בסוף השיחה שלנו, כשאני כבר בדלת, אחרי שהכינה לי תה חזק והמתיקה אותו בחופן אוכמניות מיובשות, פיתתה אותי עם עוגיות ג'ינג'ר והאכילה אותי במרק בשר עשיר שהתבשל במשך שלוש השעות שבהן שוחחנו, לייה גיל מציעה לי אבוקדו מהערמות שגודשות את הסלון בביתה המעוצב שביישוב קדימה.
"נו, ועוד אמרו על האי שאשכנזים לא יודעים לארח. מחר יהיו כאן מלא אנשים לארוחת ערב, כולל עוקבת שלי שפנתה אליי באינסטגרם ואמרה, 'איך הייתי רוצה אמא כמוך', אז אמרתי לה, 'נו יאללה בכיף', ואז היא כותבת שהיא בת 38, ולבד בעולם, בדיכאון עמוק אחרי שאמא שלה נפטרה ושהיא כל כך צריכה חיבוק אימהי".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
ומה ענית לה?
"קודם כל בדקתי שהפרופיל לא מזויף ושאני לא מתכתבת עם איזה גבר בן 55, וכשהיא שלחה לי סרטון שלה, מיד הזמנתי אותה לאכול איתנו מחר ארוחת שישי. גם מוטי רייף יהיה, עם בן הזוג והילדים, וגם קובי מאור, שהתאהבתי בו על האי, יבוא עם המשפחה שלו, וכמו שאת רואה כבר התחלתי לבשל".
נו, אז יהיה לך למי עוד לחלק אבוקדו.
"זה מהעצים כאן בגינה", היא מחווה לעבר גינת הבית ששני שולחנות אוכל ענקיים מחוברים ניצבים במרכזה. "הורדתי כבר איזה 120 קילו וחילקתי כבר את הרוב. ברור שטיפסתי וקטפתי בעצמי. הילדים ישבו כאן והסתכלו עליי".
ממש כמו שהם צפו בך מטפסת על העץ באי, וגונבת את הברזנט.
"לא גנבתי שום דבר. לקחתי. בדיוק לפי כל חוקי הפורמט. אני לא גנבת. עליתי על העץ וביצעתי משימה", היא כמעט כועסת עליי. ובצדק.
ובטח הבנים שלך העריצו אותך על זה.
"כן, אבל הם מכירים את אמא שלהם. אני מטפסת איתם על עצים בחצר שלנו. איך נראה לך אני קוטפת את האבוקדו? בשבט השני תלו את הברזנט גבוה, כי לא העלו בדעתם שאבצע את המשימה. אבל אני בתור אם השבט, היה ברור לי שאני מצליחה. זה משחק קשוח שבו כל אחד נלחם על המקום שלו, ויש דברים שצריך לעשות כדי להתקדם ואת עושה אותם במינימום פגיעה במישהו אחר".
מה שלא הפריע לאחרים לפגוע בך.
"כן. פגעו, אמרו עליי דברים לא יפים, אבל שתקתי. לפעמים עדיף לאכול את הכאפה ולנשום עמוק, לא תמיד צריך להגיב ולענות, ואגב, הרבה צעירים כתבו לי אחרי זה שהם למדו ממני, אבל נעלבתי. מאוד קל להעליב אותי, רק שאני לא מראה את זה, כי להראות חולשה זה מעורר רחמים ואותי חינכו שאין דבר כזה לוותר ולהתבכיין".
ואיפה את חלשה?
"בעיקר עם המשפחה שלי, שם אני מרשה לעצמי. ערן, בעלי, הוא בעיקר הכרית שלי. האיש שנושא את המשקל שלי יחד איתי. רק אצלו אני פורקת הכuל והוא יודע להכיל את זה ולאפשר לי להיות חלשה". כשהיא מדברת על ערן, בעלה השלישי ואבי שני הבנים שלה, תומר ולירן, בני עשר ו־11, ידיה נצמדות אל ליבה והיא מיד מראה לי תמונות של הגבר החם והחייכן שחולק איתה את החיים.
