בגיל 16, בר צברי כבר ידע שהוא יהיה זמר, אבל הייתה לו עוד דרך לעבור. היום, רגע לפני גיל 30, החלום שלו כבר מזמן הפך למציאות, אחרי שסגר את השנה הטובה ביותר בקריירה שלו. השנה שבה הפך לאחד הקולות המבטיחים במוזיקה הישראלית עם להיט הענק "ג'וני"; שבה כיכב בתפקיד הראשי בסדרת הטלוויזיה "מנגן ושר" שסגרה בשבוע שעבר את העונה הראשונה שלה; ובעוד שבועיים צברי יחגוג את ההצלחה שלו במופע חגיגי גדול וראשון עבורו ברדינג 3.
נדמה שצברי פרץ לחיינו משומקום, אבל האמת היא שהמסלול שלו היה לא פשוט. "ארבע שנים עבדתי על האלבום 'רוקנ'רול בצהריים'. תהליך הלידה שלו היה כל כך ארוך שזה שינה אותי כאדם. התקרבתי יותר לעצמי דרך הטקסטים. אף פעם לא עבדתי על מוזיקה ככה לפני כן וצללתי לעומקים", הוא מספר על האלבום השני שלו שיצא לפני כחצי שנה. "אם הייתי רגיל תוך יומיים לכתוב ולהלחין שיר ואז מיד לאולפן, הפעם לקח לי חודשים לסיים כל שיר. ב'ניצוצות' למשל לקח לי שבעה חודשים לסיים את המילים והלחן כי השיר הזה כל כך עמוק שהיו רגעים שהיה לי כבד מדי לגעת בו והייתי צריך לשחרר אותו", הוא אומר בריאיון ומוסיף, "גיליתי שאני מוזר, אחר. זה בא לידי ביטוי כשהוצאתי את 'חדרה' אנשים הרימו גבה כי הוא שיר כל כך לא מיינסטרים אחרי ג'וני. לא הבינו מה זה".
אני חייב להודות שג'וני זה שיר שלך שאני פחות אוהב
"זה מה שאומרים לי כל החברים הקרובים אליי. אבל אתה לא יכול להתחמק מהעובדה שהאלבום הזה מאוד מגוון - מ"יונתי" ועד "ג'וני". אבל עדיין לכולם יש חוט מקשר".
הוא גדל על המוזיקה של חיים משה ויואב יצחק, ושר מכוח האינרציה את אותו סגנון בתחילה, אבל הוא המשיך לחפש את הסגנון המדויק עבורו. לתוכנית הטלוויזיה "אייל גולן קורא לך" הוא הגיע לאחר שחברה נפטרה ממחלה. "מצאתי את עצמי בעולם כשהשיר הראשון שכתבתי בחיים בלי תהליך ארוך ומלמד התפוצץ. כשנגמרה התוכנית החלטתי שאין סיכוי שיגידו שאני פליט ריאליטי שבא ונעלם. החלטתי שכדי שזה יקרה אני חייב להמשיך ליצור תמיד ולהוציא שירים. זו האשליה שמכרתי לעצמי שזה שקר גמור".
למה אשליה?
"כי זה לא הייתי אני".
אבל אולי בזכות זה שהמשכת להקליט גם כשזה לא הצליח זה גרם לך לא לוותר ולהרים ידיים
"זה היה מאוד חשוב לי ואני לא מצטער על זה אבל מכרתי לעצמי אשליה שאני קיים משום שאני מוציא את השירים אבל בבטן נוצר לי חלל. הרגשתי לא טוב. אני מאוד עובד עם הבטן".
