כשהכוכב ההוליוודי בנדיקט קמברבאץ' היה רק בן שמונה, הוריו השחקנים הבריטים וונדה ונטהאם וטימותי קרלטון שלחו אותו לפנימייה. ומאז, במשך עשר שנים, חייו עברו בין מוסדות שכאלה. בין היתר קמברבאץ' התחנך בנעוריו בהארו – בית ספר תיכון פרטי לבנים ברובע הארו בצפון-מערב לונדון, הנחשב לאחד מבתי הספר היוקרתיים בעולם. כבר בהארו התגלו כישוריו והוא כיכב במועדון הדרמה, ונטל חלק בהצגות רבות של שייקספיר. הופעת הבכורה שלו הייתה בגיל 12, בהצגה "חלום ליל קיץ", שם הוא הופיע בתפקיד טיטניה, מלכת הפיות. כשקמברבאץ' בן ה-45 מסתכל אחורה על ילדותו וגיל ההתבגרות, צץ זיכרון אחד טורד, איתו קשה לו במיוחד. "החבר'ה שלי בהארו הציקו לבחור מסכן אותו הם תפסו עם גבר אחר. זה היה אסון", משחזר קמברבאץ', בפגישתנו בפסטיבל ונציה האחרון. "מה שהם עשו לו היה ברברי. ואז פתאום הבנתי את המנטליות 'השבטית' שיוצאת מתוך התרבות של הפנימיה. משהו בתרבות הזאת מאפשר לברבריות הזאת לצמוח. מי יודע מה היו הנסיבות האישיות של החבר'ה שהציקו לאותו בחור".
כוחו של הכלב – טריילר
(באדיבות נטפליקס)
למה המקרה הזה כל כך טלטל אותך?
"זה היה מנוגד לתפיסת הצדק שלי. רתחתי על כל האנשים שרדפו את הבחור המסכן ההוא. הייתי אז בן 18, בשנה האחרונה שלי בהארו והייתי בגישה של 'תעזבו אותו בשקט, תנו לבחור להיות מי שהוא, וזהו'. אני חושב שהייתי מפוכח מספיק בגיל הזה כדי להבין שההתנהגות שלהם לא הייתה בסדר".
כשקמברבאץ' קרא את התסריט "כוחו של הכלב", המסתמך על ספרו של תומס סוואג' מ-1967 ויש בו התעמרות בנער רגיש, עדין ומיוחד, אותו מכנים בכינויי גנאי, משום מה זיכרון הנעורים על ההתעללות בחברו לכיתה לא היה הדבר הראשון שהוא חשב עליו. "האמת שזה לא זיכרון שעלה לי בזמן הקריאה", מתדווה קמברבאץ'. "זה משהו שרק אחר כך נזכרתי בו".
העלילה של "כוחו של הכלב" מתרחשת בחווה במונטנה בשנות ה-20 של המאה הקודמת, ועוקבת אחרי שני אחים: ג'ורג' (ג'סי פלמונס) ופיל (אותו מגלם קמברבאץ'). כשג'סי נישא לרוז (קירסטן דנסט) אלמנה צעירה ואם לפיטר (קודי סמית-מקפי) ילד רגיש ומיוחד, האיזון בין האחים מתערער, ופיל עושה הכול כדי לאמלל את גיסתו הטרייה ואת בנה שאוהב לנתח ארנבים. "פיל אומר לילד שהגיע הזמן שהוא יהפוך לגבר, בגלל שהוא עלול להרגיש מאוד בודד בעיירה. הוא מבין שלפיטר יש כוח רצון ועוצמות שמאפשרים לו להתמודד עם השריקות וההצקות. פיל הוא אותנטי בהרבה רבדים, מסור מאוד לחווה ולסגנון החיים שלו, אבל בעומק, יש בו חלק שהוא לא יכול לבטא או להשלים איתו וזאת הטרגדיה שלו".
ומה המשמעות של להיות גבר בעיניך?
