לפעמים די בזיכרון ילדות כדי לשרטט בעדינות מערכת יחסים מיוחדת. כשאמיר בנאי היה בן שלוש, השכנים בדירה ממול שיפצו. "אמא שלי סובלת נורא מרעש. היא יכולה להשתגע מזה. כבר מהרגע הראשון התחילו קדיחות. דפיקות. רעש טירוף. השכן הזה היה אז הבריון של הבניין. עשה מה שבא לו ואף אחד לא העז להעיר. אבל באיזשהו שלב זה נהיה מוגזם, קדיחות כבר בשש בבוקר. אז אמא שלי יצאה מהבית והתחילה לצעוק עליו. ריב־ריב. דלת מול דלת. הייתי אז ממש קטן. עמדתי מאחורי הדלת שלנו, הסתכלתי על שניהם, מהופנט מהמריבה ומהטונים. היא מספרת שפתאום נעלמתי וכשחזרתי הנפתי באוויר חרב צעצוע – מתחפושת פורים – ונעמדתי מול השכן, מצביע עליו איתה, בלי לומר כלום. הוא מיד התרכך, ואמא נמסה. הצעקות הפסיקו מיד".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
ילד בן שלוש יוצא להגנת אמא שלו. מה יגיד הפסיכולוג?
"זו מערכת היחסים בינינו. מאז שאני זוכר את עצמי, תמיד הייתה לי תחושה שזה אני והיא נגד העולם. עד היום. אני תמיד אגן עליה, בגופי אם צריך. והיא תעשה את אותו הדבר. אין פה כל כך יחסי אמא ובן, אנחנו שותפים. היא מדברת איתי על הבעיות שלה, אני מדבר איתה על הבעיות שלי. אבל כן, תמיד הרגשתי צורך לגונן עליה".
די מהר קולטים את הדמיון. לא רק בפנים ובשפת הגוף ובחיוך שמרגיש אי־נוחות להתפקע, אלא בעיקר באופן שבו הם מדברים את הרגשות שלהם. גם אורנה וגם אמיר לא מסוגלים לזייף. האותנטיות של בנאי הפכה אותה לאחת השחקניות והקומיקאיות המוערכות בישראל. אמיר, עושה רושם, עוד מנסה להבין איך עובדת מערכת ההפעלה.
הוא מדבר כמו אדם בוגר, ספוג זיכרונות ותובנות, אבל מתחת עדיין מסתתר ילד בן 18. הבן של, אבל גם בחור צעיר שמנסה לספר את הסיפור האישי שלו, בלי להתנער מהשושלת המשפחתית או העובדה שאמו היא אחת הנשים המפורסמות בישראל – אבל גם הסוערות והשנויות במחלוקת.
בנאי ג'וניור עושה בחודשים האחרונים את צעדיו הראשונים בעולם המשחק. בשבוע הקרוב יעשה את טבילת האש על המסך בדרמה המצוינת 'שעת אפס' (שני, 'כאן 11') ובהמשך בעונה הבאה של סדרת הנוער 'שקשוקה' – גם היא של התאגיד וב'אינפנטי' של yes.
עבור רבים הוא עדיין אנונימי אבל תודות לאמו, אנחנו יודעים עליו כבר לא מעט – מספיק כדי לפתוח לו עמוד ויקיפדיה. הוא נולד לפני 18 שנה, בעונה הראשונה של אורנה בנאי ב'ארץ נהדרת'. היא הייתה עוד בארון, בלי זוגיות, ובלי רצון לשתף את העולם בחייה האישיים. בנאי הייתה אחת הכוכבות הגדולות של ערוץ 2, ובאופן מתבקש ההיריון המסתורי העסיק את מדורי הרכילות. ארבע שנים אחרי שנולד אמיר, חשפה אמו בראיון למקומון תל־אביבי שאביו הביולוגי הוא אהרן ברנע, אז עיתונאי בכיר בחדשות ערוץ 2. הקשר הרופף נותק כשאמיר היה פעוט.
בנאי נולד בשנים הכי מפורסמות וסוערות של אמו. "זה לא היה גילוי מפתיע", הוא מחייך. "זה לא היה 'אה, אמא שלי מפורסמת'. הלידה שלי התחילה בדרך לצילומים של 'ארץ'. הרופא אמר לה: 'אורנה, את יולדת' והיא אמרה: 'לא, יש לי תוכנית'".
