באפריל 2020 חגג שמאר מור יום הולדת 50. אבל דווקא ברגע משמעותי, משמח ומאושר זה, צרות וטרגדיות התרגשו עליו והעיבו על החגיגות, עם התייתמותו מהוריו בחצי שנה שקדמה לכך. בדצמבר 2020 הוא אף נדבק בקורונה. "בגלל הקורונה הכול נסגר, ויום ההולדת שלי היה בדיוק באמצע המגפה, אז חברים הגיעו אליי הביתה ועשינו על האש", סיפר מור, לנצח מלקולם וינטרס מ"צעירים חסרי מנוח", בריאיון זום ל-ynet. "אני חייב להגיד שעברה עליי תקופה לא קלה: אמא שלי מתה, והיא הייתה החברה הכי טובה שלי. אישה יפהפייה, חכמה וחזקה עם כוח רצון מברזל, והיום היא בגן עדן. אבא שלי מת חודשיים לפניה וכך גם הכלבים שלי. כך שבחיים האישיים שלי עברתי קושי עצום".
איך התמודדת עם האובדן העצום הזה?
"למזלי בורכתי בחברים ובני משפחה נפלאים, שאוהבים אותי ותומכים בי. בגיל 50 התחלתי להודות על כל מה שיש לי ועל 50 השנים שחייתי - בתקווה שיש לי עוד 40-50 שנים. התקופה הקשה שעברתי לימדה אותי לאהוב את עצמי יותר, ולהעריך את החיים והחברים - אז היום אני נרגש לקראת שאר המסע שלפניי. אני גם יודע שזכיתי לעשות את מה שאני עושה בטלוויזיה. אני אוהב להיות שחקן ואת החיים שיש לי. אני גם נרגש לקראת המשפחה שתהיה לי בעתיד. אני לא סובל ממשבר גיל, לא מעניין אותי בן כמה אני, אלא איך אני מרגיש עם עצמי ועם העולם".
אתה גם נראה נהדר. מה הסוד שלך?
"המאפרים שלי עושים עבודה טובה בלהסתיר את שיער השיבה. הם עושים זאת טוב יותר ממה שאני הייתי יכול. אני גם אוהב לומר ש'שחורים איכותיים לא מראים קמטוטים' (Good Black Don't Crack)", פורץ בצחוק מור, שמעיד על עצמו כשטותניק. "אני לא יודע מה הסוד שלי. גנטיקה אולי? אני רוצה להיראות טוב וזה גורם לי להרגיש טוב. כשאני לא מתעמל אני נהיה מדוכא וקודר. אני נהנה מכושר, משתדל לאכול בריא והולך לעבודה, שם מכסחים לי את הצורה".
העבודה שבה מכסחים למור את הצורה היא הסדרה S.W.A.T בהנהגתו, שעוסקת ביחידה מיוחדת שנלחמת בפשע, ומסתמכת על סדרה מ-1975 ועל הסרט בכיכובו של סמואל אל. ג'קסון מ-2003, "ימ"מ יחידת פריצה". מור מגלם את דניאל "הונדו" הארלסון, איש מארינס לשעבר מלוס אנג'לס שמחליט לפעול למען הקהילה, לאכוף את החוק ולמגר את הרשע בעזרת אמצעים טכנולוגיים מפותחים. הונדו גם עוזר לגשר בין כוחות המשטרה לבין תושבי הקהילה. "אני תמיד מתבדח ואומר שיוצרי הסדרה היו צריכים לתת לי את התפקיד של הונדו לפני עשור, כשהייתי צעיר יותר והגוף לא כאב כל כך מהריצות ומהקרבות. בכל יום כשאני חוזר הביתה מהצילומים אני צריך מקלחת חמה או אמבטיית מלח, ואז אני יושב בג'קוזי עם כדור אדוויל. להיות גיבור על זה המון עבודה, אבל זה חלום שהתגשם מבחינתי".
