קולנוע זה עסק רציני. שחקנים צריכים לרדת לשורשי המהלך הרגשי של דמות, תסריטאים צריכים לדאוג לנקודות מפנה מסודרות, במאים צריכים לקום ב-4 בבוקר כדי להיערך לפריים המושלם שיצלמו במג'יק האוור עוד 14 שעות. ולפעמים, קולנוע הוא גם שטויות, וקטעים עם חברים.
live
תרבות – דדפול 2 DEADPOOL – טריילר
הוליווד עיר קטנה, וסלבים רבים בה, ואין דבר יותר קל מלקרוץ לרגע לקהל עם איזה פרצוף מוכר שהגיע לסט להגיד שלום. הופעות אורח בקולנוע הן מנהג די ותיק, אבל צברו תאוצה בעשורים האחרונים. לפעמים הן מפגן כוח - "תראו איזה חברים יש לנו" (כל "הפמליה" הייתה מבוססת על השטות הזו, כאילו שאכפת למישהו שההפקה שם השיגה לשלוש שניות את וורן באפט). לפעמים זו קריצה זולה (אהלן "משפחת סימפסון" לדורותיה) ולפעמים זו דרך קצת קלישאתית אך אפקטיבית לחבר את הסרט לפרק הקודם או לסדרה שעליו הוא מבוסס, עם השחקנים ה"לשעברים" והזקנים שבאים לומר שלום לגיבורים החדשים בסוף הסרט (למשל ב"רחוב ג'אמפ 22" או ב"סטארסקי והאץ'").
אבל לפעמים הופעות אורח הן ההזדמנות לסלב לזרוח ברגע קומי לא צפוי, להשתטות, ואם יש לו פאה ושפם מודבק אז בכלל זה בונוס. ולפעמים, רק לפעמים, זה מצליח להיות רגע שהוא משיאי הסרט, עם אמירה אמיתית על הוליווד או על סלבריטאות. לכבוד חג המסכות, הנה מצעד הסלבים שהתחפשו הכי טוב בהופעות לרגע.
גלן קלוז ופיל קולינס - "הוק"
אם כבר להתחפש, למה לא לפיראט? קלוז עשתה את המעבר הג'נדרי המתבקש ועטתה על עצמה זקן ושפם בקלאסיקה לילדים של ספילברג, בתור שודד ים שנזרק על ידי קפטן הוק (דסטין הופמן) לתא עינויים כשהוא מפשל (היי, פעם ככה היו סרטי ילדים, נשבעים). יותר מוקדם בסרט תמצאו גם את פיל קולינס כחוקר משטרה בריטי מעונב במיוחד.
קייט בלאנשט ופיטר ג'קסון - "שוטרים לוהטים"
במיטבן, הופעות אורח הן קריצה קצת משעשעת וקצת מתנשאת של היוצרים לצופים "מביני עניין" על חשבון שאר הקהל. כמה שהסלב פחות מזוהה ויותר מחופש - יותר טוב. זה בדיוק הדיל בקומדיית האקשן האדירה של אדגר רייט וסיימון פג מ-2007 שבמרכזה שוטר בריטי צנון (פג) שמגיע לעיירה בריטית משעממת שלא קורה בה כלום, עד שקורה בה הכול והסרט הופך למגה-סרט אקשן אדיר כמו שעשו בניינטיז. וכיאה לסרט שמלא ברפרנסים, יש כמה הופעות אורח, בהן שתיים על טהרת ההתחפשות. פיטר ג'קסון, הלא הוא שר הטבעות, מופיע לכמה פריימים בודדים בהתחלה בתור סנטה שיכור שדוקר את הגיבור ביד, וקייט בלאנשט - סממן איכות בפני עצמה - מופיעה לטיפה יותר בסצנה מעולה שבה היא מגלמת את החברה של הגיבור שזורקת אותו בתחילת הסרט. הקאץ' הוא שהיא מכוסה מכף רגל ועד ראש בחליפה לבנה, משקפי מגן ומסכה - כיאה לחוקרת פורנזית. שיחת הפרידה הקורעת מצחוק וקורעת את הלב במקביל מתרחשת בזירת רצח מלאה שפריצים של דם. ככה פותחים סרט.