אמא שלך נחשבת לאחת הנשים המצחיקות בישראל. אבל בחייה היא אדם כבד, מיוסר.
"תמיד אמרו לי, היא בטח מצחיקה גם בבית, אה? בטח בארוחות שישי אתם יושבים כל הבנאים ואוכלים יחד. אין לנו כאלה. בדרך כלל אמא ואני מזמינים וולט ובוכים. זו ארוחת שישי", הוא צוחק.
דווקא בגלל שם המשפחה המחייב, בנאי עושה את הקפיצה לביזנס בזהירות. הוא כבר היה שם לפני כמה שנים, כשקיבל תפקיד ראשי בהצגת הילדים 'אופוריה – העיר השמחה בעולם', אבל חתך אחרי שהרגיש שמוקדם לו מדי. "מאז שאני קטן היה ברור שאני רוצה להיות שחקן. זה התחיל בגיל עשר, כשהזמינו אותי ל'גב האומה', לעשות קטע. בגיל 13 ליהקו אותי לתפקיד ראשי בתיאטרון חיפה. חצי שנה אינטנסיבית. הייתי חוזר מהבית ספר, אוכל וטס לחזרות. היו סביבי הרבה בני גילי שכבר עבדו בתעשייה. זה נראה לי חבל, אלה השנים הכי יפות, לא משהו שחוזר. הגיעו לא מעט הצעות אחרי ההצגה ואמרתי: תודה, אבל לא. שמתי לזה סטופ".
זו תפיסה מאוד בוגרת.
"הפכתי להיות בוגר בעל כורחי בגיל צעיר, כי זה רק אמא ואני. אין עוד גבר בבית. ואמא היא לא תמיד הבן־אדם הכי בוגר בעולם", הוא מחייך. "הרבה פעמים מצאתי את עצמי המבוגר האחראי. אמרתי לעצמי, תתרכז בלהיות ילד. הצלחתי להניח את זה בצד, למרות שהרגשתי שזה הייעוד שלי. בסופו של דבר, אם לא אשחק, אם לא אספר סיפורים, אני אהיה אומלל".
דווקא ילדים שגדלו בבית של שחקנים אמורים לדעת שהמקצוע הזה – גם כשאתה מאוד מצליח - לא מחסן אותך מנפילות.
"המקצוע כפוי טובה. משתמשים בך כשצריכים אותך, וזורקים אותך כשאתה פחות מעניין. אמא שלי הייתה לימור, 'ארץ נהדרת', קונצנזוס, ואז, עם כל האמירות שלה, שילמה מחיר כבד. תדמיתי ובעיקר כלכלי".
אז אתה מפוכח?
"אני לא רוצה לשבת כל היום שקוע בספה, ולחכות שיקראו לי לאודישן. לא מוכן שמשחק יהיה הדבר היחיד שאעשה בחיים. אחרי האודישן הראשון שעשיתי, קמתי בבוקר ועשיתי ריפרש על המייל, לראות אם שלחו תשובה. הייתי מתקשר לסוכנת שלי, זוהר יעקובסון, ומנדנד. נו? שמעת משהו? לקח לי זמן להבין שהמקצוע הזה הוא: אל תתקשר אלינו, אנחנו נתקשר אליך. אם זה הדבר היחיד שלך, אתה בכלא".
"הפכתי להיות בוגר בעל כורחי בגיל צעיר, כי זה רק אמא ואני. הרבה פעמים הייתי המבוגר האחראי. הצלחתי להניח את המשחק בצד לכמה שנים, למרות שהרגשתי שזה הייעוד שלי"
אלא אם כן אתה אדם מאוד חזק.
"רוב השחקנים הם לא אנשים מאוד חזקים. נורא אכפת להם מה אומרים עליהם. לי יש את הספורט. אני עושה מוזיקה. מנגן על פסנתר וגיטרה. בשנה האחרונה אני די־ג'יי והתחלתי להפיק מוזיקה. כל עולמות שוק ההון מאוד מעניינים אותי. ברור לי שאשחק, אבל אעשה עוד דברים".
איך ההתבטאויות הפוליטית של אמא שלך השפיעו עליך?