העבודה אולי כיפית ומדובר בחלום שהתגשם, אבל ההתחלה הייתה מלחיצה. "ביום הראשון לצילומים אמרו לי, 'תעשה קצת שכיבות סמיכה, תלמד קצת מהדיאלוג', אבל ביום השני זה כבר הפך ל'אנחנו צריכים שתעלה רגע על המסוק ותירה על החבר'ה הרעים'. וזה לא היה פשוט, כי יש לי פחד גבהים. הונדו לא מפחד מכלום, ולשמאר יש כמה השגות בעניין", הוא צוחק. "אבל התחייבתי לשחק אותו, וזה הרגע שבו הבנתי שזה התפקיד הכי מגניב שהיה לי אי פעם: כי יוצא לי להיות 'גיבור על', אבל כזה שקיים במציאות. אני לא סופרמן, ולא באטמן עם איזו גלימה, אלא גבר שעושה דברים יוצאי דופן. ובלב אני עוד ילד - יוצא לי בסדרה לטוס במסוק, להילחם, לנהוג במכוניות ולעשות מרדפים. כל זה כשאני בתפקיד הראשי בתור אפרו-אמריקאי - מה שלא קורה הרבה בטלוויזיה, אבל אני מקווה שיקרה יותר בעתיד. הבנתי שזו הזדמנות ענקית מבחינתי, וגם אחריות גדולה שמגביהה את הציפיות שלי מעצמי. זה תפקיד שגדול משמאר מור וגדול יותר מהסדרה עצמה".
מור משמש גם כמפיק של S.W.A.T והוא נהנה מהשגשוג שלה. כעת מגיעה אלינו עונתה החמישית (שעלתה השבוע ב-HOT ו-yes), וכשהוא נשאל על הצלחת הסדרה הוא יודע להצביע מיד על הסיבה לכך. "כי אני משחק שם. סתם, סתם, אני צוחק. ההצלחה נעוצה בזה שמדובר בסדרה כיפית, שמתעסקת בנושאים מחיי היומיום. כשאנשים צופים בה הם יודעים שהם הולכים לראות 'שוטרי על' שרודפים אחרי שורה מתחלפת של נבלים ומכסחים להם את הצורה, וליהנות מהמון אקשן הזוי וכיפי. אומנם יש הורים שלא רוצים שהילדים שלהם יראו רובים, אבל לא מדובר בסדרה אלימה גרפית, אפלה או רעה - אלא בסדרה כיפית ואופטימית, של טובים מול רעים, ואנחנו תמיד מצילים את עוברי האורח התמימים. גם שיר הנושא הקליט (של ההרכב Rhythm Heritage, א"ק) התחבב על הצופים", אומר מור ומתחיל לזמזם. "כשאתה שומע את הפתיח הזה פשוט בא לך לתפוס איזה מטאטא או מחבט ולשחק אותה שוטר בבית או בחצר. אפילו אני עושה את זה, גם כשאנחנו על השטיח האדום".
מור, בן לאב אפרו-אמריקאי ולאם ממוצא אירי-צרפתי-קנדי, סבור שהצלחת הסדרה חבה גם לגיוון האתני שלה ולעובדה שהיא מתמודדת עם נושאים אקטואליים שמדברים לצופים בכל העולם: התאבדות של שוטר, ירי בבתי ספר, סחר בבני אדם. "שוטרים מגניבים שרודפים אחרי הרעים זה קונספט אוניברסלי - לא משנה מי אתה, מאיפה אתה ומה הצבע שלך זה רעיון שתוכל להתחבר אליו. הצוות כולל שחקנים שחורים, אסיאתים ולטינים, אבל אנחנו לא מתעכבים על הצבע אלא מתמקדים בסיפור. כולנו אחים ואחיות. אנחנו לא מזייפים את הכימיה שרואים על המסך - היא אמיתית לגמרי. הסדרה מאפשרת לנו להעביר מסר חוצה קטגוריות של גזע: כולנו יכולים להתאגד יחד וליהנות, ובד בבד להכיר בזה שהחיבור האנושי הזה הוא משהו שאנחנו יכולים לשפר. להראות שהפחתה בפחד ובשיפוטיות יכולה רק לתרום לכך. אני לא רוצה שהסדרה תהיה כמו משחק מחשב ושהיא רק תנסה לבדר, אני רוצה שהיא גם תעורר חמלה.
"מה שאני אומר נשמע עמוק, אבל כשצופים בסדרה שלנו מדובר במסר עדין, שעובר כחוט השני בין הפרקים. היא מציגה מבט אופטימי ואפשרי על שוטרים ואזרחים שמתאגדים יחד. בארצות הברית ובעולם כולו שוררים פירוד ופחד, טינה וחוסר אמון. סדרת טלוויזיה לא יכולה כמובן לתקן את כל הבעיות בעולם, אבל היא כן יכולה לתת רגע של מנוחה, של לקיחת אוויר - ולתת לך להאמין במחר, בהזדמנויות. ויחד עם זאת, אנחנו אף פעם לא רציניים מדי - לא נדבר על פוליטיקה וגם לא על דת".