"להיות האני האותנטי. פעם גברים היו מי שזכו בכל הקופה. תודה לאל שאנחנו בתחילתו של עידן הרבה יותר מקבל וסובלני, ואמנם זה קשה אבל היום אתה יכול להיות מקובל בזכות מי שאתה".
עלילת "כוחו של הכלב" מתרחשת אמנם לפני מאה שנה, אבל קמברבאץ' סבור שלמרות שאנו חיים בעידן הרבה יותר מקבל וסובלני היא רלוונטית מאוד לתקופתנו. "'כוחו של הכלב' עושה בחינה מדוקדקת על גבריות רעילה. יש כאן מבט על בידוד, פחד, דפנסיביות, אגרסיה, לצד הבנה איך טוב לב, הבנה וסובלנות הם בעצם הדרך הנכונה קדימה. זו הקבלה לתקופתנו שאי אפשר להתחמק ממנה. זה אולי ישמע מופשט אבל מה שמבודד אותנו אחד מהשני זה מה שקורה היום. רק עכשיו אנחנו מתחילים לקבל ולהבין את ההשלכות של זה עלינו, של הקונספט המלאכותי הזה של קשרים דיגיטליים, שלא פעם מונעים מאיתנו חיבור אמיתי".
"כוחו של הכלב" שביימה ג'יין קמפיון ("הפסנתר", "קצה האגם") גרף את פרס הבימוי בפסטיבל ונציה והולך להיות מאוד מדובר בטקס האוסקרים. קרוב לוודאי שקמברבאץ' יהיה מועמד בקטגוריה של השחקן הטוב ביותר. עכשיו הסרט נוחת אצלנו, תחילה בבתי הקולנוע ובעוד כשבועיים בנטפליקס. "התפקיד של פיל מאוד מורכב. אני מת על זה שהוא מכיל המון רבדים שונים, אבל לא חייב להציג את כולם. פיל הוא אדם אינטליגנטי שקרא את כל הכתבים האקדמיים של זמנו בכל נושא אפשרי: מכניקה, ביולוגיה, מדע, יחסים בינלאומיים. הוא לא התעסק רק בחוואות, וידע לטינית שוטף בדיוק כמו אנגלית. הוא מתוסכל שאין לו עם מי לחלוק את העולם הרוחני שלו, ומשם מגיע רוב הכעס והמתח שלו. ואז, כשהוא רואה שלאח שלו יש עם מי לחלוק, זה הופך למקור נוסף לכעס".
מה עזר לך להירגע במהלך צילומי הסרט, שדרש ממך כל כך הרבה ריכוז?
"מלא-מלא אלכוהול. סתם, אני צוחק. זה היה מסע לא קל - החל מהרגע שהציעו לי את התפקיד ועד הרצון שלי שהחוויה עצמה תהיה תואמת לציפיות. היו רגעים שבהם ישבתי לשתות באוטו והקשבתי למוזיקה, אבל ברמת היומיום העבודה על הסט הזינה אותי, הייתה מאתגרת, מספקת וממלאת. כמובן שהיו ימים שבהם יצאתי בתחושה של: 'מה לעזאזל זה היה?', במיוחד אחרי סצנות קשות, אבל היו גם רגעים קסומים שחיכית להם ושנגמרו מהר מידי. העבודה עצמה הייתה בגדר ריפוי, ופיל הוא דמות טרגית שרציתי לעשות עמה צדק".
אתה ידוע כטבעוני מוצהר. איך התמודדת עם העובדה שהדמות שלך חותכת עורות בסרט?
"אני כבר לא טבעוני, אם כי לא בגלל דרישת התפקיד לקלף עורות. עד כמה שזה נשמע מוזר – הפסקתי להיות טבעוני בשביל לרדת במשקל עבור אחד הסרטים שעשיתי בעבר. אמרו לי שאני לא אוכל מספיק סיבים כדי להגיע למשקל הרצוי לתפקיד. עניתי להם: 'אבל אני טבעוני'. אבל נאמר לי שאני צריך לאכול בשר. וכך לאט-לאט הבשר חזר לחיי. לא הרבה, אבל אני כבר לא טבעוני".