דניאל קרייג - "מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר"
ואם כבר להסתתר מאחורי מסכה, אז עד הסוף: דניאל קרייג, האיש המזוהה בעולם בתור ג'יימס בונד, צילם את "ספקטר" באולפן ליד זה שבו צולם הפרק הראשון בטרילוגיה החדשה של הפרנצ'ייז הקולנועי השני הכי אהוב בעולם. ומאחר ו"הכוח מתעורר" מ-2015 היה בערך הדבר הכי מצופה באותם ימים תמימים לפני עשור, בונד לא התאפק וביקש מהבמאי ג'יי. ג'יי. אברמס תפקיד כשביקר על הסט. הוא קיבל בכיף: קרייג מגלם את חייל הסער (ויש לו שם! FN-1824, נשבעים) שכולא את הגיבורה ריי, וזוכה להיות נבל האימפריה הראשון שהיא עושה עליו בהצלחה תרגילי ג'דיי, כשהיא מורה לו לשחרר אותה מהאזיקים ולתת לה להימלט. האירוניה היא שמצד אחד זו סצנה די חשובה בסרט, ומצד שני הכוכב הענק שמשחק בה מכוסה מכף רגל ועד ראש במדי חייל הסער הלבנים, ואינו מזוהה בעליל, אלא אם אתם בני משפחת קרייג וקולטים את קולו הבונדי.
מאט דיימון, ליאם המסוורת' וסם ניל - "ת'ור: ראגנארוק"
הופעות אורח הן יופי של דרך לאתחל טון של סרט. שני סרטי "ת'ור" הראשונים הצטיינו בעיקר בהיותם בינוניים, משהו להעביר איתו את הזמן ולהציג דרכם את אחת הדמויות החשובות בסאגת "הנוקמים". חלק 3 הופקד בידי הבמאי טאיקה וואטיטי, האיש של דיסני למשימות מגניבות, ועל ההתחלה הוא מסמן את הכיוון הסטלני והקומי החדש של הסרט בסצנה שצוחקת על הסרטים האחרים: ת'ור מגיע חזרה לכוכב שלו ורואה איך התושבים צופים בהצגה שמתארת את אירועי הפרקים הקודמים, ספיציפית את מותו בכאילו של אחיו לוקי. השחקנים בהצגה-בתוך-הסרט הם ליאם המסוורת' (אח של כריס, ת'ור) בתפקיד מתבקש של ת'ור מעלי אקספרס, סם ניל מ"פארק היורה" בתור אנתוני הופקינס/אודין, והכי טוב: מאט דיימון שגוסס באופן נפוח בתור לוקי, כולל השיער הארוך. הצגת חובבים, גרסת המקצוענים.
מאט דיימון - "יורוטריפ"
מאט דיימון הוא כנראה גדול שחקני האורח בהוליווד העכשווית, עם הופעות קומיות גדולות (באמת) שמאזנות את הקריירה המיינסטרימית שלו שנוטה לרוב לכיוון הדרמטי והנפוח. בקומדיית המסע הענקית "יורוטריפ" דיימון הוא פחות או יותר המאורע המחולל של הסרט שגורם לחבורת הנערים החרמנים לקחת מטוס ולנסוע לטיול-אחרי-תיכון באירופה: הוא מופיע לשלוש דקות בתור מטאליסט גלוח ראש שעולה לשיר במסיבת קולג' על כמה הוא נהנה לז**ן את חברתו של הגיבור מאחורי גבו, מותיר אותו שבור לב וצמא לתיקון. והשיר שהוא שר - Scotty Doesn't Know - די פגז בזכות עצמו.
