כשבתי הקולנוע נסגרו עקב הקורונה, סרטי פיקסאר הועברו להקרנה בדיסני+. זה אולי שירת את האינטרס קצר הטווח להגדיל את מספר המנויים, אבל גם עמעם את הילת הפרימיום של סרטי האולפן. שנתיים לפני כן הנהלת דיסני סילקה את ג'ון לאסיטר שהיה המנוע היצירתי של האולפן, והאפקט החל להיות מודגש בסרטי עידן הקורונה שנעשו ללא תרומתו. בנוסף, דיסני דחקו בפיקסאר להתרחב כדי לייצר תכנים ייעודיים לדיסני+. הגדלת התפוקה דיללה את האיכות ופגעה בדחף למקוריות שהיה נשמת אפו של האולפן.
"הקול בראש 2" – טריילר
עלויות ההפקה של סרטי פיקסאר המשיכו להשיק ל-200 מיליון דולר, אך רוב הסרטים של 2020-23 היו רחוקים מהאיכות המזוהה עם האולפן. "קדימה" ו"נשמה" (2020), "לוקה" (2021), "אדומה אש" ו"שנות אור" (2022) כולם הפסידו כסף, ולמעט "נשמה" אף אחד מהם לא מתקרב ליצירתיות המזוהה עם פיקסאר. גם סרטם הקודם "אלמנטלי" (2023) היה בינוני, אבל לפחות הצליח להתמיד על המסכים ולהרוויח סכום כסף שמתחיל להזכיר את הצלחות העבר. לפני חודש פוטרו בפיקסאר 14% מהעובדים – הפעם הראשונה שהאולפן מאבד עובדים מאז פיצ'ר הביכורים "צעצוע של סיפור" (1995). תוכנית השיקום היא להתמקד בסרטי המשך של סדרות מצליחות כמו "צעצוע של סיפור" ו"משפחת סופר על", ולעשותם בקצב הפקה מתון של לא יותר מסרט בשנה. בתקופה רגישה זו פיקסאר משחררת את "הקול בראש 2" (Inside Out 2) המשך לסרט השאפתני והמצליח מ-2015.
גיבורת "הקול בראש" הייתה ילדה בת 11 בשם ריילי שמתמודדת עם המעבר שלה ושל הוריה ממינסוטה לסן פרנסיסקו. הניתוק מהסביבה המוכרת, תחושת הבדידות והכעס על הוריה נבחנים מתוך פנים תודעתה. חמש ישויות (שמחה, עצב, פחד, כעס ו-גועל), כל אחת במראה וצבע שונה, מייצגות את הרגשות השולטים במערכת ההפעלה הפנימית שלה. תהליכי יצירת הזיכרונות של ריילי הוצגו כיצירת כדורים צבועים בצבעי הרגש הדומיננטי של הזיכרון שמונעים, כמו כדורי באולינג, בתוך מערכת מכנית משוכללת. בנוסף נעשתה אבחנה בין זיכרונות "רגילים" ל"זיכרונות ליבה" שמעצבים את יסודות האישיות של ריילי, "איים" שמהווים מוקדי אישיות ומתפתחים על בסיס "זיכרונות הליבה" ("הורים", "חברות" "שעשוע" וכו'). העלילה עסקה במסע של "שמחה" ו"עצב" בתוך העולם הפנימי של ריילי כך שהצופים מתוודעים ל"רכבת הדמיון", "מטמנת הזיכרון", "ארץ הדמיון", "אולפן הפקת חלומות", "מחשבה מופשטת" ו"הכלא של הלא מודע". הכל מתלכד למודל רגש/זיכרון/תודעה/זהות מורכב למדי ומעורר מחשבה, בוודאי עבור הצופים שלא למדו על מודלים נפשיים כאלו ואחרים במסגרת אקדמית.
