אחרי שנכוותה לא פעם מאהבה, השחקנית והמוזיקאית הילי ילון החליטה שהיא רוצה לקחת את המושכות לידיים. היא החליטה שהיא מפסיקה לחכות לאחד, וכך לפני שנתיים היא הביאה לעולם את גוני. כמי שכבר לא פעם חיפשה שקט, אם זה בבריחה מהפרסום או במעבר מתל אביב הסואנת ליער בהרי ירושלים, היא החליטה שהיא צריכה הפסקה גם מישראל הגועשת, אספה את התינוקת וקנתה כרטיס בכיוון אחד לתאילנד. "עשיתי אז ריאיון שהיה מאוד מוזר. הייתי מאוד חשופה ומאוד פתוחה ומריאיון על פוריות זה הפך להיות 'הילי ילון עזבה את הארץ'", היא נזכרת כעת, כשהיא בשמירת היריון לקראת לידת בנה השני. "כולם חשבו שעזבתי את הארץ, אבל לא - נסעתי לטיול עם הילדה שלי. לא אמרתי שום דבר, לא הצהרתי הצהרות, וקיבלתי הודעות תקיפה. טרולים וחסמו לי את החשבון בפייסבוק, אמרו לי שאני עוכרת ישראל, 'תישארי שם, את והשמאלנים'. אבל היי! בסך הכול נסעתי לטיול אחרי לידה עם הילדה שלי. זה גם מה שהולך לקרות עכשיו עוד פעם, כי בא לי".
מאז ילון כבר חזרה לביתה שבארץ, נכנסה להיריון מאותו תורם זרע, וכעת היא מוציאה שיר חדש, פשוט, יפה ומרגש בשם "תהי לי עוגן", שנולד שם. "זה שיר שכתבתי לעצמי ממש בהתקף חרדה בתאילנד. לא היה לי טוב בארץ, אבל שם היה לי רגע של בדידות מאוד גדולה. אני לא אשקר, זה קורה לי גם פה היום, כשכולם עסוקים. חברות נהייתה דבר מאוד נזיל בימינו ואנשים עסוקים בלשרוד ולשלם את החובות שלהם. זה גם קשור לזוגיות, קשה לי לסמוך על אנשים. בתור אמא וגם בתור הריונית, יש משהו שגורם לך להיות לביאה עם אפס סבלנות לבולשיט. אבל כל הדברים האלה גרמו לי להרגיש מאוד תלושה ולייצר איזו בועה סביבי, והבועה הזאת היא מאוד בודדה. לפעמים אני מחליטה החלטות ואני הולכת עם החלומות שלי, ואז אני מוצאת את עצמי מאוד בודדה. זה לא כזה משנה אם זה בתאילנד או אם זה פה.
"אבל בתוך הבדידות הזאת לפעמים יש לי את המלאכים השומרים שלי. בהתקף ההוא דיברתי עם חברה טובה והיא אמרה לי: 'תראי, את הבית של גוני, וגוני העוגן שלך'. היא אמרה לי את זה באמצע הפחדים, באיזה מלון שכוח-אל בתאילנד כשאני לא יודעת מה לעשות עם עצמי, והחלטתי לחזור לארץ בדיוק. וזה נהיה שיר".
עם המילים "אהיה לך בית חם, ותהי לי עוגן" היא פנתה ליוצרת מעיין הירשביין, נסעה אליה למדבר (לא המדבר שחושבים עליו מעריצי "השמיניה") ויחד הן השלימו את השיר שיצא השבוע (ד') לאוויר העולם, כשהוא מלווה בקליפ שכולו סרטונים ביתיים שלה ושל גוני. "כמו שאר הדברים בחיי, לא יודעת אם לצערי או לשמחתי, השיר בא מתוך שבר מאוד גדול. אני עושה עכשיו זומים לנשים שחושבות להיות חד-הוריות, ואני מדברת שם בחופשיות על הדברים הכי טכניים כמו הזרעות והפריות, אבל גם על המקום הרגשי, למשל על איך לתווך לילד שאין לו אבא, ומה זה אומר עליי ואם ויתרתי על חלום הזוגיות. אני מבינה שצריך לעבור הרבה חרא בשביל ללמד את אלה שאחריי איך לא לעבור את זה".
