האם לדעתכם השוטרים הם יותר גזענים או יותר מושחתים? יותר נוטים לבצע אכיפה בררנית בהתאם לזהות האזרח שמולו הם עומדים, או יותר מעוותים את החוק ואת חובתם הציבורית בעבור רווח אישי? למען הסר ספק, הכוונה היא רק לשוטרים אמריקאים. הרי לא יעלה על הדעת שהמשטרה בישראל תהפוך לארגון מושחת ומנוון שרודף אחרי קובבת חול ונותר אדיש נוכח הפשע המשתולל. "רבל רידג'" (Rebel Ridge), מותחן הנקמה החדש של נטפליקס, עשוי להעלות במחשבתכם תהיות מעציבות אודות דרדורה של המשטרה האמריקנית.
זהו סרטו החמישי של הבמאי-תסריטאי ג'רמי סולנייה (Saulnier) - יוצר מוכשר שנמשך לאלמנטים של נקמה ודמויות שנתונות במצור. סרטיו הקודמים, שלא הוקרנו בהקרנות מסחריות סדירות בישראל, היו מותחנים ברוטליים ואפקטיביים שעלילותיהם מתרחשות בפריפריה של ארצות הברית, ומתאפיינים באלימות ריאליסטית שמגיעה בחטף ופגיעתה קשה, ובעלילות שאחריתן אינה בהכרח צפויה.
בסרטו השני, "נקמה כחולה" (2013), אדם חסר בית יוצא למסע נקמה במי שרצח את אביו לפני עשר שנים, וב"חדר מנוחה" (2015) להקת פאנק צעירה נצורה במועדון שמופעל על ידי בריונים ניאו-נאצים. לכאורה, אלו סרטים שניתן לסכם את עלילתם בשורה, ושעשרות כמותם נעשים ונשכחים כל שנה - אך המבקרים זיהו בהם איכויות אמיתיות. סולנייה, יחד עם ס. קרייג זאהלר ("עם הגב לקיר"), נחשבים לממשיכים העכשוויים במורשת הקולנועית של במאים כמו דון סיגל וסאם פקינפה.
ל"בחשכת הליל" (2018), סרטו הקודם של סולנייה, היה מבנה נרטיבי ייחודי יותר (בהיותו עיבוד לספרו של וויליאם ג'ירארדי), ותמות שאפתניות הכוללות התחככות במיתי, אם לא בעל-טבעי. ההבדלים ביחס לעבודותיו הקודמות גררו תגובות ביקורתיות מעורבות. "רבל רידג'" מחזיר את סולנייה לרצף של "נקמה כחולה" ו"חדר מנוחה" - האלימות נותרה ריאליסטית כשהייתה, אבל הברוטליות והתדירות שלה פחותות ביחס לעבודותיו הקודמות.
העלילה מתרחשת בעיירה הפיקטיבית שלבי ספרינג שבלואיזיאנה. בתחילת הסרט אנו רואים גבר אפרו-אמריקאי חסון בשם טרי ריצ'מונד (השחקן הבריטי ארון פייר) רוכב על אופניו באחד הכבישים הסובבים את העיירה. ניידת משטרה פוגעת בכוונה תחילת באופניו מאחורה, והוא עף ונפצע בידו. השוטרים סטיב (אמורי כהן) ואוון (דיוויד דנמן) מתחילים להעניק לו "טיפול מיוחד", הכנסת אורחים בסגנון לואיזיאנה.