צברי הבין שהוא צריך לייצר לעצמו זהות, הוא הבין שהוא צריך להיפתח גם לדברים שונים ממה שהכיר. "התקווה והחלום שלי היו שהסאונד שאתה אומר שהוא אחר, שיגידו זה בר צברי. אני אתן לך דוגמה, ג'וני למשל אנשים בטוחים שהוא פופי אבל במהות שלו הוא רוקנ'רול מזרחי, בדי.אנ.איי שלו. ואני לא ידעתי איך לשיר רוקנ'רול. 'ג'וני בחור אחראי' היה לי מאוד מוזר לשיר את המנגינה הזו. בר שלפני הגלגול הזה היה דוחה את השיר הזה. אומר שזה לא אני. פה אמרתי לעדי לוי שעבד איתי על האלבום, 'אתה יכול ללמד אותי איך לשיר את זה?'
משירות הלקוחות למסך הקטן
בתיכון הוא הבין שהוא רוצה להיות זמר, הוא הופיע בטקסים וחלם על במות גדולות. בזמן שהוא חלם הוא עבד בעשרות עבודות שונות ממוקד טלפוני, שימור לקוחות ועד התקנת גגות סולריים. תוך כדי הוציא הון על הקלטה והפקה של השירים שלו, ואף על פי שלא הצליח, לא היו לו ספקות. "המוזיקה מעולם לא הייתה בסימן שאלה. לא קיים".
מאיפה האמונה?
"הכול מתחיל בהורים שלי שמגיל אפס מאוד תמכו בי. אמרו לי תעשה רק את זה. לך עד הסוף. זה מה שנתן לי ביטחון שאף אחד לא יזיז אותי מהחלום הזה גם אם אני אחיה על קוטג' ולחם אני אגשים אותו וזה מה שאני אעשה. אי אפשר להוריד אותי".
וכשעוד שיר ושיר לא מצליח, אין יצר שאומר אולי נקנה נכס, ניסע לחו"ל, חבל על הכסף?
"יש רגעים לא פשוטים שאתה מגיע למחשבות שאם היית עושה ככה אבל בלונג ראן, זה הסיפור של השיר ג'וני, בן 40 עם בית ויגואר, אבל בחלום שלי, גם כשזה על פניו סיפור הצלחה, אני בפנים רקוב. זה היה הפחד שלי".
צברי ידע שיש לו להיט עם "ג'וני", אבל זה לא היה רגע דרמטי כמו בסרטים. השיר פרץ בזמן סגר הקורונה והוא לא נתן לעצמו ליהנות מזה יותר מדי. "אני איש של עבודה קשה. כבר היה לי להיט אחרי הריאליטי וזה דעך כי לא הייתי ראוי לזה. הרי מי הייתי אז? ולכן כשיצא 'ג'וני',ידעתי שזה שיר שאי אפשר להתעלם ממנו ולא סתם בחרתי אותו שהוא ייצא ראשון. אז עכשיו ישתבח שמו לעד תודה על ההצלחה, אבל הלאה. ידעתי שהחיים הם לא הוקוס פוקוס. החיים הם דרך", הוא אומר ומוסיף, "אין ספק שאם לא הייתי מוציא אותו בזמן הסגר היו הופעות והצלחה כלכלית אבל ההודיה כל כך עצומה שאנשים ראו אותי ואני קיים שאין לי פריבילגיה לבוא בטענות על כלום".
במקביל לניצני ההצלחה צברי פנה לאודישן לסדרה חדשה בשם "מנגן ושר" שמגוללת את סיפורו של מוזיקאי מזרחי מוכשר מראש העין בשם גילי חדד שחולם לפרוץ לפופ המזרחי אבל נסיבות חייו הקשות מכשילות אותו שוב ושוב. "כשאתה אמן אתה חי בעולם של לאוים ואני באופן אישי מציב לעצמי קו הגנה. כפרה רוב הסיכויים שלא תקבל את זה. בוא תעשה מה שאתה יכול. כדי לא להיפגע ולפתח ציפיות. לתפקיד הזה שיניתי חשיבה ואמרתי אני לא בא לעשות אודישן, אני לוקח את זה, נותן את ה-200 אחוז שלי".
ומה עשית שונה הפעם?