אחד המשפטים החזקים בשיר הוא כשאת אומרת "אעטוף אותך גם כשאפחד", מה שבימינו נשמע רלוונטי מתמיד.
"המשפט הזה זה השיר, היא מחזיקה אותי שפויה. אין לי ברירה, אם יש אזעקה אז צריך להראות שאני בסדר ואז רגע ללכת לשירותים ולהוציא את זה. אני חושבת שלהיות אמא ממש עשה אותי בן אדם, אני הגעתי למקום בחיים שלי בגיל מאוד מוקדם - 34 או 32 - שזה היה מבחינתי או להתרבות או למות".
זו אמירה קשה קצת, לא?
"עשיתי סרטים, הגעתי לשטיחים אדומים בעולם, הוצאתי שני אלבומים, עשיתי דברים, מה נשאר? על מה אני מוותרת כשאני אמא? מה, לצאת למועדון? להכיר מישהו? מה אני אעשה עם החיים שלי? יש כאלה שלא מרגישות את הרחם שלהן והן לא מרגישות את את הצורך הזה, אבל אני ממש הרגשתי שזה או זה או שדי, סיימתי פה. אני אוהבת ללמד משחק, אני אוהבת לכתוב מוזיקה, אני אוהבת ליצור, אבל הרגשתי שלא יהיה טעם לחיים אם לא יהיה איתי מישהי או מישהו, משפחה".
"כשאת עוברת ילדות קשה, כל חייך תחפשי בני זוג שהם כמו מה שחווית בבית"
ילון, שבקרוב תחגוג 40, פרצה לחיינו כשהייתה בת 19 בתחילת שנות האלפיים. מלבד "השמיניה", היא הופיע אז גם ב"משחק החיים", "חשופים", "הנפילים", "ראש גדול" ו"השיר שלנו" - תוך שהיא משלימה את לימודי המשחק שלה בניסן נתיב. אבל הפרסום היה לה לא קל, ולמרות שהיא המשיכה ליצור מוזיקה וגם מדי פעם להפציע בתפקידים כמו ב"כפולים" או ב"הד קולך" שעלה לפני שנתיים בתאגיד, היא החליטה לעזוב את תל אביב, להתמקד בהעברת סדנאות בנושאים שונים (ממשחק ועד פוריות) ולהקים לה בית משלה - שונה מאוד מהבית שאליו היא נולדה. "יש לי סיפור מורכב עם אמא שלי, שנהיה מורכב יותר כשיש נכדה. הקשר מתנתק, חוזר ומתנתק", היא מתארת ונמנעת מלהרחיב כשהיא בתוך התהליך הזה, "יום אחד אולי אספר את זה כמו שצריך".
5 צפייה בגלריה
"אני צריכה עוד להבין מה זה אהבה ולאהוב את עצמי יותר". הילי ילון עם בתה גוני
(צילום: זוהר דוידוב)
"כשאת עוברת ילדות מורכבת מאוד וקשה. אז כל חייך תחפשי דמויות ובני זוג שהם כמו בבית. אז כל מערכות היחסים שלי, כולל האחרונה ואחת לפניה, היו עם גברים זוועות. יש לי מין כישרון כזה להכיר אותם. אני מקווה שזאת המשוכה האחרונה בחיי, אני בטיפול ואני על זה. אז אחת הסיבות שבגללן החלטתי לעשות ילד לבד היא כי אני לא סומכת על עצמי לבחור אבא. עברתי כמה מערכות יחסים שנגמרו בסוף באופן מאוד שובר-לב, ונהיה לי חוסר אמון מאוד קשוח. הייתי בוויפאסנות, אצל שמאנית ובמדיטציות, ונסעתי לכל מיני מקומות. אני אוהבת לחקור, להשתנות, לנסוע, אני אוהבת את החופש. אני מאוד רוצה איתי מישהו, אבל לא סמכתי על עצמי למצוא את הדבר הנכון בשביל שהוא יהיה גם אבא.