היא בת 46, מעצבת פנים, ובימים אלה מככבת על המסך ברשת בעונת ה־VIP של "הישרדות". זו כבר הפעם השנייה שלה על האי, אבל עזבו אתכם מריאליטי. גיל היא שורדת של החיים עצמם. מנישואיה הראשונים יש לה את אליסה, בת 26, שחיה היום עם החבר בדובאי, עובדת שם במכירות ובהפקת אירועים ולומדת פסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה. אליסה היא בתה מנישואיה הראשונים למי שעלה איתה לארץ מברית־המועצות לשעבר, אבל לאחר זמן קצר עזב את שתיהן. לאחר מכן הכירה את מיקו גיל, קבלן במקצועו, ולאחר שעברה הפריה נכנסה להיריון עם שלישייה – שני בנים ובת.
במהלך שמירת ההיריון אושפזה בבית החולים ברזילי באשקלון, חטפה זיהום חריף שסיכן את חייה ועברה לידה מוקדמת, שכתוצאה ממנה שניים מהתינוקות נפטרו מיד עם לידתם, ובן, התינוק ששרד, נולד עם שיתוק מוחין ובזכות טיפול צמוד, הצליח לחיות עד גיל שנתיים. "הוא נפטר בשנת 2001. בדיוק לפני 20 שנה", עיניה הופכות להיות מימיות. "הייתי ילדה בת 24 כשזה קרה לי ולא הייתי מוקפת בפסיכולוגים ובתמיכה נפשית מהסביבה. זה היה קשוח והייתי חייבת לנטרל רגשות כדי לתפקד, כי הייתי לבד במלחמה על החיים של הבן שלי. מיקו, הגרוש שלי, לקח את זה מאוד קשה והדחיק את המצב, ואני לא מאשימה אותו. אבל זה היה קשה להתאשפז עם בן בבית חולים, לקחת אותו לפיזיותרפיה, לגדל עוד ילדה, להמשיך לעבוד ולתפקד.
"אני הכי רוצה למצוא חבר כנסת שיקים איזו ועדה לטיפול בכל הביזיון שקורה בבתי חולים בגלל זיהומים. הרי בגלל זה איבדתי שלושה ילדים", היא אומרת ואז נאנחת ומוסיפה: "אבל גם צמחתי מהכאב הזה. בסופו של דבר, זה מה שקרה. אז אחרי כל מה שעברתי, מה זה 'הישרדות'?" היא שואלת פתאום, וגם עונה: "זה משחק. אני רואה את הריקושטים בין השורדים ואומרת לעצמי, 'יאללה, אנשים, שחררו. יש לנו משפחות וחיים, לרובנו יש עסק או עבודה אז תפסיקו להתבשל בתוך המניפולציות והאסטרטגיות מאחורי המשחק. שחררו'".
לא לכולם יש פרספקטיבה כמו שלך.
"נכון. אבל את קוראת את הטוקבקים הנוראים ולא מאמינה. אני חברה נורא טובה של קובי, שאולי עשה החלטות שגויות, ורואה איך כותבים דברים איומים בלי להכיר את הבן־אדם. וכשמדברים איתי עליו אני אומרת, 'הוא בעל, אבא וחבר מדהים. אני חברה שלו כבר שבעה חודשים וזכיתי באח לחיים. אני שרופה על הבן־אדם הזה ויודעת שבעת צרה הוא יבוא ויעזור לי, וזה חשוב הרבה יותר מהמשחק'. אז הוא לא ידע לשחק את המשחק, הוא היה מבולבל, אז מה. ומישהי אמרה לי, 'זה אומר משהו על הבן־אדם', אבל לא. זה אומר עליו רק כשחקן במשחק נטו. אני חווה אותו כאדם ואל תספרו לי איזה בן־אדם הוא. אני יכולה להתקשר אליו ב־12 בלילה והוא יבוא לעזור לי. ככה נמדדת חברות מבחינתי. אני רואה איך הוא דואג לאשתו ומהם הערכים שלו בבית, ואל תגידו לי שהוא זגזגן ואי־אפשר לסמוך עליו ושהוא סטייק. זה משחק. זה לא החיים עצמם".
למה אתם צריכים את זה? למה אתם הולכים ל"הישרדות"?
