70 שנה חלפו מאז שג'ין קלי המאוהב פיזז עם מטרייה, השתכשך בשלוליות, נתלה על פנס רחוב ושר בעליצות ב"שיר אשיר בגשם" - והסצנה הזאת, אחת המפורסמות והקלאסיות בתולדות הקולנוע, עדיין כובשת, מרחיבה את הלב, מצוטטת ומהווה מושא לפארודיות. עכשיו היא הולכת לשמח ולהרטיט גם את באי ובאות פסטיבל קאן ה-75, שנפתח אתמול (ג'), כאשר עותק משופץ של "שיר אשיר בגשם" יוצג במהלכו. אחר כך, ב-1 ביוני, הוא יגיע לבתי קולנוע אחדים בעולם, ובמקביל יתייצב בחנויות מארז בלו ריי.
מסתבר שסצנת הריקוד בגשם הפולחנית כמעט נהרסה ונגזלה מאיתנו - "שיר אשיר בגשם" צולם בכלל בקיץ ואולפני MGM סיפקו ליוצרי הסרט צינורות, כדי שידמו גשם שוטף. אבל בדיוק כשעמדו לצלם את קלי מתרוצץ ומזמר במבול, החלו תושבי לוס אנג'לס, שהתמודדו אז עם שרב קשה, להשקות את המדשאות שלהם, מה שפגע באספקת המים לאולפנים, והצילומים נדחו. למחרת, שוב היוצרים ניסו לצלם את הסצנה, אבל אז הסתבר שחליפת הצמר המפורסמת שלבש קלי התכווצה, מאחר שנרטבה שוב ושוב. ההתכווצויות של החליפה איימו על שלומה וגורלה של הסצנה. אנשי ההפקה נאלצו להחליף את החליפה כמה פעמים, ובסופו של דבר הריקוד והשירה בגשם הושלמו.
הבחירה של קברניטי קאן ב"שיר אשיר בגשם" מתבקשת - הסרט מהווה שיר אהבה אולטימטיבי לקולנוע. אחד הסרטים הכי יפים ומשובחים שנעשו על קולנוע ועל האהבה אליו. מדובר גם על סרט בתוך סרט. "שיר אשיר בגשם" עוסק ברגע מכריע ומשמעותי בתולדות האמנות השביעית בכלל ובהוליווד בפרט - המעבר מהראינוע לקולנוע בשנות ה-20 של המאה הקודמת. רגע שגם היווה משבר עבור הרבה כוכבים וכוכבות, שלא הצליחו לצלוח את המעבר כיוון שקולם היה צפצפני או לא התאים למראה ולתדמית שלהם, והם נאלצו לפרוש. לא מעט כוכבים התאיידו ונעלמו, ובמקומם הגיעו אחרים מברודוויי שידעו לשיר. זוהי סאטירה העוקצת בחיבה ובחן את בירת הסרטים.
הריקוד האייקוני מתוך "שיר אשיר בגשם"
"שיר אשיר בגשם" המשעשע, המבריק והשנון מ-1952 נחשב בצדק לסרט המוזיקלי הטוב ביותר בכל הזמנים. גם כל האנשים שסולדים מסרטים מוזיקליים לא יכולים להתעלם מקסמיו הרבים. במצעדים ובדירוגים לקביעת 100 הסרטים הכי מובחרים בתולדות הקולנוע הוא מגיע תמיד למקומות נכבדים. הכול התחיל כשבאולפני MGM רצו לעשות שימוש בפזמונים שכתבו ארתור פריד ונאסיו הרב בראון. הצמד הזה הנפיק בין היתר את הלהיט "שיר אשיר בגשם" שנכתב ב-1929 והושמע כבר בסרטים אחדים. פריד גם שימש בתפקיד המפיק של היצירה המתהווה וזימן את בטי קומדן ואדולף גרין, שהתמחו במיוזיקלס (וחתומים בין היתר על "יום אחד בניו יורק"), לכתוב את התסריט. כשהשניים ניגשו למלאכת הכתיבה הם ידעו דבר אחד - שהיצירה החדשה תכלול סצנה שמתרחשת בגשם ושהגיבור הראשי יזמר תוך כדי הממטרים. התסריטאים רכשו בית בהוליווד מאחד מכוכבי הסרט האילם שאיבד את הונו וירד מנכסיו בגלל השינוי הטכנולוגי שפקד את התעשייה, והסיפור שלו העניק להם השראה לתסריט.
