לורן דה ברונהוף, שהחיה את סדרת ספרי "המלך בבר" והיה בין יוצרי סדרת הטלוויזיה המבוססת על הספרים, הלך לעולמו בסוף השבוע האחרון (ו') בגיל 98. אלמנתו פיליס רוז סיפרה כי הוא נפטר בביתו בקי ווסט שבפלורידה, לאחר שהיה בטיפול בהוספיס במשך שבועיים.
דה ברונהוף, שנולד בפריז ועבר לארצות הברית בשנות ה-80, היה רק בן 12 כשאביו, ז'אן דה ברונהוף, מת משחפת. את הספר המקורי, Histoire de Babar (1931), יצר דה ברונהוף האב בעקבות סיפור שאישתו נהגה לספר ללורן ולאחיו לפני השינה. לפני מותו ב-1937, הספיק האב לפרסם עוד שישה סיפורים בסדרה.
"אמא שלי התחילה לספר לנו סיפור כדי להסיח את דעתנו", אמר דה ברונהוף הצעיר בריאיון ל"נשיונל ג'יאוגרפיק" ב-2014. "אהבנו את זה, ולמחרת רצנו לחדר העבודה של אבינו כדי לספר לו על זה. הוא היה מאוד משועשע והתחיל לצייר. וכך נולד סיפורו של בבר. אמא שלי קראה לו 'פיל תינוק' (בצרפתית Bebe) ואבי הוא ששינה את השם לבבר. אבל העמודים הראשונים של הספר הראשון, כשאימו של הפיל נהרגת על ידי צייד והוא בורח לעיר, זה היה הסיפור שלה".
לאחר מלחמת העולם השנייה, לורן דה ברונהוף החל ללמוד באקדמיה גראנד שומיאר לאמנות, ובאמצע שנות ה-40 החליט לחזור לסדרת הספרים של אביו - ופרסם בה עוד עשרות ספרים. לאורך חייו גם יצר ספרי ילדים נוספים, דוגמת Bonhomme ו-Serafina, ואיורים שלו ושל אביו הוצגו בתערוכות שונות בעולם.
בסוף שנות ה-80 היה שותף לפיתוח סדרת האנימציה "מסיפורי המלך בבר", ששודרה בשנים 1991-1989. הסדרה נחשבה להצלחה אדירה ברחבי העולם ואף זכתה למספר עיבודים נוספים כמו סרטי אנימציה וסדרת בת.
למרות זאת, לאורך השנים סדרת הספרים התמודדה גם עם לא מעט ביקורות. הורים רבים נרתעו מהעובדה שבסיפור המקורי אימו של בבר נורתה ונהרגה על ידי ציידים. בנוסף, מבקרים רבים כינו את הסדרה גזענית וקולוניאליסטית שכן בבר זוכה לחינוך אירופי למרות שמוצאו כנראה אפריקאי. ב-1983, הסופר היהודי-צ'יליאני אריאל דורפמן, אמר כי בספר מוצג סיפור ש"מצדיק ומנמק את הגורמים למצב הבינלאומי שבו למדינות מסוימות יש הכול ולמדינות אחרות אין כמעט כלום".
הסופר והמאייר היה נשוי פעמיים. אלמנתו, המבקרת והביוגרפית פיליס רוז, אף כתבה טקסטים לרבים מהפרסומים האחרונים של הדמות האהובה, כולל הספר שיצא בשנת 2017 שהוכרז בתור האחרון, "המדריך של בבר לפריז".
לדה ברונהוף היו שני ילדים, אן ואנטואן, אך המחבר לא כתב במודע לצעירים. "אני לא חושב על ילדים כשאני יוצר ספר", הוא אמר ל"וול סטריט ג'ורנל" ב-2017, "בבר היה חבר שלי והמצאתי את הסיפורים שלי יחד איתו, לא במחשבה על הילדים שיקראו. כתבתי את זה עבורי".