רגשות היסוד עוצבו על בסיס התיאוריות של הפסיכולוג פול אקמן שמיפה 7 הבעות פנים שנובעות מהם. ב"הקול בראש" הושמטו שתי הבעות אותן מנה אקמן ("הפתעה" ו"בוז") אבל גם האינטראקציה בין חמשת הרגשות שנותרו הייתה מאתגרת. "אושר", הדמות הראשית בסרט, ניסתה לדחוק את השפעתה של "עצב" על תחושותיה של ריילי. עד סוף הסרט "אושר" מבינה את החשיבות של העצב בתהליכי התמודדות של ריילי עם שינוי מהותי בחיים. מסר בעל ערך, בוודאי כשהוא נעשה במעוף יצירתי, תוך יכולת לעורר רגשות עזים. חרף מורכבותו "הקול בראש" הצליח לענג צופים בטווח גילאים רחב, וביכולת הבנה מאוד שונה של המערכת הנפשית המוצגת. עם הכנסות של 860 מיליון דולר ב-2015, "הקול בראש 2" יצטרך להרוויח בשנת 2024 מעל 1.15 מיליארד דולר כדי להשתוות כלכלית לקודמו.
פיט דוקטר, במאי "הקול בראש", משמש כיום כמנכ"ל של פיקסאר, ולכן לא חזר לבימוי הסרט. הוא מוחלף ע"י קלסי מאן שמביים את הפיצ'ר הראשון שלו. הוא הופקד על צוות אנימטורים רחב באופן מיוחד, ותקציב הפקה משמעותי המנצל באופן ניכר לעין את מיטב כלי האנימציה הממוחשבת. התסריטאית החוזרת לחלק השני היא מג לה-פוב והיא משתפת פעולה עם דייב הולשיין (היוצר של הסדרה "ילדותי" בכיכובו של ג'ים קארי).
4 צפייה בגלריה
הראשון הצליח בענק חרף מורכבותו. מה יעלה בגורל השני? מתוך "הקול בראש 2"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
עם המעבר לחלק השני יש שני אתגרים הכרוכים זה בזה. הראשון הוא חזרה למודל שהוצג באופן מפורט בסרט הקודם, והצורך לתת לו מידה נוספת של פיתוח. השני הוא החזרה לדמותה של ריילי (קנזינגטון טולמן), שבגיל 13 עושה את צעדיה הראשונים בגיל ההתבגרות. מיותר לציין עד כמה השינויים הפסיכולוגיים והפיזיולוגיים של גיל זה עשויים לאתגר סרט שמנסה לתפקד כ"בידור לכל המשפחה". גם ככה המערכת הפסיכולוגית כוללת אלמנטים שהורים יתקשו להסביר לצופים צעירים. המהלך העלילתי מאפשר לצמצם את האספקטים המסוימים של גיל ההתבגרות תוך עקיפת אלו שעלולים להיות מאתגרים יתר על המידה.
ריילי, המשחקת בנבחרת ההוקי קרח של בית הספר, מזומנת למחנה אימונים יחד עם חברותיה הטובות גרייס (גרייס לו) וברי (סומאייה נורדין-גרין). הן תתאמנה עם נערות בוגרות מנבחרת התיכון, בתקווה שהמאמנת הקשוחה רוברטס (איווט ניקול-בראון) תבחר במי מהן לנבחרת הבוגרת. בבוקר היציאה למחנה ריילי מותקפת לראשונה על ידי הרגשות הפכפכים והסוערים של גיל התבגרות. בנוסף, בדרך למחנה היא מגלה ששתי חברותיה הטובות תלמדנה בשנה הבאה בתיכון שונה משלה. היא צריכה להחליט אם להתחבב על השחקניות הבוגרות, על חשבון נאמנותה לחברותיה. בעיקר חשוב לריילי להרשים ולחקות את "ואל" אורטיז (לילמאר הרננדז), שחקנית ההוקי הבוגרת והמגניבה שאותה היא מעריצה. ההצבה של ריילי בסביבה שהיא על טהרת הבנות מאפשר להכיל את הצדדים המורכבים של גיל ההתבגרות ב"סרט לכל המשפחה". סדרת האנימציה הפרועה של נטפליקס "פה גדול" ממחישה לאלו מקומות קיצוניים ניתן היה להגיע בשילוב של דמויות דמיוניות המלוות את תהליך ההתבגרות של נערים ונערות.