"אני הלכתי כי הילדים ביקשו, הם קצת קינאו באחותם שהייתה לה אמא שורדת ומבחינתי זה היה סגירת מעגל לבוא ל'הישרדות' ממקום שלם ובשל וכשהייתי בטוחה בעצמי שאוכל לעמוד באתגר הזה ולצלוח את המשחק ואני שלמה עם זה שהלכתי לשם. גם אליסה מאוד גאה בי בעונה הזאת, ואומרת לי, 'את עושה מה שצריך לעשות, לא יורדת לרמה של מה שקורה שם', אז לקבל ממנה חיזוקים, בגיל הזה שלה? בשבילי זה הרבה, כי מה שלא נראה לה היא תגיד לי. ובכלל, התגובות שאני מקבלת מהסביבה מדהימות, תראי את ההודעות שקיבלתי אחרי הטיפוס על העץ, את לא מבינה".
וכאן היא שולפת את הנייד ומראה לי מה שכותבים לה: "את וונדר־וומן אמיתית", "ראיתי את הפרק ואמרתי, זאת האישה שאני רוצה להיות בעוד כמה שנים", "כמה עוצמות באישה אחת, מחאתי כפיים כשטיפסת על העץ בכזה קלאס ובאפס מאמץ", "את וואו, את אישה שראויה להערצה".
"ומה בסך הכול עשיתי כדי לקבל את התגובות האלה? פשוט שתקתי, כי הרגשתי שאנשים מהשבט השני מורעלים עליי, אז שתקתי", היא אומרת. "למה שתקתי? כי אין כמו האמת, אבל אם האמת לא תגרום למשהו טוב, אני לא אגיד אותה. אני מלאה בפאקים, אני לא משחקת אותה מושלמת, אני לא אוהבת איך שאני נראית והרבה פעמים לא אוהבת סיטואציות שאני מגיעה אליהן, אבל זאת אני".
מה זאת אומרת את לא אוהבת איך שאת נראית, את מאוד יפה.
"בעינייך. תודה. אבל אני לא אוהבת את האף שלי".
אבל הוא מסתדר לך בפנים. הוא אף יווני מהמם.
לא יווני, יהודי. מי שעד עכשיו חושב שאני לא יהודייה, כי כתבו גם את זה ברשת, אז תסתכלו על האף. וזו הפעם היחידה שעניתי למישהו. סבתא שלי שגרה באשקלון היא בת 98 ועברה מחנה השמדה, רוב המשפחה שלנו נספתה, עברה את המצור על לנינגרד, כל הסבתות והסבים שלי קבורים בבתי קברות של יהודים, סבתא שלי מדברת יידיש, אבל כדי לקבל את תעודת הזהות שלי כאן עברתי גיהינום ויש לי מסמכים יהודיים מקוריים מהרגע שסבתא רבתא שלי נולדה. אז עליי תגידו שאני לא יהודייה? זה הכי מפריע לי, כי שם הייתי יהודייה מסריחה ופה אני רוסייה מסריחה, וכמעט כל יום אני שומעת את זה".
היום, כאמור, השמיים כבר בהירים הרבה יותר, כאשר יש לה גם שורשים וגם צמרת — את אליסה, ואת תומר ולירן. והמשפחה שהיא וערן מחבקים היא הדבר החשוב בעולם מבחינתה.
"למשל, היחסים של תומר ולירן עם אליסה זה סיפור אהבה", לייה מתמוגגת. "אליסה היא המרי פופינס של הבית, והבנים נקרעים מגעגועים אליה. עכשיו כשהיא בדובאי, הם כל היום בפייס־טיים וכל בוקר מדברים. תומר קורא לה 'פיצי שלי', יש להם חיבור מדהים. כשהייתי על האי, היא הגיעה לעזור לערן, שהיה צריך לחזור לעבודה. כשחזרתי מהצילומים טסתי אליה לדובאי ליומיים וחצי, אבל אני פחות מתחברת לשם, כי בדובאי הכל רק גלאם גלאם גלאם, ואני אוהבת יערות, תני לי ללכת ללקט פטריות, לטפס על עצים".
בואי נחזור לטיפוס על העץ. נשברת דווקא כשגדי התחיל להגן עליך.