מאט דיימון ובראד פיט - "דדפול 2"
כן, שוב דיימון. הפעם מחופש לרדנק, ונושא מונולוג ארוך-ארוך על נייר טואלט וטכניקה נכונה לניגובי תחת - כי בואו, אנחנו בסרט של "דדפול" - רגע לפני שהוא והמסכן שנאלץ להקשיב לו (אלן טיודיק, עוד כוכב-קאלט וחובב הופעות אורח) מחוסלים על ידי הנבל כייבל לשמחת כל העולם. גם חלק מהאקס-מן מופיעים בסצנה אחרת ברקע, כשדדפול מתלונן שהם אף פעם לא שם כדי לעזור לו (אבל הם פשוט בחדר השני וסוגרים את הדלת כדי לא להקשיב לחפירות שלו). אבל ההופעה הבאמת כבירה בסרט היא של בראד פיט בתור "הנעלם", שאמור להיות חלק מחבורת גיבורי-על סטייל "הנוקמים" שיתאחדו סביב דדפול ויעזרו לו להציל את העולם. כולם כמובן מחוסלים אחרי דקה וחצי במשימה הראשונה, אבל דדפול ממשיך להבטיח ש"הנעלם" שלא נראה ולא נשמע הוא אדיר. ואז גיבור העל השקוף נתקל בקו מתח גבוה ומחושמל למוות, ולחצי שנייה הצופים רואים במי מדובר: בראד פיט. הכוכב הגיע לסט ליום אחד תמורת 956 דולר וכוס קפה, והאמת שהסיבה האמיתית לקמאו השובב היא שהבמאי דייוויד ליץ' היה הכפיל שלו במשך שנים והוא בא לעשות לו טובה. מאוחר יותר, ליץ' השתדרג לתפקיד הבמאי של פיט בסרט האקשן הנחמד "רכבת הקליע", אז אפשר להגיד שזה היה גם אודישן מוצלח.
ניל פטריק האריס - "הרולד וקומאר משתוללים באמריקה"
לפעמים הופעות אורח הן יופי של דרך לעשות שינוי בקריירה. קחו לדוגמה את ניל פטריק האריס, השחקן-ילד שבארצות הברית לפחות היה מזוהה כחמוד על סף הבלתי-נסבל בסדרה הניינטיזית "דוגי האוזר", שם גילם ילד-רופא גאון עם עיניים תכולות. אחרי כמה שנים של האטה בקריירה, שבה התמקד בעיקר בברודוויי, האריס הפציע לפתע בקומדיה הסטלנית המצוינת "הרולד וקומאר משתוללים באמריקה", בתפקיד עצמו - כלומר "עצמו" המסומם והמחוק שגורר את שני גיבורי הסרט שרק רוצים ללכת לאכול המבורגר לשלל צרות. "תפסיקו לדבר על המבורגר, בואו נלך למצוא כוסיות", אמר להם כוכב הילדים בדימוס, וגיבור חדש נולד. שנה לאחר מכן האריס לוהק לסדרה "איך פגשתי את אמא" ולשלל תפקידים שמיצו את הפוטנציאל הקומי והקצת יותר פרוע שלו.
12 צפייה בגלריה
לידתו של ברני סטינסון? ניל פטריק האריס. מתוך "הרולד וקומאר משתוללים באמריקה"
(צילום מסך)
ביל מאריי - "זומבילנד"
ולעיתים הופעות אורח הן דרך להכות על חטא. למשל ביל מאריי, שמופיע לכמה סצנות משובחות ב"זומבילנד" אחרי שגיבורי הסרט פורצים לאחוזתו בהוליווד כדי להתחמק מאפוקליפסת הזומבים בחוץ. השחקן מופיע בתחילה מאופר כזומבי, אבל בבדיחת מטא חביבה מסביר שהוא רק התכונן איך "להשתלב" עם הזומבים בחוץ. כל ההפוך על ההפוך הזה לא עוזר לו וג'סי אייזנברג יורה בו בחזה. ברגעי הגסיסה שואלים אותו הגיבורים: "אתה מתחרט על משהו?", ומאריי עונה: "על הסרט 'גארפילד'".