"את אותו תהליך שעברתי עם האלבום של פרפקציוניזם עברתי גם בעבודה על הדמות. באתי לתת את כל מה שיכולתי. להבין ולפצח את הדמות כשבמשך כמה שבועות טובים התכוננתי. שוטף כלים שומע טקסטים, מתרגל סצנות עם חברים. אמרתי לעצמי אני לא בא אנדרדוג ואומר לעצמי הכי הרבה לא תקבל. אני בא לעשות הכל כדי להביא את התפקיד".
רגע לפני שג'וני התפוצץ ברדיו צברי הבין שהתפקיד שלו. להפקה זה יצא טוב, הם הימרו על זמר צעיר ולא מוכר וקיבלו אמן מבטיח, אבל גם צברי זכה מהשידוך וקיבל את השירים הנפלאים של יעקב למאי ואבי אוחיון. "היה לי מוזר לשיר שירים לא שלי אבל יעקב היה מאוד קשוב וכשישבנו באולפן הבאתי את מי שאני. תשמע איך קיבלתי אותם ואיך הם יצאו וזה אחרת לגמרי". ביום חמישי האחרון שודר הפרק העשירי והאחרון של הסדרה וצברי עכשיו עם הפנים קדימה.
"החלום שלי תמיד היה שתהיה לי זהות", הוא אומר ומסרב לשחק את המשחק המקובל בתעשייה. באינסטגרם שלו תמצאו רק תכנים שיווקיים, ולא וידויים קורעי לב ולא תמונות מבוימות עם פילטר. "אני אדם מאוד פשוט ומאוד חשובה לו הפרטיות. ככה אני בוחר להיחשף. אם אשחק משחק אני לא בר. זה לא מרגיש לי טבעי כרגע".
ואולי אתה משלם על זה מחיר? אחרי שנה מוצלחת, היה צפוי סולד אאוט ברדינג וזה לא קורה. איך אתה מסביר את זה?
"אמן נמדד בסוף בהופעות וכשאני אעשה סולד אאוט ממכירת כרטיסים ולא מחלוקה אז אדע שאני מצליח. אתה מדבר איתי על הצלחה וזה מוזר לי. אני מברך על הקיים ויודע שעשיתי התקדמות אבל אני רק בתחילת הדרך. אתה לא יכול לבוא בשנה לעשות מוזיקה שמספרת סיפור כל כך אישי ולצפות לסולד אאוט".
"לוקח זמן לגעת באנשים. אני עושה דרך ולא עובד בפומפוזיות. האמנים שאני מעריץ כמו אמיר דדון, אביתר בנאי הם אמנים שעשו דרך. זה לא מי שבשנה אחת נהיה משהו. מי אני שאעשה תוך שנה היכל תרבות? אני מוחא כפיים למי שעושה את זה. אני לא יודע לספר את הסיפור שלי אחרת. אני לא עבד של הסולד אאוט אלא עבד של השירים והקהל", הוא מוסיף , "מאוד קשה להתקיים פה בתור אמן. מאוד לא פשוט ודברים לא בטוחים אבל אין לי חרדות כי אני חי את הממדים שלי ולא מרגיש כוכב".
אולי כשתתחיל להאמין שאתה כוכב זה יקרה.
"ההצלחה לא תגיע דרך סטורי אלא ליצוק תוכן איכותי, אבל אם מחר בבוקר אקום וארגיש שטבעי לי לעשות לייבים ולעלות תמונות אז אעשה את זה. כרגע אני ממש בתחילת הדרך ומתרכז בלהגיע לאנשים דרך היצירה. החלומות שלי הם לצבור קהל איכותי, לגעת באנשים, לשנות לאנשים משהו דרך המוזיקה שלי. זו מהות ההצלחה בעיניי ומה שנוגע בי. אני חולם על המקומות הגבוהים ובעזרת ה' יגיע כשיגיע. מרגיש לי יהיר לדבר על מקומות כמו קיסריה".
בר צברי יופיע ב-15 בינואר ברדינג 3 בתל אביב.