נושא הגזענות בולט במיוחד בעונה הרביעית. "בסוף העונה הקודמת ראינו איך הונדו יוצא כנגד היחידה שלו בגין גילויי גזענות, כי הוא מרגיש שאמור להיות איזשהו צדק, אבל הם בוחרים שלא להעניש את הגזענים על התנהגותם הרע. אז הוא חושף את הפרשה ומסכן את החיים והעבודה שלו, וכתוצאה מזה מורידים אותו בדרגה. הוא צריך להיפרד מתפקיד הבוס, ובעונה החדשה אנחנו רואים אותו מחפש את עצמו במקסיקו, כשהוא כבר לא מבין מה נהיה מחייו או מה המטרה שלו. האם כל מה שהוא תכנן לעשות היה לחינם? האם מדובר במבוי סתום? האם המאבק הזה שווה את זה? הוא צריך למצוא בעצמו את הכוח והביטחון, לחזור להאמין בעצמו - ומתקשה לעשות את זה. הוא נאבק להרים את עצמו בחזרה למעלה כשהמערכת מנסה להוריד אותו. למעשה, יש שורה של אנשים שנמצאים שם כדי לשבור אותו במטרה שיילך, בגלל שהם רואים בו איום. אבל הונדו עומד איתן ואומר, 'אתם אולי תצליחו לכופף אותי, אבל לא תוכלו לשבור אותי'. מדובר בצד חדש שלו שמתמודד עם מאבק שלא ראינו קודם לכן".
ממגרש הבייסבול לסט אופרות סבון
מור נולד באוקלנד, קליפורניה. אביו היה יועץ עסקי ואימו מורה בעלת תואר שני בייעוץ ותעודת הוראה באנגלית ומתמטיקה. בילדותו, הוא נדד בעקבות עבודת האם, וגדל בבחריין ובדנמרק. את תקופת נעוריו עבר בקליפורניה, שם בכלל חלם להיות שחקן בייסבול מקצועי. "הייתי ביישן ויצאתי מזה בזכות הספורט. כך רכשתי חברים ופגשתי בחורות", הוא מסביר. "אחרי שסיימתי תיכון התעניינו בי הבוסטון רד סוקס והבולטימור אוריולס - אבל הם לא גייסו אותי. אמא שלי לא רצתה שאכנס לליגה והעדיפה שאעשה תואר. אז הלכתי לקולג' ושיחקתי בייסבול במשך ארבע שנים בליגת הקולג', אבל בשנה השנייה נפצעתי בברך וגם לא הייתי טוב מספיק. החבר'ה ברמה המקצועית זה עולם אחר לגמרי".
כשמור סיים את הקולג' הוא עבר לניו יורק. "דגמנתי ועבדתי בבית קפה, וניסיתי להבין לאן אני הולך, ופתאום הבולטימור אוריולס אמרו שאני יכול להגיע למיונים. אבל אז זימנו אותי לאודישן של 'צעירים חסרי מנוח' והחלטתי לקחת צ'אנס. לא חשבתי שאתקבל לסדרה, מי אני בכלל? לא ידעתי שום דבר על משחק. כשקיבלתי את התפקיד הייתי צריך להחליט אם אני רוצה לעלות על האוטובוס ולשחק בייסבול - ואולי להצליח - או לקחת סיכון עם סדרת הטלוויזיה. ידעתי עמוק בלב שכנראה לא אצליח עם הבייסבול ובחרתי לנסות משהו חדש, והלכתי על ההזדמנות הזאת".
ההימור של מור היה יותר ממוצלח. ב-1994 הוא כבש את הצופים (ובעיקר הצופות) עם דמותו של הצלם מלקולם וינטרס, שאותו גילם במשך שמונה שנים וזכה עליה בשלל פרסים ומועמדויות, ואף סומן כסמל מין. בשלב מסוים הוצמד לו התואר הלא-רשמי "החתיך השחור הראשון של עולם הסבון". "גדלתי על הסט של 'צעירים חסרי מנוח', שם נולדה הקריירה שלי. אני אף פעם לא שוכח מאיפה באתי או את האנשים שהיו לצידי לאורך הדרך. הייתי אנונימי בזמנו ויוצר הסדרה, ויליאם ג'וזף בל, לקח איתי סיכון והחיים השתנו לנצח. אני זוכר משם הרבה רגעים, אבל בעיקר לא אשכח את קו העלילה שבמסגרתו שכבתי עם אשתו של אחי ונולד לנו ילד", הוא צוחק.
במקביל הופיע מור בתוכניות ובסרטים נוספים. בניגוד ללא מעט שחקנים, מור הצליח להיחלץ מקטלוג של "שחקן אופרות סבון" וב-2005 הוא החל לשחק ב"מחשבות פליליות", שם גילם את הפרופילאי דרק מורגן. ב-2016, בתום 11 עונות ו-251 פרקים עתירי ריגושים, מור נפרד מהסדרה בצעד שאכזב את המעריצים, אולם מור הרגיש צורך לנסות דברים חדשים וגם להקדיש יותר זמן לחייו הפרטיים.