"זה לא היה קל בכלל. אתה יודע, מאורנה בנאי, הלימור של כולם, פתאום היא הפכה ל'שמאלנית לסבית מגעילה, לכי לעזה'. בגיל 12 נתקלתי באייטמים עליה באינטרנט, נחשפתי לתגובות ולא ידעתי איך להתמודד".
זה חייב אותך לצלול לעומק לפני שהיית מוכן.
"כן. אבל אני לא מצטער ואין בי טיפת כעס כלפי אמא. אלה הדברים שהפכו אותי לאדם שאני. הפסיכולוגית שלה אמרה: את מעמיסה עליו יותר מדי. אבל אני לא מאשים אותה. לא הרגשתי את המעמסה בזמן אמת. לא הייתי מודע לזה שזה לא אמור להיות ככה. חשבתי שככה כל הילדים".
לפני שנתיים הייתה לך פאזה קצרה באינסטגרם כמנטור לצעירים. הצעת עזרה לאנשים שרוצים להציב מטרות או להרוויח כסף.
"כל עניין המנטור היה פאזה של גיל ההתבגרות. היום אני מסתכל על זה וזה מצחיק אותי. שיחקתי דמות, דיברתי בקול שונה, שפת הגוף שלי הייתה אחרת. אין לי דמות גברית מרכזית בחיים שלי, אולי הייתי חייב להמציא אותה בתוכי. הפסקתי אחרי שאחד הסרטונים שערכתי לא עלה בגלל תקלה. רק אחרי שהתרחקתי מזה זה נראה לי מגוחך. ילד בן 16 אומר לאנשים איך להצליח? מי אני בכלל?"
יש תמונה אחת מצהיבה, מנוילנת באלבום ילדות ישן, שמנציחה את אחת הפגישות האחרונות שלו עם אביו, אהרן ברנע, כשהיה בן שלוש. לפני 11 שנים, בראיון היציאה שלה מהארון ל'ידיעות אחרונות', סיפרה איך סיפור ההתאהבות בברנע – שנמשך כמה שבועות ונגמר בהיריון לא מתכונן - היה קשור בתקופה המבולבלת שחוותה באותן שנים. "רציתי אהבה. מן הסתם ידעתי שאני לסבית ורציתי זוגיות עם אישה, אבל עובדה, משהו קרה שם. הייתי בשוק כשגיליתי שאני בהיריון. לא חשבתי שאני צריכה להיות אמא, אבל אחרי לא מעט מחשבה, החלטתי שאני הולכת על זה. הוא נתן את ברכתו אבל אמר שהוא לא מבטיח שיהיה שם. כשאמיר נולד חשבתי שזה ישתנה, שיחזור בו. אבל הוא בחר מה שהוא בחר. אני מצטערת על זה, כועסת על ההחלטה שלו, אבל אני כבר לא שם".
גם לאמיר חשוב להדגיש שהוא לא שם. לא כועס, לא מתחשבן. אבל עדיין לא מבין. "זה מה שאני מכיר", הוא אומר. "בגיל חמש, כשכל ילד בגן עושה ציור של המשפחה – אמא, אבא, אחים ואחיות - אני ציירתי אמא וילד. אני לא זוכר הרבה, אבל כן יש לי איזשהו זיכרון כזה שכמה ילדים באים אליי ושואלים: 'איפה אבא שלך?'"
מה ענית?
"הסברתי שיש לי אבא, אבל הוא לא גר איתנו. שאלו, למה? אמרתי, הוא עובד, הוא עסוק, המצאתי תירוצים. במשך שנים זה לא הפריע לי. הייתי תמיד בלי אבא ואני לא יודע איך זה להיות עם אבא. תמיד, גם כילד, נורא השווצתי בקשר המיוחד שלי עם אמא שלי. מעולם לא התביישתי במשפחה שלנו. לכן גם החוסר של אבא שלי לא היה מורגש. רק היום, אחרי טיפול פסיכולוגי, אני מבין את החוסרים שההיעדר שלו יצר לי באישיות".
אמא שלך סיפרה בעבר על רגשות אשמה שהדבר הזה עורר בה. מתי התחלת לדרוש תשובות?