"האנשים בהורות משותפת שאני מכירה הם אנשים שיש להם חוזה ל-40 השנים הקרובות שמגביל אותם, ואני לא יודעת מה אני רוצה להיות בעולם. גם בכללי יש לי קושי ביחסים עם בני אדם, לא סתם גידלתי פה עכשיו עזים ואתון, שמסרתי לפני חודש בגלל השמירת היריון. לא סתם בחרתי בקורונה את חיי היער והשקט וההתבודדות. אבל אני רוצה חברים, אני רוצה יחסים ואני לומדת את זה, אבל אני עדיין לא סומכת. אז הסיבה לעשות ילדים לבד באה מתוך הרצון לקחת את הזמן. כולם מתגרשים סביבי גם ככה, כולם בפרק ב', ג', ד' - אז אני ישר אהיה בפרק ב'".
אז לא ויתרת על אהבה?
"ממש לא. אני פשוט חושבת שאני צריכה עוד להבין מה זאת אהבה ולאהוב את עצמי יותר. הבחור האחרון שהייתי איתו - מהר מאוד הסכמתי לתת לו את הכליות שלי, את הנשמה שלי, את הבית שלי וגם להעביר לו את החשבון בנק שלי ואת הילדה שלי. ואז הוא נעלם. הוא עשה לי גוסטינג - אני לא ידעתי מה זה. פתאום לא הבנתי איך יכול להיות שנתתי לו את כל נשמתי, כשאני אפילו לא מכירה את הבן אדם".
הוא ממש נעלם?
"שלושה חודשים היינו ביחד כל הזמן, כל יום. טלפונים, בוקר, לילה, צהריים, ערב, אהבה מטורפת - הכרתי את המשפחה שלו והוא את שלי. אבל אז פתאום הרגשתי מין ריחוק קטן, והוא אמר לי שאני מדמיינת ושאני פשוט עוברת תקופה, שזה לא קשור ו'נדבר עוד מעט' ו'חיבוק'. והוא נעלם. יצרתי קשר אחרי כמה שבועות והוא אמר לי, 'את צודקת, אז אני אחזור אלייך עוד מעט'. כבר תכננתי מה להגיד לו, הכנתי נאום של 'איפה היית?', חלמתי בלילה שהוא אומר לי: 'נראה לך שככה אני איעלם לך אחרי מה שעברנו?'. היו לנו שלושה חודשים וואו, ולי יש ילדה קטנה שהולכת בבית ואומרת את השם שלו ומחפשת אותו בחדר השני. הייתה לי תחושה שעבדו עליי. כשניסיתי להתקשר, קיבלתי הודעה מאותו בחור שנראית כמו בוט של חברת סלקום. ענה לי משהו יבש כמו, 'לקוח יקר. אנו מתנצלים שנפגעת, אנא חזור אלינו'. אחרי זה גיליתי שזה קורה למלא נשים.
"זו הייתה אחת הפרידות הכי קשות שהיו לי, אבל גם הכי מבורכות כי את לומדת ומתחזקת מזה. אני לא אתן ככה את כל נשמתי יותר, במיוחד כאמא, וגם איזה מזל שאני אמא. אפרופו 'תהי לי עוגן ואהיה לך בית', אז יש לי אחריות. כשאת אמא את לא יכולה עכשיו להיות אומנית מיוסרת. יש לך זמן בלילה, משעה עשר עד עשר וחצי, להתקף חרדה קטן. בבוקר יש לך זמן קצת לבכות כשאת מצחצחת שיניים, כשאת שמה את הילדה בגן את יכולה רבע שעה לדבר עם חברה טובה ולהתלונן, והלאה".
ובכל זאת, לא משנה כמה את חזקה ויודעת שיש לך ילדה - זה סיפור שובר לב.
"זה לא שהבחור לפניו היה יותר שפוי. לפחות אני משתפרת. להגיד לך שזה כיף לי להשתפר? לא, נמאס לי להשתפר, אני רוצה להצליח. אני בת 40. די, בא לי מישהו לאהוב אותו לנצח, וזהו. אבל הבנתי שאין דבר כזה לנצח וגם לא כדאי לי. הייתה לי איזו פנטזיה לנגב את הרוק ולהזדקן ביחד, אבל עכשיו כשאני חושבת על זה - זה לא באמת משהו שאני רוצה. אני רוצה להיות חופשייה, אני רוצה להכיר ואני רוצה לאהוב.