ב"כוחו של הכלב" אתה בכושר שיא ויש לך גוף שרירי לתפארת, מה עשית לשם כך?
"יפה מצידך לומר זאת", צוחק קמברבאץ'. "האמת שלפני 'כוחו של הכלב' התאמנתי גם לקראת 'דוקטור סטריינג'', אבל בגלל הקורונה הצילומים שלו קצת נמרחו. זו הסיבה ששמרתי על הגזרה, למרות שגם בספר פיל מתואר בתור בחור חטוב. נראה לי שהייתי אפילו קצת שרירי מידי לדמות שלו, היה עדיף אם הייתי רזה יותר. בספר הוא ממש מתואר כשרוך. בחור עם המון כוח שלא בהכרח רואים עליו. מישהו שלא היית יכול לחשוב שיכופף פרסה או שיצליח להשתלט על סוס".
אז איך התאמנת?
"משקולות, כושר, מלא שחייה. וזה היה בנוסף לאימוני הקאובוי. בין הטייקים, למדתי איך לשרוק בצורה מסוימת או איך לגלגל סיגריה ביד אחת - מה שלקח המון זמן. למדתי גם איך מעצבים בעץ. עשיתי כמה כסאות ואחד מהם אפילו מופיע בסרט, ואת השאר נתתי כמתנות. עשיתי גם לג'יין פרסה לפני תחילת הצילומים. הלכתי אפילו לשיחה עם מפחלץ ולמדתי איך לנגן בבנג'ו. היה לי מורה נהדר, בחור באמת מקסים, והוא לימד אותי באמצעות הזום. בשיעור הפרונטלי האחד שהיה לי איתו למדתי שלושה שירים".
"כוחו של הכלב" צולם בין היתר בניו זילנד, שם הצוות גם העביר את אחד מסגרי הקורונה. "עצרנו את העבודה לשלושה חודשים, כמו בשאר העולם בעצם - אבל בגלל שניו זילנד זה אי, הכול הסתדר בסוף. היה מוזר לעבור מביטחון מוחלט לפחד וחוסר וודאות. במהלך הסגר קיבלו אותנו באהבה גדולה וטיפלו בנו יפה. אחרי שהתגברנו על השוק הראשוני וההבנה שאנחנו אלפי קילומטרים מכל המוכר לנו, זכינו בחוויה מחבקת. היה לנו המון מזל במובן הזה. ואז היינו צריכים לחזור לעבודה ולנקוט באמצעי הזהירות. אחרי שסיימנו את הצילומים טיילנו בניו זילנד וזו הייתה חוויה מדהימה".
קמברבאץ' חגג השנה 20 שנות קריירה. אחרי לימודי משחק הוא החל להופיע בתיאטרון ועוטר בפרסים רבים. במקביל הופיע בטלוויזיה כשאחד התפקיד הידועים שלו הוא הבלש המהולל שרלוק הולמס בסדרה "שרלוק". ב-2014 הוא זכה בפרס האמי על הופעתו בסדרה. תפקיד טלוויזיוני בלתי נשכח נוסף הוא "פטריק מלרוז". גם ההופעות שלו בקולנוע, כולל "סוס מלחמה" של סטיבן ספילברג, "12 שנים של עבדות" ו"ההוביט" הבהירו שהוא אחד השחקנים הגדולים והמשובחים של דורנו. קמברבאץ' גם מרבה לגלם דמויות אמיתיות, כמו הפיזיקאי סטיבן הוקינג ב"הוקינג" או המתמטיקאי אלן טיורינג שנמנה על מפצחי הקוד של הצבא הגרמני ב"משחקי החיקוי", שהעניק לו מועמדות לאוסקר.
