הנה הצעה להסתדרות המורים: במקום לשלוח את הבכירים שבכם למשא ומתן מתיש ואגרסיבי עם הממשלה, פשוט תשלחו לה את העונה הראשונה של "בית הספר היסודי אבוט", הקומדיה המוקומנטרית שנחתה השבוע, באיחור מה, בדיסני פלוס. מילה שלי, אחרי צפייה אחת הם יחזרו אליכם עם הצעות נדיבות להעלאות שכר וימנו אדם מיוחד שתפקידו לוודא שיש לכם את כל הטושים, הבריסטולים והבדידים שאתם צריכים.
"אבוט אלמנטרי", שיש כבר מי שכינה אותה היורשת של "המשרד" ושמרה על האיזון הקדוש - נוכחות בולטת ברייטינג ובטקס פרסי האמי, תעשה את מה ששנים של יחסי ציבור לתחום ההוראה לא הצליחו לעשות: היא תזכיר לכם, ברגישות ובנחישות, כמה התפקיד של המורים של הילדים שלכם הוא חשוב ומשמעותי וכמה כפוית טובה עלולה להתברר הבחירה המקצועית שלהם.
לביקורות טלוויזיה נוספות:
יוצרת הסדרה, קווינטה ברונסון, בילתה לא מעט זמן בילדותה עם אימא שלה, שעבדה במשך 40 שנה כמורה בבית ספר ציבורי בפילדלפיה. כשגדלה, היא השתחלה לתעשיית הבידור כשמכרה קומדיות רשת ל"באזפיד", שיחקה בסדרה A Black Lady Sketch Show של HBO ואז יצרה את "אבוט אלמנטרי", כשאת התסריט היא ביססה על הזיכרונות שלה כילדה. בסדרה היא מגלמת את ג'נין טיגס, מורה צעירה ונמרצת של תלמידי כיתה ב' בבית ספר ציבורי עני בפילדלפיה.
יחד איתה, ניתן למצוא במערכת את כל החשודים הרגילים: המורה הוותיקה, המנטורית הקשוחה שכבר לא מצפה מהמערכת לכלום, ברברה (שריל לי ראלף הנהדרת), המורה המחליף גרגורי (טיילר ג'יימס וויליאמס), מליסה שמנטי (ליסה אן וולטר) - המורה שמקושרת עם קומבינטורים מפוקפקים ומנצלת אותם לטובת חומרי גלם לכיתה שלה, ואווה קולמן (ג'אנל ג'יימס) המנהלת הבלתי כשירה בעליל לתפקיד, שזכתה בו כי היא "מבקרת באותה כנסייה כמו המפקח החינוכי, ותפסתי אותו מתמזמז עם הכומרית". ג'יימס נותנת פה את אחת ההופעות הקומיות המרשימות בנישת הבוסית הגרועה, שהתווה מייקל סקוט (סטיב קארל) ב"המשרד", אבל בגרסה המרוככת שלה.
ז'אנר הקומדיות שגם יגרמו לכם להזיל דמעה נרגשת הולך ונכחד מהעולם, והמוקומנטרי עצמו מזוהה יותר עם הומור קרינג'י מאשר נוגע ללב. אבל "אבוט אלמנטרי" מצליחה להכניס לז'אנר הזה, לצד הקומדיה, גם נשמה יתרה. הבחירה של ברונסון לחטט דווקא בקרביו של תחום כאוב למדי כמו הזנחת החינוך הציבורי, נובעת ללא ספק מההיכרות הקרובה שלה עם התחום. היא רותמת לטובת הסדרה את העלילות הכי מינוריות – חשמל שנופל, הורים שלא מביאים את הילד שלהם בזמן לכיתה מטעמי נוחות, מחסור בציוד ויחסים בין מורים לתלמידים.
אולי זה לא מקרה שהסדרה נוצרה דווקא עבור ABC, ערוץ ברודקאסט מסחרי. יש בה משהו מיושן תבניתית ("משפחה מודרנית" ו"המשרד" היו שם כבר לפני 20 שנה), אבל לזכותה של ברונסון ייאמר שהקומדיה שלה צעירה, הדיאלוגים שלה חכמים ומצחיקים והדמויות שלה עגולות - לכל אחת מהן סיפור רקע אישי שמתכתב עם האישיות הבית ספרית שלהן, גם אם רובה המכריע של העלילה מתרחש בגבולות בית הספר. הילדים, אגב, כמעט ולא נראים ואף אחד לא רוכב על החמידות שלהם בדרך לליבו של הצופה. אין צורך. "אבוט אלמנטרי" תמצא את דרכה אליו בקלות בכוחות עצמה.