באסטר קיטון - "שדרות סאנסט"
הופעות אורח היו קיימות כבר בקולנוע ההוליוודי הקלאסי, כששחקנים מפורסמים צצו להגיד שלום בסצנות מפתח. אבל פעם ב, הופעת אורח באמת נועדה גם לומר משהו. "שדרות סאנסט", הסאטירה המופתית על הוליווד של בילי ויילדר, עוסקת בכוכבת הקולנוע האילם שעבר זמנה (גלוריה סוונסון) ומתבודדת באחוזתה, כמו ביל מאריי ב"זומבילנד", בעודה מחכה נואשות לקאמבק. שניים מכוכבי הסרט, סוונסון ואריך פון שטרוהיים, הם מנפילי הקולנוע האילם שמגלמים בסרט דמויות שהן קצת טייק על עצמם. אבל כדי להבהיר את המציאות האכזרית של דור הכוכבים שנמחק, בסצנה אחת הביא ויילדר מסביב לשולחן פוקר את סוונסון, ה.ב. וורנר, אנה נילסון ובאסטר קיטון - כולם כוכבי קולנוע אילם שנשכחו לחלוטין עת כשהסרט יצא ב-1950, בעוד גיבור הסרט הצעיר (וויליאם הולדן) מעיד באכזריות בקריינות שמדובר ב"כינוס בובות שעווה". השאר באמת נשכחו מאז, אבל קיטון - גדול כוכבי קולנוע האילם חוץ מצ'פלין, ויש שיגידו שהוא גדול ממנו - מותיר רושם עגום במיוחד עם הפנים העצובות שלו, כאילו הוא חי רק כדי להפסיד מסיבוב לסיבוב. האיש עם פני הפוקר משחק פוקר. גאוני.
אלפרד היצ'קוק וסטן לי - מלאנתאלפים סרטים
הופעות אורח יכולות להיות גם סוג של חתימה של יוצרים, או דרך להגביר את האטרקטיביות של מותג מסויים. מי שהבין את זה לפני כולם הוא אלפרד היצ'קוק, הבמאי הראשון שלא היה שחקן. אבל לגמרי הפך לסלב. מסרטיו המוקדמים באנגליה ועד המאוחרים בארצות-הברית, "מאסטר המתח" הקפיד להופיע כמעט בכל סרט בבימויו לשוט אחד או שניים, כמעט תמיד באופן אילם, בשולי הפריים או באוטובוס או כעובר אורח שנסגרה עליו הדלת. בסרט "סירת הצלה" שקורה כולו, ובכן, בסירת הצלה, מיקם את עצמו היצ'קוק בגזיר עיתון שנראה לרגע בפריים, בפרסומת לדיאטה עם תמונות "לפני" ו"אחרי". בסך הכול הופיע היץ' לרגעים ספורים ב-40 סרטים שלו, מרגיל את הקהל לדמות העגלגלה והקרחת שלו מסרט לסרט, וכך הופך את עצמו למזוהה במראהו הרבה לפני עידן האינסטגרם. זה לא שמישהו היום יודע איך נראו במאים לא פחות טובים כמו הווארד הוקס או וויליאם וויילר, אבל אלפרד הביישן לכאורה פיצח את השיטה.
זה נכון גם לגבי סרטי מארוול, שהקפידו עד למותו ב-2018 של אבי סדרת הקומיקס סטן לי לכלול הופעת אורח אחת שלו בכל סרט. 22 הופעות יש לסטן המשופם והכה מזוהה ביקום הקולנועי, חלקן משעשעות מאוד (בראשונה ב"איירון מן" מ-2008 טוני סטארק מתבלבל וחושב שמדובר ביו הפנר. הגיוני, סך הכול). זה פחות משעשע כשנזכרים שלי קיבל ממארוול על כל הדמויות שהמציא וכל הקומיקסים שלו סכום עלוב למדי של 10 מיליון דולר, עבור אימפריה שהיום שווה כמעט 60 מיליארד דולר.