בעוד מספר שבועות נראה את קמברבאץ' עושה דמות אמיתית נוספת: ב"השליח האנגלי" הוא מגלם את המרגל הבריטי גרוויל וויין, שנעצר ב-1962 על ידי הק.ג.ב. "היום אנחנו חיים בעידן של מגפה עולמית, משבר אקלים גלובלי, תהפוכות פוליטיות וחברתיות עצומות שמתבטאות בהפיכות פוליטיות, הפגנות BLM, תנועת MeToo ותנועות אחרות למען הסביבה - כל אלה הם אתגרים קיומיים שמעצבים את החיים והזהות שלנו. בתקופות כאלה, ובפרט בתקופת הקורונה, אנחנו נוטים להרגיש חסרי אונים ונדכאים, כאילו שום דבר לא בשליטתנו. אנחנו תוהים מה אנחנו יכולים לעשות כדי לסייע. בשנה האחרונה ראינו מגוון של אקטים הרואיים ואנשים שלא בחרו באנוכיות - בין אם מדובר במתנדבים ובין אם אנשים שהיו תמיד ברקע וסייעו לעולם להמשיך להתנהל כרגיל: מנקים, שליחים, רופאים. וכזה היה גרוויל ווין – מהנדס חשמל ואיש עסקים בריטי שגויס על ידי המודיעין וניצל את נסיעות העסקים שלו למזרח אירופה כדי להעביר מידע. גם לו הייתה השפעה כזו על העולם. מסתבר שכל אחד יכול למצוא את היכולות שלו לסייע לעולם. אנחנו חיים כאמור בתקופה לא קלה ובדיוק בגלל זה 'השליח האנגלי' נוגע בכל מי שצופה בו. אתה יוצא מהסרט ושואל את עצמך, האם גם אני הייתי יכול לעשות את מה שעשה גרוויל ווין? אחרי שאתה רואה את מה שהוא עשה והשיג, אתה מבין שכן, גם אתה היית יכול, בנסיבות הנכונות".
קמברבארץ', בעל תווי הפנים הלא שגרתיים: עיניים כחולות צרות, עצמות לחיים גבוהות ומבט חודר, הצליח להפוך למרות או בגלל נתוניו לכוכב, ולא נתקע בתפקידי משנה ובדמויות מרושעות. בשנים האחרונות, קמברבאץ' הנשוי לשחקנית-זמרת במאית סופי האנטר ואב לשלושה בנים, מצא את עצמו מתמודד עם תועפות תהילה וגדודי מעריצים ומעריצות צעירים, מאז שהחל להופיע בשוברי הקופות תוצרת מארוול – בהם הוא מגלם את דוקטור סטיבן סטריינג', נוירוכירורג שידיו נפגעו בתאונת דרכים ונבצר ממנו לעסוק ברפואה והוא הופך למכשף הניחן בכוחות מאגיים.
בחודש הבא הוא שוב יככב על המסכים כדוקטור סטריינג' בסרט "ספיידרמן: אין דרך הביתה" – הפעם הדוקטור יהיה המנטור של פיטר פארקר, לאחר שאיירון מן הלך לעולמו. "אני חושב שזה יהיה סרט מצוין. הבמאי ג'ון וואטס גאון, וכל הצוות שמלווה אותו כבר שלושה סרטים מבריקים אחד-אחד. אני הצטרפתי לצוות שכבר היה קבוצה מלוכדת כי הם עבדו על שלושה סרטים יחד, ומצאתי סביבת עבודה נהדרת ומהנה. ג'ון נהדר, הוא עדין אבל גם מאוד בטוח בעצמו. כיף לבלות איתו על הסט. הוא מאוד שנון, נותן מעצמו ותומך. כל מה שהיית יכול לרצות מבמאי. הוא צעיר, אנרגטי, מבין את הילדים שמופיעים בסרט".
איך אתה מתמודד עם התהילה, מפגני ההערצה וכל תופעות הלוואי של הופעה בלהיטי מארוול?
"אני מסתדר עם משקפי שמש ומסכה - כשאני הולך למכולת", צוחק קמברבאץ'. "להופיע בסרטי מארוול זו מתנה ענקית, אבל אף אחד לא מלמד אותך איך להתמודד איתה, אז אתה צריך למצוא את האיזון וללמוד איך לנווט בכאוס בעצמך ועם הזמן זה נהיה יותר קל. בסך הכול זו חוויה טובה".