"היא הסבירה לי בגיל נורא צעיר שאין אבא. אין קשר. הוא לא יבוא. הוא בארה"ב. במשך שנים הוא גם היה בחו"ל (במסגרת תפקידו כשליח החדשות בוושינגטון - א"ס). היא לא אמרה לי משפטים כמו הוא לא רוצה בך, הוא מכחיש קשר אליך. אלה דברים שהבנתי בגיל יותר מאוחר. אבל המצאתי איזה סיפור בראש שלי".
איזה סיפור אתה המצאת?
"אמרתי לחברים: הוא רוצה לבוא אבל הוא לא יכול, כי הוא עובד והעבודה שלו נורא חשובה. הוא גם לא יכול לדבר איתי בטלפון כי הוא כל היום עובד. זה מה שהיה לי בראש, עובד, עובד, עובד, עובד. אין לי אף טענה לאמא שלי. מה היא יכלה להגיד? אבא שלך לא רצה בך והוא עזב לחו"ל? אי־אפשר להגיד דבר כזה לילד".
מה אתה זוכר ממנו?
"חוץ מהתמונה שהראיתי לך, אין לי זיכרון שלו. עד גיל שלוש, הוא היה בא אלינו פעם בשבועיים־חודש, משחק אותה אבא".
מה ידעת על הקשר ביניהם?
"ידעתי שהיה רומן, שהיא לא התכוונה להיכנס להיריון, אבל גם שנורא רצתה ושמחה בזה. זה גם משהו שגדלתי לתוכו: השמחה של כולם שאני עומד להגיע. ידעתי שהוא היה בא לבקר פעם ב־. עד שיום אחד הוא נעלם. הפסיק להגיע. פשוט נעלם".
לאורך השנים היו ניסיונות מצידך לקבל תשובות יותר ברורות ממנו?
"אף פעם לא דרשתי תשובות ממנו. מאמא כן. אבל אני לא כועס. אני רק לא מבין איך אדם מתהלך בעולם בידיעה שיש לו ילד - בן־אדם, עם אישיות, עם תחביבים, שעושה דברים, שמכיר אנשים, אולי יש לו חברה, והוא הבן שלך. איך אתה פשוט מתעלם מהדבר הזה, מתעלם וחי את החיים שלך בשלווה? אני לא יודע אם הוא חי את החיים שלו בשלווה, כנראה לא, או שכן, ואז אין לי מה... כנראה זה הבן־אדם".
"אין לי אף טענה לאמא שלי. מה היא יכלה להגיד? אבא שלך לא רצה בך והוא עזב לחו"ל? אי־אפשר להגיד דבר כזה לילד"
היית רוצה ליצור איתו קשר ולהבין?
"אני חושב שלא מגיע לו שאצור איתו קשר. בשנים האחרונות חשבתי שאולי זה משהו שאני צריך לעשות בשביל ההתפתחות שלי. הרבה אומרים לי, שמע, הוא עוד שנייה בן 80, אתה חייב לפגוש אותו, אחרת יהיה משהו לא פתור כל החיים אצלך".
אמא שלך אמרה שהיא מקנאה בשבילך בילדים שיש להם אבא. הרגשת את הצורך שלה לפצות אותך על זה?
"בתור ילד לא היה לי חסר כלום. היא הייתה ועדיין אמא נהדרת. נתנה לי את כל כולה, הייתה איתי כל הזמן ולקחה אותי איתה לכל מקום, אבל כן, יש דברים שקשה למלא את החוסר בהם".
אם אבא שלך יקרא את הדברים האלה וירים טלפון, תהיה מוכן לפגוש אותו?
"חשבתי על האופציה הזאת. האמת שאין לי מושג".
הוא חי בארץ עכשיו. טכנית, תוכלו להיתקל ברחוב.
"נכון. דמיינתי את האפשרות הזו. בתור ילד, מהרגע שהבנתי שהוא בארץ, תמיד חשבתי שאם זה יקרה, אני אברח בספרינט. היום זה לא יקרה. אני לא אברח. הוא זה שצריך להרגיש לא בסדר".
מהשבוע הקרוב תוכלו לראות אותו על המסך, ב'שעת אפס' שיצרה דקלה קידר וביים איתן צור, הוא מגלם את בנו של מורה לאזרחות (דורון בן דוד) שמסתבך בוויכוח פוליטי עם אחת מתלמידותיו (מיה לנדסמן) ומוצא עצמו בסערה תקשורתית־חינוכית.