עם קריירה מצליחה ולו"ז צפוף, מור טרם מצא זמן להתמסד - וכיום נחשב לאחד מהרווקים הנצחיים הלוהטים של הוליווד. בעבר ייחסו לו רומנים עם טוני ברקסטון והאלי ברי, ובשנים האחרונות הוא יצא עם הכדורגלנית המפורסמת שונה גורדון ועם השחקנית הקובנית אנאבל אקוסטה, המוכרת מהסדרה "קוונטיקו". "אין לי יותר מדי זמן לחיים רגילים", הוא סיפר לפני שלוש שנים לאתר הקולנוע The HotCorn כשביקר בפסטיבל הטלוויזיה של מונטה קרלו. "הקריירה שלי תמיד הייתה במקום הראשון מבחינתי, ונשים לא אוהבות להיות במקום השני. אחרי שעזבתי את 'מחשבות פליליות' אמא שלי נתנה לי כרטיס ברכה: 'תקפוץ - ורשת הביטחון תופיע'. תקפוץ ותאמין שמישהו יהיה שם כדי לתפוס אותך ושהכול יסתדר. אם היו לי אישה וילדים לא הייתי מעז לקחת על עצמי את הסיכונים שלקחתי תמיד. ידעתי שיש רמת יציבות וביטחון מסוימת שאני רוצה להגיע אליה לפני שאני מתחתן. עכשיו אני רוצה קצת איזון בחיים. לפי החלום שלי, הפרק הבא הוא להתחתן ולהביא ילדים. אני באמת מוכן. אז כן, אני בהחלט חולם על שותפה לפשע ועל חברה טובה".
עד שזה אכן יקרה, מור עדיין נשוי לעבודתו ולא נמאס לו לגלם את הונדו. הוא סבור שגם הצופים שמחים לראות עוד ממעלליו ומפועלו. "כמו שאף פעם לא נמאס מספיידרמן, מבאטמן ומאיירון מן - גם מהונדו לא נמאס. כל עוד הוא יכול לקפוץ ולרוץ, לכסח את הרעים, להזעיף פנים ולומר, 'לא כדאי לכם להתעסק איתי' - הוא לא משעמם".
ויש לו גם חלום: לארח את סמואל אל. ג'קסון, שגילם את הונדו ב"ימ"מ יחידת פריצה". "כשהציעו לי את התפקיד בסדרה, ישר חשבתי לעצמי, 'וואו, הם משווים אותי לסם ג'קסון?'. לא עבדתי איתו בעבר, אז זה היה מגניב אם הוא היה חוזר ומשחק איתנו, אפילו מגלם את עצמו. אבל אם אתה חושב שאני יכול להיכנס לנעליים שלו אתה טועה - אין עליו. אני רק עושה את גרסת שמאר מור של הונדו, בהשראת סם כמובן".
מור מעיד שאחד הדברים האהובים עליו בעבודתו זה המסעות בעולם. העונה החמישית, למשל, צולמה בחלקה במקסיקו. "זה היה מדהים וקסום. היינו באזור שנקרא טפוזלן, שנמצא כשעתיים נסיעה ממקסיקו סיטי - מקום כל כך יפה שהוא נראה מזויף, לא אמיתי. הרגשתי שאני על הסט של 'פארק היורה'. חיכיתי שיצאו אליי דינוזאורים, אבל במקום קיבלנו סוסים, כלבים, חתולים, צפרדעים", הוא צוחק, "האנשים שם היו מקסימים, האוכל היה מדהים - והטקילה עוד יותר".
ומה עם ישראל?
"אני מטייל המון, אבל מעולם לא יצא לי להגיע לישראל וזה מקום שתמיד רציתי לבקר בו. אני מת להגיע לתל אביב, שמעתי שהיא עיר עם המון מסיבות ואופי. תזמין אותי לישראל! תסדר לי שבוע חופש מהמפיקים שלי ואני אשמח להגיע לבקר, עם כל ההיסטוריה והתרבות שלה. אני אהיה מאושר לחוות את ישראל וגם לפגוש את קהל המעריצים והמעריצות שלי".
לפחות ראית כבר סדרות ישראליות?
"לא יצא לי. על מה אתה ממליץ?".
על "פאודה" שמעת?
"אני לא מכיר את הסדרה הזאת, אבל אבדוק ואחפש אותה!".