12 צפייה בגלריה
60 מיליארד דולר? הגמול האמיתי הוא החוויות שצברנו בדרך. סטן לי. מתוך "איירון מן"
(צילום מסך)
מרטין סקורסזה - "נהג מונית" ו"חידון האשליות"
הרבה במאים רוצים להיות היצ'קוק, וזה נכון גם להופעות אורח. טרנטינו מנסה להופיע כמעט בכל סרט שלו (לרוב בקטע הכי פחות טוב בסרט), גם פיטר ג'קסון קופץ לביקורים תכופים, אבל נראה כי המצטיין בקולנוע העכשווי הוא מרטין סקורסזה. קודם כל הבמאי המהולל הוא גם שחקן לא רע בכלל (ויעיד הקטע שלו בתור ואן גוך ב"חלומות" של קורוסאווה) ויש לפחות סצנה אחת בסרט שלו שבה הוא פשוט ענק: ב"נהג מונית" שם הוא מגלם נוסע עצבני שמתכנן לרצוח את אשתו, ובכך נותן את תרומתו הקטנה לשקיעת הנהג השקט שמאזין לו (רוברט דה נירו) לתהומות השיגעון. מרטי מרבה לצוץ בסרטיו מאז, לרוב כצלם (הבנתם?! הוא הבמאי!) אבל האמת שהופעת האורח הכי טובה של סקורסזה היא בכלל לא בסרט שלו. ב"חידון האשליות" של רוברט רדפורד על שערוריית הזיופים בשעשועון טריוויה טלוויזיוני בשנות ה-50, סקורסזה מגלם בשתי סצנות כנראה את הדמות שהוא הכי שונא: נציג התאגידים שגורם לתוכנית טלוויזיה לפשוט רגל מוסרית, והכול למען אינטרסים כלכליים צרים. הוא תמיד מחייך, תמיד נעים הליכות, ומשהו אומר לנו שסקורסזה פגש את הדמות הזו לא פעם במציאות.
אבי נשר ואורי זוהר - "הלהקה"
גם לנו יש! הקולנוע הישראלי אומנם לא מפוצץ בהופעות אורח, אבל תסמכו על אבי נשר שיחשוב איך להפוך להיצ'קוק מקומי וישתול את עצמו על סרטו הראשון בתחילת הקריירה בגיל 25 - בתור "הבמאי אבי נשר", כדי שכל הקהל יכיר. אבל מעבר לקריצה השובבה הזו, יש רגע אפילו קצר יותר, ונוגע יותר, שבו אורי זוהר גם מופיע בתפקיד עצמו וקופץ להופעה של הלהקה. זוהר, שכבר היה בהליכי חזרה בתשובה ("איזה כובע!", מגיב טוביה צפיר כשהוא רואה את הכיפה הגדולה על ראשו) הגיע לעשות ג'סטה לנשר, ובדיעבד אפשר לראות את הקטע הקצר הזה כהעברת מקל.
סטיבן ספילברג - "ונילה סקיי"/ קמרון קרואו - "דו"ח מיוחד"
הופעת אורח שהיא גם עסקת בארטר. ב-2002 הופיע טום קרוז בשני סרטי מדע בדיוני אדירים של במאים אדירים: "דו"ח מיוחד" של ספילברג ו"ונילה סקיי" של קמרון קרואו. שני הבמאים לא בדיוק חובבי הופעות אורח של עצמם, ובכל זאת במסגרת החברותא ההוליוודית, כל במאי בא לתת כמה פריימים בסרט של השני. ספילברג מופיע לפחות משנייה ב"ונילה" עם הקסקט המזוהה ומחבק לרגע קצר את קרוז בעודו אומר את המשפט הכי פחות ספילברגי שאפשר: "יום הולדת שמח, יא בן זונה". ואילו קרואו מופיע לקצת יותר רגעים ב"דו"ח מיוחד", בתור נוסע ברכבת התחתית שמזהה את קרוז החשוד ברצח מתמונה בעיתון.
טום קרוז, גווינית פאלטרו, קווין ספייסי, דני דה ויטו ושוב ספילברג - "אוסטין פאוורס: גולדממבר"
"החבורה" של ספילברג/קרוז וגם גווינית פאלטרו שהיא חברת משפחה של הבמאי המזוקן, באה לעשות שמח בפתיחה של חלק 3 של פרודיית הג'יימס בונד של מייק מאיירס וג'יי רואץ'. קצת כמו ב"ת'ור 3", גם כאן התירוץ להופעת הטאלנטים הגדולים בהוליווד הוא סרט-בתוך-סרט, שבו נראה בהתחלה איך היה נראה "אוסטין פאוורס" לו היה מופק עם בכירי כוכבי הוליווד. קרוז הוא פאוורס - עם שיניים מושלמות ומשקפיים לא משכנעים, פאלטרו היא נערת הפאוורס העונה לשם דיקסי נורמוס (וחולקת נשיקה לוהטת ולא שגרתית עם קרוז), קווין ספייסי הוא ד"ר אוויל (ליהוק שעובד גם היום), דה ויטו הוא מיני-מי, וספילברג הבמאי שמנופף באוסקר כשמנסים להעביר עליו ביקורת. תכלס הסצנה הכי טובה בסרט, שלא לומר הטובה היחידה.