בנאי מפגין כישרון טבעי ומוכיח שהתפוח נפל הפעם קרוב מאוד לעץ. ואם יש מישהו שלא היה צריך לעשות תחקיר לאיך החיים מסתחררים ברגע שאדם קרוב הופך להיות שנוי במחלוקת זה כנראה בנאי, שראה את המחיר ששילמה אמו על התבטאויתיה הפוליטיות – ביניהן הביקורת שמתחה על ההנהגה והתלהמות הציבור הישראלי בצוק איתן, והבחירה להיות אחת ממובילות המחאה בבלפור בשנה שעברה.
"כן, היה לי נורא קל להיכנס לדמות", הוא מחייך. "כשאני יודע שאמא שלי הולכת להתראיין ולדבר על פוליטיקה, אני נדרך. קשה לי עם זה ואני אומר לה את זה. בעיניי לא צריך לשלב אמנות ופוליטיקה. אבל אמא שלי היא בן־אדם טוטאלי. גם אם אני לא מסכים איתה, אני מעריך ומקנא בכוח לא לדפוק חשבון".
בתור ילד, היו רגעים שרצית לומר - אמא, די?
"כן ולא. כשהיא מרגישה שהיא נלחמת על צדק, ולמרות שבדרך כלל היא מאוד מקשיבה לי, בעניינים האלה אין עם מי לדבר. אני זוכר שפעם בבית ספר, כששיחקנו כדורגל, ילד אחד אמר: 'אני לא רוצה להיות יותר בקבוצה איתו, הוא שמאלני'. הוא כנראה שמע את זה מההורים. אבל, וזה אבל חשוב מאוד, אני מרגיש שנורא מכבדים את אמא שלי בגלל האומץ לנקוט שוב ושוב עמדה, במדינה שכל דבר שאומרים, ימין או שמאל, ישר מקפיץ אנשים".
הייתה פעם שההתבטאויות שלה הובילו לאיומים על חייה.
"בתור ילד קראתי משפטים כמו 'נבוא אליך הביתה ונהרוג אותך ואת כל המשפחה שלך'. הייתי מבועת. אמרתי, 'אמא, הולכים להרוג אותנו, תנעלי את הבית'. לפני כמה שנים עשו ב'ערב טוב עם גיא פינס' כתבה על בר־המצווה שלי. אני זוכר תגובות כמו 'ילד חמוד, אבל מסכן שנולד לאמא כזאת'. אלה דברים מטלטלים כילד".
בבית כזה מתעצבת תודעה פוליטית די מהר.
"לאמא שלי היה חשוב להשריש את הערכים שהיא מאמינה בהם. עד היום קשה לי עם חוסר צדק כלפי בני־אדם ובעלי חיים, בכל סיטואציה אני מחפש את החלש".
"בתור ילד קראתי משפטים כמו 'נבוא אלייך הביתה ונהרוג אותך ואת כל המשפחה שלך'. הייתי מבועת. אמרתי, אמא, הולכים להרוג אותנו, תנעלי את הבית. ועדיין, זה הפך אותי למי שאני"
מה מהדברים שעשתה שאתה הכי אוהב?
"דקלה בוטפיקה מהפילוסים היא הדמות האהובה עליי. אוהב מאוד הסטנד־אפ, המופע החדש שלה גומר אותי. אני בא להופעות ועומד מאחורי הקלעים. מתפוצץ מצחוק והכי גאה בעולם".
עוד עשור אתה רואה את עצמך ב'ארץ נהדרת'?
"אני חושב שיש לי טיימינג קומי. לא יודע לגבי 'ארץ'. תראה את 'מה קשור'. הם קומיקאים בחסד ואף אחד לא היה ב'ארץ נהדרת'".
אחת הבדיחות האהובות על אורנה בנאי היא איך אמיר ניגש אליה ערב אחד לפני כמה שנים וביקש לספר לה שהוא סטרייט. היא הוכתה תדהמה והכינה אותו לחיים קשים. במציאות, אפשר להתקדם מהר הלאה, אין מה לספר.