"אבל יש משהו שהוא לא שובר לב בתקופה הזאת? האם אפשר בכלל להכיר מישהו באנרגיה כזאתי, בתקופה? אני כרגע בשמירת היריון, שלושה חודשים בבית שלי באותם מטרים ספורים, וזה ישר זורק אותי ל'תגידי תודה ותסתמי, יש כאלה שחטופים במנהרות'. יש אשמה שאנחנו חיים, ראיתי אנשים מפונים, אירחתי פה בבית לא מעט".
"היו לי חרדות מכל מה שקשור ל'שמיניה'"
מי שעוקב בשנים האחרונות אחרי העשייה של ילון, בוודאי גם נתקל ברשתות החברתיות שלה. ההדים הגדולים לכך נוצרו בעקבות סרטונים ותמונות של חברי "השמיניה" יחד, שמיד עוררו את הנוסטלגיה אצל אינספור ילדים שזוכרים איך היו חוזרים מבית ספר, מחממים שניצל ופתיתים, מתיישבים מול הטלוויזיה ולא יכולים לחכות לגלות מה עלה בגורלם של שמונת (או תשעת, בעונות מסוימות) הגאונים שברא גיורא חמיצר, שפותרים חידות ומצילים את העולם. "'השמיניה' זה לנצח, זה תמיד ירדוף אותי, לא משנה איפה אני אהיה בעולם ולא משנה איפה אני אהיה בארץ. כשעשינו לפני שנה מין קאמבק בטיקטוק, אני חושבת שאני הכי נהניתי מכולם, למרות שזה הכי הפתיע. אני, שתמיד סבלתי מזה והיו לי חרדות מכל מה שקשור ל'שמיניה', עשיתי את זה הכי בכיף ונהניתי. הייתי עם חברים שלי. ידידיה (ויטל, א"ח) ודון (לני-גבאי, א"ח) הם באמת באמת חברים שלי. כולם חברים שלי, אבל ידידיה ודון במיוחד".
למה לדעתך דווקא הסדרה הזאת מעוררת כזה עניין עד היום?
"כשהייתי בת 19 ויצאה 'השמיניה', זה נחשב לדבר מבוזה מאוד בקרב בתי ספר משחק, שבעצם לא הסכימו לי להפסיד לימודים בשביל זה. רצו שאני אהיה שחקנית בגשר ולא אלך ואעשה דרמה יומית. לא ידענו עד כמה זה יהיה גדול. העולם השתנה בדיוק בימים האלה, גם בדיוק יצא 'כוכב נולד' הראשון, והתחיל הפייסבוק. אני חושבת שהתוכן שנכתב שם - עם החידות של חמיצר והפסקול של הביטלס - דברים שהם נצחיים - גרמו לילדים לצאת מהבית ולשחק בעידן שרוב האנשים היו כבר כל הזמן מול הטלפון. היה שם איזושהי אמירה מעבר למשהו שטוח, היה שם הרבה רגש והרבה תמימות - לדעתי, בגלל זה לדעתי זה עובד עד היום".
היחס של ילון לתפקיד ב"השמיניה" הוא דוגמה אחת לדיסוננס שהיא הולכת איתו כל החיים. מצד אחד, הפרסום היה לה מאוד קשה ואף טראומתי, ומצד שני, היא יודעת שהיא שחקנית ויוצרת והיא אוהבת את הקהל שלה. גם את כותבת שורות אלה, שהתבגרה באותן שנים, היא תוהה אם היא מאכזבת בתשובות שלה על הנושא, במיוחד אחרי שאת השיחה פתחנו בבדיחה על זה שאיה (אני) מראיינת את איה, ואני הודיתי לה שבזכותה השם שלי הפך בילדות מבדיחת 'איה כואב לי' לאחת הדמויות המוערצות בטלוויזיה. "'השמיניה' זה דבר שכאילו אין לי שום קשר אליו, וככה אני חיה 19 שנה. זו יצירה של מישהו אחר, של HOT, של חמיצר, של ערוץ הילדים. זה משהו ששיחקתי בו - למדתי טקסט, הייתי מקצועית, באתי לצילומים, הצטלמתי, קיבלתי על זה כסף, הלכתי, וזה מאוד מאוד התפרסם. זה ילווה אותי כל חיי, אבל אני בן אדם וב-19 שנה האלה עברתי כל כך הרבה דברים.