לכתבות מגזין קולנוע נוספות:
הבימוי הופקד בידי הצמד ג'ין קלי וסטנלי דונן, בנו של יהודי חרדי שגדל בדרום השמרני וסיפר פעם כי "סבא שלי נרצח בידי ארגון גזעני. אני לעומת זאת אף פעם לא הרגשתי יהודי. אני אדם חסר זהות, אך היו כמובן כאלה שהזכירו לי שאני יהודי". בילדותו הוא ראה סרט של פרד אסטר וג'ינג'ר רוג'רס והתאהב בצמד המרקדים. "רציתי שחיי יהיו זוהרים, מרגשים, מלאי חן ושופעי קסם כפי שנראו חייהם. בגיל 16 כבר הופעתי בברודווי וכעבור שנתיים התחלתי לביים קטעי מחול. ואז הכרתי את ג'ין קלי וכך התחלנו לשתף פעולה".
"בסך הכול ניסינו ליצור קסם ושמחה"
עלילת "שיר אשיר בגשם" מתרחשת ב-1927, שנת המעבר מראינוע לקולנוע, ועוקבת אחר לינה לאמונט (ג'ין הייגן) - דיווה נערצת וזוהרת, אך כוחנית ובעלת קול בלתי נסבל וג'סטות גדולות, ששלטה בימי הסרט האילם ונחשבה לאלילה רומנטית. עם בוא הקולנוע, קולה הצווחני מתגלה כסותר לחלוטין את התדמית האלגנטית והנוצצת שלה. קלי, שמגלם את דון לוקווד, הוא כוכב ראינוע שרמנטי, בן דמותו של דאגלס פיירבנקס, שהופיע רבות עם לינה לאמונט במלודרמות היסטוריות.
כאשר הביקוש בהוליווד לסרטים מדברים גובר, מחליט המפיק של הסרט החדש של הצמד, "האביר המסייף", להתאים את עצמו לדרישת הקהל. אולם הביצועים המביכים של לאמונט הצווחנית בעלת המבטא הברוקליני מצליחים לעצבן את הצופים, ויוצרי הסרט חייבים למצוא פתרון לבעיה שנוצרה. קוסמו בראון (דונלד אוקונר) חברו הטוב של לוקווד, הציע שלאמונט תמשיך להצטלם, אבל קולה יתחלף בקול של קתי, זמרת צעירה (דבי ריינולדס), שבה לוקווד מתאהב. הצעד הזה מעורר את חמתה והתנגדותה של לאמונט.
מלבד סצנת "שיר אשיר בגשם", יש בסרט שפע קטעים בלתי נשכחים שהפכו לקלאסיקות, ובהם "בוקר טוב", "מוזס" (קלי ואוקונור מדגימים איך אפשר להפוך שיעור בהיגוי לשוני למחול עולץ ושובב) ו"גרום להם לצחוק". הצילומים של הסצנה היו כה תובעניים עד שאוקונור אושפז שבוע בבית חולים בגלל תשישות וכאבים. לחרדתו חומר הגלם של "גרום להם לצחוק" הושמד בעקבות תאונה והוא היה צריך לצלם את הסצנה מחדש. "בסך הכול ניסינו ליצור קסם ושמחה", אמר פעם קלי. "בכלל, זו הייתה תקופה נהדרת בהוליווד, שבה רקדנו חלומות עבור האנושות".