עבר יותר מעשור מאז היציאה התקשורתית של אמו מהארון, אבל אמיר זוכר אותה היטב. "כילד שאלתי את עצמי איך משפחה צריכה להיראות. אבל בגלל שלא הכרתי שום דבר אחר, זה לא נראה לי מוזר. ובכלל, מעולם לא ייחסתי חשיבות לדיאלוג סביב נטייה מינית. אני סטרייט, לא הייתה שאלה".
אמא שלך ניהלה בשנים האחרונות כמה מערכות יחסים משמעותיות. איך זה השפיע עליך?
"זה מורכב. בגלל שאמא ואני כל כך קרובים, כשהיא נכנסת לזוגיות, גם אני נקשר. בנות הזוג שלה הפכו לבנות בית. רויטל, שהייתה איתה חמש שנים, הייתה סוג של אמא בשבילי. ואז הייתה בת חן, ועכשיו עדי, וזה באמת לא קל, כל פעם, להיקשר, להתאהב ולהיפרד. אתה לומד שגם כשאוהבים נורא, יגיע הסוף. הוא תמיד מגיע. אבל זאת אמא שלי, ככה היא חיה את החיים שלה. היא יכולה לחשוב איך זה משפיע עליי, אבל זה לא צריך להיות גורם בקבלת ההחלטות שלה בזוגיות".
5 צפייה בגלריה
"בנות הזוג שלה הפכו לבנות בית". אורנה בנאי ובת הזוג הנוכחית, עדי כהן
(צילום: רפי דלויה)
הילדות שלו, הוא מספר, שופעת בזיכרונות משמחים. ילד ספורטיבי, סקרן, היפראקטיבי. מהתיכון נשר אחרי שסבל לדבריו מאטימות של מערכת החינוך. "מכיתה י"א התחלתי להתנדנד. בי"ב כבר חתכתי. יש לי המון ביקורת על מערכת החינוך. הרגשתי שלא רואים אותי, שמכבים את היצירתיות שלי. אני מרגיש פספוס שלא סיימתי".
דווקא בגלל החוויה הזו, הוא מצפה בקוצר רוח לגיוס בשנה הבאה. "אני מאוד רוצה לעשות צבא. מרגיש שאני יכול לעשות את התיקון שלי. אמא הפתיעה אותי. היא ממש מעודדת אותי וגם חושבת שאני צריך להשהות לתקופה הזאת את התוכניות המקצועיות שלי, לעשות שירות כמו שצריך. נראה".
ויש גם את העניין הזה, הזניח, של שם המשפחה. "בתור התחלה, יגידו: הוא כאן רק בגלל שהוא הבן של. אני תמיד אהיה הבן של אמא שלי, ואני גאה. גם את אמא שלי השוו לבנאים האחרים בתחילת דרכה, עד שהיא נהייתה 'אורנה בנאי' בזכות עצמה".
למי מהמשפחה אתה הכי מחובר?
"לאנשים יש איזו תמונה של כל הבנאים יושבים בשולחן ארוך ועושים חיים. זה לא קורה. לכל אחד יש את העולם שלו, את החיים שלו, ואת רובם אני לא ממש מכיר".
איך היחסים שלך עם אביתר?
"אני אוהב אותו מאוד, אין לנו באמת יחסים".
בגלל החזרה בתשובה?
"אולי זה גם קשור. כשאנחנו באים אליהם בחגים, תמיד נעים, קצת צחוקים, אבל לא מעבר. בחיים לא יצא לנו לשבת לשיחה אחד על אחד ובאמת לדבר".
אמא שלך מאוד קרובה אליו.
"נכון, עד היום. גם עם מאיר לא היו לי יחסים. לא הכרתי אותו לעומק, כל מה שאני יודע זה מסיפורים, עם רוב הבנאים - יובל, אהוד, אורי, גברי - לא החלפתי מילה מימיי. עם זאת אני כן חושב שיש משהו גנטי בכישרון המשפחתי. כן מרגיש לי שזו הבנאיות הזאת שזורמת לי בעורקים".
ויש מצב לשתף פעולה עם אמא?
"אני חושב בתור התחלה שנכון לנו לעשות הפרדה. אבל בעתיד, אולי כן. אני מאוד אוהב את אמא שלי, אבל מקצועית, לכל אחד מאיתנו יש את הדרך שלו".
פורסם לראשונה: 07:09, 07.01.22