בדומה לסרט הקודם, גם הפעם מרבית העלילה מתרחשת בתוך הראש של ריילי. מלבד שמחה (איימי פולר), עצב (פיליס סמית') פחד (טוני הייל) כעס (לואיס בלאק) וגועל (ליזה לפירה, שמחליפה את מינדי קיילינג), ההתבגרות מביאה איתה רגשות חדשים. הדומיננטי שבהם הוא חרדה (מאיה הוק) - יצור כתמתם והיפר-אקטיבי המהווה אנטגוניסט לשמחה במעמדה כמנהיגת "הרגשות הוותיקים". לחרדה מצטרפים קנאה (איו אדבירי), מבוכה (פול וולטר האוזר) ו"שיממון" (הרגש המוכר במילה הצרפתית Ennui, בקולה של אדל אקסרופולוס). ישנו גם רגש הנוסטלגיה (ג'ון סקוויב) שתגיח להופעות קצרצרות במהלך העלילה.
4 צפייה בגלריה
רגע, שכחתם את רגש גיל ההתבגרות הדומיננטי מכולם: מיאוס. מתוך "הקול בראש 2"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
הרגשות הוותיקים מושלכים מחדר הבקרה ע"י הרגשות של ראשית גיל ההתבגרות, והם צריכים לעשות את דרכם חזרה לחדר הבקרה. עם המעבר לעולם הפנימי ישנם מרכיבים חדשים שיוצגו לצופים כמו "תהום הסרקזם" (משחק מילים באנגלית) – שבה צורת המגננה הופכת לאקט תוקפני כלפי הסביבה. גם אזורים שהכרנו הסרט הקודם ייראו בדרך שונה בשלב זה של החיים. בין המאפיינים הסגנוניים בולט במיוחד השילוב של דמויות המצוירות בסגנונות אנימציה שונים (אנימציית מחשב מפוקסלת, דו-ממד של אנימציית ילדים), בדרך המושפעת מההיברידיות של סרטי "ספיידרמן: ממד העכביש", אך מבלי שזו תהייה חריגה קיצונית מהסגנון של פיקסאר.
המסע שמתקיים הפעם בתוך הראש של ריילי גדושה במידה שמקשה על שחזור באותה מידת בהירות כמו זו שהייתה בסרט הקודם. כל פעולה שהרגשות מבצעים צריכה להיות מפוענחת גם כתהליך פסיכולוגי שריילי מבצעת, אבל נדמה שהסרט מג'נגל יותר מדי כדורים, כך שלכידות המודל הפסיכולוגי המשוכלל יותר נפגעת. אם ב"הקול בראש" הרעיון המוביל היה הבנת הצורך בשילוב שמחה ועצב בעולם הרגשי של ריילי, כאן הסרט חותר להכרה במורכבות של מבנה האישיות של ריילי המתבגרת שלומדת להכיל את התכונות הסותרות – ה"טובות" וה"רעות" כאחד.
אפשר לטעון ש"הקול בראש 2" אינו שונה משמעותית מהסרט הקודם, ולכן שוחק את המקוריות שהייתה לו. אני לא שולל ביקורת זו, ועדיין "הקול בראש 2" הוא המוצלח שבסרטי פיקסאר מאז "נשמה". יש לקוות שהצלחתו תתמרץ הפקת פרק שלישי שבו תהייה התמודדות מאתגרת יותר עם גיל ההתבגרות של ריילי.