סצנה בלתי נשכחת נוספת היא "מנגינת ברודוויי" - בלט ארוך ומורכב, ששיאו ריקוד מופלא של קלי וסיד צ'אריס, שלבשה שמלה ירוקה ואחזה סיגריה. צ'אריס, שהייתה רקדנית בלט, עשתה דיאטה כדי להופיע בסצנה הזאת מאחר ותפחה בהריון שלה, והייתה צריכה להתרגל לרקוד על עקבים כפי שהסצנה דרשה ממנה. בעוד היא הרעיפה שבחים על קלי ("יוצר גאון, יצירתי ועתיר דמיון"), לריינולדס, שלא הייתה מורגלת לריקודים בכזאת רמה, היו זיכרונות רעים - ולימים היא העידה שעשיית הסרט והלידה של בתה היו שני הדברים הכי קשים שהיא חוותה בחייה. ריינולדס סיפרה כי סבלה מיחסו של קלי הפרפקציוניסט כלפיה ("הוא צעק עליי לא פעם"), אבל במקביל אמרה גם שלמדה ממנו רבות. "לא הייתי נחמד אז לדבי, וזה פלא שהיא המשיכה לדבר איתי", הודה פעם קלי. גם אוקונור לא אהב את הרודנות והדרישות המוגזמות של קלי.
גשם של מחוות
"שיר אשיר בגשם" מהווה דוגמה מובהקת לאיך חברי האקדמיה לקולנוע יודעים לפעמים לפספס יצירת מופת. הסרט היה מועמד רק לשני אוסקרים - שחקנית המשנה (הייגן) והמוזיקה, ולא נכלל בחמשת הסרטים המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר. אולם הסרט התחבב על הקהל (ויחד עם זאת לא היה שובר קופות - מקום עשירי ברשימת הסרטים הרווחיים של 1952) ועל המבקרים. ב"וושינגטון פוסט" נכתב כי הוא "מחזמר רענן, קליל, צבעוני ומצחיק", ב"ניו יורק טיימס" היללו את השחקנים ואת השילוב המוצלח של הפזמונים, הריקוד והעיצוב, וב"וראייטי" שיבחו את קלי ואוקונור, שההופעה הנהדרת שלהם "מעצימה את כוח המשיכה של הסרט".
הסרט התחבב במיוחד על המבקרים הצרפתיים. "האם הייתי מבקר טוב?", תהה הבמאי פרנסואה טריפו בספרו "הסרטים בחיי". "מצאתי בין הסרטים השונים הבדלים של דרגה אך לא של מהות, והערצתי באופן דומה את 'שיר אשיר בגשם' ואת 'אורדט' של קארל דרייר. 'שיר אשיר בגשם' לעולם לא יתיישן". והוא אכן צדק. קומדן וגרין, תסריטאיי "שיר אשיר בגשם" סיפרו איך במהלך מסיבה בפריז ניגש אליהם לפתע אדם קטן קומה. זה היה טריפו. הוא סיפר להם שהוא נוהג ללכת עם חברו למהפכת "הגל החדש", הבמאי אלן רנה, לבית קולנוע פריזאי כדי לראות את "שיר אשיר בגשם" שוב ושוב, ושהוא זוכר מתוכו כל פריים. טריפו אף הקדיש את סרטו "לילה אמריקאי" (1973), שעוסק בהפקת סרט קולנוע, ל"שיר אשיר בגשם".
וטריפו ורנה הם לא הבמאים היחידים ששאבו השראה מהסרט. כבר ב-1959 אלפרד היצ'קוק עשה לו מחווה כאשר קרי גרנט זמזם את "שיר אשיר בגשם" בעודו מעמיד פנים שהוא מתקלח. גם וודי אלן נמנה במועדון המעריצים, ובסרטו "פשעים ועבירות קלות" מ-1989, צופה גיבור הסרט קליף עם התחקירנית שבה הוא מאוהב ב"שיר אשיר בגשם". באותה סצנה אומר קליף: "אני צופה בסרט הזה כל כמה חודשים כדי לשמור על מצב רוחי".
"שיר אשיר בגשם" צוטט, אוזכר וזכה לאינספור מחוות ביצירות (נטלי פורטמן הצעירה שרה את "שיר אשיר בגשם" ב"לאון" של לוק בסון), בתוכניות טלוויזיה ואף בפרסומות (ממכונית ועד מיץ תפוזים). אחד הציטוטים המצמררים קיים ב"תפוז מכני" של סטנלי קובריק (1971), כשאלכס שר את "שיר אשיר בגשם" בסצנת האונס. גם בשנים האחרונות, הסרט עדיין נוכח בתרבות הפופולרית. בסרט "ברוקלין", זוג האוהבים הולך לראות את "שיר אשיר בגשם" ודן בביצועים של קלי. בעונה השנייה של הסדרה "GLEE" ראיין מרפי עשה לו כבוד.