"אז כן, זה משהו שאני שמחה בו וגאה בו, אבל אני באמת לא זוכרת הרבה - אני זוכרת שהיו ימי צילום מאוד אינטנסיביים, אני זוכרת שזה היה לי טראומטי ושזה היה לי קשה הפרסום הזה, הוא לא היה לי טוב. הוא היה לי מוקדם מדי. זה לא כאילו שבחרתי את זה, עשיתי אודישן והתקבלתי. אף סדרה לא הצליחה כמו 'השמיניה' באותו זמן, וכל הדברים שדרשו מאיתנו, בתור ילדים, אני לא התחברתי אליהם. כמו לרקוד בהיכל נוקיה עם תנועות מוזרות - לא ידעתי לעשות את זה טוב, לא הייתי טובה בזה, לא רציתי את זה, זה הכניס אותי ללחץ, לחרדות. גם לא לזה שאחר כך התנפלו עליי ברחוב. לא יצאתי לרחוב שנים, רק בלילה. לא הייתי הולכת לקניונים שנים והיה לי קשה עם זה שמזהים אותי, כי רציתי שיזהו אותי בזכות האומנות שלי, בזכות המוזיקה שלי, בזכות התפקיד שלי בתיאטרון או תפקידים אחרים".
5 צפייה בגלריה
"'השמיניה' זה דבר שכאילו אין לי שום קשר אליו, וככה אני חיה 19 שנה". הילי ילון וידידיה ויטל, מתוך "השמיניה"
(צילום מסך, הוט)
אבל זה לא סותר את זה שבסוף את חוזרת עכשיו ומצלמת סרטונים עם החברים משם?
"ידידיה ודון הם לא 'השמיניה', אני בעד לקחת את הדבר הזה ולהשתמש בו. אם ידידיה ודון עושים סרטונים שקשורים ל'שמיניה', אני עפה על זה, אני חלק מהדבר הזה, זה חלק מהחיים שלי, זה חלק מהילדות שלי - אבל יש לי עוד דברים בחיים. דון ואני גם עושות טיקטוקים שמדברים על אימהות, וידידיה ואני יש לנו חברות שהיא לא רק 'השמיניה'. אני בעד הפרסום, אני אוהבת את זה שכשדון באה לפה אנחנו עושות סרטון ויש לו מיליון צפיות, כשבסך הכול הלכנו לטייל עם העזים ביער, כי אולי זה גורם למישהו לחשוב שאפשר גם לחיות ככה.
"אבל את צודקת כשאת מרגישה פער, יש דיסוננס. יש דברים שמאוד מביכים אותי, אבל הפרסום של 'השמיניה' הוא גם מתנה מאוד גדולה. זה תלוי איך את מסתכלת על זה. כשאת בוכה חודשיים מפרידה, או כשאת בהיריון ואת בקרייב לסביח בזמן מלחמה, ואת לא יודעת מתי יבוא טיל או מי ירה בך, אבל יש לך חשק ואת נוסעת עכשיו מאתיים קמ"ש עם הבת שלך לקניון, ואז באה אלייך מישהי ואומרת לך 'היי את ההיא מהשמיניה!', אז הדבר האחרון שמתאים לך - כשהעמבה נוזלת ואני 20 קילו יותר - זה להגיד 'בואי סלפי'. אז יש לזה מחיר, אבל יש לזה גם הרבה יתרונות. אם יש לי סדנה והאנשים שצפו בזה עכשיו בגיל להשתתף בה, ומישהו שגדל עלייך הוא הדייל באל-על והוא מכניס אותך עם המזוודה, או ההוא בבית חולים - יש לזה גם צדדים טובים".
