיע לה, אבל היא קטלנית לא פחות. מתעללים נפשית מבודדים אותך מהעולם ושולטים בך כלכלית, והרבה פעמים נשים לא מאמינות שהן במערכת יחסים של התעללות עד שהאלימות הופכת פיזית".
אלכס אומרת שוב ושוב שהיא לא ממש עברה התעללות, כי הוא לא ממש הכה אותה.
"בדיוק, זו נקודה שמאוד שמחתי שעברה למסך. מערכת המשפט אמרה לי שאדם סביר לא אמור להרגיש מאוים בסיטואציה שהייתי בה, והבהירה לי שאני לא בסדר כי אני מוציאה ילדה מסביבה יציבה. המתעלל שלי נתפס כהורה הטוב כי היו לו בית ועבודה, ואני הייתי הומלסית. בספר לא ממש דיברתי על ההתעללות הרגשית כי לא רציתי לתת לג'יימי יותר מקום משמגיע לו, אבל בסדרה זה קיבל הרבה פוקוס ואני שמחה על כך. אני כבר לא חושבת עליו יותר, אבל כשהוא חזר לחיים שלי דרך הסדרה, הגוף שלי הגיב פיזית".
לנד, 43, גדלה בשכונת מעמד בינוני באנקורג', אלסקה, עם הוריה ואחיה. אחרי התיכון התכוונה ללכת לקולג' וללמוד כתיבה יצירתית, אבל התוכניות השתבשו לגמרי. היא עברה למדינת וושינגטון, עבדה בעבודות מזדמנות, פגשה את ג'יימי ונכנסה בטעות להיריון. ממש במקביל הוריה התגרשו והמיתון הקשה של 2008 שלח את אביה לגור בקרוון. לנד מספרת על פעם אחת שבה אמא שלה ביקשה ממנה לשלם עבור המבורגר ששתיהן לא יכלו להרשות לעצמן.
כמו שון של אלכס, גם בן הזוג של לנד כעס מאוד על החלטתה לא לעשות הפלה. "הרוך הראשוני שבו השתמש כדי לשדל אותי לעשות הפלה", היא כותבת בספר, "השתנה בפתאומיות כשאמרתי לו שלא אעשה זאת. הכרתי את ג'יימי רק ארבעה חודשים, והזעם שלו, השנאה שלו כלפיי, היו מפחידים". היא מספרת שכשהייתה בת 13, אמה אמרה לה שהיא הייתה קרובה מאוד להפיל אותה. לתגלית הזאת הייתה השפעה פסיכולוגית עמוקה על לנד. "למרות שהייתי מודאגת מהמצב אליו אביא את התינוקת שלי, תמיד רציתי את מיה", היא כותבת.
6 צפייה בגלריה
''כל הצורה שבה אנחנו מדברים על עוני מלאה בגזענות''. מתוך ''עוזרת בית''
(צילום: נטפליקס)
בינואר 2008 ברחה לנד מהגיהינום ולקחה את מיה בת תשעת החודשים למקלט לחסרי בית. היא נזקקה למענק טיפול בילדים, אבל לא הייתה זכאית לו כי לא עבדה. המיתון הגדול גרם לכך שעבודות שהיו זמינות בעבר לנשים ללא תארים אקדמיים, נתפסו על ידי אנשים בעלי תארים שפוטרו מהעבודות המוצלחות שלהם. ניקיון בתים היה אחת האופציות היחידות שנותרו ללנד. היא התחילה בחברת ניקיון ואחר כך היו לה לקוחות פרטיים, לקחה שיעורי כתיבה באינטרנט ובסופו של דבר עברה למיזולה, מונטנה. שם הגשימה את חלומה להשיג תואר באנגלית באוניברסיטת מונטנה, ושם גם היא גרה היום עם ארבעה ילדים ובעל, טים פאוסט, לו נישאה לפני שנתיים.
"החיים משתנים אינטנסיבית אחרי הצלחה כזו בזמן מאוד קצר", היא אומרת, "אבל אפילו שאני בעיר קטנה במונטנה, אני עדיין לא יוצאת הרבה. אני אדם מופנם ובכל יציאה לרחוב מישהו אומר משהו וכולם מסתכלים עלייך". היא כן מרגישה צורך לקחת את המגאפון שיש לה היום, כדי להבהיר שהסיפור שלה לא צריך לאשש את המיתוס המפוקפק על העבודה הקשה שמובילה להגשמת החלום האמריקאי. להפך. לנד יודעת שהיא היוצאת מהכלל, שאם היא כבר מעידה על משהו, זה על העובדה שאנשים לבנים הם כמעט תמיד היחידים באמריקה עם סיכוי לצאת ממעגל עוני. "למרות שאני די ביישנית, חשוב לי לנצל את הפרסום הזה כדי לפתוח ספייס למי שנמצאים בעוני מערכתי ובגזענות מערכתית", היא אומרת.
כמו בסיפור האמיתי, גם בעיבוד הטלוויזיוני הפנים של אלכס אינן אופייניות לאלימות במשפחה או לעוני קיצוני באמריקה. נשים שחורות ולא לבנות אחרות חוות אלימות במספרים גבוהים בהרבה, ושיעור העוני של אמריקאים שחורים והיספאנים הוא יותר מכפול מזה של לבנים. "כל הצורה שבה אנחנו מדברים על עוני מלאה בגזענות", אומרת לנד, שיש לה רמה יוצאת דופן של יכולת לראות את התמונה והבנה כנה של המציאות באמריקה, "הגדרות כמו 'מלכת הרווחה' (welfare queen, ביטוי שהמציא הנשיא רונלד רייגן ויוחס לאמהות חד־הוריות שחורות), והאשמות ב'עצלנות', זה הכל מסריח מגזענות".
אישה שחורה הייתה מוכרת כזה רב־מכר או מקבלת סדרה בנטפליקס?
"לא. מההתחלה הרגשתי שאנשים מתעניינים בסיפור כי אישה לבנה כתבה אותו. אנחנו מתייחסים באמפתיה לכל קושי של אישה לבנה, וחושבים שהקושי של נשים אחרות הוא באשמתן. ידעתי שהסיפור שלי אטרקטיבי כי אני ענייה שקל לעכל ואפילו לחבב, אני נראית כמו קרובת משפחה של רוב האוכלוסייה הלבנה. כמעט בכל אירוע שבו דיברתי, הקהל היה ברובו לבן, אנשים שהנחתי שיש להם מנקות. אני רואה במדיה החברתית אנשים שכועסים על כך שזה סיפור של אישה לבנה, כאשר רוב עוזרות הבית הן לא לבנות, והם צודקים".
עדיין, הסיפור שלך הוא כמעט נס. איך לא נשברים לגמרי בדרך?
"נשברים. היו התקפי פאניקה ותגובות פיזיות איומות. היו ימים שהייתי צריכה להחזיק מעמד עד שהבת שלי לא הייתה בסביבה ואז יכולתי להישבר. אמרתי לעצמי שוב ושוב, 'יש לך תינוקת, את לא יכולה להרשות לעצמך להתפרק', ואיכשהו הצלחתי להאמין בזה. היה לי המון מזל. אני סיפור הצלחה פרטי שמעיד על כישלון כללי".
פורסם לראשונה: 07:40, 12.11.21