"כי ראיתי בתגובה של גדי את הילדים שלי, כשהם צופים בי, והבנתי שזה מה שהם ירגישו כלפי אמא שלהם. אני כל הזמן מנסה לגונן עליהם, ואפילו לקחתי טיפול צמוד כדי שיסבירו לי איך לתווך להם את כל הריאליטי הזה, בעיקר לתומר, כי הוא הילד הרגיש. לירן פחות מתרגש, הוא יותר חסין, כמו אבא שלו".
ומה ערן חושב?
"אני לא יודעת, הוא לא מדבר איתי על זה כמעט, ולא רואה טלוויזיה ישראלית. עכשיו הוא היה צריך לצפות כדי להבין מה אני עושה, אבל הוא לא ראה את ה'הישרדות' הראשונה, למשל".
וכשהכיר אותך גם לא הבין למה את מחלקת חתימות.
"נכון", היא צוחקת ושוב עיניה נמסות כשהיא מזכירה את שמו. "אמרתי לו, 'אתה רווק וצעיר, תברח, מה אתה צריך גרושה פעמיים עם ילדה בת 12 ועם כל ההיסטוריה שלי', אבל הוא לא ויתר עליי ועל האהבה שלנו, ואמר, 'לא אכפת לי, נמצא את הדרך ונעשה את זה'. בסוף נכנסתי להיריון טבעי פעמיים, כי ניסים קורים, למרות שאחרי מה שעברתי כבר לא האמנתי שזה יקרה".
והתחתנתם נורא מהר.
"כי שנינו כבר ידענו מה אנחנו רוצים. כשהכרנו, שבועיים רק דיברנו בטלפון, וכשנפגשנו, שלושה חודשים היינו יחד ולא נפרדנו. די מהר גם התחלנו לנסות להיכנס להיריון ונקלטתי מהר, למרות שלא האמנתי שזה אפשרי בכלל. פתאום התחילו לי כאבים, ורצנו להדסה. באולטרסאונד אומרים לי, 'מזל טוב, יש לכם היריון תקין', ואני כועסת על הרופאה שבודקת אותי ואומרת לה, 'תסתכלי שוב, הרופאים אמרו שעם הרחם שלי כבר לא אוכל להיכנס להיריון, שום דבר טוב לא יכול לקרות לי'", היא אומרת ונוקשת חזק־חזק על העץ.
"ערן הוא גלגל ההצלה עבור אליסה ועבורי, בטח בתקופה שבה הכרנו. הוא איש מדהים, אין לו טיפת אגו, בחיים לא תשמעי ממנו מילה רעה על אף אחד. הוא המפלט, השקט, המאזן. כל החברים והחברות שלי בסוף מתאהבים בו. הוא גם הולך ונהיה יותר יפה עם השנים", היא שוב מתבוננת בצילומים שלו.
ערן טייס ויש פעמים שהוא לא נמצא בבית. מה חלוקת התפקידים ביניכם?
"אני אוהבת לבשל, אבל לא זוכרת מתי עשיתי כביסות או ניקיתי את הבית, זה באחריות ערן. כשהוא בארץ, הוא זה שקם עם הילדים בבוקר, כי אני בן־אדם של לילה. היום נגיד, הוא יצא בחמש בבוקר מהבית, אז אני קמתי איתם, אבל בדרך כלל אני קמה מאוחר, בתשע וחצי, ועובדת עד שלוש בלילה, בגלל זה המשרד שלי בבית".
הלקוחות בעיצוב פנים מתייחסים אלייך כאל לייה מ"הישרדות"?
"לוקח לי בדיוק עשר דקות להוכיח להם שאני לא רק לייה מ'הישרדות'. גם הוצאתי תעודת מפקחת בתחום הבנייה, ואני במקצוע הראשון שלי בכלל אחות, אני אוהבת תעודות", היא צוחקת ואז מרצינה. "צריך להבין שלהשתתף בריאליטי, זה לקחת אחריות על מה שאומרים ועושים על המסך, בעיקר מפני שהריאליטי הוא פני התרבות היום".
סטיילינג והפקה: מיכל עמר שוורץ; איפור ושיער: שלומית פדידה