עם זאת, היא מדגישה שיש דברים שעדיין קשה לה לעשות. "קיבלתי הודעה ממישהו אתמול שרצה שאשלח לחברה שלו ברכה כי היא מתגייסת. אמרתי לו סליחה ושאני לא עושה דברים כאלה. הוא כתב לי שאני פקאצה, ובגלל שאני רגישה ואני בהריון עניתי לו, למרות שהדבר החכם היה לא לענות: 'סיימנו את 'השמיניה' לפני 19 שנה, אני בדרך לבדיקות הריון, זה כל כך לא קשור לחיים שלי, חשבתי שתבין, ממש מאחלת בהצלחה, אבל אני לא עושה סרטונים כאלה'. לא הייתי במצב רוח, לא בא לי שהתמונה שלי תתנוסס בטקס של החברים שלה, זה לא מתאים. אז כן, פרסום הוא משהו שאני מאוד אוהבת. הנה אני פה בריאיון, פותחת את הנשמה ואת הרגליים. אם מישהי רוצה להיכנס להריון או שהיא רוצה ליצור לוח חזון בסדנה שלי אז אני רוצה שהיא תפנה - בואי נבכה ביחד ונצחק ביחד. זו המטרה שלי בפרסום".
5 צפייה בגלריה
"אני מקווה שהשיר יגיע לכל האמהות, גם אלו שבחרו בן גביר". הילי ילון
(צילום: זוהר דוידוב)
כשאת מקבלת תגובות קשות, כמו אלו שתיארת אחרי תאילנד, את עוד מתרגשת מזה?
"אני ידועה בלשים זין על מה שאנשים חושבים. אבל היה לי מקרה אחר שזה פשוט הגיע למצב של איום על החיים שלי ושל הילדה שלי. ב-2023 אחרי מבצע בג'נין, כשראיתי סרטון של אמא עם ילד שקרע לי את הלב, כתבתי 'עצרו את המלחמה'. אחרי זה לא יכולתי לפתוח את הטלפון, קיבלתי אלפי הודעות נאצה. טלפונים לאבא שלי ולתלמידים שלי, הגיעו אליי אנשים הביתה שהצילו לי את חשבון הבנק והפייסבוק ברגע האחרון. זה היה נורא מפחיד. אבל אני חושבת שכולם עכשיו כמוני, יש כרגע מצב שהוא נראה לי מאוד ברור - יש חטופים שצריכים לחזור הביתה ויש ממשלה שצריכה להתחלף. זו הדעה שלי, והבעיה היא שאת מפחדת להגיד את הדעה, כי אני מוציאה שיר חדש ואני מפחדת שיקטלו אותי. אני מקווה שהשיר יגיע לכל האמהות, גם אלו שבחרו בן גביר. יש מלא רוע בעולם ואין לי מה לעשות נגדו חוץ מליצור בתוכו".
איך את מחליטה אילו תפקידים כן לקחת?
"לפני שבוע קיבלתי אודישן למשהו עם במאי שאני מאוד אוהבת. כמעט התקבלתי, ואז כשלא התקבלתי הציעו לי משהו אחר עם במאי מאוד נחשב. אבל הסתכלתי ואמרתי 'לא'. זו פעם ראשונה שאני אומרת 'לא' ולא שמה עכשיו את גוני מול הטלוויזיה שלושה ימים מול הטלוויזיה ולומדת טקסטים כמו משוגעת. פשוט הרגשתי שזה לא התסריט שאני רוצה. רציתי את התפקיד המקורי, רציתי לעבוד עם הבמאי ההוא. אני רוצה לעשות כיף, אני רוצה ליצור, אני רוצה לעשות דברים שקשורים אליי איכשהו, שקשורים לדברים שאני מאמינה בהם. יותר מעניין לי ללכת ולעשות סרטון עם ידידיה ודון בטיקטוק מאשר לבוא לימי צילום ולהיות שחקנית. יותר מעניין אותי ללמד סדנה של שלושה ימים של כתיבה ורעיונות. כן מעניין לי לשחק בסרט שהאווירה בו כיפית, שאני יודעת שכיף לי עם כולם, שנעים לי. יכול להיות שבעוד שנתיים, כשהילד שלי יגדל, אני אעשה קאמבק ואגיד לך שאני הולכת לטרוף את העולם. אבל כרגע אם יציעו לי משהו בהוליווד, אני אגיד 'לא, זה לא מתאים', פשוט מאוד".