"שיר אשיר בגשם" העניק בין היתר השראה לדמיאן שאזל, שיצר את סרטו המוזיקלי עטור הפרסים "לה לה לנד", וגם עולם האנימציה לא התעלם - מ"רובוטס" ועד "איש משפחה". תמיד נזכור גם את הסאטירה הפוליטית המבריקה של טוביה צפיר, שגילם ב-1986 את שמעון פרס ויצחק שמיר המרקדים ושרים יחד בגשם ב"סיבה למסיבה", התוכנית של הערוץ הראשון. "שיר אשיר בגשם" גם זכה לעלות כמחזמר על הבמות.
ומה עלה בגורל הנפשות הפועלות? קלי רב הפעלים והכישורים המשיך לשחק, לביים ולגרוף פרסים. בין היתר הוא ביים את "הלו דולי!" עם ברברה סטרייסנד. אבל אף אחד מהסרטים שעשה לא הצליחו להתעלות על "שיר אשיר בגשם". חובבי טראש יזכרו את הופעתו בסרט שהפך לקאלט "זאנאדו", לצידה של אוליביה ניוטון-ג'ון. הוא התחתן והתגרש פעמיים, היה אב לשלושה ילדים ומת ב-1996 בגיל 83.
דונן המשיך לביים סרטים, חלקם מוצלחים ("שניים לדרך", "פנים מצחיקות", "חידון בחרוזים") והיה פעיל עד שנות ה-80. ב-1998 הוא קיבל אוסקר מפעל חיים, וב-2019 הוא, שהתחתן והתגרש ארבע פעמים והיה אב לשלושה ילדים, מת בגיל 94.
אחרי קריירה קצרה בטלוויזיה, כולל מועמדות לשלושה פרסי אמי, למרות המועמדות לאוסקר, הייגן התקשתה לנסוק. גם חייה הפרטיים לא היו מזהירים, והיא סבלה מאלימות מצד בעלה השחקן טום סיידל, אבי שני ילדיה. היא מתה מסרטן הוושט ב-1977 כשהיא רק בת 54. אוקונור המשיך לעבוד עד 1997 אבל לא הצליח לשחזר את הצלחת "שיר אשיר בגשם", שבזכותו זכה בגלובוס הזהב. הוא מת ב-2003 מאי-ספיקת לב בגיל 78.
ריינולדס עשתה קריירה מגוונת וארוכה (כולל הופעתה בסדרה "וויל וגרייס") וכיכבה במדורי הרכילות. היא נישאה לזמר אדי פישר (שירו "הו מיי פאפא" הפך ללהיט גדול בפיפטיז), בן למהגרים יהודים מרוסיה, וביחד הם הביאו לעולם את קארי פישר, לימים הנסיכה ליאה בסרטי "מלחמת הכוכבים". פישר וריינולדס היו בראנג'לינה של שנות ה-50 - זוג רומנטי מתקתק, נוצץ ואהוב, שנהג לצאת לבלות עם אליזבת טיילור ובעלה המפיק מייקל טוד. ב-1958 טוד נהרג בתאונת מטוס, ופישר מיהר לנחם את האלמנה האבלה, נטש את ריינולדס והתחתן עם טיילור חברתה הטובה. התקשורת געשה מהסקנדל העסיסי. ריינולדס התחתנה עם טייקון חנויות נעליים, המיליונר הארי קארל, שבהמשך פשט את הרגל ובזבז בחשאי את חסכונותיה. ב-28 בדצמבר 2016 היא מתה משבץ מוחי, יום אחרי מות בתה קארי, והמוות הכפול החזיר את שמה של ריינולדס לכותרות. ריינולדס אולי קיטרה על הקשיים בהפקת "שיר אשיר בגשם", אבל לנצח היא תיזכר הודות לו.