מה לעזאזל - "והרי החדשות 2" ("חדשות בהפרעה")
הגענו לחללית האם: סצנת הופעות האורח שנועדה להאפיל על כל סצנות הופעות האורח לפניה. כבר ב"והרי החדשות" הראשון מ-2004 - מהקומדיות הגדולות של וויל פארל עם שותפו לשעבר הבמאי אדם מקיי - סצנת השיא הייתה קרב לחיים ולמוות בין מגישי החדשות בסבנטיז, כולם חנוטים בחליפות אפורות ובז', כשלמסך הפציעו בזה אחר זה לוק ווילסון, טים רובינס ובן סטילר (כמגיש החדשות בספרדית, היום זה לא היה עובר). אבל הסצנה הזו מחווירה לעומת מה שקורה בסצנה המקבילה בהמשכון מ-2013, כשבפארק בניו-יורק מתכנסים אל מול ארבעת הגיבורים (פארל, סטיב קארל, דייויד קוצ'נר ופול ראד) צוותי החדשות מהאייטיז, כשהחדשות היו כבר בכל מקום. יש כאן את וינס ווהן (מהסרט הקודם), טינה פיי ואיימי פולר (חדשות הבידור), וויל סמית' (ערוץ הספורט ESPN), סשה ברון כהן (BBC), קניה ווסט (MTV, בדיעבד ההופעה הכי נורמלית שלו), ליאם ניסן וג'ון סי ריילי (חדשות ההיסטוריה, ריילי הוא בכלל רוח רפאים), ג'ים קארי ומריון קוטיאר (החדשות הקנדיות, כי צריך לתת להם לעשות משהו) וגם הריסון פורד בתור איש זאב. על כולם מנצחת קירסטן דאנסט כ"אלת המלחמה" המכריזה מגג גורד שחקים על תחילתו של הקרב. תענוג צרוף.
12 צפייה בגלריה
מי ידע שזה יהיה אחד הדברים השפויים שיעשה בחייו? קניה ווסט, מתוך "והרי החדשות 2"
(צילום מסך)
טום קרוז - "רעם טרופי"
ולפעמים, הופעת אורח הופכת להיסטוריה: אף אחד לא היה אמור לדעת שטום קרוז מצטרף ל"רעם טרופי" של בן סטילר בתפקיד קטן אך משמעותי של ארכי-מפיק הוליוודי צעקן וגס רוח (עם השראה ברורה מדון סימפסון), חנוט בחליפת שומן, קירח ומשקפופר. הידיעה על כך דלפה עוד לפני הסרט והכוכב והבמאי סטילר התבאס, אבל האמת שזה לא שינה הרבה. כיום, ההופעה של קרוז בתור לס גרוסמן נחשבת כאחת מהופעותיו הטובות ביותר אבר, אם לא הטובה ביותר. קרוז מגלה טיימינג קומי מושלם, הרבה זעם טהור ויכולת השתוללות (ויריית קללות) מרשימה. היו לו שתי דרישות כדי להצטרף לפרויקט - שיהיו לו ידיים שמנות ושעירות, ושסטילר יתן לו לרקוד. התוצאה כל כך נהדרת שמאז ועד היום מדברים עם קרוז וסטילר על האפשרות להפיק את "לס גרוסמן, הסרט", אבל כמו המיניונים, נקווה מאוד שאף אחד לא יתפתה לזה כי באמת, הדמות הצדדית הזו מושלמת כמו שהיא בזיכרון שלנו.