מתברר שבתוך התיק על גבו של טרי יש 36 אלף דולר, כאשר 10,000 מתוכם מיועדים להפקדת ערבות שתחלץ את בן הדוד שלו מייק (סי. ג'יי. לבלנק) מכניסה לכלא. שאר הכסף הוא התשלום שטרי קיבל בעבור חלקו במסעדה הסינית של מר לו (דנה לי) והוא מיועד לקניית טנדר. כל זה לא מעניין באמת את השוטרים - נראה שהם בעיקר רוצים להחרים את הכסף בתואנת שווא - כאילו יש חשד סביר שמקורו בעסקת סמים. הם מבצעים פרקטיקה שכבר נחשפה בצדדים המושחתים של המשטרה האמריקנית, של חילוט בתואנות שווא. הבעיה היא שלבן הדוד מייק יש עבר שכולל חשבון פתוח עם פושעים מסוכנים, ואם הכסף לא יפדה אותו - הוא יכנס לכלא שבו יהיה נתון בסכנת חיים ודאית.
השוטרים הם חלק מאופרציה שמנוהלת על ידי מפקד התחנה סנדי בורני (דון ג'ונסון), שמפיק הנאה זדונית מהכוח שיש לו על אותו עובר אורח בעיירה. הסרט משלב בין אפיק הנקמה הקשור למעשים האפלים של השוטרים: הצופים ממוקמים בעמדה של הגיבור האפרו-אמריקאי, שמוצא את עצמו בתוך המרחב המסוכן של העיירה - מקום שבו לשוטרים המושחתים יש את כל האמצעים לגנוב, לתקוף ואף לחסל.
אך לטרי, כך מתברר, "יש סט מאוד מיוחד של כישורים", שמקורו בעברו כמדריך בכיר בתוכנית ללימוד אומנויות לחימה של המארינס - נקודת מוצא עלילתית שמזכירה את ההתנכלות לרמבו בחלק הראשון של "משחק הדמים" (1982). הסרט הרציני והמוצלח בסדרת סרטי "רמבו" עסק בדימוי המושפל של חייל-העל שנתן הכול למען האומה במלחמת וייטנאם וזוכה ליחס של השפלה במולדת. ב"רבל רידג'", צבע העור של טרי וההתרחשות במדינת לואיזיאנה ממקמות את הסרט בתוך השיח התרבותי העכשווי של גזענות כוחות השיטור האמריקנים. מהרגע שבו מתגלה הרקע של טרי, ישנה ציפייה שהשוטרים המושחתים יקבלו את גמולם בדרכים יצירתיות שיעניקו קתרזיס סדיסטי לצופים. אבל חרף הכישורים שיש לגיבור, סולנייה אינו עוסק בסופרמן חסין מכל פגע. הוא מעדיף עלילה המבססת את הדמות, ומעצב כמי שמשתדל לא לתת לעימות לצאת משליטה.
עלילת הנקמה מתפתחת על רקע המרכיב הקונספירטיבי: הגילוי ההדרגתי של הפעולות של השוטרים, ההצדקה שלהם למעשיהם, והאנשים המסייעים להם בדרך כזו או אחרת. לצידו של טרי יש רק דמות אחת - פקידה בבית המשפט המקומי ואם חד-הורית בשם סאמר מק'ברייד (אנה-סופיה רוב), שחרף הרקע המורכב שלה (שיתגלה במהלך העלילה), מוכנה לסכן את פרנסתה - ואולי הרבה יותר מכך - בניסיון לחשוף את השחיתות. גם כאן ניכרת הנכונות של סולנייה לעסוק בדמויות ולא בקלישאות, ולכן מה שניתן להניח על שותפויות מסוג זה לא בהכרח יתממש בסרט.
מלבד עבודת הבימוי והתסריט (והעריכה) של סולנייה, יש לציין באופן מיוחד את הנוכחות הכריזמטית של ארון פייר, שגילם את דב-אם בסדרת הספין-אוף של סופרמן, "קריפטון" (2018), וכיכב בתפקיד משנה ב"מחתרת המסילה" (2021), המיני-סדרה על תקופת העבדות מבית היוצר של בארי ג'נקינס ("אור ירח") וב"זמן" (2021) של מ. נייט שאמאלאן. כאן הוא מגלם דמות בעלת חוסן נפשי ופיזי, ואין ספק שההופעה שלו בסרט תקדם אותו לתפקידים קולנועיים בפרופיל גבוה יותר.